יעל עמיר מסדרת בקפדנות את הספרים "הוא הלך בשדות", "עשו", "מסע אל תום האלף", "מיכאל שלי", "אדם בן כלב", נוצות" וגם "תרנגול כפרות", שכתב אביה, הסופר המוערך אלי עמיר. את רוב הסופרים מאחורי הקלאסיקות, הנמנים עם גדולי הסופרים הישראלים, מכירה יעל מילדותה, ילדות ירושלמית שורשית, כהגדרתה. את הספרים היא מסדרת על אחד ממדפי הזכוכית בטרקלין העסקים במלון ממילא הירושלמי, שבו היא משמשת קריאייטיב דירקטור מאז הקמתו ב-2009.

עמיר סיימה תואר בעיצוב ואדריכלות פנים במרכז לאמנות של סיאטל כמצטיינת דיקן. במהלך שהותה בסיאטל עבדה במשרדי אדריכלים מובילים בעיר, שם ניהלה פרויקטים רבים ומגוונים אך נמשכה בעיקר לתחום עיצוב מוסדות אירוח. אחד הפרויקטים שניהלה הוא עיצוב מלון "W" בסיליקון ואלי ועיצוב פנים וקונספט לבניין הדגל של STARBUCKS בסיאטל. בתום נדודים ברחבי העולם בעקבות לימודים, עבודה ואהבה, חזרה לירושלים עם בן זוגה ההולנדי ווילם.

יעל אמיר, סלון
לחוות את ירושלים | צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, סלון
בניין לשימור בן 150 שנה | צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל עמיר, ספרייה
החפצים לוקטו במשך שנים במהלך המגורים בחו"ל | צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, סלון
חלוקה של פעם – מטבח סגור, חדר שינה, חדר אוכל, סלון, מרפסות | צילום: אבישי פינקלשטיין

עוד באתר לעיצוב הבית:

להתחבר לילדות

כיום היא מתגוררת עם בן זוגה ובנם הקט עמיאל, בשכונת אבו-תור (גבעת חנניה) הנמצאת בדרום-מרכז העיר, זו שכונה היסטורית שלפני מלחמת ששת הימים היתה בצד הירדני של הגבול. ההיסטוריה שלה שזורה בהשפעות ערביות, בריטיות, עותמאניות וישראליות. שכונה תוססת עם נוף מרחיב לב, שגרה בה אוכלוסייה מעורבת של יהודים, ערבים ואו"מניקים. "כשחזרתי ארצה היה לי חשוב להתחבר לילדות שלי ולחוות את ירושלים ולא להיות על קו תל אביב או משהו כזה", היא מספרת. "יש הרבה דברים שספגתי בילדות הן מאמא שלי והן מאבא שלי. גדלתי בבית שבו שני ההורים עובדים ומתפרנסים, אבל אבי הצליח למצוא את דרך הביניים ולא ויתר על היצירה. הוא כתב למגירה במשך שנים, בעיקר בסופי שבוע ולפנות בוקר (אלי עמיר עבד שנים ארוכות במגזר הציבורי, בין היתר בסוכנות היהודית – יפ"נ), אבל לא ויתר לרגע על הביטוי האישי ועל החלום שלו. את הספר 'תרנגול כפרות' פרסם אבי רק בגיל 40 אחרי שכתב אותו במשך שנים. הוא חי את החיים במלואם וזה השפיע עלי לנסות ולמצוא את האיזון בכל דבר שאני עושה. זה גם מה שהוביל אותי בהמשך לפילוסופיות מהמזרח ולדרכו של בודהה.

"למדתי מאבא עוד משהו - לא לעשות קיצורי דרך אלא לעבוד קשה כדי להגיע לאן שאני רוצה להגיע. זה בסדר אם זה קורה מהר, אבל זה גם בסדר אם זה לוקח זמן. אבי הגיע למעמד של סופר מוערך רק בשלב מאוחר בחייו וזה לא בכדי, זה מרתון בלתי נלאה, ועם השנים אתה לומד ללהטט בין הכל ולמצוא את הדרך. למדתי מאבי גם צניעות. לתת את כל מה שאני יכולה ולא לפעול מגישה של 'מגיע לי'".

