אין תמונה
חצי גירל פאוואר, במקרה הטוב. להקות הבנות של ישראל

קשה להתייחס ללהקות בנות בישראל בלי להכיר בכך שפופ, בכללותו, מעולם לא נחשב לז'אנר "לגיטימי", במיוחד במוזיקה הישראלית. אם נוציא לרגע מהמשוואה אמנים בודדים כמו דנה אינטרנשיונל או אתניקס, או את כוכבי הפופ הים תיכוני (הצעירים יחסית), קשה לחשוב על זמרי או הרכבי פופ ישראלים שהצליחו למסד לעצמם קריירה משגשגת ארוכת שנים. על אחת כמה וכמה כשמדובר בלהקות בנות/בנים מהונדסות מיסודן.

אבל העובדה שמשהו עדיין לא הצליח, לא אומר שצריך להפסיק לנסות. לא במקרה הוזכרו כאן דנה אינטרנשיונל ואתניקס. בקרוב תעלה בערוץ 24 "ישנן בנות", תכנית ריאליטי חדשה בהובלת דנה שתחפש להקים להקת בנות חדשה. תמיר קליסקי ישמש בה כיועץ מוזיקלי. האם הנוכחות שלהם (לצד שי כרם, מנהלה של דנה, צדי צרפתי וירדנה ארזי בעמדת השיפוט), תצליח להשפיע במשהו על הגורל הכתוב מראש של להקות הבנות בארץ? נותר רק לקוות. בינתיים בואו נסקור את ההיסטוריה של להקות הבנות בחמשת העשורים האחרונים. אולי אפילו נוכל ללמוד מהן משהו.

שנות ה-70 האופטימיות: שוקולד מנטה מסטיק

מי השוקולד? מי המנטה? ומי המסטיק? עשרים שנה לפני הספייס גירלז הבריטיות, גם לנו היתה להקת בנות שסיפקה "זמרת לכל טעם". אבל השלישייה הזו, שכללה בשיא הצלחתה את ירדנה ארזי, רותי הולצמן ולאה לופטין (שהחליפה את תמי עזריה), שונה מהלהקות שיוזכרו בהמשך. גם בגלל שפעלה לאורך זמן (כשבע שנים) והוציאה ארבעה אלבומים, מה שהציל אותן מהתואר המפוקפק One Hit Wonder שמרחף מעל שאר הלהקות, וגם בגלל שהיא לא הייתה להקת פופ קלאסית. בתחילת הדרך לקחו הבנות חלק במופע "קונגרס הצחוק הציוני", וכך למעשה הוטמעו בהצלחה בבון טון המוזיקלי של אותה תקופה: נוסטלגיה לארץ ישראל הישנה והטובה. לא הזיקה גם העובדה שהמפיק שלהן היה אברהם דשא פשנל, עם אמביציה לייצר גרסה נשית להצלחה הגדולה שלו, "הגשש החיוור" (להקת הבנים הישראלית הראשונה?).

ב-78', אחרי הקלטת אלבום משירי הצ'יזבטרון, "הפרוטה והירח", יחד עם אריק לביא, כינסה ארזי מסיבת עיתונאים והודיעה על פרישתה. לאה לופטין הבינה שאת הספינה הזו כדאי לנטוש, ועזבה גם היא. בגלל שיקולים חוזיים (ההרכב היה בדרך לסיבוב הופעות בסקנדינביה), נאלץ פשנל לשבץ לשתיים מחליפות, וכך למשך הופעות בודדות היו חברות בהרכב הזמרות ישראלה קריבושי, ואחת שעוד תזכה ללא מעט השוואות לירדנה ארזי - עופרה חזה.

מה למדנו: מפיק חזק + קריצה לרדיו הישראלי של התקופה + ירדנה ארזי = הצלחה גדולה.

