ילדה מסרבת לאכול ברוקולי
לכל ילד תחושת שובע משלו | צילום: אימג'בנק / Thinkstock
נושא האוכל הוא אחד הנושאים הנפיצים ביחסים בין הורים לילדים. הורים רבים כולם עסוקים כל הזמן במה הילד אכל, מתי, כמה ואיך, וגם אם האיומים בשוטר שיבוא בגלל צלחת מלאה עברו מהעולם, הרצון של רובינו לראות צלחת ריקה נשאר איתן. בדיוק במקום הזה, בו הרצון העז שלנו פוגש את יכולת הבחירה של הילדים, יש כאלה שעושים שרירים ופשוט מסרבים לאכול.

אל תילחמו איתם

"סרבני אכילה היא תופעה שהיתה מאז ומעולם", אומרת מיכל דליות, שאמש, בתכניתה "סופר נני", לימדה זוג הורים כיצד להתמודד איתה. "צריך להבדיל בין ילדים עם הפרעות אכילה לילדים עם הפרעות התנהגות סביב אוכל, כאלה שמשתמשים בשליטה שיש להם על הסוגרים שלהם, ובמיוחד על הפה, כדי לעשות להורים דווקא ולהפעיל כוח".

דליות מסבירה שהאוכל הופך להיות המקום בו הילדים נלחמים בהורים שלהם ושאנחנו, ההורים, חייבים לחשוב עליו מחדש. "רוב ההורים הופכים להיות 'פולניות' בהקשר הזה ואומרים לעצמם 'אוי ואבוי! מה יקרה אם הוא לא יאכל? מה יהיה?'. אבל במקום לרדוף אחרי הילד אנחנו צריכים לוותר על הרעיון של המלחמה ולהבין שהילד יאכל כשהוא רוצה לאכול, ושאנחנו נעשה את חובתנו בהגשת מזון בריא שהוא אוהב".

דליות מזכירה שהשליטה על המזון בבית לא נמצאת בידיו של העולל – אלא בידינו, ההורים, שקונים, מבשלים ומגישים את האוכל. אז מה אפשר לעשות אם הגשתם ארוחה לשולחן והילדים מסרבים לאכול? "הפתרון פשוט”, היא מסבירה. “לא נכנסים למאבק. לא רוצה לאכול? בסדר גמור. ואם הילדים לא רצו לאכול וילכו לישון רעבים – לא צריך להילחץ. אם הם רעבים הם יאכלו ארוחת בוקר גדולה ומחר הם כבר יאכלו ארוחת ערב עם המשפחה, ואם לא מחר - אז מחרתיים. זה לא לוקח יותר זמן מזה".

באופן הזה, מסבירה דליות, אנחנו מעבירים לילד את המסר שאנחנו לא מבשלים פעמיים ושאין לו מקום למאבק בנושא הזה: אנחנו, ההורים, מחליטים מה אוכלים, מגישים בשעות מסוימות ואוכלים יחד – הילד יכול להחליט אם הוא אוכל או לא. הילד לא אכל בזמן ארוחת הערב ומבקש אוכל בשעה אחרת? דליות אומרת שאפשר להסביר לו שהיום כבר לא תהיה עוד ארוחה, אבל מחר הוא יוכל לאכול בכיף, וכך הוא מבצע תהליך של למידה.

שמרו על אווירה רגועה

“חשוב להבין שהאכלה בריאה של ילדים מתבצעת מתוך הקשבה לילד, בנינוחות ובשלווה, מתוך כבוד אליו", מדגישה דיאטנית הילדים רותי אבירי, "ויכול להיות שהילד לא רוצה לאכול בגלל שהגשנו לו משהו מסוים שהוא לא אוכל.

"כשילד לא רוצה לאכול, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם הוא רעב או לא ואחרי שענינו על השאלה הזו, אנחנו יכולים לעבור ולבדוק 'למה?'. האם הוא רעב ומפעיל עלינו כוח או שהוא לא רעב ואז יכול להיות, למשל, שזה בגלל שנתנו לו לאכול חטיף לפני חצי שעה?".

אבירי מסבירה שחשוב מאוד שהילד יישב ליד השולחן בארוחת הערב כי ברגע שהוא עסוק במשחק מחשב או בצפייה בטלוויזיה הוא יגיד שהוא לא רעב כי הוא עסוק. ברגע שהוא יישב לשולחן – הילד כמעט תמיד גם יאכל.

