makoland

הגחליליוֹת - חרקים מַדליקים

אנחנו ראינו אותן! במו עֵינינו ראינו אתמול בַּלַילה, כשישבנו במִרפֶּסת, חמֵש פיוֹת קטנות שֶהִתעופפוּ לָהן אל עבר העצִים, עד שֶנֶעלמוּ, כּנִראֶה בַּדֶרך לבקֵר כּל מינֵי ילדים וּלהגשים לָהם חלומות

ילדי טבע הדברים | פורסם 22/07/10 10:10:39
צפרדע וגחלילית צילום: אלי אופיר, טבע הדברים

אתם זוכרים את הפיוֹת? הַיצוּרים הקסוּמים מֵהאגדות, שֶמעופפים וּמאירים את שְמֵי הלַילה בּדרכם לבקֵר ילדים בִּשנתם?

ידעתם שבַּטבע קַיימים יצוּרים כּאֵלֶה? קוראים להם גחליליוֹת. הגחליליוֹת הן בּעֶצם חיפּוּשיוֹת. בטבע יש כ-2,000 מִינִים, מתוכם שמונה חַיים בּיִשׂראֵל. לַזכרים יש כּנפַיים, וּבַלַילה, כּשֶהֵם עפים הם מדליקים וּמכבּים את ה"פָּנסים" שלהם, ונִראים כּמו פיוֹת מהאַגדות. לַנקֵבות אֵין כּנפַיים, והֵן נִראות כּמו זחלים. לָמה? כּי הזכרים צריכים לחפֵּשׂ כּלה, והנקֵבות צופות בּמופע הנצנוּצים, מַחליטות מי הוּא גבר חלומותיהן ומנצנצות לו חזָרה.

איזור מחייה

הגחליליוֹת חיוֹת במקומות עם צִמחייה או ליד מקורות מַים שונים. גם הן וגם הזחלים שלהן אוכלים בדֶרך כְּלל שבּלוּלים קטנים, חשופיות, וּלְעתים חרקים קטנים אחֵרים. גודלן של הגחליליוֹת נע בֵּין חצי סנטימטר לשני סנטימֶטרים וחצי, ולָרוב הן נִמצאות בִּמקומות מוּסתרים. לכֵן, אם תנסוּ לחפֵּשׂ אותן בִּשעות היום סביר להניחַ שֶלא תִמצאוּ אותן כְּלל. אֲבָל אם תצאוּ לטיוּל בַּלַילה עם ההורים, יש סיכּוּי טוב שֶתִראוּ אותן.

ואֵיך הן מדליקות (או יותֵר נכון – מַדליקים) את ה"פָּנסים"?

ליכולת התאוּרה של הגחליליוֹת קוראים ביולומינסנציה כימית (בּיו - חַיים, לומינסנציה - הארה), והיא מִתרחֶשת בּתאים מיוּחדים שֶנִמצאים בַּקָצֶה האחורי של גוּפן. מְקור האור הוּא בּעֶצם הִתחבּרוּת של חומר שֶנִקרא לוציפירין, בשיתוּף עם חלבּון שֶנִקרא לוציפיראז, עם החמצן שבָּאוויר.

אתם ודאי שואלים את עצמכם מדוּעַ הן עושׂות זאת?

כּל מין של גחלילית מנצנֵץ בּקצב אחֵר, והאיתוּתים שונים גם בּקצב וגם בּאורך ההדלָקה, זאת כדי שהם ידעוּ לזַהות בַּחושך זה את זו וּלוודֵא שהזָכר והנקֵבה הם מֵאותו מין של גחלילית.רוב הַמִינִים של הגחליליוֹת בּיִשׂרָאֵל חַיים מִמֶרְכַּז האָרץ צפונה, ורואים אותן בִּמיוּחד בּערְבֵי הקַיץ והאביב, אז רוב הגחליליוֹת פּעילות. אֲבָל יש גם מִינִים שֶמנצנצים בּעונת החורף.

למה הן הולכות ונכחדות?

הגחליליוֹת הן יצוּרים מוּפלאים וּמַדליקים שכל אֶחד הָיה רוצֶה לִפגוש פַּעם.אֲבָל לצערנוּ הן הולכות ונִכחדות מן העולם, וייתכֵן שבּעוד כּמָה שָנים כִּמעט לא נִראה אותן יותֵר.בַּשנים האחרונות חוקרים ואנְשֵי טבע בּיִשׂראֵל וּבִמקומות שונים בָּעולם שׂמוּ לב כּי אוּכלוּסיית הגחליליוֹת מִתמעֶטת ונעלמת בּאופֶן משמעוּתי.

