"חמש שנים אני עם אמיר בקשר אינטנסיבי. שנינו בשנות ה-40 לחיינו, נשואים, ואנחנו ברומן ארוך, כואב ומייגע.
"הנישואים שלי משעממים ואפורים, מזמן איבדתי עניין בבעלי. ממש חיפשתי להכיר מישהו, שיהיה לי ריגוש ועניין. ואז הכרתי את אמיר. ידעתי שהוא גם נשוי וממש התחלתי איתו. גם אצלו הנישואים לא דבש. התאהבנו והתחלנו לפנטז על חיים משותפים.
"בשנה הראשונה הוא הבטיח שזה יקרה. שנינו נעזוב את הבית ונחבור להיות זוג מחוץ לארון. חלמתי על זה . חיכיתי שזה יבוא ממנו. חיכיתי וחיכיתי ועד היום אני עוד מחכה זה כבר שנים של המתנה. עד לפני שנה (בדיוק בתחילת הקורונה) הוא אמר, וחזר ואמר שיעזוב את הבית ושאשתו לא רלוונטית, ובא לו רק להיות איתי. אבל לקורונה היתה השפעה .המגיפה והסגרים טרפו לנו את הקלפים. אצלי הידרדרו היחסים בבית ואצלו הקשר עם אשתו רק הלך והשתפר. הם היו המון ביחד בסגרים ובבידודים ובכלל המצוקה העולמית והחרדות ממגפה קרבו אותם. אני מרגישה שהפכתי למטרד בשבילו. מרגישה מיותרת וזנוחה.
"הוא ממשיך את חייו כאילו הכל טוב. הם מזמינים את המשפחה והחברים ועושים הרבה שמח בבית ואני נדחקתי לפינה קטנה. הדיבורים על גירושים ועל התקרבות בינינו כבר לא על הפרק. הוא ממהר הביתה אחרי יום עבודה והרצון שלו להיות איתי ירד לעשר דקות בשבוע בקושי. פעם היה לנו הרבה זמן ביחד וסקס טוב אז עכשיו גם זה אין לנו. הוא לא יוזם ולא ממש רוצה. יש לו הרבה סקס בבית והוא דואג לספר לי על זה. וזה כואב.
"אני לא רואה את חיי בלעדיו. אני לא יודעת איך אוכל לחזור הביתה לחיים הקודמים שלי, בלעדיו. אני רואה ברשתות תמונות שאשתו מעלה ואני נשרפת מקנאה וממשיכה לבכות לו ולרדוף אחריו. לא מקבלת את הריחוק. והוא מתחמק ממפגשים איתי. הוא מסמן לי את סוף היחסים".
לא להסתפק בפירורים
יקירתי,
התרגלת לשגרה עם אמיר ולהתרגשויות יומיומיות. הוא ממלא לך את החלל הריגשי שהיה ריק. ונתן לך מה שאין לך בבית. הוא מעסיק אותך יומם וליל כבר שנים. הקשר איתו נתן לך תקווה לעתיד זוגי טוב יותר. התרגלת לרדוף אחריו ולהיות יותר אקטיבית ויוזמת. להיות זאת שרוצה יותר, מה שגורם לעייפות, למרמור ולתסכול.
בשנה האחרונה בעקבות הקורונה מצבך בקשר נהיה אף גרוע יותר. את חווה דחייה ועדיין ממשיכה לחלום. את מציינת שהפכת למטרד. זה מצב שרק מחליש אותך ומוביל לאובססיה.
אין לך ברירה אלא לקבל את הריחוק בינכם ואפילו לנתק איתו כל קשר. להיעלם. אני מבינה שזה מאד קשה לך אבל הרבה יותר קשה להיות לא רצויה ובמיוחד בקשר שאמור להסב אושר. עבורך זה סבל. בדיוק כמו מכורה לסמים. נרקומנית. כשאת בקריז את רוצה מנת סם ולא מעניין אותך כלום. מוכנה גם להשפלה. ובמצב שכזה ברור שאת כבר לא מציאה גדולה בשבילו. את זמינה לו ולא מאתגרת. הוא כרגע בשיפור עם אשתו, לעזוב את הבית לא ברשימה שלו ואת מבזבזת את האנרגיות שלך לריק.
כשאת בקריז את רוצה מנת סם ולא מעניין אותך כלום. מוכנה גם להשפלה. ובמצב שכזה ברור שאת כבר לא מציאה גדולה בשבילו. את זמינה לו ולא מאתגרת. הוא כרגע בשיפור עם אשתו, לעזוב את הבית לא ברשימה שלו ואת מבזבזת את האנרגיות שלך לריק
את מתנהגת באובססיביות וזה רק מרחיק ממך את מה שרצית.
בשורה התחתונה. הלכת לאיבוד בקשר הזה, לא הערכת את עצמך ולא שמת לו שום גבול. הסכמת לכל פירור שקיבלת וחשבת שכל מה שיותר מאפס זה טוב לך. וזה מה שהביא את סוף הקשר ואת העצב והחולשה שאת חווה עכשיו.
תתמקדי בחייך. מלאי בהם תוכן חדש. שאלי את עצמך שאלות חשובות במקום להתרפק על העבר הלא רלוונטי. האם את רוצה להמשיך עם בעלך? האם את מסוגלת לחזור להיות אשתו על כל המשתמע מכך? או אולי בכלל את בכיוון החוצה.
הכי קל לי לומר לך תתחזקי. אבל איך מתחזקים? הפעולות שמחזקות הם דווקא אלה הקשות ליישום. להיגמל מהתמכרויות זה קשה אבל מאד מחזק, כמו להפסיק לעשן או לרדת במשקל או לעזוב מערכת יחסים פוגעת וחולה. אלה הפעולות המחזקות. סמני לך את המטרות ותפסיקי להתרפק על רסיסי כיף קטנטנים שהיו לכם בעבר.
תחזיקי מעצמך יותר. אל תסכימי להשפלה ופירורים. רק ככה מתחזקים.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com