שבת בבוקר יום קשה

בדיחה עתיקה בעלת זקן אבות עבות אומרת ש"תפילות – אבות תיקנום".
(לאלה בינינו שלא הבינו את הפאנץ' ההורס: המילה "אבות" היא במובן "הורים ממין זכר" ולא "אברהם יצחק ויעקב")

בימות החול ניתן להכניס את עניין שלושת התפילות ביום לרוטינה כלשהי, רוב הגברים מתפללים מנחה בעבודה ובמעריב יש אופציה ללכת להתפלל אחרי שהילדים כבר הלכו לישון. אבל כשמגיעים לשבת בבוקר – זה כבר סיפור אחר לגמרי.

תפילת שבת בבוקר הארוכה גורמת גם לאימהות השוביניסטיות ביותר להתחיל לתהות לרגע מה עם התפילה שלי? מי אמר שהיא פחות קבילה מהתפילה שלו בזמן שאני מחליפה טיטולים ביום ה'חופשי' שלי ובמקום לשבת בנחת בקריאת התורה מול חומש או עלון שבת נגזר עליי לתזז על הבוקר עם הילדים לגן השעשועים או להיתקע איתם בבית ליום שלם בימות הגשמים? ואני בכלל לא רוצה להיכנס לפינה הזאת של "שוביניזם מול הלכה" או "שוויוניות בדת", אני מדבר על בעיה טכנית לגמרי: מדי שבת בבוקר, אימהות, ביום החופשי היחיד שלהן, עובדות הכי קשה.

עיבוד: Facebook

אז מה עושים?

כבר כשנולד לנו הילד הראשון הצעתי לאשתי (בשיא הרצינות, לא כמחווה ללא כיסוי) פתרון של שבוע שבוע - שבוע אני בבית הכנסת בשבת בבוקר ואת עם הילדים ושבוע אני עם הילדים ואת בבית הכנסת.

אבל אפילו אשתי, שקוראת מגילה לנשים בפורים ומרגישה שוויונית בהרבה ממני (אגב, אני לא יודע איך אפשר להרגיש "יותר שוויוני" ממישהו. כי ברגע שאתה "יותר" אתה לא שוויוני. אבל שיהיה) אפילו אשתי הרגישה שאני מציע פה משהו שיוצר פתח לרפורמה מרחיקת לכת מדיי לטעמה.

בכל אופן, היות והבעיה היא מערכתית ולא נקודתית - צריך לפתור אותה מערכתית. לכן אני חושב שהדבר הנכון לעשות הוא להתאגד. שכונות שכונות. לייעד בכל שכונה מקלט או חדר מדרגות מספיק גדול, או אפילו מתנ"ס, שמדי שבת בבוקר נאספים בו הילדים וכל ילד מביא אתו משחק קופסא/פאזל/קומיקס שלו מהבית שהוא מוכן לשתף לשעתיים תמורת משחק של שעתיים במשחק של מישהו אחר ובתורנות שכונתית של אחת לחודש-חודשיים בכל פעם מבוגר אחראי אחר, אחד או יותר, לפי כמות הילדים שבשכונה, יפקחו על המתחם.

תגידו: "לא פתרת פה כלום כי כשאתה אומר 'מבוגר אחראי' אתה מתכוון בעצם לאימא", אבל זה לא לגמרי מדויק משתי סיבות:
1. ברוב השבתות אימא אחרת בתורנות.
2. בשכונות מעורבות של דתיים-חילוניים גם הורים לא שומרי שבת ישמחו לקחת חלק בעניין הזה והם ישלחו גם את האבא שלא בבית הכנסת לשמש כמבוגר תורן.

העירייה הראשונה שתרים את הכפפה הזו, תקצה משאבים ותמסד את העסק רק תרוויח מהסיפור. אולי לא תרוויח כסף אבל תרוויח רמת חיים. ורמת חיים מתורגמת בסופו של יום לכסף.