זאהא חאדיד, אחת האדריכליות הנודעות, המצליחות והחדשניות ביותר בעולם, הלכה שלשום לעולמה בגיל 65. האדריכלית הבריטית, שנולדה בעירק, מתה מהתקף לב בבית חולים במיאמי, שבו טופלה בשל ברונכיטיס.
הבניינים האיקוניים של חדיד פזורים ברחבי העולם, והיא הייתה לאישה הראשונה לזכות במדליית הזהב של המוסד הבריטי המלכותי לאדריכלות (RIBA), בשנה שעברה. חדיד ידועה כמי שעזרה להסיט את האדריכלות המערבית מהצורניות הגאמוטרית המודרניסטית הקשיחה לעבר צורות מעוקלות ואמורפיות, שנראות כמעט אורגניות, תוך שימוש בשיטות ובחומרי הבנייה המתקדמים ביותר שיש להנדסה הבניין להציע. בכך היא ניסתה ליצור בבנייניה חווית חלל חדשנית ומקורית, כמו גם אסתטיקה עתידנית-חללית מרהיבה.
עוד באתר לעיצוב הבית:
סיפור ההצלחה המדהים שלה מתחיל ב-1950 בבגדד, שם נולדה למשפחה מבוססת. היא למדה מתמטיקה באוניברסיטה האמריקאית ביירות, והמשיכה לאחר מכן ללימודי אדריכלות באחד מבתי הספר היוקרתיים ביותר בעולם לאדריכלות, ה-AA. לאחר שעבדה כמה שנים אצל האדריכל הנודע רם קולהאס, היא הקימה משרד אדריכלים משלה בלונדון ב-1979. ההצעות המקוריות ופורצות הדרך שלה בתחרויות שונות לפרויקטים גדולים הסבו את תשומת לבו של עולם האדריכלות, אבל באופן מרתק הפרויקט המשמעותי הראשון שלה יצא לפועל רק ב-1994, 15 שנה אחרי הקמת המשרד, במתחם של חברת הריהוט "ויטרה" בגבול שבין שוויץ לגרמניה. ומאז השאר היסטוריה.
למרות שהיא כמעט לא בנתה מבנים משמעותיים בערים הגדולות באמריקה ובבריטניה, היא הפכה לרוקסטאר של עולם האדריכלות ולאחת הדמויות הכי מפורסמות בתחום זה בקרב הציבור הרחב. רוב הבניינים המוכרים ביותר שלה נבנו בעשור האחרון, רבים מהם במדינות שאינן מערביות, וכיום המשרד שלה לוקח חלק בבנייה של עשרות פרויקטים ברחבי העולם, כשהגדול שבהם הוא אצטדיון הכדורגל בקטאר שאמור לארח את גמר המונדיאל ב-2022. הנה כמה מהפרויקטים שהגדירו את הקריירה המפוארת שלה.
בית האופרה בגוואנגזו, סין (2010)
כשבית האופרה הספקטקולרי הזה נחשף, הוא מיד הוכתר כאחד מבתי האופרה הייחודיים ביותר שנבנו מעולם. חדיד עצמה תיארה אותו כ"חלוקי נחל שמוחלקים על ידי שחיקתם", וסיפרה כי היא תכננה את המבנה כך שישתלב באופן מושלם עם הנהר שלצדו. מעטפת הזכוכית השבורה מציפה את החלל כולו באור טבעי במהלך היום.
מרכז חיידר אלייב לאמנות, באקו (2012)
אחד המבנים האיקוניים ביותר שתכננה חדיד, וכזה שממחיש היטב את הכישרון שלה ליצור תנועה ואלסטיות צורנית. אין טוב ממנו כדי להמחיש את התפיסה האדריכלית הגמישה והאסתטיקה האורגנית של חדיד. קיפולי הקירות והתקרות משתלבים ברכות ברחבה שמקיפה את המבנה, באופן שקשה לומר מה תקרה ומה קיר, ואיפה בדיוק נגמר המבנה ומתחילה הרחבה.
