במדינה חמה כמו ישראל, אחד הבילויים הפופולאריים הוא לשהות על חוף הים או בבריכת השחייה. מכת הטביעות מעלה באופן טבעי את השאלה מאיזה גיל אפשר ללמד את הילדים לשחות, כדי שיוכלו לעבור את החוויות האלה בנעימים.

לדברי אורי סלע, הבעלים והמנהל מקצועי של רשת "מרכזי עולם המים", מומחה להידרותרפיה ומאמן נבחרת ישראל במים פתוחים, כבר בגיל שלוש אפשר ללמד פעוטות שחייה. "ילד בגיל כזה יכול להפנים, זה לוקח יותר זמן אבל בגיל 4 הוא כבר לא יצטרך מצופים".

לדבריו, הסיבה שרוב הילדים מתחילים ללמוד בגיל 6 היא משום שכך ממליצים הרופאים. "הסיבה שרופאים אומרים לא להתחיל ללמוד לפני גיל 6 היא משום שבגיל הזה הילד מפותח מבחינה רגשית, קיבולת הריאות יותר מפותחת וחגורת הכתפיים חזקה. כמו כן הקליטה של ילד בן 6 יותר טובה. אך מצד שני יש מגמה קיצונית של התמכרות הילדים למסכים, ואנחנו עדיין לא יודעים את כל ההשלכות שלה, במיוחד על הגילאים הקטנים. ילדים שוכחים לעשות דברים אלמנטריים כמו ללכת לשירותים, הם הופכים להיות מקובעים בחגורת הכתפיים, והריאות מתחילות להיסגר. הם מגיעים לכיתה א' חלשים, מכופפים וחסרי ביטחון, הם לא מצליחים להחזיק את העיפרון ולכתוב".

מנגד, לדברי איתן אורבך, בעלים של רשת בתי ספר לשחייה, ילדים מוכנים ללימוד שחייה רק בגיל 6. "בגיל זה לילד יותר קל ללמוד כי רמת הקליטה, הקואורדינציה והרמה המוטורית שלו גבוהה יותר, וזאת בהנחה שלא פיתח פוביה. מנסיוני, ילדים שלומדים בגילאים מאוחרים כמו 8-10 או מאוחר יותר היא כי הייתה שם בעיה של פחד ממים של ההורה או של הילד, אך ככל שתהיה חשיפה יותר לסביבת מים, היא הופכת להיות בטוחה יותר".

אורי סלע בשיעור שחיה (צילום: אלבום פרטי)
אורי סלע. לדעת לשחות זו הצלת חיים | צילום: אלבום פרטי

אורבך ממליץ ללמד את הילדים שחיה בסגנון חזה, אף שמדובר בסגנון שדורש יותר קואורדינציה מחתירה. "בדרך כלל לפני גיל 6 קשה לבצע את הסגנון. לימוד שחיית חזה נותנת לילד כלים להסתדר במים עמוקים כשהרגליים לא מגיעות לרצפה, וגם לשחות מרחקים יותר גדולים באופן יחסי ללא מאמץ. חלק מהילדים יכולים לשחות גם לפני גיל 6, תלוי ברמת הקואורדינציה שלהם וזה כבר קשור לגודל פיזי: אצל ילד יותר גבוה הקואורדינציה תהיה יותר מפותחת מילד נמוך".

>> שחיית תינוקות: באיזה גיל כדאי להתחיל?
>> שחייה לילדים: איך יודעים אם הילד יודע לשחות לבד?

עדיף בקבוצה

בעשרים השנים האחרונות, שחיית תינוקות הפכה להיות חוג פופולרי בדיוק כמו יוגה או ליווי התפתחותי. לדברי אורבך, שחייה עם תינוקות יכולה לתת ערך לתינוק ברמת התחושה, בדיוק כמו משחק בארגז החול, זמן איכות של הורה וילד וחשיפה של הילד לחומר אחר. עם זאת, אין לה ערך ללימודי השחייה עצמם, אלא אם חוג השחיה נמשך ברצף עד גיל 6 ומעבר לו.

אורי סלע מציין כי שחיית פעוטות הפכה לסוג של גימיק שהורים נרשמים אליה כדי לסמן וי, אך פעוט שישחה באופן קבוע ללא בהפסקה, עד לגיל 3-4 ילמד לשחות. "הרצף בשחייה ישנה הרבה היבטים, כמו קואורדינציה וביטחון עצמי, לילד יהיה יותר קל לעשות דברים בחיים, כמו להקשיב או להחזיק עיפרון. והדבר הכי חשוב הוא שילד שיודע לשחות זו הצלת חיים", אומר אורי.

אורבך מאמין שעבור רוב הילדים הלימוד הקבוצתי הוא הטוב ביותר. "זה הפורמט הכי חווייתי עבור הילד. הוא הופך את ההליך הלימודי למהנה והשחייה נתפסת כמשהו כיפי. שיעורים פרטיים מתאימים יותר למצבים בקיצון, כאשר לילד יש חשש רציני ממים. לימוד בקבוצה הוא לא רלוונטי כי הוא יקבל את האפקט ההפוך, וזה רק יוריד לו את הביטחון".

לדבריו, במצב כזה עדיף להתחיל בשיעורים פרטיים או שההורה יהיה עם הילד במים עד שהפחד יחלוף או יפחת. "לימוד קבוצתי לא מתאים לילדים שיש להם חשש גדול או קושי להסתדר בקבוצה, ילד שמשתוללים או עם בעיות קשב וריכוז".

מה זה תורם לילדים

לדברי אורי סלע, השחייה מהווה בסיס להרבה ענפי ספורט אחרים, היא עובדת על שרירים ארוכים, מפתחת את הריאות, יוצרת אלסטיות, עובדת על קשב וריכוז, ומלווה במינימום פציעות. "השחייה היא סוג של מדיטציה, לבת שלי היה קושי בוויסות, והיא כל הזמן נפלה. אחרי מרתון שחייה של שבוע היא הפסיקה ליפול והתקדמה מאוד בתחום המוטורי. כשהבנתי שיש לי בעיות של קשב וריכוז ולמדתי את הקשר בין שחייה וריכוז, הייתי שוחה לפני המבחן כי זה היה מכפיל את הריכוז שלי. לשחות זה לשים את הילד במקום מתקדם. כל הגוף עובד במים, הלחץ ההידרוסטטי של המים על הגוף לוחץ לנו על הריאות ומשפר את הריאות בששים אחוז. לכן השחייה תשפר את מצבם של ילדים עם אסטמה או נזלת כרונית".  

אורבך מציין את השיפור הדרמטי בקואורדינציה. "אנחנו עושים פעולות שהן שונות מאשר ביבשה, יש תזמון של תנועות הידיים והרגליים, כוח המשיכה מנוטרל והגוף משוחרר לגמרי, מעבר לזה, מפעילים שרירים וגידים שלא הפעלנו עד היום".

בנוסף, השחייה וההתקדמות בה, תורמת מאוד לביטחון העצמי של הילד. "תוך חודש או חודש וחצי הילד עובר ממקום שהוא הרגיש לא בנוח ולא בטוח במים והיה זקוק להוריו, למקום שבו הוא מצליח לשחות ולא צריך אותם. בשונה מהרבה תהליכים שחווים, השיפור פה הוא מהיר ויש כאן חוויה של הצלחה בסביבה שהייתה מסוכנת או אסורה. ילד שמרגיש שהוא טוב או שהשתפר בשחייה מקבל בוסט לביטחון".