מגרשי הכדורגל מעולם לא היו מקום של שלום ואחווה, זה מה שקורה כשמכניסים 22 שחקנים מחוממים ומתוחים לזירה סגורה ומבקשים מהם להילחם על כבוד הסמל והאוהדים. אבל גם במקום עמוס האמוציות הזה היו כמה מקרים שעברו על כל החוקים - הכתובים והבלתי כתובים - של עולם הכדורגל. אספנו את הבולטים שבהם.
הקרב של סנטיאגו
מונדיאל 1962 בצ'ילה ייזכר לנצח בזכות משחק אלים במיוחד בין הנבחרת המארחת לאיטליה במסגרת שלב הבתים של הטורניר. זרעי האלימות נוצרו בימים שלפני המשחק על ידי צמד עיתונאים איטלקיים, שהחליטו להשתעשע על חשבון היריבה והמארחת ופרסמו כתבה הלועגת למדינה שסבלה שנתיים קודם לכן מרעידת אדמה קטלנית בה נהרגו אלפי בני אדם.
עיתוני צ'ילה החליטו לפרסם את הכתבה תוך הקצנה גדולה עוד יותר של הבדיחות חסרות הטעם שנכתבו בה, ובכך עוררו את רמת הזעם במדינה לשיאים חדשים. צמד העיתונאים האיטלקים נאלץ לצאת מהמדינה מחשש לחייהם בעקבות סערות הרוחות. אבל שחקנינבחרת צ'ילה לא התכוונו לשכוח או לסלוח על העלבון ועלו למגרש עם אש בעיניים.
שתים עשרה שניות בלבד חלפו משריקת הפתיחה של השופט קן אסטון ועד לרגע שבו שחקן איטלקי מצא את עצמו מתפתל על הדשא. האיטלקים ממש לא התכוונו להישאר חייבים והחלו להשיב מלחמה. עשר דקות מאוחר יותר הורחק ג'ורגריו פריני האיטלקי לאחר כניסה חריפה בשחקן מקומי, אך סירב לעזוב את המגרש. המשחק הופסק וכוחות שיטור צ'יליאנים נאלצו להתערב כדי לגרור את האיטלקי הזועם אל חדרי ההלבשה.
עד סיומו של "הקרב של סנטיאגו" נשלח גם מאריו דויד האיטלקי לחדרי ההלבשה, ליאונל סאנצ'ז הצ'יליאני שבר את אפו של מאסיו האיטלקי במרפק אימתני, וקרבות יריקות ואגרופים נמשכו עוד דקות ארוכות לאחר השריקה לסיום המשחק, בו הספיקה צ'ילה גם להבקיע שני שערים ללא מענה. בעקבות המשחק החליטה פיפ"א להנהיג לראשונה כרטיסים צהובים ואדומים במשחק הכדורגל. מעט מדי ומאוחר מדי עבור כמה מקורבנות המשחק האלים הזה.
הקרב של נירנברג
ארבעים וארבע שנים חלפו מאז חילופי המהומות על המגרש בסנטיאגו ועד למפגש שמינית הגמר במונדיאל 2006 בין פורטוגל להולנד. בניגוד למאורעות בסנטיאגו, כאן לא הייתה כל סיבה מקדימה שהצדיקה את האלימות שהתרחשה על כר הדשא בין שתי הנבחרות, אבל דבר אחד בטוח: השופט הרוסי, וולנטין איבאנוב, הרוויח את מקומו בהיסטוריה בזכות הכנסת הכרטיסים הצהובים והאדומים לשימוש.
לא פחות מ-4 כרטיסים אדומים (שניים לכל קבוצה) ו-16 כרטיסים צהובים שלף איבאנוב לעבר השחקנים במהלך המשחק, ממוצע של כרטיס לכל ארבע וחצי דקות, שיא עולמי שספק אם אי פעם יישבר. השחקנים עצמם בהחלט עזרו לרוסי הנלהב עם תצוגת כניסות מכוערת במיוחד וסדרה של נקמות אישיות. בין גליצ'ים מסוכנים לחילופי מהלומות, הספיקו הפורטוגלים להבקיע שער אחד שהעניק להם את הכרטיס לרבע הגמר.