יעל אמיר, סלון
שטיח הצמר מחמם בחורף | צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, ג, סלון
צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, ג, כורסה
צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, ג, תמונה
צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, ג, סלון
צילום: אבישי פינקלשטיין

מטבח נאמן לשנות ה-80

"בדירה עצמה יש המון קסם", מספרת עמיר. "זה בניין לשימור בן 150 שנה. יש בדירה חלוקה של פעם – מטבח סגור שקסם לי מאוד, חדר שינה, חדר אוכל, סלון, מרפסות קטנות, חדר קטן לארונות ולהתארגנות, והכל ב-60 מ"ר בלבד. יש בדירה תריסי ברזל של פעם וחלונות מקוריים העשויים מעץ, שכבר מתפרקים. כשנכנסתי לדירה עשיתי בה שינויים קלים, שבחלקם החזירו את המצב המקורי. היה קיר שאחד הדיירים הקודמים בנה כדי להוסיף מסדרון מאולץ. הורדנו אותו וכך חזרה הדירה לליי-אאוט המקורי שלה. החלפנו פרקט והורדנו חיפויי עץ ישנים שהיו בכל מקום, על הקירות ועל התקרה. חיפויי העץ הכהים חנקו את הדירה, וברגע שהם ירדו היא הפכה לקלילה יותר. אני מעריכה שפעם היתה הדירה מרוצפת באריחים מאוירים, אולם הם לא השתמרו לצערי. גם את חדר הרחצה והשירותים שיפצנו, אבל במטבח לא נגענו, הוא נשאר נאמן לשנות ה-80. מכיוון שהבניין נמצא תחת ההגדרה של בניין לשימור אסור לגעת במעטפת החיצונית", מספרת עמיר על התאמת הדירה למשפחתה.

יעל אמיר, פינת אוכל
פינת האוכל | צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, שטיח
צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, ג פסל
פסל בודהה, המסמל הרבה מבחינה אסתטית, פילוסופית ותרבותית | צילום: אבישי פינקלשטיין

אילו חפצים יש לך בדירה?

"את החפצים שבדירה ליקטתי במשך שנים במהלך המגורים בחו"ל. יש בדירה פריטים רבים מהמזרח הרחוק, למשל יש לי שידת נדוניה טיבטית. היא שונה מהשידות הסיניות המוקפדות יותר, היא גסה ומסיבית יותר. היא משמשת לאחסון מגבות ומצעים ויש לה ערך משמעותי בעיני כי בטיבט הקטנה פגשתי את בן זוגי ווילם. מצד שני יש לי חפצים שהם mid-centaury כמו מנורת קריאה אמריקאית משנות ה-50 בסגנון 'מד מן'. קניתי אותה בגראז' סייל בארצות הברית.

"על הקירות תלויות תמונות של ציורים הולנדיים קלאסיים, שהם ירושה משפחתית של בן הזוג שלי, והמון כלי כסף הולנדיים מסורתיים, כמו אוסף כפיות כסף מטורף מהולנד, שכולו מורכב מכפיות עתיקות.

"השטיח מצמר כבש לבן טבעי נרכש בניו זילנד והוא מתאים בול לחורף הירושלמי הקר. בקיץ אנחנו מאחסנים אותו כי הוא חם מדי. קיבלתי אותו במתנה מהמורה שלי לעיצוב בארצות הברית. בכלל, רביצה על הקרקע היא משהו מקובל מאוד בבית שלנו. אני הייתי מורה ליוגה בעברי ואני נוהגת לשבת על הקרקע או קרוב לקרקע, ובן זוגי לא יושב על ספות אלא רובץ על השטיח או על הרצפה. תוסיפי לזה את התינוק שלנו, שמבלה הרבה בזחילה..."

יעל אמיר, פינת אוכל
צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, פינת אוכל
רצפת הסומסום חופתה בפרקט עץ כהה | צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, פינת אוכל
לא מצמידה רהיטים לקיר | צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, ג, פינת אוכל
צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, ג, שידה
צילום: אבישי פינקלשטיין

דירה ירושלמית אסלית

עמיר מספרת על השפעות רבות מהמזרח הרחוק. במהלך הלימודים והנדודים בחו"ל היא התחברה לבודהיזם וזה עובר כחוט השָני בחייה. "יש לי בבית פסל בודהה, המסמל הרבה עבורי מבחינה אסתטית, פילוסופית ותרבותית", היא אומרת, "זה מחבר אותי לאבא שלי, שחיפש תמיד את דרך האיזון. גם בודהה בדרכו שאף למצוא את דרך האיזון. זהו פסל בודהה עתיק שקיבלתי במתנה מחמותי ההולנדית, ויש לו משמעות רבה עבורי מהרבה בחינות".

