>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
השאלה: מוצץ, כן או לא?
הצד שלו: יש שני דברים שהורים אומרים תודה ומברכים על מי שהמציא אותם - הראשון זה מפתחות (כדי שהקטן ישחק עם משהו) והשני זה המוצץ. איזה דבר נפלא. כפתור MUTE שמגיע בשלל צבעים וצורות. מוצץ הוא מקור נחמה לילד ודבר חשוב מאוד להרגעה העצמית שלו. אבל בינינו, ברוך השם: הילד בוכה-מוצץ. הילד מתרגז-מוצץ. הילד בוכה באוטו-מוצץ.
אמא שלי גידלה אותי ואת האחים שלי בלי מוצץ. כשנולד הבכור שאלתי אותה איך היא הצליחה ולמה היא עשתה את הדבר הטיפשי הזה. התשובה שלה היתה כי אמא שלה אמרה שהיא תסתבך בגמילה מהמוצצים. בקיצור, התקמצנו על מתנה בכדי שאוותר על מוצץ. הורים רבים מוותרים כי התינוק בימים הראשונים לא מצליח לתפוס את המוצץ ולהתחבר אליו, אז אני קורא לכל אותם הורים טריים - לא לוותר! מוצץ=שקט.
עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה:
הצד שלה: התשובה היא בהחלט כן, העניין הוא המינון. אני אישית השתמשתי במוצץ אך ורק בשביל שינה. החיסרון הוא כמובן שאנחנו ממכרים אותם למוצץ, ואחר כך, כמובן נצטרך לגמול אותם ממנו. הבן הבכור שלי בן שלוש וחצי ועדיין עם מוצץ רק בשינה. מעבר לכך לא השתמשתי במוצץ, אבל אני מבינה את הצורך.
"מרגיע בעיקר את ההורים"
דבר המומחית: "כן, למוצץ יש יתרונות אבל יש לו גם לא מעט חסרונות שאנו כהורים חייבים להיות מודעים להם. היתרונות: הוא מרגיע. אבל השאלה היא את מי, והתשובה היא שבעיקר אותנו ההורים (שזה לא פחות חשוב). כפי שעידו ציין, המוצץ משתיק את התינוק. לא סתם אנו ההורים המצאנו לו שמות חיבה כמו: "משתיק קול", "פקק", "שסתום". הוא באמת מוביל לשקט. אבל האם הוא משקיט את התינוק? לא ממש.
כן, זה לא רק עניין סמנטי אלא גם פיזיולוגי. חשוב להבין שפיזיולוגית, כל עוד התינוק מוצץ את המוצץ, הוא אולי שקט אבל לא באמת רגוע. ולמה? השפתיים שמבצעות בין השאר את פעולת המציצה הן חלק ממערכת שרירים שלמה - מערכת השרירים הטבעתית שמתחילה בהן ומסתיימת בפי הטבעת. זו קבוצה של שרירים שמחוברים אחד לשני, ולפיכך, אם אחד מהם עובד, נוצרת פעולת שרשרת וכך כל השרירים עובדים. כלומר, כל עוד נבחין בפעולת המציצה, התינוק לא יהיה רגוע ונינוח כי משהו בגוף שלו עדיין עובד, ולעיתים גם עובד שעות נוספות ושלא לצורך. לראייה, כאשר תינוק נרדם ומגיע לשינה עמוקה, השפתיים מרפות (כמו שאר המערכת הטבעתית) והמוצץ נשמט מהפה.
ממה התינוק באמת נרגע? מחוויות של תנועה (ידיים, מנשא, ערסל), מגע (ידיים, פוף) וקול מונוטוני. מכאן שגם אם בחרתם לתת לתינוק מוצץ, זכרו שכדי להוביל אותו לרגיעה אמיתית עליכם להעניק לו אותו תוך כדי תנועה, מגע או קול, ולא רק "לתקוע" לו את המוצץ.
כפי שציינתי, המוצץ כן מרגיע אותנו ההורים. הרבה הורים נלחצים מהבכי של התינוק ולכן גם אם ינסו להרגיע אותו על ידי תנועה/מגע/קול, זה יהיה מתוך מקום של לחץ, ואז הסיכויים להרגיע אותו הם קטנים מאוד. לכן, אם ההשתקה של התינוק על ידי מוצץ מרגיעה אתכם, תנו לו מוצץ במקביל, וכשהבכי נגמר, הוציאו אותו.
חיסרון נוסף של המוצץ היא העובדה שלמעשה מדובר גם במענה שהוא אוראלי וגם באביזר חיצוני שאינו חלק מגוף התינוק. כאמור נרצה שהתינוק שלנו יידע להירגע שלא באמצעות מענה אוראלי ולא יהיה תלוי באביזרים חיצוניים, מה שיכול ליצור הרגל בעייתי לשנים הבאות גם אחרי שמוצץ ייעלם מחייו (איך תרצו שהוא יירגע בתור ילד או מבוגר? ייצא להליכה קצרה בחוץ או יפתח את המקרר?).
בנוסף, הפה הינו האיבר החושי ביותר בגוף שלנו. דרכו התינוק מכיר את העולם. חשוב להקפיד על פניות של איזור הפה בכדי לאפשר לתינוק להכניס את ידיו או חפצים אחרים לפה. הדבר חשוב הן להתפתחות המוטורית והן להתפתחות החושית שלו.
לאחר מספר חודשים, כשהתינוק מתחיל למלמל ואחר כך גם לדבר, הקפידו שיעשה זאת ללא מוצץ על מנת שלא לפגוע בהתפתחות הדיבור והשפה.
לכן, כפי שיסמין ציינה, אם בחרתם לתת מוצץ לתינוק שלכם, מומלץ מאוד (!) להקפיד על המינון. ברגע שתקפידו על מינון מבוקר (מתן המוצץ לקראת שינה או בזמן בכי בתוספת תנועה/מגע/קול), רוב הסיכויים הם שתקנו לתינוקכם הרגלים נכונים. בשאר הזמן, הקפידו שהתינוק יהיה ללא מוצץ. בחודשים הראשונים אפשרו לו להכניס את הידיים לפה, להכניס חפצים שונים, למלמל, לדבר וכו'.
נרצה שהתינוק לא יתרגל לכך שהמוצץ הוא "בילד אין" אצלו בפה, אביזר שהוא אינו יכול להתקיים בלעדיו - מה שעלול להוביל גם לקשיים בגמילה בהמשך.
אז מה אתם אומרים: אי אפשר בלי מוצץ או רצוי לוותר עליו?