"למה אנחנו צריכות להתנצל?!"
על פי ספרה החדש של קתרין אלקורן – "באוברדראפט – אמהות אמריקניות על הקצה", על כל האמהות לשאוף אל מודל השבדי והנינוח, ולצאת מהכלא הקיים. אלקורן, אמא לשלושה, ליהטטה בין עבודה במשרה מלאה כמעצבת אתרים בכירה לבין האמהות, וקיבלה בתמורה התמוטטות עצבים מפוארת. האירוע הכריח אותה לעצור ולכלכל מחדש את צעדיה ואת חייה. "בגיל 37, אחרי הלידה של בתי הצעירה, אחרי שש שנות אמהות, בזמן שעבדתי חמישה ימים בשבוע במשרה מלחיצה ודאגתי לנהל גם את שלושת ילדיי ואת לוחות הזמנים העמוסים שלהם, עצרתי יום אחד בצד הדרך עם האוטו בדרך מהעבודה, ופאניקה ממוטטת השתלטה עליי. התקשרתי מיד לבעלי והודעתי לו שאני לא יכולה לעשות את זה יותר. אני לא עומדת בזה".
אלקורן מעולם לא חזרה למשרד. היא אפילו לא הלכה לאסוף את חפציה. היא צללה לדיכאון וייאוש, בושה והתקפי חרדה. לאחר האפיזודה החלה אלקורן לשאול נשים "איך הן עושות את זה", וגילתה שאף אחת לא באמת יודעת את התשובה. "אף אחת לא מרגישה שהיא יודעת מה היא עושה, יש ימים טובים יותר מאחרים, אבל רוב הזמן כולן תלויות על בלימה".
בספר מתארת אלקורן את ההוויה הזו, הטרופה והלחוצה, של אמהות, ובעיקר את תחושת האשמה וההתנצלות התמידית. "אני מצטערת שאיחרתי, הייתי חייבת לשאוב, אני מצטערת שאני לא יכולה להישאר עוד במשרד, אני חייבת ללכת לילדים. אני מצטערת שאני נאלצת לפספס את הכנס, אני לא יכולה לנסוע שוב ללילה, אני מצטערת שאני צריכה לפספס את ההגשה, לג׳ייק יש חום. אני מצטערת, אני מצטערת, אני כל כך, כל כך מצטערת. אנו האמהות כל הזמן מתנצלות על הכשלונות שלנו בעיני עצמינו, ואלה לא באמת כשלונות. נדמה לנו שאנו נכשלות מול הילדים ומול המעביד, ואנו כל כך עסוקות בלהתנצל שאנחנו לא מבינות שאנו מנסות לעשות את הבלתי אפשרי".
לאחר תחקיר ארוך של מצוקות הנשים האמריקניות, והגישות השונות לנושא בעולם, בחרה אלקורן לדבוק בעולמה של האם השבדית. "המסר הניתן לאמהות בארה"ב, שגורס שניתן לעשות הכל, מייצר תחושת כישלון. זה פשוט יותר מדי, ובמקום להאמין שזוהי בחירתנו החופשית, זה לא ממש ככה. הסיטואציה של אם עובדת, שהיא עסוקה מדי ועייפה מדי תמידית, היא בחירה של החברה והתרבות שנעשית עבורנו. בשבדיה - שם הממשלה מעניקה לאשה מעל שנה של חופשת לידה משולמת, והגבר מקבל גם הוא תמריצים לקחת חופשת לידה - המירוץ הזה אינו קיים. שם, מסתבר, לא גורמים לנשים לחוש כמו כשלונות ומכירים בכך שיש לטפל בחרדה ובמתח. צריך לעשות חושבים", היא אומרת, ואין לה פתרון קסם לעניין. "כל המשפחה צריכה לנסות להבין יחד איך יוצרים מציאות יותר נעימה לכולם, ולא חיים מתוך תחושת כישלון".
באופן כללי מציעה אלקורן לנשים האמריקניות רעיונות יותר סוציאליסטיים בבסיסם. "הספר, בסופו של דבר, עוסק בשינוי", היא אומרת. "איך אנו כנשים וכבני אדם, צריכות להתמודד עם חוסר התאימות בין חיי העבודה לחיי הבית, וליצור שינוי. עלינו להתאחד ולהביא לפתרון לאתגר הזה. חייב להיעשות שינוי בכל הרמות. בבית, בעבודה, בתרבות, בממשלה, וגם אצלנו בפנים".
הנה שלוש המלצות אה-לה-שבדיה, מפי אלקורן:
1. תלמדי לומר לא: תפסיקי לדאוג שתאכזבי את כולם, ותלמדי לומר להם לא, ולעצמך כן.
2. היי טובה לנשים אחרות: תפסיקי לשפוט נשים אחרות, ותפרגני להן מראש. תזכרי שהכוחות החיצוניים, תרבותיים, ממסדיים, המפעילים אותן הם גדולים וחזקים, וקשה מאוד למצוא בתוכם איזון.
3. היי אקטיבית: עשרה אחוז מרווחי הספר הולכים לעמותה המקדמת את זכויות האם בחברה. אם מספיק נשים יתמכו בנושאים כמו חופשת לידה לאבות, שעות עבודה גמישות להורים ומוסדות טיפול בילדים קטנים במחירים נוחים, המצב ישתפר פלאים.