רבים נוטים לייחס את השיבושים בחייהם הבוגרים, לאירועים שחוו בילדותם. ברוב המקרים, כמובן מדובר בטענה שיש בה אמת מסוימת. אבל אם אתה מאמין שאפשר לקלקל – האמן כי תוכל גם לתקן; אחד הכלים הנפלאים שקיימים באימון, ובייחוד בטיפול, הוא השימוש דווקא בזיכרונות המוקדמים שלנו, טובים כפחות טובים – כדי ללמוד בעזרתם כיצד אפשר להתפתח, להתעצם ולגדול.

ברוב הגישות הטיפוליות, גם הדינאמיות וגם הממוקדות, נעשה שימוש בזיכרונות הילדות כדרך נוספת להבין את מקורן של התפיסות, ההשקפות והפרדיגמות שלנו על העולם, על אחרים ועל עצמנו. כל אלו הם למעשה המטען שאתו אנו נושאים אתנו במהלך חיינו.

 >> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?

על פי התיאוריה האדלריאנית האדם הוא מערכת הוליסטית המורכבת ממספר אלמנטים, בהם גם זיכרונות; לכן כל זיכרון וזיכרון נושא עמו חלק מרכיבי הדנ"א של סגנון החיים שלנו, ותורם לאפיון הדרכים המיוחדות והיצירתיות שיצרנו ופיתחנו, כדי להרגיש שיש לנו מקום וערך בעולם.

ניתן להשתמש בזיכרונות בכל גיל ולהפיק מהם תועלת מעשית; גם ללמוד על קנקננו שלנו ולהכיר את עצמנו טוב יותר, וגם כדי לדעת לזהות את הרגעים שבהם אנחנו פחות חזקים, ולהשתמש בזיכרונות הללו כדי להתמודד; אם ילד או נער מספר להורה על זיכרון שעלה בו, מומלץ בחום רב לעודד אותו להמשיך ולהציף את הזיכרון הזה, כדי להשתמש בו כדרך נוספת לראות את הילד, לזהות את הכוחות הטמונים בו ולעודד אותו להבין אותם ולהשתמש בהם, בייחוד בתקופות שבהן תחושת הערך יורדת.

ילדים משחקים (צילום: Shutterstock)
כל זיכרון נושא עמו חלק מרכיבי הדנ"א של סגנון החיים שלנו | צילום: Shutterstock

כאשר אדם עומד מול היכולות המוכחות שלו – והרי הזיכרון הוא שלו – קל לו יותר לקבל את העובדה שהכוח אכן נמצא שם ושהוא מסוגל לראות אותו, ולהשתמש בו.

הכוחות והאוצרות הגלומים בזיכרונות שלנו מסוגלים לחזק אותנו ולסייע לנו לחולל שינויים חיוביים בחיים; נוכל בהחלט לממש טוב יותר את עצמנו ואת השאיפות שלנו אם נדע כיצד לשאוב את הכוחות ואת הידע מהזיכרונות הללו, ולתפעל אותם לטובתנו.

>>שפרו את הזיכרון שלכם עם אפליקציית Brain12 - משחקי חשיבה ומילים

מה נוכל לשלוף מהזיכרונות שלנו וכיצד נוכל ללמוד מהם?

על פי אדלר, בזיכרונותיו של אדם טמונים כל כוחותיו ומשאביו. אם אדם יבין שהוא יכול להשתמש בזיכרונות הילדות שלו כאדם בוגר, גם אם הם אינם בהכרח זיכרונות נעימים – כבר כוחו בידו. למשל: אם אדם בוגר שמחפש את עצמו בתחום התעסוקתי, יציף זיכרון ילדות שבו הוא ישב בגיל עשר עם חבריו ושקד על בניית בית עץ או בית בובות - אפשר יהיה לבדוק האם זהו זיכרון חיובי ונעים? ואם כן, ניתן לראות בזיכרון הספציפי הזה את היכולת של האדם לעבוד בצוות, את חדוות העשייה והבנייה, את השמחה בלהקים משהו חדש, את הסבלנות, ושלל פרמטרים נוספים שיוכלו להשליך על תחום העיסוק הרצוי והמתאים לו ביותר.

חששות מובנים והגיוניים לקראת חיפוש עבודה או התחלת עבודה חדשה (או אפילו לקראת בנייה של זוגיות חדשה) יוכלו לקבל את הפרופורציה הנכונה כשזיכרון מהסוג הזה יעלה אל התודעה והעוצמות שבו יחזקו ויזכירו לאדם את היכולות שאולי שכח מקיומם.

הזיכרונות חושפים מידע עשיר על תפיסותיו של האדם (לגבי העולם, החברה ומקומו בחברה); אם נחזור לזיכרון הקודם, נראה שלאדם הזה יש תפיסה שעשייה חשובה מהמשחק; הדרך חשובה ולא רק התוצאה הסופית.