גחלילית צילום: אלי אופיר, טבע הדברים

לִפנֵי 20-30 שָנה אפשר הָיה לִראות את הגחליליוֹת כִּמעט בּכל לַילה; היום צריך לצֵאת וּלחפֵּשׂ כְּדֵי לִראוֹת אותן. תעלוּמת הֵיעלמוּתן של הגחליליוֹת עדַיין לא נִפתרה, והחוקרים מנַסים לִמצוא את הסיבּות האפשריוֹת לכך.

חושבים שאוּלי הסיבּה היא שֶבְּנֵי האדם פשוט מחַסלים את מקומות החיוּת שלהן, כּלומר - אם הופכים שטחים פּתוּחים וטִבעיים לִשטחים חקלאיים, וּבַשטחים החקלאיים מרַססים נֶגד חרקים מזיקים – הריסוּס לא יודֵעַ לִבחור את מִי להרוג ואת מִי לא – וכך גם הגחליליוֹת מֵתוֹת. גם הִתרחבוּת השטח העירוני לְשֵם בּניית בּתים וּבִניינים על השטחים הטִבעיים שֶפַּעם הן חיוּ בָּהם גורֶמת לָהן לחפֵּשׂ מקומות חדשים, וּבֵינתַיים עד שֶיִמצאוּ הן לא מִתרבּות אלא הולכות וּמִתמעטות.

הגחליליוֹת, כּמו כל בַּעלי החַיים, זקוקות לִתנאים הכרחיים לקיוּמן: הן זקוּקות לצמחייה מִסוּג מסוּים, לִמקורות מַים ולאדָמה, ואם פּוגעים אפילוּ בּאֶחד מֵהשלושה הן פָּשוּט לא מַצליחות להִתרבּוֹת.כּוּלנוּ מכּירים את התופָעה שבה חרקים מסוּימים כּגון יתוּשים או פּרפְּרֵי לַילה נִמשכים לאור מלאכוּתי כּמו פּנס רחוב או מנורה.

חרקים רבּים מִסתמכים על הכּוכבים והַירֵחַ כּדֵי לנווט את דרכּם למזון. התאוּרה המלאכוּתית פָּשוּט מבלבֶּלת אותם, וּבִמקום לעקוב אחרֵי הַירֵחַ הם עוקבים אחרֵי הפָּנסים, שֶמרבּיתם חמים מאוד, והֵם פָּשוּט נִשׂרפים. התאוּרה המלאכוּתית שֶמסיטה אותם מִדרכּם חושֶׂפת אותם גם לכל מינֵי בּעלֵי חַיים אחרים שֶניזונים מֵחרקים. גם זכְרֵי הגחליליוֹת נִמשכים לָאורות האֵלֶה שֶמטעים אותם, וזוהי כּנִראֶה עוד סיבּה לכך שהגחליליוֹת נֶעֱלמות מֵהאזורים שֶאנחנוּ חַיים בָּהם, ולכֵן גם הסיכּוּיים שלנוּ לִראות אותן הולכים וּקטנים. האור המלאכוּתי גם מקשה על זִכְרֵי הגחליליוֹת לזַהות את איתוּתֵי הנקֵבות, דָבר המונע את הרבייה של הגחליליוֹת בַּשטח העירוני.

התאוּרה המלאכוּתית מבלבֶּלת עוד מִינִים של בּעלֵי חַיים, כּמו למָשל את צבי הַים הקטנטנים הבּוקעים מֵהבֵּיצה על החוף בַּלַילה. הצבונים עושׂים דרכּם חזָרה אֶל הַים, על פּי אור הַירֵחַ החוזֵר מקצף הגלים. כּאשר יש תאוּרה מלאכוּתית בָּאזור הם נִמשכים אֵלֶיהָ והולכים בַּכּיווּן הֶהפוּך וּמִתייבּשים על החוף או נִטרפים.

פּגיעה בּאוּכלוּסיוֹת החרקים, וּבתוכם הגחליליוֹת, על יְדֵי תאוּרה מלאכוּתית ופּעילוּת האדם מלווה כִּמעט תמיד בשינוּי וּבהֶרס של בּתֵי גידוּל טִבעיים. כּמוּבן שֶלא נַפסיק לִבנות בּתים בִּגלל זה, אבל חשוּב לִשמור על שטחים ירוּקים, שבהם יוּכלוּ בּעלֵי החַיים שֶגורשוּ מִמקום החיוּת הָרגיל שלהם לִחיות.

>>לאתר טבע הדברים

 

ותקבלו את כל הסיפורים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הוסף תגובה

 
שם
נושא
תוכן
 
ביטול  |  
מקרא: = תגובה ללא תוכן   = תגובה עם תוכן