הקרב של אולד טראפורד - חלק א'
בעונת 2003/04 הצליחה ארסנל לשבור שיא בן יותר ממאה שנים ולסיים עונה מלאה בליגה האנגלית עם אליפות, מבלי להפסיד אפילו משחק אחד. בדרך אל ההישג הנדיר הזה יצאה הקבוצה למפגש עם היריבה הגדולה, מנצ'סטר יונייטד, שלא התכוונה לעשות לה חיים קלים. על המגרש התפתח משחק פיזי טיפוסי, אך לא נגרר לברוטאליות יוצאת דופן עד לדקה ה-80, אז הכל התפרץ.
רוד ואן ניסטלרוי, חלוצה ההולנדי של מנצ'סטר,התקשה להגיע לכדור חופשי שהוגבה לעברו ו"רכב" על גבו של הצרפתי של ארסנל, פטריק ויירה. בתגובה שלח ויירה רגל מאיימת במטרה לפגוע בואן ניסטלרוי אך פיספס, מה שלא הפריע לשופט, סטיב בנט, להחליט לשלוף לעברו כרטיס צהוב שני. שחקני ארסנל, כשויירה בראשם, החליטו לסגור חשבון עם ההולנדי, בסדרה של דחיפות שהתפתחה לתגרה המונית.
הדרמה הגיעה לשיאה בדקה ה-90 כשחלוץ יונייטד, דייגו פורלן, הוכשל ברחבה וזכה בכדור עונשין מ-11 מטרים במצב של 0-0. ואן ניסטלרוי ניגש לבעוט במטרה לסיים את הסטריק של ארסנל, אך ירה גבוה מדי ופגע במשקוף, כל זאת לקול צהלות השמחה של שחקני ארסנל, שמיהרו לסגור חשבון עם החלוץ.
הקרב של אולד טראפורד – חלק ב'
במנצ'סטר לא התכוונו לשכוח או לסלוח ליריבה השנואה על מאורעות המשחק הקודם והמתינו שנה שלמה עד לנקמה באותו מקום בדיוק. אחרי 73 דקות של לחץ מאסיבי, זכתה יונייטד שוב בפנדל וגם הפעם ניגש ואן ניסטלרוי לבעוט. הפעם מצא ההולנדי את הרשת ו-17 דקות מאוחר יותר הוסיף ויין רוני את המסמר האחרון שסיים את הרצף המדהים של ארסנל על 50 משחקים ללא הפסד.
אבל מה שנגמר על הדשא בלחיצות ידיים וברכות הדדיות, לכאורה, התדרדר מהר מאד לעוד פרק אלים בקרבות בין יונייטד לארסנל. שחקני שתי הקבוצות הצטיידו בפיצות, מרק עגבניות וקפה שחור מהקייטרינג שהמתין בחדרי ההלבשה, והחלו להטיח אותם לכל עבר. הפעם לא היה בנמצא שופט שיעשה סדר בבלאגן והקרב הסתיים רק לאחר התערבות המשטרה. מצד שני, אם כבר ללכת מכות, לפחות שיהיה טעים.
הנקמה של רפא מרקז
שלב שמינית הגמר של מונדיאל 2002 ביפן וקוריאה הפגיש את ארצות הברית ומקסיקו לקרב על טהרת יבשת צפון אמריקה. המשחק עצמו לא התעלה לרמה גבוהה במיוחד ולא סיפק רגעים דרמטיים עד לדקות האחרונות לקראת סיומו. במצב של 2-0 לאמריקאים וכשעלייתם לרבע הגמר כבר למעשה מובטחת, החליט הקפטן המקסיקני רפא מרקז להשאיר מתנה אישית משלו לאחד משחקני ארצות הברית. הרגע המכוער הזה מתרחש בערך החל מהדקה 1:52 בסרטון הבא. מומלץ לצפות עם קופסת אספירין בהישג יד.