זיכרונות הילדות שלנו משקפים במקרים רבים את מצבו הרגשי והמעשי של מספר הזיכרון. אדם שיציף זיכרון מסוג מסוים ישקף לעצמו במעין ראי דמיוני את מצבו כיום.

לדוגמה – מטופלת העלתה זיכרון שלה מגיל 8, שבו היא משוטטת במחסן הישן של סבא שלה ובוחנת את הפריטים הישנים. היא מסירה אבק מחלק מהחפצים ומרגישה נרגשת ומסוקרנת. הזיכרון הזה שלה התחבר היטב למצבה היום, מצב שבו היא בוחנת שוב את העולם, כשהיא מסירה אבק מיכולות ומכישורים שהיו לה כילדה ונהנית מתהליך החיפוש וההתבוננות.

מי אני? הזיכרונות שלנו יכולים להזכיר לנו בנקודות שפל ובכל זמן בחיים מי אנחנו במהותנו משחר ילדותנו ולהתחזק מהם בעת הצורך. מטופלת סיפרה שכשהייתה בת 5 היא הלכה עם אמה לסופר ורצתה חפיסת סוכריות. האם לא הסכימה והילדה בכל זאת לקחה את הקופסה והטמינה בכיס. אם לא נתייחס למעשה עצמו ונתמקד בתחושה העיקרית שהזיכרון הזה הציף בה, נזהה שכבר כילדה בלטה בה מסוגלות לעמוד בפני מכשולים, בכל דרך שתעמוד לרשותה. יש פה למידה על אסטרטגיות ועל סגנון החיים שלה, שיכולה לחזק אותה בשעת שפל: "אני מוצאת דרך להשיג את רצונותיי".

לחלקנו קל מאוד להעלות זיכרונות והם צצים אפילו בלי שנזמן אותם, אבל לחלקנו לא פשוט להגיע למחוזות הילדות ללא עזרה, בייחוד כשאנחנו נדרשים לכך ומתכווננים לקראת מטרה. הנה כמה דרכים מעשיות ופשוטות שיסייעו לנו "להעיר" את הזיכרונות, כדי ללמוד על עצמנו ולהסתייע בהם:

  1. שיטת המעלית: זוהי שיטה שמועילה למי שהשימוש בדמיון בכלל ודמיון מודרך בפרט מסייעים לו. לאחר עצימת עיניים, נשימה והרפיה של הגוף, דמיינו שאתם נכנסים למעלית כשבמקום קומות מופיעות לפניכם שנים. אתם לוחצים על גיל כלשהו, עדיף עד גיל 10, יוצאים מהמעלית ומדמיינים את עצמכם במציאות של אותו הגיל. קחו את עצמכם לסיבוב בבית, בשכונה, בבית הספר או בגן וראו איזה זיכרון עולה. אם לא עלה זיכרון, ניתן לחזור למעלית וללחוץ על גיל אחר. בסופו של דבר הזיכרון יתגנב אליכם וכאן תעצימו אותו, תחוו אותו כמה שרק אפשר במלואו.
    תקועה במעלית (צילום: andriano.cz, shutterstock)
    תמיד אפשר ללחוץ על קומה אחרת | צילום: andriano.cz, shutterstock
  2. התמונות שבאלבום: התבוננו בתמונות מהילדות והתעכבו על אלו שמעוררות בכם רגש כלשהו. נסו להיכנס לרגע אל תוך התמונה ואפשרו לזיכרון מאותה תקופה לעלות. בדרך כלל תמונות נוגעות ברגש והזיכרונות מגיחים בין רגע.
  3. שיחה: נהלו שיחה פתוחה עם אנשים מילדותכם (אחים, חברים, הורים) ודברו על הילד/ה שהייתם. שאלו שאלות, עוררו זיכרונות בקרב אותם מכרים ואלו יציפו בכם את הזיכרונות הפרטיים שלכם.

מה עושים לאחר שעולה הזיכרון?

  1. קודם כל כתבו אותו כלשונו בלי להשמיט אף פרט. ראו אם היה רגע שנחקק בזיכרונכם יותר מכל ורשמו כיצד אתם זוכרים שהרגשתם באותה סיטואציה.

  2. מאוחר יותר קראו את הזיכרון שכתבתם בנחת ונסו להבחין בכוחות שעולים ממנו. שימו לב שזה לא תמיד פשוט למצוא כוחות בעצמנו, זה דורש אימון. לא כל אחד מסוגל לזהות כוח בגרעין של זיכרון, אבל אחרי תרגול תוכלו להבין את הפרקטיקה הזו. הרי הזיכרון הספציפי לא עלה בכם סתם, הוא "נבחר" על ידכם על מנת לאותת ולסמן לכם משהו אודות עצמיכם.