מוזיאון לאמנות עכשוויתי (MAXXI), רומא (2009)
לא כולם היו מרוצים מכך שזאהה חדיד נבחרה לתכנן מוזיאון לאמנות עכשווית בלבה של שכונת מגורים חביבה ברומא, מחשש לפגיעה בצביון המיוחד לעיר. המבנה שתכננה חדיד בנוי ממה שנראה כשרוולים מתעקלים שמונחים זה על גבי זה וזה לצד זה, ויוצרים מעין טרמינלים שממשיכים את הסרקולציה של העיר לתוך החלל. למרות החשש שמא המבנה לא ישתלב בשכונה, הוא זכה לביקורות חיוביות מאוד והמוזיאון נחשב היום למוסד מרכזי בסצנת האמנות העכשווית.
גשר פביליון, סרגוסה (2008)
הגשר החייזרי הזה שבסרגוסה, ספרד, מורכב מ-280 מטרים של זכוכית-פייבר ובטון שמתנשאים מעל נהר האברו. הגשר משמש גם כמעבר להולכי רגל וגם כחלק תצוגה מיוחד במינו. הגשר נבנה במקור כדי לחבר בין העיר ליריד הבינלאומי החד-פעמי "סרגוסה אקספו".
המרכז המדעי פאנו, וולפסבורג (2005)
"המבנה הזה מרכז המון דברים שהיו בעבודות שלי כבר שנים רבות", אמרה חדיד על שהמרכז המדעי פאנו שתכננה בגרמניה, בעוד שמבקר אדריכלות תיאר אותו כ"מקום שאליו אתה הולך כדי לחוות את הכוח האופראי של החלל". בטון, עיקולים וזוויות מתנגשות מרכיבים משטח של 154 מטרים שנראה כאילו הוא מרחף באוויר.
תחנת כיבוי אש בוויטרה, ליד בזל (1994)
המתחם הנפלא של חברת העיצוב ויטרה משובץ כולו בפנינות ארכיטקטוניות של אדריכלים נודעים כמו פרנק גרי, הרצוג ודה-מורון וגם חדיד כמובן. באופן מעניין, זהו הפרויקט הראשון של חדיד, והיא זכתה להקים אותו במתחם יוקרתי כל כך. ניתן לראות עד כמה הוא שונה מבחינה אסתטית מהמבנים המאוחרים יותר שלה והאורגניות הצורנית שמאפיינת אותם. מבנה צנוע יותר, גאומטרי ופואטי. אגב, הוא לא שימש הרבה זמן כתחנת כיבוי אש, אלא מהר מאוד הפך לחלל תצוגה.
גשר שייח זייד, אבו דאבי (2010)
המתח בין הקו האופקי הקשוח שמחבר בין שני הגדות לבין גלי הבטון שמקשטים אותי יוצרים גשר מיוחד במינו. חדיד סיפרה שעיקולי הבטון הללו אמורים לדמות את דיונות החול של אבו דאבי. עלות הקמתו הייתה כ-300 מיליון דולר, והוא נקרא על שמו של האדריכל והנשיא לשעבר של הנסיכות הערבית. הגשר בשיאו בלילה, כאשר התאורה מציפה את הגלים ואת המעברים.
גלקסי סוהו, בייג'ין (2012)
אם זאהה חדיד מפורסמת בעיצוב העתידני-חללי שלה, הרי שמתחם הקניות, הבידור והמשרדים העצום והאקסטרווגנטי הזה שבבייג'ין הוא אולי הדוגמה המובהקת ביותר לכך. המבנה הכאוטי בן 18 הקומות מורכב מארבע כיפות שמחוברות על ידי גשרים מעוקלים ופלטפורמות שונות. מבנה שהפך לסמל של אדריכלות חדשנית פורצת דרך, אבל גם לא פחות לסמל של הגזמה ומגלומניה של אדריכלים-כוכבים כמו חדיד.
אצטדיון אל-וואקרח, קטאר (2020)
במהלך הקריירה שלה, ובמיוחד בשנים האחרונות, לא מעט ביקורת נמתחה על תנאי העבודה בחלק מהפרויקטים של חדיד, במיוחד במדינות שאינן מערביות. אצטדיון אל-ווקרא שנמצא בימים אלה בהקמה בקטאר, ואמור לארח את גמר מונדיאל 2022, הוא אחד מאותם פרויקטים. ארגוני זכויות אדם הזהירו והתלוננו לגבי תנאי העבודה של העובדים הזרים שמקימים את האצטדיון, ועל מקרי מוות שהתרחשו במהלך הקמתו, אבל חדיד טענה שזו אינה אחריותה אלא אחריותם של השלטונות הקטארים.