בבית יש גם הרבה טנקות טיבטיות עתיקות מאוד - טנקה היא איקונין טיבטי, ועליהן מופיעה לרוב דמותו של בודהה. הטנקות תלויות בבתים טיבטיים ובמקדשים. הן דומיננטיות מאוד מבחינה עיצובית. אלה איורים על גבי בד של סצנות מחייו של בודהה והן רוחניות מאוד. "סבתו של בעלי היתה אספנית של טנקות, היא נהגה לרכוש אותן במכירות פומביות. בכלל, גיליתי שלהולנדים יש הרבה השפעות אסיאתיות", מפרטת עמיר על שכיות החמדה שמלוות את חייה.

יעל אמיר, ג, מראה
צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, ג, מטבח
המטבח. נשאר נאמן לאייטיז | צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, ג, חדר שינה
חדר השינה. חובה גם חדר ארונות | צילום: אבישי פינקלשטיין

מה חייב להיות בדירה כדי שתגורי בה?

"אני רוצה לגור רק בירושלים, ושזו תהיה דירה ירושלמית אסלית. חשוב לי הנוף, למשל מהדירה שלי אני רואה את ירדן מהחלון, וכמובן יש לי נוף ירושלמי שורשי. חשוב לי גם האור, אחרי שחיינו שנים בסיאטל ובמקומות חשוכים. חשוב לי לעשות הפרדה בין מרחב השינה לבין מרחב ההתארגנות, ולכן חובה שיהיה לי חדר ארונות, גם אם מדובר בדירה קטנה. מרחב השינה חייב להיות שלם ומוקדש אך ורק לשינה, ואין שלווה כשיש הרבה רהיטים, בגדים וארונות".

עמיר מתנצלת ואומרת שיש ימים שבהם הדירה נראית כמו מכבסה סינית, כי היא בדיוק חזרה לעבודה אחרי חופשת לידה. "אנחנו די חיים על השליש התחתון של הבית, וכעת, כשהצטרף למשפחה התינוק, עמיאל, נצטרך לחשוב על התאמת הבית לשובבות שלו".

יעל אמיר, שולחן
אינספור שכיות חמדה | צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל עמיר, ג, רחצה
גם חדר הרחצה שופץ | צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, רחצה
צילום: אבישי פינקלשטיין

אמנות מקומית בממילא

כשאני שואלת איך ההשפעות הללו באות לידי ביטוי בעבודתה של עמיר במלון ממילא, היא מספרת כי "אנחנו, במלון, לא מתיימרים להבין באמנות מודרנית, ולכן את הקירות מעטרות תמונות, בעיקר בשחור לבן, מספרו של דוד קרויאנקר על רחוב ממילא בירושלים. היה ברור שתהיה אמנות מקומית ולא אמנות מחו"ל. בכל חדר יש את הספר ובכל חדר וחלל ציבורי תלויות התמונות, זה הבייבי שלנו. דוד קרויאנקר הוא אורים ותומים בכל הנודע לשימור ירושלים. זו המורשת וההיסטוריה של המקום והתמונות מייצגות רגע בחיים. וזה כמובן קשור להשפעות שספגתי בילדותי בעיר והיה לי חשוב לשלב במלון.

"בחללי המלון יש שטיחי טלאים אקלקטיים וכל ההלבשה היא של ריהוט נמוך. זה לא מקרי, זו הנדסת האנוש של המזרח הרחוק, לעומת המידות של המערב הדוגלות בגובה רב יותר. צבעי המלון הם סגול, כתום וירוק, ועל רקע המונוכרומטיות יש נגיעות צבעוניות של ירוק, סגול וכתום חמים ומזמינים", היא מסבירה.

רגע לפני שאנחנו יוצאות מטרקלין העסקים מרחיקה עמיר את הרהיטים מהקירות. "גם בדירה הקטנה שלי אני לא מצמידה את הרהיטים לקיר, זה יותר נכון ונותן תחושת מרחב", היא אומרת.

