האם המחאות החדשות בישראל יעבדו? האם הוגי המהפכות הללו יצליחו להביא לשינוי של ממש? אין לדעת, אבל מה שבטוח - למחאות יש כוח. על רקע גל המחאה ששוטף את הארץ מצאנו לנכון להביא כמה מהמהפכנים הגדולים של המאה ה-20 - כאלו שהצליחו לגרום לשינוי חברתי ולהטיב עם מצבם של הדפוקים והמדוכאים. שימו לב צעירי המהפכה: ככה עושים שינוי.
צ'ה גווארה: התחיל בתור רופא, סיים בתור מוציא להורג
על אף המיתוס שמלווה את דמותו, ארנסטו צ'ה גווארה לא גדל בשכונות הפחונים של רוסאריו, ארגנטינה, להיפך, גווארה נולד למשפחה אמידה שיכלה לממן לו את הלימודים ולהחזיק בית שעומד עד היום בעיר כאתר מורשת. בגיל 19 התחיל את לימודי הרפואה אבל אחרי שנתיים הפסיק כדי לצאת למסע הדרכים הראשון שלו בפרו, צ'ילה קולומביה וּונצואלה. במסעות האלה פגש גווארה לראשונה את העוני והסבל של המדוכאים, המצורעים, הדפוקים והמקומיים שלא גומרים את החודש, והאשים את הקפיטליזם האמריקאי. את המסעות, יותר מ-8,000 ק"מ, תיעד ביומן שמוכר יותר כסרט הקולנוע: "דרום אמריקה על אופנוע".
בגיל 23 פרש סופית מלימודי הרפואה, עובדה שלא הפריעה לו להתפרנס מעבודה כרופא בבתי חולים בוונצואלה ומקסיקו ולהשלים הכנסה בכתיבה עיתונאית. במקסיקו הכיר מהפכן אחר, פידל קסטרו אחד. השניים התאחדו סביב מטרה קומוניסטית משותפת – הפלת משטרו של בטיסטה בקובה, שנחשב לבובה של של האמריקאים הקפטיליסטים שהשליטו את המונופול שלהם על המדינה.
אחרי הצלחת המהפכה בתחילת שנות ה-60', כשהעולם התחלק לאדומים וכחולים, קומוניסטים וקפיטליסטים, מונה גווארה למהל בית כלא בקובה, וכמו שקורה במצבים האלה הגולם קם על היוצר. לוחם החופש גזל את חירותו של כל מי שהתנגד להשקפה הקומוניסטית וכמו המודל לחיקוי שהיוותה עבורו אמא רוסיה, הפך גווארה לשופט, לחבר המושבעים ולתליין במשפטי הראווה שערך למתנגדים.
בשלהי המלחמה הקרה הקפיד גווארה להראות את עצמו בכל מקום שהראה חוסר יציבות שלטונית מתוך ניסיון לקדם את הרעיון הקומוניסטי; בצפון וייטנאם, באלג'יר, בקונגו, ואפילו ברצועת עזה שהייתה תחת שלטון מצרי. כשהגיע לבוליביה למטרה דומה ב-66', תפס אותו הצבא המקומי והוציא אותו להורג בירייה. רק כעבור 30 שנה, ב-97', הובאו עצמותיו לקבורה בקובה.
האם זה היה מצליח בארץ? לא, מעריציו הצעירים של הקומנדטה פשוט לא מבינים שלצ'ה גווארה היו את התנאים הכי נוחים לעורר מהפכה, בישראל סביר להניח שפשוט היה קוראים לו אנרכיסט שמאלני.
ולדימיר איליץ' לנין: מהגלות בסיביר ועד חגיגות המין בפריז
בגיל 23, קצת אחרי סיום לימודיו, נאסר לנין בגין פעילות מהפכנית ונשלח לגלות ביעד האקזוטי – סיביר. המניפסט של לנין היה פשוט: המשטר החדש שיוקם ילאים לעצמו את כל הרכוש, השדות, היבול ואמצעי הייצור, ויספק לכל האזרחים אמצעי מחייה בצורה שווה, בקיצור כמו קיבוץ גדול רק עם המון דוברי רוסית.
כדי לייצר כאן מהפכה דומה צריך היה לנין מעמד ביניים שיילחם באליטה, אבל המעמד הזה נמצא בקריסה, ואם אין מעמד אין מהפכה. אצל לנין הסיפור היה שונה, הוא מינף את העוני ותנאי המחייה העלובים של מעמד הפועלים כדי לצאת לרחובות ולהפגין. לאחר שנשלח לגלות שוב ושוב, הצליח למצוא את הדרך לחזור למדינה זמן קצר לאחר התפטרותו של הצאר, לתפוס את השלטון ולהנהיג את מהפיכת ההמונים שעליה חלם.
