"תמיד חששתי שברגע האמת זה לא יעבוד.
"אני לא מכוערת אבל אף פעם לא הייתי מהמחוזרות. אני בת 33, קצת מלאה בגוף, וגברים לא אוהבים את זה. קיבלתי הרבה דחיות עד שלפני שנה הכרתי את שגיא. הוא צעיר ממני בשש שנים. קיבל אותי ככה וכן, הייתה ביננו משיכה חזקה וכימיה טובה והתאהבנו.
"אני גרה בדירה שכורה והוא כל לילה איתי. אפשר לומר שאנחנו גרים יחד אבל לא באופן רשמי. בפועל הוא אצלי כל יום. מההתחלה אמרתי לו שאני רצינית וארצה חתונה וילדים, ואמרתי לו שאני מקווה שהוא לא מבזבז לי את הזמן. אם לא נראה לך תגיד לי עכשיו. הוא תמיד ענה לי שהוא עוד לא בשל לזה אבל עם הזמן הוא ירצה וזה יקרה.
"אני לחוצה. רוצה להתקדם ואני לוחצת עליו. כל יום זו השיחה המרכזית בינינו. אני מבינה שיש פער גיל ביננו וזה חלק מהברקס שלו אבל אני רוצה להתקדם עם החיים.
"אני כבר לא ילדה ואני מאד בשלה לבעל וילדים. מאד רוצה כבר לעמוד בחופה. ובאמת שהתחלנו להתקדם עם זה. לחצתי מאד חזק והוא נכנע. אמר 'איי דו'. אבל הכל עם פרצוף חמוץ. בחירת אולם, שמלה, טבעת ואני מבינה ששגיא מתחמק. הוא לא בא איתי לפגישות עם בעלי המקצוע (דיג'יי, פרחים, טבעות ועוד) הוא לא איתי. אני מרגישה שאני אונסת.
"סיפרנו להורים שאנחנו מתחתנים והמצב החמיר. מאז הוא בחרדות ולא מתפקד. אני דוחפת קדימה והוא נשרך מאחור. בקושי נושם. בלילה לא ישן. מזיע, חיוור, כל היום שיחות שאני משכנעת אותו שיהיה לנו טוב. אני כבר סחוטה. אני מרגישה שאני דוחפת את העגלה הזאת לבד.
"זה הפך למריבות ומרירות והרבה כעס. אני דומיננטית בקשר והוא מפחד להתעמת איתי. מעדיף לשתוק ולא לחוות את העלבונות שאני מטיחה בו. אני כועסת והוא מסתגר. הקשר התקלקל לנו. אני עצובה ומרגישה שזה הזמן שאמורים לשמוח ולהתרגש ואני מאד רחוקה משמחה. כבר לא בטוחה שכדאי להמשיך.
"איך ממשיכים מכאן?".
ידעת הכל
ההיגיון מאד פשוט. הראש מבין במדויק. אבל הביצוע קשור ללב. אופס, קונפליקט.
את מתארת לי את המצב במודעות עצמית טובה. את ממש רואה את המצב ובכל זאת הכמיהה שלך מנהלת אותך. את מבינה באופן חזק ששגיא לא מסוגל ולא שלם עם המהלך הזה ובכל זאת את לא מרפה. את רואה אותו ואת מצוקתו במדויק ומחליטה להתעלם ומתרכזת רק בצורך המאד מובן שלך. אבל לטנגו צריך שניים. הוא לא רוקד איתך ואת עושה הכל לבד.
זה לא מסמן טובות.
אני מאד מבינה את הרצון הלגיטימי שלך להתקדם, אבל אי אפשר להתחתן בכוח. אם זה לא בא משניכם זה יהיה קטסטרופה וסביר יותר שזה לא יקרה בכלל. שגיא לא יעמוד בזה כי לפי התיאור שלך הוא ברצף של התקפי חרדה וככל שהימים עוברים החרדה רק מתעצמת. זה גדול עליו והוא מאותת לך בכל רמ"ח אבריו שהוא לא שם איתך. שתרפי.
אין לך מה לכעוס עליו. את רצית את הקשר הזה בדיוק כמוהו, ולאורך כל הדרך היית בהכרה מלאה. את ידעת שהוא צעיר ויש לו זמן, הוא לא ימהר להתחתן. ידעת שפער הגיל יצוץ, הכל ראית ובכל זאת בחרת להמשיך אתו . כך שאין לך למי לבוא בטענות והכעס שלך הוא קטע קורבני ומחליש אותך.
החיים שלך יהיו הרבה יותר יפים וטובים אם תיקחי אחריות על הצד שלך בסיפור. 50% שלך. ידעת הכל, הרגשת הכל, ראית הכל והתעלמת כי היית נעולה על צרכייך שלך בלבד
צאי המקום המסכן.
החיים שלך יהיו הרבה יותר יפים וטובים אם תיקחי אחריות על הצד שלך בסיפור. 50% שלך. ידעת הכל, הרגשת הכל, ראית הכל והתעלמת כי היית נעולה על צרכייך שלך בלבד. בדיוק כמו שגיא שמרוכז בצרכיו ובדיוק כמו כל בני האדם. קודם כל באינסטינקט זה אנחנו הראשונים לפני הכל. ואם מישהו מעז לא לרצות את מה שאנחנו רוצים זה שבר, כעס, עצבות. אבל להתפתח מנטלית זה אומר להיות מעל האינסטינקט הטיבעי שלנו ששואף קודם כל לצאת נקי ולהפיל את האחריות על אחרים והעיקר לא עלינו.
אז הנה מקום אחר לחשוב עליו. קחי אחריות על הסיטואציה שנוצרה ותיסוגי לאחור. תרפי. דברי עם שגיא באופן גלוי. את הרי מבינה בדיוק מה הוא עובר. אז במקום להתעלם דברי על הכל. תרגמי לו מה את רואה. הוא כרגע לחוץ לקיר ומשותק וזה הורס לכם את החלקים הטובים שלשמם התכנסתם. מצד שני מונה הזמן לא עוצר ולביציות יש תוקף. ואת רוצה להתמסד. וזה הכי לגיטימי.
את עם עצמך תגיעי להחלטה הקשה האם לסיים את הקשר עם כל הצער שבדבר ולהתפנות להכרות חדשה או להישאר עם שגיא ולהוריד את החתונה בשלב זה מהפרק. הכל זה בחירות שלך, כמו שזו בחירה של שגיא וזכותו של כל אדם לבחור. תורידי את האשמות והטענות ותנהלי את חייך כמו שאת חושבת שנכון לך. הדלת תמיד פתוחה לכניסה ויציאה. ההחלטה על עתידך רק בידיך.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com