אין ספק שפרידה היא חוויה מטלטלת וכואבת בעיקר לנעזב. גם זה שיזם את הפרידה  בחר בה ורוצה בה כואב את הפרידה, אך בהרגשת שלמות יש עוצמה שעוזרת להתגבר מהר.

הנעזב הוא הסובל העיקרי. העלבון, הריק שנותר, הפגיעה באגו וחוסר השליטה בסיטואציה יוצרים המון כעס ותחושת קורבנות ומסכנות.

ברוב במקרים, ואולי בכולם, הפרידה היא לא פתאומית. היא מתבשלת לאיטה ויש לה סימנים מובהקים תקופה ארוכה לפני הפיצוץ. ריחוק, קור , זלזול, היעלמויות, סקס לעיתים רחוקות, בילויים בנפרד ועוד ועוד .

תמיד יש סימנים וכתובות על הקיר. אך לא תמיד בא לנו לראות אותם ולהתמודד איתם. להתמודד  זה אומר אולי פרידה ובדיוק מזה אני מפחד/בורח. אז מדחיקים ומאמינים שיהיה בסדר. עד הבום. ואז במקרה הטוב מבינים בדיעבד שזה נגמר כבר כמה חודשים קודם.

הימים אפורים, אין אנרגיות, הרבה בכי, רחמים עצמיים, חלל שנוצר, כעס, עלבון. אומללות. מרגישים כאילו לעולם לא יהיה טוב. פתאום הכל שחור. אין שמחת חיים ממש כמו אבל או כמו קריז.

אז איך קמים מזה?

הזמן שעובר עוזר ומרגיע אך חשוב מאד מה עושים ואיך ממלאים את הזמן הזה. זה זמן חשוב ללמידה וחפירה פנימה ,יש גם משהו חיובי במשבר. רק  בעתות משבר מתעוררים ומתפתחים . כשטוב ונעים לא מחטטים ולא פותרים. רק כשהכל מתנפץ וחרב מופעל השעון המעורר. זה הזמן ללמוד על עצמך ,על החיים שלך ובכלל. ומעז יצא מתוק.

כשטוב ונעים לא מחטטים ולא פותרים. רק כשהכל מתנפץ וחרב מופעל השעון המעורר

לא תמיד הכאב הוא על עצם הפרידה מהאדם האהוב לפעמים הפרידה יושבת על שריטה עמוקה וותיקה הרבה יותר של חווית נטישה מקדמת דנא. על פצע מדמם שלא טופל.

  1. דבר ראשון זה ניתוק קשר מוחלט מהעוזב. לא הודעות, לא שיחות, לא רשתות חברתיות. יורדים למחתרת. על מנת לא להגיע לשפל. יצירת קשר ללא מענה או מענה קר מורידה עוד יותר למטה. זה שוב לחוות דחיה מיותרת. יש להבין שאם הו/יא רוצה ואוהב, הוא יבוא. זה חוק עולם.
  2. להביט למציאות בלבן של העיניים. לא מייפים ולא עושים אידאליזציה של המצב. מי שעזב כנראה הפסיק לאהוב או לרצות או לחשוק. ובשורה התחתונה הוא מסמן חזק שהוא ויתר. לעולם לא לרדוף ולהתחנן לאהבה או לפירור של יחס. אהבה מקבלים בנועם ולא בכוח או בלחץ. התחננות או יצירת קשר למרות הפרידה רק מרחיקה ומעיקה וזה בטח לא יוסיף נחת, רק יחליש וידכא.
  3. משתפים חברים ומספרים להם עם הרבה כנות. פותחים. לא מסתגרים. הסיפור שאנחנו מספרים מהפה שלנו החוצה מלמד גם אותנו עוד ועוד פרטים שלא ידענו או שברחנו מלדעת אותם. לא לפחד לכאוב, לא לפחד להיפתח.
  4. קחו אחריות במקום לכעוס ולהאשים. אין טעם לכעוס על הנוטש. יש לו סיבות לעזוב וזוהי זכותו בכל רגע נתון. זה אכן כואב אבל האשמות לא יועילו לכם. תמפו את המקום שלכם בקשר, את החלק שלכם (50%) ולימדו איפה הכשלים הנפילות והחולשות שלכם. הכעס האמיתי הוא פנימי שלכם על עצמכם והוא מרעיל. הכעס הוא על שישנתם בעמידה ועצמתם עיניים, על כך שלא תרגמתם ופרשתם לפני, על שלא רציתם להבין את המציאות, על שברחתם, שהתחננתם ,על כך שכביכול לא ראיתם את האיתותים החוזרים ונשנים שקרו ממש מול עיניכם ובכל זאת התעלמתם כי פחדתם. זה מקור הכעס וההשפלה.
    אישה בבגדי ספורט
    כל יום | צילום: S_L, Shutterstock
  5. ספורט כל יום מאיץ החלמה. פעילות גופנית חייבת להיות בתפריט היומי. שעה כל יום. שחיה, אופניים, הליכה, ריצה, ספינינג וכו'. מה שמתאים לכם והעיקר לזוז. זה מתגמל את הגוף ואת הנפש. זה כדור טיבעי נגד דיכאון. וזה עובד. הבונוס הנוסף הוא המראה המחוטב.
  6. הרחבת מעגל החברים. תהיו עסוקים. צאו לבלות. תתחברו לאנשים ולחברה חדשה.
  7. צאו מהבית לעבודה או לכל מקום אחר מטופחים יותר מהרגיל. נשים וגברים. לבושים יפה, מסופרים , נשים מאופרות, מסודרות ומאובזרות. ההופעה החיצונית המטופחת משנה גם את הווייב
  8. אתם שבורים, נעזבתם? לכו לטיפול חיזוק. כמה שיחות לא יזיקו. תשכללו את ארגז הכלים שלכם, תקבלו תובנות חיים ותלמדו את השיעור העצום שיש בזה.

 >> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
 בבקשה: Yaely_b4@walla.com

>> לכל הטורים של יעל ברון
 
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת