היום בשעה שש בערב, יתקיים טקס הסיום של קורס הטיס בבסיס חצרים. תפסנו לשיחה ארבעה מתוך החיילים הדתיים שמסיימים היום, ושמענו מהם על הקשיים, החוויות ועל השאיפות לעתיד.
"במחזור שלנו, היינו קבוצה גדולה מאוד של חיילים דתיים, זה נתן לנו הרבה פריווילגיה להיות מגובשים אבל מצד שני לא להיות בדלניים", אומר נ' מגוש עציון.
"בחברה שלנו היום, אנחנו מתבססים בעיקר על כותרות- 'הוא דתי' ו'הוא חילוני'. 'הוא מהעיר' ו'הוא מיישוב' ולכן במפגשים ביננו בהתחלה היו בעיקר סטריאוטיפים. אבל במהלך הקורס אתה לומד להכיר את האנשים באמת. את האינדיבידואל, אתה מבין שכל אחד הוא שונה- אפילו אם הוא גדל בציונות הדתית כמוך. אתה מכיר בזה שיש הרבה סוגים של אנשים ואתה לומד לחיות איתם באופן יומיומי"
25% מבוגרי קורס טיס השנה הם דתיים, שזה אחוז גבוה מאוד לעומת שנים קודמות, המסמן על מגמה ועולה. כשהחיילים נשאלים לגבי קשיים דתיים שהם נתקלו בהם במהלך הקורס, כולם מסכימים בפה אחד שאין כאלה.
מה לגבי תפילות? שמירת שבת?
"הצבא נותן בסיס טוב לכל מי שרוצה לחיות את החיים הדתיים שלו" אומר נ'. "עם הזמן כל אחד מוצא את הנתיב שלו ויש אופציה להיות מאה אחוז בדת ומאה אחוז בצבא. כל אחד בוחר את הדרך שלו". "לא הייתי קורא לזה קושי", אומר כ' מאורנית, "נכון שהיו מקרים שבהם כיבו לי את האור בשירותים בשבת או שהפעילו מוזיקה בחדר בוולים גבוה, אבל לומדים לכבד את השני ונהיים מודעים לצרכים של האחר, יש הרבה כבוד הדדי".
"הקורס הוא שלוש שנים", מסביר ג', מכוכב יאיר. "הוא מתחיל בחצי שנה שבה עושים את הטירונות וטיסות מבחן ראשונות, ממשיך לחצי שנה של קורס קצינים, צניחה, ניווטים ומסעות. לאחר מכן מתחלקים למגמות טיסה: טייסי קרב, נווטים, מסוקים ומכוננים, ואז חצי שנה שבה טסים כל היום וכל הלילה- ממריאים. נוחתים. ממריאים. נוחתים. בסוף עושים שנה שלמה של תואר ראשון ואז בחצי שנה האחרונה לקורס רק טסים".
ובין כל הדברים שציינת עכשיו יש זמן לפגוש חברים/ משפחה/ לנהל זוגיות?
"ברור שמתגעגעים למשפחה שבקושי יוצא לראות", אומר כ', "גם לחברים... בתחילת הקורס כמעט בלתי אפשרי לדבר בפלאפון, יש רק פעמיים בשבוע שבהם אפשר לדבר בטלפון ציבורי בלבד. זה קשה מאוד לשמור על זוגיות ככה אבל יש כאלה שהצליחו. מתוך כל מסיימי הקורס יש בערך 4-5 שנשארו עם החברה".
"זה חלק גדול מהאתגר", אומר נ', "שורדים את זה. הדבר העיקרי שעוזר זה החברים הטובים בקורס שהיה כיף לסגור איתם הרבה זמן"
"דוד שלי הוא נווט קרב ובן דוד שלי טייס מסוקים", ממשיך נ', "לכן, אחרי שנים שבהן גדלתי לצד טיסות והמראות, היה לי ברור שאני הולך לקורס טיס". לעומתו אומר כ' כי הוא בכלל לא חשב על האופציה של חיל האוויר: "חיפשתי שירות משמעותי ומאתגר. לא היה לי שום חלום להגיע לכאן ולא הכרתי אף אחד שמשרת כטייס. אבל אני שמח שהגעתי".
