גיל זה לא רק מספר.
כמטפלת במשך הרבה שנים, גם אני עברתי שינויים. בגיל 30 חשבתי אחרת מהיום. בהמשך החיים למדתי עוד המון שיעורים, אספתי עוד המון חוויות, תובנות ומצבים שרק מי שעבר את גיל 50 יבין על מה אני מדברת. לא ניתן להעמיס 50 שנות ניסיון חיים על 30 שנות חיים. וההבדל הוא תהומי.
פעם, כשהייתי אישה צעירה, הייתי הרבה יותר נחרצת ולא מתפשרת. אם היה סיפור בגידה, מבחינתי זה היה כרטיס אדום. היום אני יודעת שאפשר להתחיל בכרטיס צהוב ואחר כך נראה.
לא כל בגידה מבשרת על תום הקשר הקיים. לפעמים המשבר הוא קריאת השכמה לקשר המנומנם והשינוי המתבקש בו.
בשלבי החיים יש פרדוקס. מתחתנים בגיל הפוריות, 20-40, ומתחייבים לנאמנות נצחית, עושים משפחה אבל זהו גם גיל החרמנות. ופוריות וחרמנות באים ביחד. אבל אז זה בדיוק הזמן שעסוקים בגידול הצאצאים ואין הרבה פנאי. וזה השלב שגם הזוגיות נשחקת ואין זמן לנשום.
כל מי שחושב על גירושין מיד מתרץ את הישארותו נשוי בגלל הילדים. זה תירוץ ישן והרואי אבל הסיבה האמיתית היא הפחדים ולא באמת הילדים. ומתי מתפנים מכל זה? כשהילדים גדלו. אבל אז גם את/ה גדלת ואת/ה בן/ת 50 . זה הגיל הנפיץ. שלב חשבון הנפש. ההרגשה שכבר יותר מחצי חיים מאחוריך ואת/ה רוצה וצמא/ה לחוויות לפני תחילת הסוף.
הרצון להרגיש חי מתנקז איך שהוא לסקס, לריגושים ולתשוקות ואז מגיע הרומן. סיפור אהבה מהסרטים באמצע החיים, כמובן רוויי מיניות. הרגשה של נפש תאומה, סקס משוגע, שיחות עומק וכל הטוב שכבר אין בבית. משהו שמזמן לא היה חלק מחייך. קשה לסרב לעונג הזה שהרי סיכמנו כבר מזמן שאדם ראשון אצל עצמו.
וכן, יש הבדל אם זה קורה לך בגיל 30 שעוד הכל לפניך או בגיל 50+ שהרוב מאחוריך וכידוע לכול הוא החלק השלישי והפחות זוהר.
אז לא ישר מחרבים. וזאת כמובן במידה שבני הזוג נמצאים במצב תקוע שלא מספיק רע כדי לפרק אך גם לא מספיק טוב על מנת להישאר. (ברור שישנם גם זוגות שהמצב בניהם מאד חמור הכולל ריחוק, אלימות ודיקטטורה. במצבים כאלו גירושים הם כמעט בלתי נמנעים).
אני מטפלת בהרבה זוגות מעל גיל 50 שעברו ועדיין עוברים משבר. שניהם מבינים שהחיים דינמיים ואין סביבה סטרילית. מבינים שחיי נישואים ארוכי שנים זו שותפות חיים ולא בהכרח אהבה ענקית ומרטיטה. עברתם שנים ביחד, בניתם משפחה, אספתם מיליון חוויות, יש לכם רכוש שנצבר ביחד, זה כבר לא פשוט סתם ככה לחתוך.
לתת ללב לנוח מהלחצים
אז מה עושים?
זה הזמן לראות שלא הכל שחור או לבן. זה לא רק להישאר או להיפרד נוספה עוד אופציה, כזו שמיועדת לראש פתוח בלבד. היא לא שגרתית ולא מתאימה לכל אחד אבל קיימת, חיה ובועטת.
פסק זמן. הפסקה. יש את האופציה לחזור. בהתאם לנסיבות באותו הזמן. אך להתגרש אפשר גם עוד שנה. יש הרבה על כף המאזניים.
לרוב הרומנים הם זמניים (כמובן שיש הכל מהכל וכל מקרה לגופו). זו תקופת השתוללות, פריקת עול ויש לזה תאריך פג תוקף.
האהבה למאהב/ת לרוב תחומה בזמן. תאוות הבשרים והריגושים בנויים על מחטפים, על סודיות ועל גניבה. בבית זה המובן מאליו. זה לא יושב לנו על אותו מקום. יש אהבה למסגרת המשפחתית ולהורה ילדי שבבית. ואלה אהבות שונות והן לא באותו חדר בלב/במוח.
רומן סוער הוא התמכרות. ויש להתייחס אליך כהתמכרות. מי שמגיע לטיפול הוא זה שכבר מודה שהוא מכור ורוצה להיגמל ולחזור לשגרה.
משבר אחרי חשיפת בגידה הוא בלתי נמנע. ההלם, העלבון, הפרת האמון, הזעזוע. החזרה בראש לאירועי העבר וגילוי השקרים. זו טלטלה חזקה וקשה ויש בה שלבים ועוצמות רגש שונות. שלב ההלם ואחר כך העלבון ואחריו זעם והתפרצויות. יש גם רגיעה, חמימות ואפילו סקס. זה לא הסוף. זה חוזר חלילה ומציק ללא הרף. לטיפול ולזמן יש משמעות. זה מתקרר. לא נשכח אבל מרחק הזמן מקרר ונותן מקום קצת לראש.
חכו רגע לפני שאתם מוותרים על הכל. קחו פסק זמן, הפסקה שמוסכמת על שניכם.
מותר לכל אחד בעולם להחליט איך מתאים לו לחיות גם אם זה לא מקובל במיינסטרים.
>>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com