בכל אופן, שיגיד תודה, לנין, שנולד ומת ברוסיה ולא כאן בארץ. בגיל 54 הלך לעולמו, מסיבוך של עגבת, מחלת מין שחטף כפי הנראה באחד ממסעותיו לפריז. שם לפחות נתנו לו למות בכבוד, הסתירו את עובדת מחלת המין ושמרו על הדימוי הנקי שלו.
האם זה היה מצליח בארץ? אם היה בארץ כיום בטח היינו מוצאים את ולדימיר עומד על ארגז בשדרות רוטשילד ונואם. האיש ידע לדבר והמציאות מוכיחה שרוסים חזקים ממש מצליחים פה, מצד שני בסוף בטח היינו תופרים לו איזו הלבנת הון, שוחד בחירות או תפקיד של מגיש בישראל פלוס.
נלסון מנדלה: התחיל כטרוריסט, המשיך בכלא וסיים כנשיא
עשרים שנה אחרי שהצטרף נלסון מנדלה בגיל 24 למפלגת השחורים בדרום אפריקה, הגיע טבח שארפוויל ב-1960 והפך את השחורים למוקצים עוד יותר ממה שהיו. מה שהתחיל בעיירת השחורים שארפוויל כצעדת מחאה לא אלימה שהתנגדה לחוקי האפרטהייד במדינה, נגמר עם 70 מפגינים שנורו בגבם ומאתיים פצועים, רק בגלל שכמה שוטרים לבנים נלחצו מצעדה של אנשים שחומי עור.
מפלגת השחורים הבינה שמחאה ללא אלימות, כמו זו של מהטמה גנדי לא תעבוד בדרום אפריקה; בהודו התמודד גנדי מול אימפריאליזם עם נימוס בריטי, אבל אלה באפריקה מבינים רק כוח, כמו שאומרים במחוזותינו. אז מנדלה הקים את MK, הזרוע הצבאית של מפלגת השחורים, שהפעילה טרור כנגד הממשלה הלבנה.
מנדלה הואשם בפעילות חבלנית ונידון ב-64' למאסר עולם בקייפטאון. בין הסורגים הפך לסמל למאבק בחוקי האפרטהייד; חוקים שאסרו על שחורים להצביע בבחירות, אסרו על שחורים להתחתן או לקיים סקס עם לבנים, אסרו על שחורים להיכנס לשטחים ציבוריים של לבנים, ואסרו על שחורים ללמוד עם לבנים.
בגיל 70, אחרי 30 שנה בכלא, לחץ ציבורי בינלאומי והרחקת דרום אפריקה ממשפחת העמים, שוחרר מנדלה מהכלא ב-90'. בבחירות שנערכו ארבע שנים לאחר מכן נבחר לנשיאות המדינה.
האם זה היה מצליח בארץ? מהפכות בישראל מתרחשות רק כשמישהו הופך שולחן. העניין הוא שבין הרופאים למחאת הדיור, העובדים הסוציאלים, הסטודנטים, הגמלאים, החלבנים, המורים והגננות, לא ממש בטוח שיש כאן מקום עכשיו גם למאבק בגזענות. חוץ מזה אצלנו הכיוון הוא הפוך: קודם כל אתה נהיה נשיא ורק אחר כך הולך לכלא.
יואי ניוטון: בבית ספר טענו שהוא אנלפבית, אז הוא הפך לדוקטור לפילוסופיה
את השיעור הראשון במערכת החינוך הממסדית הלבנה קיבל יואי ניוטון רק כשסיים את התיכון בלואיזיאנה מבלי לדעת קרוא וכתוב: "לא היה לי מורה אחד שלימד אותי משהו שנוגע לחיים או לניסיון שלי", אמר ניוטון, שעשרים שנה אחר כך ב-80', השלים פערים ודוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת קליפורניה.
בין התיכון לדוקטורט הקים ניוטון את ארגון הפנתרים השחורים, ארגון חמוש בנשק ובמניפסט לקידום מטרות של השחורים והדפוקים: "אנו רוצים מגורים ראויים ומתאימים למגורי אדם; אנו רוצים לסיים את שוד קהילותינו בידי בעלי ההון; אנו רוצים אדמה, אוכל, דיור, השכלה, לבוש, צדק, שלום", נכתב שם.
במהלך השנים נקלע יואי פעמיים למשפט בגין אירועי ירי: בפעם הראשונה לאחר שהיה מעורב באירוע בו נחשד בפציעת שני שוטרים ובפעם השניה כשנקשר לרצח של זונה, בשני המקרים שוחרר מחוסר ראיות. אבל ספריו והמשנה הלא מתפשרת שלו שינו לנצח את היחס לשחורים בארצות הברית.
האם זה היה מצליח בארץ? זה כבר קורה: ברוטשילד, בחיפה, בירושלים ובקריית שמונה. עכשיו רק נותר לגלות אם נהיה מספיק עקשנים כדי לזכות באותם תנאים בסיסיים עליהם נאבק ניוטון לפני 30 שנים.