כששום דבר לא מסתדר ואנחנו לא מרוצים או עצובים, יש לנו נטייה לומר "אני בדיכאון". רגשות שליליים בדרך כלל מתקשרים אצלנו למרה שחורה אמיתית, אבל זו למעשה טעות. דיכאון הוא מצב נפשי קליני שמתבטא ביותר מרק תחושות שליליות ומשפיע על התפקוד היומיומי של הלוקים בו - הנה כל מה שאתם צריכים לדעת עליו.
לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, כחמישית מאוכלוסיית העולם סובלת מדיכאון. גורמים רבים כמו שעות עבודה רבות, מחויבויות, הישגיות ודימוי עצמי נמוך יכולים להגביר את הסיכוי להיכנס לסטטיסטיקה הזו, אך ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר בכיר בשירותי בריאות כללית, מסייג ואומר כי קשה לנבא דיכאון על פי מרכיבים אישיותיים או חברתיים. "אמנם הרכיב תורשתי קיים", הוא מסביר, "אך לא ניתן לומר שישנם חתכי אוכלוסייה שחשופים לבעיה יותר מאחרים. מעמד סוציו-אקונומי או עיסוק מסוים לא יפטרו אדם מדיכאון, כולם חשופים לזה".
למרות שרבים מאיתנו עלולים להצהיר מפעם לפעם שהם "בדיכאון", ד"ר לוינסקי מבחין בין ההפרעה הנפשית לבין מצב רוח רע נורמטיבי וחולף. הסימנים המצביעים על דיכאון לפי ד"ר לוינסקי הם: עצבנות רבה, מצב רוח ירוד, הפרעות שינה, חוסר תיאבון, אי מסוגלות ליהנות מדברים, ירידה בריכוז והופעתן של מחשבות שליליות וטורדניות. "אם כל אלה משפיעים על התפקוד התקין של אותו אדם – זהו הסימן הבולט ביותר לכך שמדובר בדיכאון." אומר ד"ר לוינסקי. "רוב בני האדם מתגברים במהרה על אירועים לא נעימים או עצובים שקרו להם. לעומתם, אצל האדם המדוכא ייפגעו כל היבטי חיו, בין אם בתחום הקשרים הבין-אישיים, העבודה או הלימודים".
>> וגם: איך תדעו שאתם סובלים מחרדות?
הטיפול התרופתי תלוי במידת ההפרעה
הפנייה לטיפול במקרים של בריאות הנפש תמיד מלווה בחששות, בעיקר מפני התרופות הפסיכיאטריות שעלולות להשפיע על האישיות. "אף איש מקצוע לא ממהר להמליץ על תרופות כשאין בהן צורך. אם אדם סובל מדיכאון קל, ייתכן שימליצו לו על פעילות גופנית, ולא מיד על טיפול פסיכולוגי או תרופתי." מרגיע ד"ר לוינסקי. הטיפול תלוי ברמת ההפרעה, עם זאת ד"ר לוינסקי מדגיש כי "אין רע בתרופות, פעמים רבות הן עוזרות, אך חשוב לפנות אליהן רק במקרים מתאימים." בכל מקרה, גם מטופלים וגם מומחים בתחום לא ימהרו לתת טיפול תרופתי כאופציה ראשונה.
ד"ר לוינסקי רואה בחיוב את ההתעוררות בשיח על הנושא. "התופעה של דיכאון אינה נפוצה יותר בשנים האחרונות, אך היא מדוברת הרבה יותר. זה הפך להיות יותר נורמטיבי לשוחח על העניין, אך אין להסיק מזה כי בעבר לא היה דיכאון. התרבות של היום מאפשרת את השיח על הדברים האלה, ומכאן, גם מאפשרת לטפל בהם – וטוב שכך".
האם השיח הער בנושא יכול לעורר נטיות דיכאוניות אצל כאלה שלא היו לוקים בו אחרת?
"אף אחד לא 'נדבק' בדיכאון מקריאה בעיתון על סלבריטי שיש לו דיכאון" אומר ד"ר לוינסקי. "יתרונות השיח בנושא," הוא מוסיף, "הם במוכנותם של החולים במחלה ללכת לטיפול. לא סביר שאדם ילקה בדיכאון כתוצאה מסיפור שראה החדשות, אך ייתכן שישמע על סיפור בו אדם הלך לטיפול – וינהג כך גם הוא."
איך אפשר למנוע?
ואם אתם אכן חוששים מהתפתחות מצב של דיכאון, יש מה לעשות עם זה. ראשית, נסו לעשות פעילויות שגורמות לכם להנאה ואושר. "דברים כמו פעילות גופנית, קשר עם בני משפחה, תקשורת עם קרובים ושימור של סדר יום שכולל פעילויות מהנות ולא רק פעילויות שחובה לעשותן יכולים לעודד אתכם ולעזור לכם להרגיש טוב יותר" אומר ד"ר לוינסקי. בנוסף, הוא מסביר כי אם עולות בכם תחושות שליליות, נסו שלא לעודד אותן. אל תסתגרו בבית, אל תשכבו במיטה כל היום ואל תשקעו ברגשותיכם השליליים. והכי חשוב, אל תהססו לפנות לאיש מקצוע לקבלת הדרכה וייעוץ פרטני מתאים - גם רופא המשפחה יכול לעזור.
>> מבלים הרבה זמן מול המחשב? זה הטיפול בשבילכם
* ייעוץ רפואי: ד"ר עידו שטראוס, מומחה לנוירוכירורגיה, היחידה לנוירוכירורגיה תפקודית, המערך הנוירוכירורגי, המרכז הרפואי איכילוב