יפה ירקוני (צילום: הילה רוטברג )
יפה ירקוני ז"ל | צילום: הילה רוטברג

יפה ירקוני ז"ל גרה ברחוב דב הוז, מרכז הצפון הישן של תל אביב, לא רחוק מהבית בו גרה שושנה דמארי ז"ל. שושנה ביקשה להיפגש איתי, ורעדתי כולי כשנכנסתי אליה הביתה. השיחה היתה קצרה אבל מרגשת. עם יפה הספיקה שיחת טלפון, ארוכה, מלאה בסיפורים דרמטיים ואנקדוטות משעשעות. פה ירו עליה ושם היא שרה תחת אש, אבל שמרה על מצב רוח טוב. כי יפה ירקוני ז"ל היתה אישה מסבירת פנים, חביבה, מצחיקה, חסרת גינונים של כוכבת. היא דיברה אלי כמו שדודה נחמדה מדברת אל האחיין שלה.

בגיל 80, עם מספר תעודת זהות שמתחיל בספרות 001, אחרי שהיתה בכל העולם, הופיעה בכל החזיתות, פגשה את כולם ושרה את כל השירים, עם אוצר מוזיקלי ותרבותי שליווה את עם ישראל בתקומתו (אלה מילים גדולות, אבל כל כך נכונות), הרגשתי בשיחה איתה שזה חד פעמי, שאני נוגע בהיסטוריה האמיתית של המוזיקה העברית, ושלנו כעם, כתרבות, כמדינה. כמו בשיחות שהיו לי עם חיים חפר מהדור שלה, ועם אריק איינשטיין שגדל עליה ושר איתה, כמו במופעי ההצדעה לתרנגולים ונעמי פולני, ולשלישיית גשר הירקון, שהיו דור אחד אחריה, התחושה עם יפה היתה שזה לא יחזור יותר.

"יפה ירקוני? מה, היא עוד חיה?!"

"התחלתי לשיר בשנת 1944, אני חוגגת בקרוב שמונים", היא אמרה, "יש לי כבר נינים. עשיתי רשימה של כל שירי והגעתי לאלף שירים ו 400 שירי ילדים. אני כבר לא זוכרת את כולם, אבל את כולם אהבתי. . בטלוויזיה בחו"ל שיחקתי איתם משחק - שמתי את השירים על גלגל, המנחה סובב את הגלגל, וכל שיר שיצא שרתי לו אותו על המקום".

והיה לה עוד סיפור יפה על חו"ל, שבו התבדחה על חייה ועל מותה: "לפני שלושה חודשים הגעתי ללוס אנג'לס להופיע בפני ישראלים, נסעתי במונית עם הפסנתרנית שלי, ישבתי מאחורה והיא ישבה מלפנים. נהג המונית שואל אותה 'מה את עושה פה', אז היא ענתה 'אני הפסנתרנית של יפה ירקוני', אז הוא שאל, 'מה, היא עוד חיה?', אמרה לו 'תסתכל אחורנית', אז הוא מסתכל ואומר 'מה את אומרת, אני לא מאמין'."

"אני ושושנה עושות הצגה כדי לשמור על התדמית"

בסיס חיל הים באשדוד, 2005. יפה ירקוני יורדת מהמונית בשמלה כחולה. שמחה על ההזדמנות לשיר בעוד כמה שעות בפני חיילים. אני מוביל אותה לחדר ומכין לה כוס תה. היא באה מוקדם, צריכה להתכונן מראש, יש לה הערב דואט עם יהורם גאון, "אל נא תאמר לי שלום" הם ישירו יחד לחיילים בני 18, 19 ו-20 שספק אם ההורים שלהם נולדו כשיפה, ברכב צבאי, נסעה בכל הארץ ושימחה את חיילי דור תש"ח תחת הפגזות.

אין תמונה
לא באמת יריבות. שושנה דמארי ז"ל

אני יושב איתה, ובאופן טבעי מדברים גם על שושנה דמארי ז"ל, שהלכה לעולמה כשנה לאחר מכן. "שושנה היא זמרת גדולה, אני מעריצה אותה המון שנים, עוד מאז ששרה את 'כלניות' בתיאטרון 'לי לה לו' ואני הייתי רקדנית ב'מוגרבי' שרצה בערבים לראות הופעות שלה", מודה יפה. "אני לא מבינה למה כל הזמן מתבלבלים בינינו, אנחנו בכלל לא דומות. היא נמוכה ואני גבוהה, היא תימנייה ואני קווקזית. גם היא יודעת שלא מבדילים בינינו.

"אנחנו לא באמת כועסות אחת על השנייה, זו סתם הצגה, כי צריך לשמור על התדמית, אז כשהיינו מופיעות יחד באירועים היינו משחקות אותה כאילו אנחנו כועסות. היינו יושבות יחד מאחורי הקלעים ומרכלות, וכשהיו מגיעים אנשים היינו עושות הצגה של פרצוף חמוץ אחת לשנייה, שיחשבו שיש בינינו משהו, ואחר כך צוחקות על כולם מאחורי הגב.

"שיחקתי אותה כאילו אני שושנה. דיברתי עם האצבעות והידיים כמוה ושרתי 'כלניות'"

"יום אחד הגעתי למסיבה בחו"ל אחרי הופעה והמארחת של הערב, עשירה מלוס אנג'לס שעשתה מסיבה לקונסול, חשבה שאני שושנה דמארי. אמרה לי: 'שושנה כמה שאני שמחה לראות אותך'. אמרתי לאנשים מסביבי - 'חבר'ה, אף מילה'. אמרתי 'תודה רבה' ומהרגע הזה שיחקתי אותה כאילו אני שושנה דמארי: דיברתי עם האצבעות והידיים כמו שהיא מדברת ושרתי כמוה את 'כלניות'". ואז היא קמה, והדגימה חיקוי של שושנה דמארי. איך שכחתי את מצלמת הוידיאו בבית. "והלכנו משם, והאישה הזו היתה בטוחה ששושנה היתה אצלה".

"בערב אחר שבו הייתי המנחה הזמין אותי לבמה, ואמר 'אני רוצה להזמין את שושנה דמארי', וזה אחד שדיברתי איתו לפני כן מאחורי הקלעים. אז עליתי וסידרתי אותו: דיברתי כמו שושנה כל הערב. אנשים שבקהל שהכירו אותי לא הבינו מה קורה לי. צעקו לי מהקהל 'באב אל וואד'. אז אמרתי שבאב אל וואד זה שיר של יפה ירקוני ושרתי אותו". זו היתה יפה ירקוני שלי. יהי זכרה ברוך.

>> הראיון האחרון של יפה ירקוני; אריק איינשטיין: "גדלנו עליה, סמל לדור שלם"