שנות ה-70 הכושלות: סקסטה

אם "שוקולד מנטה מסטיק" כללה שלוש זמרות בעלות נוכחות עצמאית, שגם הצליחו לייצר לעצמן קריירה אחרי הלהקה, הרי שמכאן והלאה להקות הבנות הישראליות כשלו באופן סדרתי ביצור כוכבות. להקת "סקסטה" היא דוגמה לכך. על אף שפעלו במשך כחמש שנים (1978-83) והוציאו שלושה אלבומים, לא הצליחו (ואולי לא ניסו) חמש הבנות (פנינה בריק, חני אליקים-בודגוב, איריס שמי, ורדה נוגה ורותי בן אברהם), לזכות בתהילה בזכות עצמן. למרות זאת, לשלם-שגדול-מסך-חלקיו יש מקום של כבוד בדברי הימים של הפופ הישראלי, בעיקר בזכות הלהיטים, שגם אם לא היו רבים, בהחלט נכנסו לפנתיאון. ביניהם אפשר למנות את "סינדרלה", "אני עושה לי מנגינות" וכמובן "נולדתי לשלום", שכתב עוזי חיטמן.

הלהקה התפרקה ב-83' וחברותיה פנו לעיסוקים שונים. בריק ובן אברהם חברו להרכב נוסף שלא חולל מהפכות בשם "ארבע לב אדום", נוגה פרשה מהופעות והלכה ללמוד פסיכולוגיה, בודגוב המשיכה לשיר ולשחק בהפקות שונות ושמי ליוותה כזמרת ליווי את מתי כספי וירדנה ארזי, ובהמשך התגלגלה לערוץ הקניות. בשנת 2003 התאחדו הבנות להוצאת אלבום חדש ולפני כמה חודשים אף חזרו לבמות כרביעייה (ללא נוגה). אתם יכולים לנחש מה הן שרות בהדרן.

מה למדנו: 2-3 שירים חזקים נוספים וקורט אבק כוכבים ואולי היינו זוכרים אותן כקלאסיקה אמיתית.

שנות ה-80 התל אביביות: מנגו

בשנות ה-80 "בננרמה" הבריטית כבשה את העולם, וגם בארץ החליטו לרכב על הגל הפירותי. להקת מנגו הוקמה על ידי חברת התקליטים הליקון והתבססה על שלוש זמרות יוצאות להקת פיקוד צפון: יסמין גמליאל, מירי נבו ומיכל צפיר. השלישייה הוציאה ב-89' אלבום אחד שנשא את שם הלהקה ומתוכו יצא להיט אחד, היסטרי למדי, בשם "גרה בשנקין", אותו כתב לא אחר מאשר שר האוצר יאיר לפיד. למרות שלא לפיד ולא חברות ההרכב גרו בשנקין (ואולי בגלל זה), לשיר היתה השפעה לא קטנה בניסוח הקלישאה התל אביבית ("כותבת ספרים במיטה", "לובשת שחור", "רוצה לעשות סרט קצר").

למרות ההצלחה (שכללה גם הגעה למקום השישי בקדם אירוויזיון באותה שנה עם השיר "ידידיי"), החליטו השלוש להיפרד. מאז הפכה מירי נבו לשדרנית ספורט מוערכת, מיכל צפיר לכוכבת ילדים אהובה, ויסמין גמליאל - אחת מהמובילות הישראליות בשאלה הנצחית "איפה הן היום?" - ובכן, אותה אתם יכולים לפגוש גם היום בבית הספר "רימון" כמורה לפיתוח קול.

מה למדנו: אם להקת הבנות החדשה רוצה ללכת על בטוח, שתלחין את הסטטוסים של יאיר לפיד.


שנות ה-90 הזועמות: ללדין

המושג One Hit Wonder הוזכר כבר בכתבה, והנה אנו נתקלים בהסבר שלו במילון. ללהיט "יעקב" שמור מקום של כבוד בהיסטוריה של הפופ המקומי. חבל שמקומה של הלהקה נשכח, רק שבמקרה הזה זה לגמרי באחריותה. את ללדין הקימו ב-1994 המפיקים יאיר שדה וגרי ולודבסקי והיו חברות בה לימור עזרא, לימור עופר ודינה אברג'יל (שם ההרכב בנוי משמות הבנות, ברור לא?). בגלל חילוקי דעות בין המפיקים לבנות, ההרכב לא שרד מעבר לאותו להיט. אבל איזה להיט זה היה. כולל קליפ בבימויה של שירי שחר שנטחן רבות באותם ימים וקטע ראפ תנ"כי ובלתי נשכח של שי אביבי.

