האנושות הצליחה להגיע להישגים מרשימים על ידי ניצול של משאבי טבע. אולם התיעוש הגובר והגידול הדרסטי באוכלוסייה הובילו לידי כך שמשאבים סופיים, כמו נפט, מינרלים ומתכות, הולכים ומתכלים, וגם חומרי גלם מתחדשים, כמו עצים, נצרכים לא פעם בקצב שעולה על קצב ההתחדשות שלהם. המצב הזה אילץ אותנו להבין שקיים מתח בין צרכי הפיתוח שלנו לבין התנאים הבסיסיים של המערכות הטבעיות.
אבן דרך משמעותית בניסיונות לפתור את הדילמה הזאת סומנה ב-1987, כשוועדת ברונטלנד של האו"ם הגדירה מהו פיתוח בר-קיימא. תחת הכותרת 'עתידנו המשותף' קבעה הוועדה כי "פיתוח בר קיימא הוא פיתוח העונה על צורכי ההווה בלי לפגוע ביכולתם של הדורות הבאים לענות על צורכיהם".
ההגדרה הציבה לראשונה על סדר היום הפוליטי את נושא הקיימוּת – התפיסה שרואה בהתפתחות הכלכלית, החברתית והשמירה על הטבע שלושה עמודי תווך שחייבים לפעול בתיאום ובלי לשלול מהדורות הבאים את צורכיהם. רק כשהם משתלבים יחד מתקבלת חברה בת קיימא. לפי התפיסה הזאת לא די בשמירה על הטבע. חברה עשירה במשאבים, שמסרבת לכרות אותם אך בה בעת אנשים מתים בה מרעב, אינה חברה בת קיימא.
עוד ב-mako בריאות:
>> סוף סוף חדשות טובות לחובבי המראה השזוף
>> האם אכילת צ'יפס מגדילה את הסיכון למוות מוקדם?
>> כך תיפטרו מהיתושים והג'וקים - בלי כימיקלים
יעילות ההמרה
בחקלאות קיים מתח בין הצורך לספק מזון לציבור לבין הנזקים שהיא גורמת לסביבה. לפיכך, זה תחום רלוונטי ליישום העקרונות של פיתוח בר קיימא. הדבר חשוב במיוחד בתעשיית המזון מן החי, שדורשת לגדל מזון רב להאכלת בעלי החיים. עקב כך מנוצלים שטחים חקלאיים גדולים (לא פעם על חשבון יערות ושטחי בר), ונעשה שימוש רב במים להשקיה ובדשנים חנקניים שעלולים להגדיל את זיהום האוויר ולהשפיע על בתי גידול אקולוגיים. בנוסף, בתהליך נפלטים לאטמוספרה גזי חממה, בהם פחמן דו-חמצני שנוצר משריפת דלקים ומתאן שפולטים בעלי החיים עצמם בתהליך העיכול.
במחקר רחב היקף שפורסם בשנת 2014 בכתב העת PNAS, בחנו רון מילוא ממכון ויצמן למדע ועמיתיו את מידת ההשפעה הסביבתית של תעשיות המזון מן החי בארצות הברית – בקר, עוף, חזיר, חלב וביצים. על סמך מאגרי מידע רשמיים וסקירה של מחקרים, הם ניתחו את המחיר הסביבתי של כל אחת מקטגוריות בעלי החיים ביחס לתרומתם לתזונה הממוצעת בארצות הברית. כלומר הם בדקו מהם המשאבים הדרושים להפקת כל קלוריה שנצרכת ומהן ההשלכות על הסביבה.
התוצאות הראו שתעשיית הבקר משפיעה הכי הרבה על הסביבה מכל תחומי החקלאות מן החי. בקר דורש פי 28 שטחי קרקע, כמות מים גבוהה פי 11, פי שישה מכמות הדשנים והוא פולט כמות גבוהה פי חמישה של גזי חממה בהשוואה לממוצע שאר הקטגוריות של בעלי החיים.
ההבדל בין קבוצות בעלי החיים נובע בין השאר מיעילות ההמרה – היכולת הביולוגית השונה של כל מין להמיר את האנרגיה שבמזון שהוא צורך לאנרגיה שבני האדם צורכים במזונם. החוקרים מצאו שכשמגדלים בקר רק שלוש קלוריות מכל מאה שהפרה או העגל אכלו נצרכות לבסוף כבשר למאכל, בעוד שבשאר קטגוריות בעלי החיים הערכים היו בין 9 ל-17 קלוריות.
לאור זה העריכו החוקרים שאם הציבור האמריקאי יחליף את הבקר בדיאטה שלו בעוף, יהיה אפשר להאכיל עוד 140-120 מיליון בני אדם מאותם משאבי קרקע – יותר משליש מאוכלוסיית ארצות הברית. גם חישוב על בסיס של כמות החלבונים הנצרכת, במקום קלוריות, העלה תוצאות דומות. התוצאות מדגימות ששינוי קל בתזונה יכול להגדיל במידה ניכרת את זמינות המזון.
"רביעי מדעי" – סדרת הרצאות בנושא מדע ותזונה של מכון דוידסון לחינוך מדעי מזמינה אתכם להרצאה מרתקת בנושא "המחיר האמיתי של הסטייק" אותה מעביר אלון שפון, המחלקה למדעי הצמח והסביבה, הפקולטה לביוכימיה.
ההרצאה תסקור בקצרה את הקשר בין מזון וסביבה, תפרוס את ההיסטוריה האנושית של יצור בשר וצריכתו, ותפרט את ההשפעה שלהם תוך התייחסות לביטחון תזונתי כיום ובעתיד. בנוסף, מחקר מקיף שביצענו במכון ויצמן על ההשלכות הסביבתיות של צריכת מזון מן החי בארה"ב ידגים את תרומתן של המדינות המתועשות, כולל ישראל, לנטל הסביבתי הכולל.
להרשמה וקבלת פרטים נוספים היכנסו לאתר של מכון דוידסון
האפליקציה של מגזין דוידסון בגוגל פליי או ב-App Store