"אם תגיד לילד בן 6 שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, הוא יבחר לצפות בטלוויזיה ולאכול ממתקים כל היום", מצהירה אמי צ'ואה, מחברת הספר "המנון הקרב של אמא נמרה", שיצא לפני שבועות אחדים וכבר מעורר מהומה רבה בארה"ב. בספר מספרת צ'ואה, אם אמריקנית ממוצא סיני, פרופסורית למשפטים באוניברסיטת ייל, על הדרך הנוקשה שבה בחרה לגדל את שתי בנותיה.
עשרת חוקי הברזל
לפי שיטתה, הילדים צריכים להתחנך על פי 10 חוקים מאוד קפדניים:
1. אסור לישון אצל חברות וחברים.
2. אסור להיפגש למשחקים עם חברים אחר הצהריים.
3. אסור להשתתף בהצגות בית ספר.
4. אסור לילד התלונן על כך שנאסר עליו להשתתף בהצגות בית ספר.
5. אסור לצפות בטלוויזיה ולשחק במשחקי מחשב.
6. אסור לבחור את החוגים ואת הפעילויות מעבר לשעות בית ספר.
7. על הילד לקבל לפחות ציון A בכל בחינה.
8. הילד חייב להיות הטוב ביותר בכיתה בכל מקצוע, למעט חינוך גופני ודרמה.
9. אסור לנגן בכל כלי נגינה שאינו פסנתר או כינור.
10. הילד חייב לנגן בפסנתר או בכינור.
עשרת הכללים האלה מאוד פרובוקטיביים, כמובן, אבל מאחוריהם עומדת תיזה סדורה של המחברת. במרכז גישתה עומדת הטענה, שבעוד הורים מערביים מנסים לכבד את האינדיווידואליות של ילדיהם, לעודד אותם לפתח את התחביבים שלהם ועסוקים בחיזוק הילדים ובמתן פידבקים חיוביים - הסינים מאמינים שהדרך הטובה ביותר להגן על ילדיהם היא להכין אותם לעתיד: להראות להם מה הם מסוגלים לעשות ולצייד אותם ביכולות, בהרגלי עבודה ובביטחון עצמי שאיש לא יוכל לקחת מהם.
בתה לא שתתה מים עד שלא למדה לנגן
באחד הקטעים בספר מספרת צ'ואה כיצד לימדה את בתה בת ה-7 לנגן בפסנתר את סונטת "החמור הלבן". לדבריה, לאחר שבוע של נסיונות, שבסופם בתה לא הצליחה ללמוד לנגן את הסונטה, הילדה התרגזה ולא רצתה להמשיך. אמה בתגובה צעקה עליה שתפסיק להיות מלאת רחמים עצמיים ופאתטית, ואיימה עליה שאם לא תצליח לנגן את הסונטה בצורה מושלמת בתוך יום, היא לא תאכל ארוחת צהריים וערב והם לא יערכו לה מסיבת יום הולדת במשך 3 שנים. הילדה התיישבה ליד הפסנתר ותרגלה את הסונטה לתוך הלילה, כשאמה לא מרשה לצאת להפסקה, לשתות מים ואפילו לא ללכת לשירותים, ואז היא הצליחה.
"היא זהרה מאושר, ואמרה שזה ממש קל", אומרת צ'ואה, אשר טוענת כי אנשים פירשו את הסיפור בצורה לא נכונה.
"כשאתה מוותר לילד שלך, זה מסוכן", היא מוסיפה. "איזה מין מסר אתה משדר לו? שאפילו ההורים שלו חושבים שהוא לא מסוגל?".
הספר של פרופ' צ'ואה נהפך תוך שבועות ספורים לאחד הנושאים החמים והמדוברים ביותר בארה"ב, בעיקר בשכבות המשכילות והאמידות. הוא זכה למתקפות מכל כיוון אפשרי - אנשי אקדמיה, פסיכולוגים, הורים ואנשי חינוך - ונבחן משורה של זוויות: חינוכיות, כלכליות, פסיכולוגיות, תרבותיות, לאומיות וגיאו-פוליטיות. אולם צ'ואה בשלה. "אני מאמינה שאם אומרים לילדים: 'תעשו כל מה שבא לכם', זה לא יגרום להם להיות מאושרים יותר. בארה"ב שיעור הדיכאון גבוה מאוד, המוני נערים ונערות נוטלים תרופות נגד דיכאון, הם בעלי הערכה עצמית נמוכה, אחוז ההריונות גבוה, וגם השימוש בסמים".
