בקרבת חצי האי MANAZURU, ביפן, באזור המאופיין בטופוגרפיה משופעת, בנקודה בה ההר כמו נוטה ברכות תוך יצירת שוּל, ביקשה משפחה (הורים+שני ילדים) לבנות לעצמה בית חוף לסופי שבוע בו תוכל לבלות זמן איכות בצוותא ואף ליהנות מאירוח חברים. המקום עטוף צמחייה עבותה שמרביתה מורכבת מעצים בעלי עלים גדולים ורחבים, נוף האוקיינוס נראה כמתפשט אל עבר האופק, "ובסביבה המאופיינת בטבע כה עשיר ברור שלא ראוי, לא הולם ולא נכון היה לבנות בית בסגנון אורבאני או מסודר מידי", אומרים האדריכלים Mao ו-Masahiro Harada, הבעלים של סטודיו MOUNT FUJI, אליהם פנו הדיירים לביצוע התכנון.
את ההשראה שאבו צמד האדריכלים מההתלהבות שמגלים בני המשפחה מהטיולים שהם נוהגים לערוך על החוף ומאיסוף חומרים ופריטים הנפלטים אליו מהים. "הרעיון היה להקשיב לקולות חומרים אלה ולאיכויות המאפיינות אותם, ולשלב אותם באורח הגיוני המבטא כיצד הם היו מקווים להיות. שכן הם אינם מכתיבים סדר נוקשה, אלא זרימה גמישה ודינאמית, שחוברת באופייה ליחסים המתקיימים ביניהם לבין הסביבה". הם מסבירים את אשר בהמשך לכך הוגדר כמטרת התכנון- "לייצר סדר פתוח": חלל פנים שאזוריו השונים אינם מוגדרים בגיאומטריה, אלא נקבעים בהתייחס לאיכויות הסביבה הסובבת את הבית, דוגמת מתארו הטבעי של הנוף, מבטים החושפים את הים או מראה כיפות העצים.
עוד באתר לעיצוב הבית:
מלבנים שקופים בחזית, אבן צפחה ברצפה
כשנרטיב חומרי-טבעי-סביבתי עומד בבסיסה, הושתתה המבניות על קורות ועמודים: הבית הדו קומתי נרקם מקורות עשויות LVL- (פורניר עץ למינציה) סדורות במקצב של שורות ישרות, המייצרות יחידות קיר ותקרה בתצורת האות -L שנתמכות על ידי קורות ועמודים מעץ טבעי (לוגים של עץ דאגלס פיר) שנחתכו בהתאמה לכך. היחידות תוכננו ובוצעו בשלושה קני מידה- גדול, בינוני וקטן, כאשר הצבתן בחפיפה חלקית זו לזו מייצרת קומפוזיציה המאופיינת במרחבי פנים וחוץ מגוונים בצורות ובגבהים משתנים, ובכלל זה מרפסות ואזורים לא שגרתיים המשתלבים ברחבי החלל. גג המבנה עשוי דק עץ (עליו מותקנים פאנלים סולאריים), תקרתו וקירות הפנים מלוחות עץ פייבר צמנט, ולריצופו משמשים אריחי צפחה שחורים. החזית הדרומית שפונה לנוף האוקיינוס חושפת גריד צורני של מלבנים שקופים ( פרופילי מתכת וזכוכית בידודית) בהם משתקף נופה הקסום של הסביבה, וכך, גם כאשר מתקרבים אל הבית או נמצאים עם הגב לנוף ניתן עדיין ליהנות ממלוא יופיו. בתוך החזית ולאורכה משתלבים בין שקיפות המלבנים פתחי כניסה לאזורי הבית השונים, כשנוכחותם מודגשת באמצעות מסגרת בהירה, ובעיקר זו של פתח הזזה ראשי גדול שכמו "מקבע" את הנוף כתמונה לכל דבר.
שטח הפנים משתרע על 298 מ"ר, ובבית שנשען על סדר פתוח חלל המגורים הגבוה, שהינו היחידה הגדולה, נפרש במרכזו כשמקצב קורות העץ מנוצל כספרייה מרצפה לתקרה התוחמת אותו. הספרייה, שמדפיה עשויים כמו הקורות, מלווה, למעשה, את כל קיר היחידה, כאשר במפגשי החפיפה עם היחידות הנוספות נוצרים/ נפתחים צירי מעבר זוויתיים לחללים שהן מכילות- חדרי שינה ועבודה. אלה ממוקמים משני עבריו של חלל המגורים המרכזי, והמעברים המוליכים אליהם כעין עוד שכבת חלל מנוצלים פונקציונאלית לשימושים נוספים, כמו, למשל, להתקנת משטחי עבודה בינות מדפי הספרייה.
בצד אחד של החלל, אזור החפיפה עם היחידה הקטנה מעין עליית גג קטנה, שאינה אלא גגה. היחידה עצמה הינה קובייה שמחופה בצדה הפונה למעבר בסרגלי עץ אופקיים, והגישה אל עליית הגג היא באמצעות סולם פרופילי ברזל, בדומה לסולמות היציאה מהמים שמשמשים בבריכות שחייה. צדו השני של החלל מפגיש אותו עם חפיפת היחידה הבינונית, החודרת פנימה תוך יצירת גלריה עליונה: גלריה הצופה ונצפית מחלל המגורים, כשבשטחה ממוקמים אזורי המטבח ופינת האוכל, וכן יציאה אל מרפסת דק גדולה שמתארה המשולש נגזר ממפגש היחידות. גרם המדרגות המרחף שמוביל אל הגלריה מעוצב בגיאומטריה זוויתית ייחודית עם משטח פודסט מרחף, ועיצובו יוצא הדופן, המשלב מדרגות LVL עם מעקה ברזל, מתקבל כאלמנט פיסולי רב עניין המגלם את שפת התכנון.
מאפיין משמעותי של החלל הוא נוכחותה של החומריות הרוקמת אותו על מאפייניה השונים: נפחים, מרקמים ומידת צפיפות, שמייצרים איזון ושיווי משקל בין זרימה חופשית וממד של "מוצקות". אף הממד הצורני נקבע בהתאמה למרכיבים אלה, ותרגומו כאן בבית נפרש כנטול כל נוקשות שמקורה בסדר נכפה, ומאופיין בהרמוניה הנוצרת ממכלול האלמנטים והשיח המתקיים ביניהם. בבית שסיפורו אימץ את מאפייני הפתיחות של הסביבה, מתרחב השיח הפתוח של חלל הפנים גם אל החוץ, ללא כל גבול מגדיר בין שני המרחבים, ומשלים את שביקש התכנון ליצור כפי שמסכמים זאת האדריכלים הרדה "זו הייתה המטרה אליה חתרנו בבית- לחוות את הטבע והסביבה ולחבור אליהם בהרמוניה".
במדור הקודם: כל קיר בדירה הזו נוצל לטובת אחסון
לכל הבתים של בית ונוי