בעוד את "יעקב" לא ממש צריך להציג, השיר השני המזוהה עם הבנות קצת נשכח בין דפי ההיסטוריה, למרות שהוא כיוון אפילו יותר גבוה. "הלילה", גרסה עברית לשיר Love Child של דיאנה רוס הסופרימס, הצליח להשתחל אל לא פחות מאשר פסקול הסרט "סטרפטיז" עם דמי מור. בסרט, אגב, מלווה השיר חשפנית ישראלית. איך קראו לה אתם שואלים? אריאל שרון. טרו סטורי.

לאחר הפירוק התפיידו להן הבנות מתעשיית המוזיקה (לימור עזרא עוד הקימה יחד עם הזמרת גלית ויצמן את הצמד גולדה להן היה סמי-להיט שנקרא "רטובה"). המפיקים שדה ו-ולודבסקי המשיכו להקמת הרכב בנות נוסף שנקרא "בנות יעקב" שכלל את עידית הלוי, יעל לבקוביץ' וחגית שמלי. הן דווקא הוציאו אלבום "בקצב הפנימי" (1995), אבל כנראה בגלל הצל הענק שהטיל עליהן שמן, לא הגיעו להצלחה אמיתית.

מה למדנו: תיאום ציפיות בין המפיקים לזמרות זה חשוב. ומילה למפיקים: "בנות יעקב"? באמת?

 

שנות ה-2000 המסחריות: חמסה

השנה היא 2003, ימי עליית הפופ הים תיכוני (זו השנה של "בלבלי אותו" של קובי פרץ), והמפיקים אייל בוחבוט ודרור מרגלית עולים על הקונספט, התכלס די מתבקש מבחינה מסחרית, של להקת בנות ים תיכונית. הבנות המגויסות הן כרמי שמרון, נעמה אתל, יסמין סוויסה, פזית הרמן ואתי קסטרו, והלהיט שלהן, "אתה חייב למות עלי", אותו כתב סולן פורטרט, רון רוזנפלד, חורך את תחנות הרדיו המיינסטרימיות (יעני גלגלצ). ההצלחה היתה גדולה וכללה הופעות, חתונות, פסטיגל אחד ועוד להיט מינורי שנקרא "תן לו בדרבוקה". אבל כמו שהעלייה היתה מהירה, כך גם הנפילה.

שנה לאחר מכן, במהלך העבודה על האלבום השני עזבו הבנות בעקבות חיכוכים עם המפיקים. כנראה כדי להדגיש כמה הזמרות לא רלוונטיות בהרכב פופ מהסוג הזה, גייסו בוחבוט ומרגלית חמישיית בנות חדשה ונתנו להן את השם הבלתי יאמן "חמסה 2". חוסר ההצלחה של ההרכב הוכיח שגם אם בנות ההרכב המקורי לא עשו חיל מאז בתעשיית הפופ המקומית, קסם כמו זה שהיה ללהיט "חייב למות עלי" קשה לשחזר. וחוץ מזה יש דבר שנקרא קארמה, ואומרים שהיא ביץ'.

מה למדנו: שוב, תאום ציפיות. ומילה למפיקים: "חמסה 2"? באמת? אם יש דבר אחד שהוכיח את עצמו לאורך השנים כמתכון להצלחה, גם בתחום מסחרי לכאורה כמו להקות בנות, זו מקוריות. בואו נקווה שדנה אינטרנשיונל והבנות שלה ילמדו את הלקח. תנו לנו עוד "נולדתי לשלום" ו"חייב למות עלי". ב"בנות דנה" או "חמסה 3" באמת שאין לנו צורך.


ניר גורלי הוא כתב, עורך ומבקר מוזיקה, ובעל הבלוג עשוי להכיל בוטנים


ישנן גרסאות: כל הקאברים המפתיעים לשיר "ישנן בנות"

איך ייראה הריאליטי-פופ הציוני הראשון? הפרומואים מספקים טעימה