לא היחידים במערכה
לכבוד יום האם שצוין החודש במקומות רבים עולם, יצאו בבריטניה ובארה"ב לא מעט ספרים מהז'אנר החדש והמנחם, המכונה עתה: מדריכי אנטי-הורות. בין הספרים שיצאו ניתן למצוא את: "אמהות זה טבעי ושקרים נוספים" של ג'יל שמוקלר, שכתבה לפניו את רב המכר "וידוייה של אם מפחידה", "הורות - עם איורים גרועים" של אמבר דוסיק, "אמהות ששותות ומקללות – סיפורים אמיתיים על לאהוב את ילדי ולאבד את שפיותי" של ניקול קנפר, בו ניתן למצוא שפע גידופים, וודקה, חוסר בשינה ובעל שמשלם מחיר כבד, ויש גם שני אבות בחבורת הסופרים הנרגשת: איאן פרייזר, בעל טור קבוע בניו יורקר על דמות של אם מקללת, מוציא ספר באורך מלא על אותה אם, בשם ספר הימים של האם המקללת, המתאר שנה בחייה של האם המקללת, שותה ומתנהגת לא יפה, ויש גם את אדריאן קולפ, גבר שאיבד את עבודתו והפך לעקר בית ובלוגר פעיל, המוציא ספר בשם "DAD OR ALIVE", בו הוא מתאר את התהליך שעבר מאב לא מעורב לדמות המרכזית בחיי בתו התינוקת.
"אנשים גילו לאחרונה שכדאי להיות יותר אותנטיים", מסבירה קנפר מפילדלפיה. "בדור של אמא שלי האמהות החביאו והדחיקו את תחומי העניין שלהן ואישיותן כי הילדים היו במרכז, העבודה והפוקוס. בדור שלנו עושים הכל, הציפייה היא שתעשי את הכל טוב, ואיש לא יכול לעשות הכל".
שמוקלר, מבולטימור, המצליחה ביותר בחבורה, ובעלת הבלוג המאוד פעיל 'אמא מפחידה', שמה לב בחמש השנים מאז שהחלה להפעיל את הבלוג בשינוי דרסטי ברמות החשיפה שאמהות מאפשרות לעצמן. "בעבר לא היתה תחושת קבלה עבור אם שהיא פחות ממושלמת", היא נזכרת. "לאחרונה נדמה שזו הנורמה, ושהציפייה השתנתה. הגיעה נקודת קצה שאחריה איש לא הצליח יותר להחזיק את הפסאדה השקרית. עכשיו אנחנו פה".
"אין עצות בספר שלי, כי האמת היא שאף אחד לא באמת יודע יותר טוב ממישהו אחר", מסביר דוסיק. "זה איזון עדין בין היכולת לצחוק על המציאות ולהרגיש שאנחנו נורמליות, ושהמחשבות האלה לא פוגמות באהבה שלנו לילדינו. הורות זה נורא קשה. עדיף לחלוק בקשיים האלה מאשר לעשות מה שהדור הקודם עשה, ולקחת ואליום".
"בכל פעם שאני לוחצת פאבליש על פוסט אישי חושפני אני בחרדה קטנה", אומרת ליאת ורדי בר, בעלת בלוג האמהות המצליח בלינגבלינג, אשר בספטמבר הקרוב תצא מחברת המשלבת טקסטים שלה ועיצוב של שרון שיאון לוי, ותכלול בה גם מדבקות וגלויות לאמהות ועוד. "התפיסה שלי את חיי האימהות היא שונה, החלטתי לנסות לכתוב את הקשיים והאתגרים והתהומות הנפשיים ממקום של הומור, מוסר השכל ומסקנות תפעול. שלוש שנים וחצי של בלינגבלינג מעידות שאלו הפוסטים הנקראים והאהובים ביותר, והתגובות תמיד גורמות לי להבין ששוב עשיתי טוב שפיבלשתי כי הן תמיד תגובות של 'וואו, חשבתי שרק אצלי, או רק אני, או רק הבת שלי ככה'. זה נכון לגבי דיכאון אחרי לידה או לרחוץ את ברבי, בהמון מקומות אני מרגישה שליחות בכתיבה הזו".