הסוגייה הזאת מתייחסת לנשים ולגברים אך אני חייבת לציין שאצל נשים היא שכיחה הרבה יותר, עקב הלחץ בזמן והשעון הביולוגי המתקתק.
רינת כבר בשלב הלחץ. היא רווקה בת 33.
פגשתי אותה בשיאו של מרדף אחרי גברים. חיפשה בעל, הפכה כל אבן. מתה כבר למשפחה וילדים. כשהיא פוגשת גבר נחמד שקצת מוצא חן בעיניה היא נכנסת לעיוורון מוחלט ולא רואה כלום. ואז היא כבר לא רינת שהייתה אלא בובה על חוט חסרת חוליות, מה שגורם לגבר שאיתה לזלזל בה ומהר מאד לאבד עניין ולהיפרד.
במפגשים איתי היא סיפרה לי שהכירה מישהו והיא כבר חודשיים אתו. בכל מפגש איתי היא רק היללה ושיבחה אותו ואת הקשר הנרקם. כולה הייתה מכוונת מטרה, כמעט מאושרת. חשבה שמצאה את האיש הנכון. כולם מעורבים, חברים ומשפחה ובקרוב תשמעו על חתונה, כך חשבה בליבה, וננעלה על זה.
הזוגיות לכאורה משגשגת. הכל דבש. פתאום רינת איתי על הקו בוכייה. "הוא נפרד ממני. ככה סתם. אני בהלם", היא אמרה. "הייתי בטוחה שאני מתחתנת. אני גמורה. שבורה".
אין דבר כזה פרידה פתאומית ללא סימנים מקדימים. מה שכן יש, והרבה מאד, זה התעלמות מהסימנים המובהקים שהיו שם כל הזמן ובגדול. הפחד לפוצץ את הקשר והחלום גדול מהכל. כבר בנית עליו חלומות גדולים על בית ומשפחה ואת לא מתכוונת לוותר גם במחיר רמיסה והשפלה.
מתעלמת? זה מה שיקרה.
אז רינת מספרת את הפרטים: "אני נזכרת בהרבה סימנים שלא רציתי לראות. אבל כן זה נכון , הם היו שם. הוא פתאום לא רצה שאשן אצלו. פתאום היה דחוף לו לצאת עם חברים שלוש פעמים בשבוע ולא לבוא אתי לערב חשוב בעבודה שלי. הבריז לי לארוחת שישי אצל ההורים. במבט לאחור גם הסקס השתנה, הוא פחות התלהב. שכבנו פחות ובפעמים שכן היוזמה הייתה שלי".
פספסה את הניואנסים
אין לי ספק שהיו עוד המון ניואנסים שהראו לרינת בבירור שהחבר החדש שלה מהורהר לגבי הקשר. שהשתנה בו משהו ביחס אליה, בסדרי העדיפויות. ראית שאת כבר לא הראשונה, ראית ולא אמרת מילה. בלעת, שתקת ולכן לא היה לזה כל סיכוי. הרצון העז למצוא בן זוג והחלום שתכף ממש אוטוטו מתגשם לך. הוא המנהל של כל המערכה הזאת. ולכן היא נועדה לכישלון.
אם מה שמניע את הקשר זה הפחד מפרידה, הפרידה תגיע.
הסתערת על ה"טרף", לא התחשבת בפידבקים הכל כך משמעותיים. היית נעולה על מטרה ועפת עליה, קהת חושים. לא קראת אותו ולא הסתכלת על פנים הקשר. רק ראית איך את מרשימה אותו, שאת האישה שאידאלית וש"העסקה" כדאית לו מאד. לחצת עליו, חווית דחיות ורמזים עבים והתעלמת מהם וזה מה שהרחיק אתכם.
נחלשת וזה מאד לא מושך, כי את כבר לא היית שם. הייתה שם אישה אחרת במקומך, חלושה ומרוקנת. זאת שלא רואה ממטר שום דבר רק רוצה כבר לרצות את הסביבה שגם היא מצאה אהבה, ולהגיד לעולם שאת נורמלית והנה זה קורה גם לך. רצית גם משפחה וילדים וזה ברור ומובן והוכח גם ביולוגית, אבל הלכת לאיבוד, לחצת חזק, היית מוכנה להכל ורק שלא להפסיד אותו ולכן הוא לא מצא בך עניין והלך.
את מביאה את האמת שלך ומסתערת על הקשר מבלי לראות את הצד השני והמסרים שהוא מעביר לך האמת שלך יוצאת לך ממקום של חולשה , לחץ ודימוי עצמי נמוך
זוגיות זה כמו משחק פינג פונג. יש משמעות רבה לרמת המשחק אם הפרטנר שלך איתך או לא. את נכנסת למשחק פינג פונג זוגי והתנהגת כאילו את לבד שם.
אמרת לי: "זאת אני. אני לא משחקת משחקים. כשאני רוצה מישהו אני מראה לו שאני רוצה".
יופי. זאת את. נכון. אבל מה שאת מביא לך תוצאה לא רצויה. אז זה אומר שאת זקוקה לשינוי. את מביאה את האמת שלך ומסתערת על הקשר מבלי לראות את הצד השני והמסרים שהוא מעביר לך. (לא בהכרח מילוליים). האמת שלך יוצאת לך ממקום של חולשה , לחץ ודימוי עצמי נמוך.
הטיפול הוא בהערכה שלך לעצמך ולא בהתנהגות שבאה בעקבותיה. כשתעריכי את עצמך יותר גם ההתנהגות שלך תהיה אחרת. מה שקורה לך בקשר הוא תוצאה של דימוי עצמי נמוך ואיבוד קשר שלך עם הלב. את מכנית. חדורת מטרה. את כבר רוצה את כל מי שקצת מראה לך חמימות וזה מקום נמוך ורפוי שמביא אותך מוחלשת לקשר הבא. זה לופ.
ברור שזה תהליך טיפול עמוק הכתבה היא רק יריית הפתיחה.
אלה התובנות:
לא עוד הסתערות על מטרה בעיוורון.
לא עוד התעלמות משינויים שליליים של הצד השני.
תרבות זוגית של שיח פתוח על מה שקורה לך או לכם ביחסים
החלטה שמדברים על הכל תוך מוכנות לכל תרחיש.
שימת גבולות ברורים למה מתאים לך/לכם ומה לא.
ובכותרת ראשית: כשתרגישי שווה, לא תרצי את מי שלא רוצה.
כשתרגישי שווה גם הוא ירגיש שאת שווה ויהיה לו את מי לאהוב.
תצמצמי את זמן התגובה מהרגע שראית סימן ועד שאת שמה אותו על השולחן בלי פחד. מה שנקרא אותנטיות. לחוות את הסיטואציה בזמן אמת, ב-ON LINE. והעיקר לא לפחד כלל.
>>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com