  3. השתמשו בזיכרונות האלה והתאמנו בלצוד את היכולות הגלומות בכם ובסובבים אתכם. זה יועיל מאוד בהעלאת תחושת הערך. רשמו כל יכולת/עוצמה/כוח שתוכלו להבחין בהם: אומץ, נכונות לעשות דברים חדשים, חברותיות, יכולת לעשות דברים עבור אחרים, תושייה ועוד. אני בטוחה שתוכלו לזהות את היכולות והתכונות שמצאתם גם היום במעגלי החיים השונים שיצרתם לעצמכם כבוגרים.

    בחור כותב ביד שמאל (צילום:  RomanSo, shutterstock)
    כתבו את הזיכרון במלואו | צילום: RomanSo, shutterstock
  4.  התבוננו בזיכרון וראו אם עולות שם תפיסות שונות לגבי החיים, כמו: "החיים הם לונה פארק", (משהו שעלה באחד הזיכרונות של מתאמנת שלי, ובהחלט שיקף את יחסה לחיים). בחנו האם התפיסות האלו מועילות לכם היום, או דווקא פוגעות לכם בהתקדמות ובהתמודדות. לפעמים יש תפיסות שהועילו לנו בעבר ואילו היום הן מעכבות אותנו.

  5.  שימו לב האם הזיכרון מתחבר למשהו שקורה לכם או נוכח בחייכם כיום, ובדקו האם הכוחות שגיליתם קודם יכולים לסייע לכם להתמודד אתו. החיים הם לונה פארק? האם הזיכרון שלכם משקף בריחה, או אי-התמודדות עם סיטואציה שחוזרות על עצמן בחייכם הבוגרים? למדו לזהות את האיתות הזה שהזיכרון שולח לכם כעת ונסו לגלות כיצד דווקא להתמודד, להתעמת עם המצב כדי לצלוח אותו כמבוגרים. 

עוד ב-mako בריאות:
>> מחקר חושף: זה התסמין המובהק ביותר לקורונה
>> התחסנה והניקה במקביל – ועוררה סערה
>> 4 מזונות מאסט לתוחלת חיים ארוכה

הזיכרונות שיעלו יכולים להיות נעימים וחביבים או פחות נעימים. בכל מקרה, ניתן כמעט תמיד למצוא בהם חוזקות ויכולות, אם זו הדרך שבה התגברתם על אותה סיטואציה בזיכרון, או אם השכלתם לבקש שם עזרה, לפנות למישהו. מניסיוני, אין כמעט זיכרונות שלא מציגים כוח כלשהו, צריך לפתוח ולחדד את תשומת הלב.

בטיפול, אם עולה זיכרון שמותיר תחושה לא נעימה, יש אפשרות לחזור ולבקר בזיכרון ולהביט בו בעיניים של האדם שאנחנו היום. אפשר לחבק את הילד שבזיכרון ולשוחח עמו, לראות מה ניתן לשנות בסיפור ומה אפשר לומר או לעשות אחרת כדי שהתחושה תהיה טובה יותר. תהליך זה נקרא הבניה של הזיכרון או reconstruction, והוא דורש מיומנות והבנה טיפולית.

דוגמה להבניה של זיכרון: אחת מהמטופלות סיפרה על זיכרונות חוזרים מגיל הילדות שבהם היא יושבת עם שתי אחיותיה באמבט והיא תמיד בוחרת לשבת במקום הלא נוח שבו נמצא הפקק ולתת לאחיותיה את המקום הטוב יותר. התלוותה לזה תחושה לא נעימה של "אני תמיד צריכה לוותר", אף כי איש לא ביקש זאת ממנה. לאחר ששוחחנו על סגנון החיים שלה ועל תחושת הערך שמפיקה מדאגה לאחרים ומלקיחת אחריות גדולה (אולי גדולה מדי) לרווחתם של האחרים, לעיתים במחיר לא קל של ויתור על רצונותיה. היא חזרה לזיכרון ושוחחה עם הילדה ואמרה לה "את לא צריכה תמיד לוותר, מותר לך לפעמים לתפוס גם את המקום הטוב. לא תהיי פחות טובה או פחות אהובה בגלל זה". הזיכרון התחבר לסיטואציות שפוקדות אותה היום והשיח שלה עם הילדה שהייתה קידם מאוד את ההבנה ואת הדרך שהיא עושה כאדם בוגר.

מה שמעניין הוא שככל שתזמנו זיכרונות תגלו שהם צצים ועולים בקלות רבה יותר, וככל שתתרגלו את הוצאת החוזקות ותפיסות העולם, תראו שהן הופכות לבהירות וברורות יותר. שווה להשקיע את הזמן הרב שהקורונה זימנה לנו בימים אלה כדי לעצור לרגע ולהיעזר בכלי הזמין והמרגש הזה כדי להתחזק ולצמוח.   

* בתיה פרלשטיין זיסו היא פסיכותרפיסטית ומאמנת אישית, חברה בקהילת המטפלים SOMEBUDDY, אתר לחיפוש ולהתאמה אישית של פסיכולוגים ומטפלים מתחום בריאות הנפש, ההתפתחות האישית, העסקית והמקצועית