ויין רוני סוגר חשבון עם פורטוגל
חמישה ימים בלבד לאחר "הקרב של נירנברג" התייצבה נבחרת פורטוגל למשחק רבע הגמר של מונדיאל 2006 מול אנגליה. הדם הרע בין חלוץ נבחרת אנגליה לשחקני פורטוגל נמשך עוד תקופה ארוכה לפני המשחק הזה, שבו זכה ל"טיפול מיוחד" ואגרסיבי משריקת הפתיחה. בדקה ה-62 החליט האנגלי חם המזג להשיב מלחמה.
במהלך מאבק על כדור עם המגן הפורטוגלי, ריקרדו קרבאליו, החליט רוני לדרוך בעוצמה על איזור רגיש במיוחד בגופו של המגן, שגרמה אפילו לנו להתכווץ בכאב. מה שקצת הפריע לנקמה המושלמת של רוני הייתה העובדה שהשופט, הוראסיו אליזונדו, עמד בדיוק מטר מהאירוע ושלח אותו למקלחת מוקדמת. אנגליה, אגב, ירדה מנוצחת בסיום.
אריק קאנטונה הופך לברוס לי
אחד מהרגעים הזכורים, הקשים והברוטאליים ביותר הזכורים ממגרשי הכדורגל, התרחש ב-1995 במגרשה הביתי של קריסטל פאלאס הלונדונית. באותו משחק אירחה פאלאס את האלופה, מנצ'סטר יונייטד, אותה הוליך הכוכב הצרפתי, אריק קאנטונה, עוד שחקן חם מזג שממש לא כדאי להרגיז. לקראת סיום המשחק ספג קאנטונה כרטיס אדום לאחר שבעט בשחקן פאלאס, ריצ'רד שואו, שתפס בחולצתו.
בדרך אל חדרי ההלבשה עבר קאנטונה ליד יציע אוהדי הפאלאס, שדאגו לשמוח לאידו של הכוכב המורחק. הצרפתי חמום המוח לא התכוון לעבור על העניין בשתיקה ושיגר בעיטת קונג פו היישר לפניו של אחד מהם, מת'יו סימונס. בכך לא נגמר הטיפול באוהד הסורר שזכה גם לסדרת מהלומות אגרופים מהצרפתי, בטרם נתפס על ידי השוטרים במקום. בדיון שנערך שבוע לאחר מכן בהתאחדות האנגלית הורחק קאנטונה לשמונה חודשים מהמגרשים ונקנס בסכום של 30,000 לירות שטרלינג.
הנגיחה המפורסמת בהיסטוריה
ב-9 ליולי, 2006, היו נשואות עיני העולם כולו לאצטדיון בברלין, שאירח את גמר גביע העולם הגדול: צרפת מול איטליה. לאחר 90 דקות שהסתיימו בשיוויון 1-1, נכנס המשחק להארכה שהתנהלה על מי מנוחות, עד הדקה ה-110. מצלמות המשחק קלטו את הבלם השנוי במחלוקת של איטליה, מרקו מטראצי, מחליף מספר "ברכות" עם הכוכב הצרפתי, זינדין זידאן. כשזידאן החל להתרחק מן המקום, ירה האיטלקי איחול נוסף לעברו, שהיה כנראה עלבון אחד יותר מדי.
באותו רגע עצר זידאן במקום, הסתובב לאחור והסתער עם הראש קדימה אל עבר חזהו של הבלם האיטלקי ההמום, שצנח אל הדשא. זידאן הורחק מיידית מן המשחק, שהסתיים בניצחון איטלקי בפנדלים. חודשיים מאוחר יותר סיפר מטראצי את המאורעות שהובילו לרגע המכריע. על פי הגרסה הזו תפס האיטלקי בחולצתו של זידאן שהשיב "אם אתה כל כך רוצה אותה, אתן לך אותה בסוף המשחק", מטראצי לא התבלבל וענה מיד: "אני דווקא מעדיף את החולצה של אחותך הזונה".
ומה מוסר ההשכל מכל הסיפור הזה? אם בא לך להקניט מישהו במגרש הכדורגל, ודא שהוא לא צרפתי ושאין לו אחות. חבל שתסיים את הערב הזה בטיפול נמרץ עם צלעות שבורות.