כוכבים גדולים ומוכשרים הופכים את הספורט למקום בילוי מועדף על ידי מיליונים ברחבי העולם. הרגעים שבהם מסי מסחרר את ההגנה ונוביצקי קולע את סל הניצחון, הם אלו שהופכים את העסק לחוויה אמיתית. אבל בין כל הכישרונות והאגדות ששיחקו על מגרשי הספורט, צמחו גם ספורטאים שהגיעו מלמטה. אלו שפילסו לעצמם את הדרך לתהילה בזכות נחישות, רצון ואגרסיביות בלתי נגמרת.
מייק טייסון: המתאגרף הכי מפחיד על הזירה ומחוצה לה
עד שלהי שנות ה-80 נדמה היה שעולם האגרוף ראה כבר הכול: וירטואוזים קלילי רגליים, מפלצות עמוסות שרירים ומאבקים שהפכו לקלאסיקה. ובכל זאת נדמה שלמרות האלימות, הדם והיריבויות ההיסטוריות, שום דבר לא הכין את הענף לבואו של "איירון מייק", האיש הכי חסר סנטימנטים שלבש אי פעם כפפות אגרוף. העולם של טייסון התחלק תמיד לשחור ולבן, בלי פשרות. רק שישה מ-58 הקרבות בהן השתתף לאורך שני עשורים של קריירה הסתיימו בהחלטת שופטים. את 52 האחרים סיים אחד מהמשתתפים מרוח על המזרון, ברובם המכריע של המקרים זה לא היה טייסון.
הייחודיות הגדולה בטייסון הייתה הדמיון המפחיד בין דמותו בזירה לבין דמותו בחיים האזרחיים. בעוד שאצל מתאגרפים רבים אחרים ההתנהלות בזירה הייתה חלק מההצגה, טייסון לא ידע להפריד בין השניים. האכזריות והקשיחות חסרת התקדים שגילה על המזרון (האיש תלש לאיוונדר הוליפילד את האוזן בנשיכה) נמשכה בצריכת סמים והכאת אשתו מחוצה לה, והגיעה לשיאה באונס של נערה בת 18, פשע שבגינו נגזרו עליו שש שנות מאסר.
בשנים האחרונות הוא מנסה בכל כוחו לשקם את דמותו ולחזור למוטב, לאחר שאיבד את 300 מיליון הדולרים בהם זכה במהלך הקריירה לסמים ואלכוהול. הוא שומר על אורך חיים טבעוני, מגדל את שמונת ילדיו ומפיק תוכנית חדשה לערוץ דיסקאברי. ובכל זאת, עם כל הרצון הטוב והחיבה החדשה לחסה, ממש לא מומלץ לנסות ולעצבן אותו.
שאקיל אוניל: האיש ששינה את הכדורסל לנצח
שנת 1992 סימלה רגע של שיא בהיסטוריה של הכדורסל. לראשונה בהיסטוריה הורשו מקצוענים לקחת חלק בטורניר הכדורסל של המשחקים האולימפיים, ובכך נסללה הדרך להופעתה של ה"דרים טים", נבחרת הכדורסל האגדית של ארצות הברית. אך בעוד העולם התפעל מביצועיהם של ג'ורדן, בירד ובארקלי בברצלונה, התחולל רגע היסטורי של ממש בליגה הטובה בעולם האנ.בי.איי: בחירתו בדראפט של שאקיל אוניל.