מברצלונה במטוס ישר למטוס
ד', מרעננה, עלה לארץ עם משפחתו מברצלונה לפני כעשר שנים, "הבית שלי היה מאוד ציוני ומאז ומתמיד דחפו אותי להתגייס לצבא", הוא אומר, "אבל בעיקר לסיירות. לכן חלמתי להיות בסיירת מטכ"ל. כשהתגייסתי לקורס זה לא היה כל כך מרצון , בגלל שיש הכוונה מסוימת בציבור הדתי ללכת לקרבי ולשרת בתפקיד לוחם. אבל רק כשהתחלתי את הקורס הבנתי את המשמעות ואת החשיבות שלו. בקורס טיס יש לוחמים שלא יורדים מהרמה של הלוחמים בסיירות. הייתי רוצה להכניס למודעות של האנשים שלא צריך ללכת רק למה שאנחנו מכירים או רק למה שנוח לנו. קורס טיס היה בשבילי חוויה מדהימה והייתי רוצה שעוד חיילים יחשפו לדבר הזה".
"בהתחלה חשבתי שהמשמעות של להיות טייס זה- כל אחד לעצמו, לבד. אבל במהלך הקורס אתה הופך להיות חלק מקבוצה חזקה ומגובשת. אין פה הפרדות של דתי/חילוני. כולם אותו דבר וכולם ביחד. הקרבה הזאת היא גם מה שבסופו של דבר נותנת לנו כח. אתה מרגיש בכל רגע שאתה חלק מצבא העם".
הצדיקים לטיס. | צילום:
דובר צה''ל, mako יהדות
מה לגבי המשפחה שלך שנשארה בברצלונה?
"הרבה פעמים ניסיתי לספר להם על הקורס שאני עובר ועל החוויות, אבל הם אף פעם לא הבינו. שלשום התקיים טקס הענקת הדרגות שלנו ושלושים אנשים מהמשפחה בחו"ל הגיעו לראות. הם צפו במפגן האווירי ואחריו התחילו לדבר איתי על עלייה לארץ. אני הנכד הראשון שהתגייס וזה היה אירוע מרגש מאוד."
"אני מקווה יום אחד להקים בית ספר תיכון משלי", אומר ד', "להתעסק בחינוך וכמובן, שנישאר כולנו חברים לחיים".
קוצים של ארץ ישראל
"לפני הצבא כשאתה רואה מטוס חולף על פנייך, נדמה לך שהטייס בפנים יושב ונח" אומר נ', "אבל ברגע שאתה הופך להיות הטייס הזה, אתה יודע שזו עבודה קשה עם אפס מנוחה והרבה מאמץ וזיעה. מצד אחד זה מאתגר מאוד, מצד שני זו זכות ענקית לראות את כל הארץ מלמעלה וכיף גדול". כ' מוסיף: "לא באים להסתכל על הנוף, באים לעבוד, זו עבודה קשה אבל בסוף התחושה היא מדהימה ומספקת".
"לא הייתי רוצה שתהיה כתבה על דתיים בקורס טיס בעיתון". אומר ג', "זה צריך להיות משהו רגיל ושגרתי, חלק מהנורמה. הקורס פה מתאים לכולם, לא משנה מאיזה חברה אתה מגיע"
איזה מסר הייתם רוצים להעביר למתגייסים שבדרך?
כ': "אל תפחדו לדבר, תגידו את מה שמפריע לכם. תחשבו איך אפשר לכבד אחד את השני וכך הכל יסתדר ולכולם יהיה יותר טוב"
נ': "לכל אחד יש את האפשרות להתבטא כאן ולהיות הוא עצמו"
ג': "תדעו שזה מקום מדהים ומאתגר שמתפתחים בו בטירוף"
ד': "יש משפט שאמר אוריאל פרץ, שנהרג בלבנון לפני 12 שנה, שצוטט לאחרונה על ידי אמו, מרים פרץ- 'עם מכלול הקוצים והצמחים שנכנסו לי לגוף אפשר להקים ערוגה של מטר על מטר, אבל אלו לא סתם קוצים, אלו קוצים של ארץ ישראל'. בסוף אנחנו לא פה בשביל הסיפוק או החוויה, אלא בשביל המדינה".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן