הסיפור הזה יגרור אחריו הרבה ביקורת ושיפוטיות. למה? כי אנחנו חשים את עצמנו לפעמים צדיקים, מוסריים וממש חסידי אומות העולם. את הפאקים של האחרים אנחנו רואים מהר מאד. לכולנו יש מה להגיד על ההתנהגויות של אחרים מבלי לעצור לרגע ולנסות להבין שכל אחר פועל מהמקום שלו ושיש מניעים שונים לאנשים שונים. כן, מתברר שאף אחד לא מושלם.
תמיד אדם יהיה לעצמו ראשון. אמירה זו מייצרת אנטגוניזם, והרבה אנשים שתורמים לחלשים ועושים טוב לאחרים חושבים שזה מעשה למען האחר נטו ולא יורדים לעומק. הרי לעשות טוב לאחר זה מעשה שמאד מתגמל, אחרת לא היה קורה. לתת מעצמך זה בעצם לתת למענך, למען הרגשה טובה. וזה שווה הכל.
הסיפור הזה ימחיש ביתר שאת מה זה אומר שאדם הוא קודם של עצמו.
את טלי ויורם פגשתי לפני חמש שנים. הם הגיעו אלי לקליניקה בניסיון להציל את הנישואים. אז הם היו בני 42 עם שני ילדים בגיל עשרה. כבר אז טלי הביעה את חוסר שביעות רצונה מהקשר עם בעלה.
"איבדתי עניין בו", היא אמרה. "הוא משעמם אותי והנוכחות שלו מציקה לי. אי מרגישה שאני לא אוהבת. אבל אני מפחדת להתגרש, לפרק את המשפחה, לעמוד מול כל המשפחה ולהגיד שאני מתגרשת. פחדתי להזיק לילדים, על מה ולמה? הרי הוא גבר חלומות. ישפטו אותי, יכעסו עלי. אין לי כוח לזה.
"אני לא יודעת אם אפשר להציל את זה. אני לא בטוחה שאני בכלל רוצה להציל".
בנוסף, היא סיפרה שיש גבר נחמד שמחזר אחריה ומאד נעימים לה חיזוריו. היא נפגשת אתו אבל לא שכבה אתו. "הוא בראש שלי כל היום", אמרה לי אז.
5 שנים לא ראיתי את הזוג הזה.
השבוע הגיע אלי יורם לבד. גרוש. הוא בא לספר לי מה עבר עליו בשנים האלה ומה מצבו היום.
"אחרי שהיינו אצלך הבנתי שטלי לא רוצה אותי, אבל אני בכל זאת המשכתי להילחם על הקשר ואולי באמת הייתי נודניק, אובססיבי ודביק. אבל מה שהכריע את הכף היה משהו אחר לגמרי ומאד מפתיע. טוויסט בעלילה. חליתי במחלה קשה וסופנית שאין לה מרפא. המצב שלי התחיל להידרדר ונזקקתי לניתוחים, אשפוזים ותמיכה. נקודת האור הייתה שחשבתי שזה מה שיציל את הקשר. חשבתי שטלי תטפל בי, תישאר איתי ,תרחם עלי ותתמוך. קרה בדיוק הפוך. טלי לא הייתה שם בשבילי. נטשה אותי ברגעים מאד קשים. והחליטה סופית על גירושים.
"אלה היו ימים קשים, הייתי חולה, עזוב, עצוב וכעוס. אבל מאז עבר זמן. הפנמתי את המצב והחלטתי לא ליפול לתהום אלא להמריא עם מה שיש. יצאתי לשוק ההיכרויות ופה חטפתי עוד מכה רצינית.
"אני גבר גבוה ונאה , משכיל ונעים הליכות. לא חשבתי שבגלל המחלה אף אחת לא תרצה אותי. אבל זה מה שקורה לי עכשיו. ברגע שאני אומר שאני חולה הן בורחות. אני מאד בודד ומחפש קשר רציני. יש לי הרבה מה להציע לאישה אבל המחלה דפקה הכל".
לא הכל קורה בגלל המחלה
יורם,
לא תאמין אבל אני מכירה כמה סיפורים דומים לשלך ואפילו כתבתי על זה טור בעבר.
בוא נדבר על טלי – אני מבינה שזה קשה וכולם יצקצקו ויגידו שטלי ממש לא בסדר. יגידו שהיא אישה רעה ואגואיסטית. אז שיגידו. טלי מאסה בקשר איתך הרבה לפני המחלה. לא היה לה אומץ לעשות את הצעד. היא לא נשארה איתך ממקום של אהבה אליך אלא ממקומות של פחדים שלה והקשיים שלה להתמודד עם התגובות שיפלו עליה. אתה ידעת ויותר מכך הרגשת כל השנים האלה שטלי לא רוצה אותך ובכל זאת נשארת. שנים ספגת יחסים נטולי חום וחיבה ונשארת. כשחלית זה כבר היה גדול מידי על טלי. גם לא אוהבת ועכשיו גם צריכה לטפל באיש שהיא כבר שנים מחפשת ללכת ממנו. זה היה מעבר לכוחותיה ועם זה אי אפשר להתווכח. יש מצבים שנשגב מבינתנו להבין עד אשר אנחנו נהיה בתוך הסיטואציה. אמרתי כבר קודם - כולם צדיקים כשזה נוגע לאחרים.
כולם יצקצקו ויגידו שטלי ממש לא בסדר. יגידו שהיא אישה רעה ואגואיסטית. אז שיגידו. טלי מאסה בקשר איתך הרבה לפני המחלה. לא היה לה אומץ לעשות את הצעד
יורם – אין ספק שעברת טלטלה קשה. נישואים שכל כך נלחמת עליהם מתפוצצים בדיוק בנקודה שאתה הכי חלש, יש לך מסה עצומה של שינויים שאתה צריך לעכל סימולטנית.
להתרפס, לרצות ולהתחנן על מנת להציל את הקשר בדרך כלל מביא לסופו. אם יש אחד שלא אוהב, שנותן כתף קרה, שמהרהר כל יום על יום הפרידה, שלא נמשך אין טעם להדבק אליו. ההיפך. ואת זה למדת בשיעור הקשה הזה. הקשר היה רקוב ובכל זאת נאחזת וסירבת לזוז. זה הבור הראשון. ואז באה מחלה ארורה שטרפה את הקלפים וטלטלה את הכל. טלי שהייתה רגל בחוץ מבחינתה לא הייתה מסוגלת להכיל את הסיטואציה ולהישאר ולתמוך. על זה ישפטו אותה כל הצקצקנים ומגלגלי העיניים. זה הכעיס אותך וזה מעליב ומכעיס אבל עם מודעות עצמית והבנת עצמך והאחר יכולת להבין גם את המקום שלה ועם הזמן יצאת מהמקום הקורבני והרמת את עצמך למקום טוב יותר.
ובדייטים זה לא הולך. את הכל אתה שם על המחלה. "הן לא רוצות אותי כי אני חולה". זה נכון שזה לא מוסיף אבל לא הכל על זה.
אתה מגיע עם תחושה נואשת שבטח היא לא תרצה אותי. אני פגום, אני לא מספיק טוב. זה היה גם לפני המחלה. גם עם אשתך היית באותה פוזיציה הרבה לפני שחלית. גם איתה היית במקום החלש שמתחנן לאהבה, במקום שמסתפק בפירורים קטנים בלבד ולא מרים עוגן. ועם כל זה ועכשיו עם עוד מכשול הרמת ידיים. אתה בא נמוך, מובס. וזה מאד לא סקסי. מה שעושה דייט לטוב זה הכימיה ולא כל הסממנים החיצוניים. כימיה, משיכה, עניין, שיחה טובה, זרימה. כל השאר בטל בשישים.
אתה כבר ילד גדול וזה הזמן המדויק שלך ללמוד לאהוב את עצמך יותר ולהאמין שיש לך הרבה מה לתת בתוך קשר. זה לא קורה בזכות טור או כתבה. זה קורה עם הבנה ולימוד עצמי לאהוב, לקבל, לתת וכן... לשים גבול מתי אני גם פורש ומוותר.
להוריד את רמת הכמיהה לקשר. כי צימאון לזוגיות מביא אותך להסתפק בקצת, להסתער על נשים מבלי לשים לב למסרים מהצד השני זה גם בור שמכשיל.
במחלה אתה מטפל ונלחם בכל הכוח, תשאיר קצת כוח גם לנפש שזקוקה להתייחסות ואולי הגיע הזמן לטפל גם בה.
>>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com