בגובה 2.16 ומשקל של 150 ק"ג היה שאק מפלצת שטרם נראתה על מגרשי הכדורסל העולמיים. הגודל והעוצמה של הסנטר ממכללת לואיזיאנה שינו לנצח את המשחק. על אף שחלפו שנים ארוכות עד שהצליח לזכות באליפות הראשונה שלו, אוניל שינה לחלוטין את ההסתכלות על כדורסל. קבוצות שלמות ניסו לעצור אותו בכל דרך אפשרית, כולל שמירות כפולות, משולשות ומחומשות. איש לא הצליח להתמודד עם הכוח העצום והאתלטיות חסרת התקדים של הסנטר הענק. בשנותיו הגדולות היה ערב ממוצע שלו מסתיים ב-30 נקודות, 15 ריבאונדים ו-3 חסימות
לאורך השנים הבינו ראשי הליגה שהם מתמודדים עם תופעת טבע של ממש, מדובר באיש שהצליח לשבור שני סלים רק בזכות העובדה שנתלעה עליהם. חוקים חדשים נכנסו לשימוש בתואנה של שיפור המשחק, כאשר למעשה נועדו רובם ככולם להתמודד עם הדומיננטיות של שאקיל. למזלם הגדול של ראשי האנ.בי.איי ויריביו היה שאקיל אחד השחקנים החיוביים והמצחיקים ביותר שעלו על מגרשי הליגה. אבל בין לבין גם לאיש הגדול היו רגעים של זעם, ומי שעמד לידו באותם רגעים הרגיש היטב את העוצמה.
דניס רודמן: השומר הכי קשוח בעולם - אם התחשק לו להגיע בבוקר
דניס רודמן הוא ההוכחה האולטימטיבית לכך שכדי להיות מפחיד באמת לא צריך גוף גדול, מספיק לאפשר לאנשים להסתכל לך בעיניים ולהבין בעצמם ש"אין אף אחד בבית". רודמן, שכונה "התולעת", אימץ לעמו את המנטרה הזו ובזכותה יצר לעצמו תדמית של אחד האנשים המטורפים ביותר שעלו אי פעם על מגרש הכדורסל. כל הסיכויים עמדו נגד הנער הבעייתי מניו ג'רזי, אבל את הקריירה הוא סיים עם ארבע אליפויות ומקום בהיכל התהילה.
רודמן נבחר על ידי דטרויט במקום ה-57 בדראפט 1986, השלישי מהסוף, מקום השמור בדרך כלל לשחקנים שאף אחד לא באמת בונה עליהם. ואכן הנתונים של רודמן לא הטיבו עם מצבו, הוא היה נמוך מדי לעמדה בה שיחק (1.98), קטן מדי, לכאורה, במשקל (100 קילוגרמים), אבל יותר מכל פשוט נעדר כישרון משחק יוצא דופן. למעשה אם היה נשפט רק לפי הכישרון שלו, כנראה שלא היה נבחר אפילו בקבוצה מליגת העל שלנו.
אבל על החסרונות והפגמים פיצה רודמן בנחישות ואגרסיביות ברמות שכמותן לא נראו מעולם על מגרש הכדורסל. רודמן היה השומר הכי מלוכלך, הכי קשוח, הכי יעיל שקבוצה הייתה יכולה להרשות לעצמה, האיש שהוליך את האנ.בי.איי בריבאונדים במשך שבע שנים רצופות. הוא עלה למגרש לא במטרה לקלוע או להלהיב את הקהל, אלא מתוך רצון לעשות רק את העבודה האפורה מכולם. בחלק נרחב מהקריירה נעדר מהמגרשים בגלל השעיות, סמים או סתם בגלל שהחליט לנוסע לסקי באמצע הפלייאוף. אבל כשכבר החליט להגיע, לא היה איש שיוכל לעצור אותו.
ריי לואיס: המפרק הרשמי של ענף הפוטבול
כמעט כל תפקיד בפוטבול האמריקני דורש מהמועמדים אליו להיות עבי בשר ושרוטים במוח. לא תמצאו הרבה אנשים שמוכנים לעלות מדי שבוע על המגרש ולרוץ עם כדור מעור בעוד בריונים בעוצמה של רכבת משא מחכים להתנגש בהם. אבל גם בתוך כל אלו נחשב תפקיד ה- Linebacker לאחד המפחידים ביותר בעולם הספורט כולו. מדובר בשני שחקנים שתפקידם הוא לגבות את קו ההגנה במקרה של פריצה, או במילים פשוטות: הם הדבר האחרון שעומד בין הרי אדם עם דם בעיניים וקו השער.