"בני אדם נולדים עם תחושות רעב ושובע טבעיות שמשתנות מילד לילד. יכולים להיות שני תינוקות שנולדים באותו משקל אבל אוכלים אחרת. אנחנו צריכים לאפשר לילד להישאר נאמן לאותות הטבעיים שלו כדי שלא יפתח הפרעת אכילה ותפקידנו הוא לדאוג שהמזון שיגיע אליו יהיה מזון יותר בריא כמה שאפשר. מכאן - הילד יוכל לומר לנו כמה הוא רעב או לא רעב בכל סיטואציה”.

גם אבירי תומכת במודל של "אחריות הורית" ו"אחריות ילדית" בנוגע לאוכל: "ההורים אחראיים למה שנכנס הביתה ולמתי שהאוכל מוגש, והילד אחראי על האם הוא יאכל וכמה הוא יאכל”. באמצעות חלוקת האחריות הזו, מסבירה אבירי, תהיה האכלה בריאה בה לא נכריח את הילד לאכול.

ואיך גורמים לסרבני האוכל לאכול? אבירי מציעה כמה שיטות:

1. שנו את האופן בו האוכל מוגש. אפשר לשנות את הצורה של האוכל. אם הילד לא אוהב בטטה, למשל, חתכו אותה לחתיכות דקות ועשו ממנה צ'יפס בתנור. אם הוא לא אוהב ברוקולי, טחנו אותו ושימו בפשטידה או במרק. שיטה נוספת היא להגיש את האוכל שהוא לא אוהב עם או על אוכל שהוא כן אוהב. אם, לדוגמא, הוא לא אוהב עגבניה, שימו לו אותה על מאכל כמו פיצה.

2. אל תשקרו. חשוב לא לשקר לילדים ולומר תמיד מה יש בתוך האוכל, גם אם הם לא יאכלו אותו בגלל זה. האמון ביננו יותר חשוב מכל ביס של אוכל.

3. אוכל יצירתי. אפשר להגיש את האוכל בדרכים יצירתיות כמו עיצוב פרצוף בצלחת או הגשת פירות על שיפוד צבעוני ויפה, וכך להפוך את האוכל לדבר שיגרה את העין של הילד.

4. לא מדברים על אוכל#1. השקעתם ועשיתם פרצוף או שיפוד? אל תספרו לילד כמה התאמצתם. אמירות כמו "תראה איזה שיפוד פירות יפה עשיתי לך" או "תראה איזה פרצוף טעים", חושפות את המניפולציה, את העובדה שהתאמצנו כדי לגרום לילד לאכול ופוגמות במטרה שלנו.

5. לא מדברים על אוכל#2. באותו אופן בו לא נגלה לילד כמה התאמצנו כדי שיאכל, כך לא נחשוף כמה אנחנו מרוצים מההצלחה של מניפולציה שלנו, מכיוון שגם זה יפגום באפקטיביות שלה. הילד שלכם אכל עגבניה בפעם הראשונה? שמרו את השמחה לעצמכם ואל תשבחו אותו על זה. התייחסות לעניין תגרום לו להבין שזה אישיו.

6. בלי לכעוס. לא כועסים על ילד בגלל שלא אכל מכל סיבה שהיא, בין חוסר רעב, חוסר חשק או רצון לעשות דווקא. כעס יביא להדגשה של הנושא.

7. דוגמא אישית. מודל אישי זו הדוגמא הכי אפקטיבית עבור ילדים. אתם רוצים שהילד שלכם יאכל אבוקדו? איכלו אותו בעצמכם.

8. לא להתייאש. מחקרים מוכיחים שיש ילדים שצריכים להיחשף גם 20 פעמים שונות למזון חדש לפני שהם יסכימו לטעום אותו. הם לא נגעו בו בפעם הראשונה שהנחתם אותו כל השולחן? אל תאבדו תקווה אבל גם אל תכריחו.

9. ארוחה רגועה. חשוב להגיש את האוכל באווירה נינוחה ולא לשדר לחץ לגבי האוכל. אנחנו כהורים נכבד אותם, נסמוך עליהם ולא נעשה מהאוכל עניין. נאפשר להם לאכול או לא לאכול מכל סיבה ונדע שאלא אם יש איזו בעיה רפואית, לגוף האדם יש נטייה לווסת את עצמו והם יאכלו מה שהם צריכים.

>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" כבר עשיתם לייק?

נוסחא: כך תדעו אם התינוק יהיה ילד שמן

>> למה הם לא אוכלים? הציורים שלהם יגידו לכם