יעל אמיר, קנקן
צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, קופסה
צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, אמנות
צילום: אבישי פינקלשטיין

סיור בלובי מעורר שורת שאלות לגבי בחירת החומרים והפריטים שבו. ראשית מסבירה עמיר על גרם המדרגות הזוויתי ממתכת שחורה. הוא ההפך מרך ועומד בסתירה לקיר המקורי מאבן ירושלמית ("אבן מצפה" כפי שהיא מכנה אותה) שלצדו. "זה לכאורה לא אורגני למקום, זה חומר מודרני, זו מתכת תעשייתית, אבל זה משתלב בהרמוניה", היא מסבירה. גם הדלפק של הלובי עשוי מאותה מתכת וכך גם ראשי המיטות בחדרים והשולחנות. מתכת גסה, שחורה ונוקשה לעומת האבן הירושלמית, העץ הטבעי שעל רצפת החדרים והטקסטיל הרך. גם בלובי הישיבה היא ברובה נמוכה. חפצי הנוי הרבים הפזורים במלון הם מעץ, חלקם בעלי השפעות אסיאתיות וחלקם מאפריקה (אם כי ברובן נקנו בגלריות ובחנויות עיצוב בארץ, למשל גלריית אפרו ביפו). "ההשפעות של הזרמים האסיאתיים שפיירו ליסוני (שתכנן ועיצב את המלון, יחד עם האדריכל עטור השבחים משה ספדי - יפ"נ) הכניס למלון הם בדיוק מה שאני מתחברת אליו", אומרת עמיר, "התחושה היא שהסתובבנו בכל העולם וליקטנו פריטים, חלקם one of a kind".

עמיר עוברת מדי פעם ומחליפה חפצים ורהיטים ברחבי המלון. "אני תמיד מעדכנת ובוחרת דברים מעניינים. אני בוחרת מכל החנויות העיצוב בארץ ובעיקר מהשווקים, הרבה מהפריטים במלון נרכשו בשווקים בארץ ובחו"ל, למשל מיטת אפריון צרפתית עתיקה הניצבת בלובי. הכל במטרה ליצור הרמוניה נעימה לאורחים", היא אומרת ומעבירה עוד קערה כמה סנטימטרים ימינה.

יעל אמיר, ג, אמנות
על הקירות תלויות תמונות של ציורים הולנדיים קלאסיים | צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, ג, אמנות
ירושה משפחתית מבן הזוג | צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, ג, שידה
צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, נוף
שכונת אבו-תור (גבעת חנניה) הנמצאת בדרום-מרכז העיר | צילום: אבישי פינקלשטיין
יעל אמיר, ג, נוף
נוף ירושלמי שורשי | צילום: אבישי פינקלשטיין

מה ההבדל בין עיצוב בית לבין עיצוב בית מלון?

"ההבדל המהותי הוא הנדסת אנוש. כשאני מעצבת בית או דירה, זהו מרחב שחיים בו ולא מרחב שמתארחים בו והפרופורציות נגזרות בהתאם. מרחב ציבורי הוא מרחב שהקהל נכנס בו בהמוניו ולכן בחירת החומרים שונה, יש חשיבה שונה על פתחים, על אור, על אווירה וכך הלאה. למרחב כמו מלון חייבים חומרים הרבה יותר עמידים וקנה המידה של הדברים הוא גדול יותר. נוסף לכך, בבית מלון יש חשיבה על שחיקה מוגברת, על זרימת אנשים במרחב, ויש חשיבה כלכלית-מסחרית. אנשים טועים לחשוב שכל מה שהם רואים במלון יהיה מדהים בבית שלהם. זו טעות – מלון הוא מלון ובית הוא בית. קחו למשל מטבח פתוח שהתפתח במסעדות אמריקאיות כחלק מחוויית האירוח ומשיכת לקוחות, אולם בבתים הטרנד הזה מוטעה. המטבח הוא מרחב פרטי ואינטימי ועדיף שיהיה בחלל סגור ונבדל".

למה צריך מעצבת במשרה מלאה במלון?

"זה תפקיד ייחודי שלא היה קיים לפני כן, כשהתחלתי את העבודה במלון ב-2009. חיפשתי עבודה כשחזרתי לירושלים אחרי שנים של מגורים, לימודים ועבודה בחו"ל, ובעלי המלון, משפחת אקירוב, הגיעו למסקנה שהם זקוקים למישהו במשרה מלאה בתפקיד הזה כחלק מהצוות - אשת מקצוע שתתמקד רק בעיצוב השוטף. אני אחראית על העיצוב ועל הסטייל במלון, בכל הפקה או אירוע אני עוברת על כל פרט, מהנחת הספרים בחללים דרך בחירת תרחישי התאורה והריח במלון (למון גראס, אם תהיתם, כי הוא עשב עמיד שגדל בקלות כמעט בכל מקום ותנאי, ומזכיר את ניחוח ההדרים הכה ישראלי – יפ"נ) ועד לבחירת צלחות ההגשה באירוע. אני מופקדת גם על קניית חפצי האמנות שבמלון, האוצרוּת, המדים של נותני השירותים, עיצוב הספא, עיצוב המסעדות והברים (ויש כמה וכמה מהם), הצמחייה במלון, המוזיקה, הוויטרינות המשמשות לאווירה ולשיווק. זה תפקיד נפלא ומאתגר".

נוסף לכך, עמיר היא גם מעצבת הבית של דירות הדוגמה בפרויקט היוקרה של אלרוב דירות ממילא, מהעבר השני של שדרת הקניות.

הבית של יעל עמיר, לפני השיפוץ
הבית של עמיר לפני השיפוץ | צילום: יעל עמיר
הבית של יעל עמיר, לפני השיפוץ
לפני השיפוץ. חיפויי העץ הכהים חנקו את הדירה | צילום: יעל עמיר
הבית של יעל עמיר, לפני השיפוץ
לפני השיפוץ | צילום: יעל עמיר

מה את אוהבת בעיצוב המלון?

"המלון הצליח לתפוס את החוויה הירושלמית וגם לתת את הניחוח הבינלאומי בו זמנית. אני ירושלמית שורשית, וירושלים זה המון דברים, בראשם כור היתוך של סגנונות, דתות, תרבויות, חוויות והשפעות. זה בליל של דברים. המלון הוא מרחב יוקרתי אבל יש בו צניעות שלא מנקרת עיניים, אין שנדלירים מקריסטל או ברזים מזהב, כמאמר הקלישאה".

אנחנו מסיירות בחללים השונים במלון - בבר היין, בבר על הגג, במירור בר המארח בליינים מהמלון ומחוצה לו, בבית קפה-מסעדה ממילא קפה בעל העיצוב האיטלקי-כפרי, בחדר האוכל של המלון, שקיר עצום על כלי חרסינה לבנים מעטרים אותו ומכניסים ממד של ביתיות, ובמתחם הספא נוטף אווירת הרוגע. כל חלל זכה במיתוג ובעיצוב שונה, בהתאם לייעודו. "נכון שעכשיו מבינים מה אני עושה? זה מגרש משחקים לכל מעצב. התהליך לעולם לא מסתיים, יש בו בנייה, גילוי, תהייה, התבוננות, וכך הלאה". עמיר מתגאה בצמחי התבלין והנוי הנמצאים בכל שטחי החוץ של המלון, בהם צמחים ארצישראליים האופייניים להרי ירושלים.

מה את שואבת מהחוויה המלונאית לביתך הפרטי?

"אני לומדת לשחרר, כי אחד הדברים הכי מהותיים במלון הוא שלאורח יהיה נוח. ואת זה אני לוקחת איתי הביתה".

יעל עמיר, מלון ממילא
פרויקט היוקרה של אלרוב דירות ממילא | צילום: עמית גירון
יעל עמיר, מלון ממילא
פרויקט היוקרה של אלרוב דירות ממילא | צילום: עמית גירון
יעל עמיר, מלון ממילא
פרויקט היוקרה של אלרוב דירות ממילא. תמיד מעדכנת ובוחרת דברים מעניינים | צילום: עמית גירון
יעל עמיר, מלון ממילא
תחושת מרחב | צילום: עמית גירון
יעל עמיר, מלון ממילא
מכל חנויות העיצוב ובעיקר מירושלים | צילום: עמית גירון
יעל עמיר, מלון ממילא
פרויקט היוקרה של אלרוב דירות ממילא | צילום: עמית גירון
יעל עמיר, מלון ממילא, ג
צילום: עמית גירון
יעל עמיר, גרם המדרגות בעל מעקה המתכת הכהה במלון
גרם המדרגות בעל מעקה המתכת הכהה במלון ממילא | צילום: עמית גירון
יעל עמיר, ג, מלון ממילא
מלון ממילא | צילום: עמית גירון
יעל עמיר
יעל עמיר | צילום: צילום ביתי