הסיטואציה המאיימת הזאת יצרה, כאמור, כמה מהדמויות היותר מפחידות שנראו בעולם הספורט, אבל ספק אם הייתה מאיימת יותר מזו של ריי לואיס. במשך 15 שנות הקריירה שלו בבולטימור, התקשרו שחקני היריבות לאורטופד מראש כדי לפנות תור ביום שלמחרת. על אף תפקידו ההגנתי החשוב לואיס לא התעניין במיוחד בחטיפות; במקום זאת הוא מיקד את עצמו בפירוק כל שחקן יריבה שעבר את קו ההגנה לגורמים.
בשנה שעברה פרש לואיס ממשחק פעיל ונתן את האות לעשרות כתבות סיכום, שהכתירו אותו בזו אחר זו לאחד הספורטאים המפחידים ביותר שעלו אי פעם על מגרש הפוטבול. הוא נבחר פעמיים לתואר שחקן ההגנה של הליגה והפך לליינבאקר היחיד בהיסטוריה שזכה בתואר השחקן המצטיין ב"סופר בול". שחקנים ששיחקו עם לואיס מעידים כי מחוץ למגרש היה אחד הטיפוסים החיוביים ביותר שניתן היה להעלות על הדעת, אך ביציאה מחדרי ההלבשה הפך למשמיד אכזרי של כל שחקן התקפה שעמד בדרכו.
ג'נארו גאטוסו: השאיר "מזכרות" לגדולי החלוצים בעולם
אמרה מפורסמת בעולם הספורט טוענת שהכדורגל הוא משחק ג'נטלמני המשוחק על ידי חוליגנים, וקשה למצוא עוד כדורגלן שהאמרה הזאת מתאימה לו כל כך כמו ג'נארו גאטוסו. כמו חלק מהקולגות האחרים בכתבה הזו, סבל גם גאטוסו מתנאי פתיחה ממש לא אופיטמליים: הוא היה נמוך לתפקידו כקשר אחורי (1.78), נחשב לקוי ברמה הטכנית והגיע מעיירה קטנה ושכוחת אל בדרומה של איטליה. כל אלו שלחו אותו בתחילת הקריירה הרחק מאור הזרקורים של הסרייה א', אל הליגה הסקוטית.
אבל דווקא כשנראה היה שהקריירה של גאטוסו עומדת להיגמר מהר ממה שהחלה, התגלה המפנה. הקשר הקטן והקשוח הוכיח את עצמו בסקוטלנד וחזר לאיטליה דרך קבוצה קטנה מהליגה השנייה. בעונה שלאחר מכן חתם בקבוצת הפאר, מילאן, שהפכה אותו לאגדה של ממש. לאורך הקריירה שלו מיעט גאטוסו לכבוש (16 שערים ב-547 משחקים) וגם לבשל שערים, אך מנגד הפך את החלק האחורי של הגנת מילאן ונבחרת איטליה לגיהינום עלי אדמות.
קשרים וחלוצים מובילים ברחבי העולם נושאים על עצמם עד היום "מזכרות" מהמפגשים את גאטוסו. על אף גובהו הנמוך יחסית, היה הקשר הקשוח בנוי כמו גלדיאטור של ממש והרס כל מה שנקרה בדרכו. בהנהגתו הגיע מילאן לשתי אליפויות ושתי זכיות בליגה האיטלקית, אבל גאטוסו ייזכר בעיקר בזכות הרגעים בהם העיף יריבים שלושה מטרים לגובה בגליץ' אכזרי או במקרה הזה שבו הצליח ללכת מכות עם כל שחקני טוטנהאם, כולל עוזר המאמן.