מפלס החרדה יורד ואילו רמת הכעס רק עולה: אלה ההבדלים שעולים ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה במסגרת מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום היערכות למצבי חירום ובדק את השינוי בתגובות הציבור בין שני הסגרים האחרונים. נשים, כך נמצא, היו יותר חרדות ויותר כועסות בשני הסגרים בהשוואה לגברים. "בחרדה יש חשש, יש התכנסות פנימה, זה מצב לא טוב לפרט אך פחות נוראי מבחינת החברה. בכעס יש יציאה החוצה, תחושה שאנחנו לא מקבלים משהו שמגיע לנו. יש חיפוש אחר אשמים ותחושת חוסר אונים שמביאה להתנהגות תוקפנית", אמרה ד"ר אדר בן-אליהו, מעורכות המחקר.

התוצאות מהוות חלק ממחקר מקיף אותו עורכות ד"ר אדר בן-אליהו ותלמידת המחקר גל לוי, מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, יחד עם פרופ' ערן ויגודה-גדות, פרופ' שלמה מזרחי, ד"ר ניסים כהן, ד"ר אורי הרץ ד"ר רותם מילר, ואפרת מישור מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה - ובו מבקשות החוקרות לבדוק את הרגש ואת הוויסות הרגשי במהלך שגרת חיים רגילה לעומת שגרת חירום, כמו בתקופת מגפת הקורונה. במחקר השתתפו  572 משתתפים בטווח הגילים 18-70 שענו על שאלונים בשיאו של הסגר הראשון במרץ 2020, ו- 614 משתתפים באותו טווח גילים שענו על אותו שאלון בסגר השני באוקטובר 2020.

 >> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?

כאמור, מתוצאות המחקר עולה כי בקרב נשים וגברים הייתה ירידה בחרדה ועלייה בכעס, אולם הנשים גילו רגשות עזים יותר בשני הסגרים בהשוואה לגברים. כך, בסגר הראשון תחושת החרדה של נשים עמדה על ממוצע של 3.70 ואילו של גברים על ממוצע של 3.10 ואילו בסגר השני תחושת החרדה של נשים הייתה 3.34 ושל גברים 2.94. הכעס, כאמור, רק גבר: מידת הכעס הממוצע של נשים בסגר הראשון הייתה 3.22 והיא עלתה לרמה של 3.55 בסגר השני. רמת הכעס של הגברים עלתה מ-2.65 ל-3.29.

למה נשים כועסות יותר? יש כמה סיבות אפשריות

המחקר אמנם לא מספק סיבות קונקרטיות לכך שדווקא נשים חוו יותר חרדה וכעת חוות יותר כעס, אבל סיבה אחת אפשרית לכך היא שנשים נפגעו משמעותית יותר ממגפת הקורונה, בהשוואה לגברים. מחקרים וסטטיסטיקות שנעשו בארץ ובעולם הצביעו על מגמה דומה – יותר נשים נפגעו במקומות העבודה, יותר נשים איבדו את עבודתן ויותר נשים נאלצו להיות אלו שנאלצות לעשות ויתורים בקריירה שלהן, כדי להישאר בבית עם הילדים כשבתי הספר נסגרו והלמידה עברה לזום.

ממחקר שפורסם בחודש יוני שנעשה על ידי מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל נמצא כי נשים עובדות נפגעו יותר מהקורונה. יותר מ-50 אחוז מהתביעות לדמי אבטלה בזמן הקורונה היו של נשים. וצעירות נפגעו במיוחד – 61 אחוז מהמפוטרות היו נשים עד גיל 24.

לפי סקר שנערך בארה"ב על ידי תאגיד "מקינזי" וארגון "לין אין" של שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק – נמצא כי יותר מ-20 אחוז מעובדות שהן אמהות לילדים עד גיל 10 שקלו בזמן הקורונה לעזוב את שוק העבודה, לעומת 13 אחוז בלבד מהעובדים שהם אבות לילדים עד גיל 10. וגם נשים בעמדות בכירות נפגעו: בסקר נמצא כי מספר המנהלות שחשבו לצמצם את אחוז משרתן או לעזוב – היה גדול פי 1.5 ממספר המנהלים הבכירים ששקלו לצמצם את עבודתם. אין ספק כי מגפת הקורונה הובילה לחשש ממשי מכך שהישגיהן של נשים בשוק העבודה יחזור עשורים אחורה. מתברר כי גם בשנת 2020, מצפים מנשים להיות אלו שמוותרות על הקריירה שלהן לטובת הילדים וזו סיבה מספיק טובה לעורר חרדה וגם כעס בקרב נשים.

אישה עצובה עוטה מסכה (צילום:  fizkes, shutterstock)
משבר הקורונה פגע משמעותית יותר בנשים | צילום: fizkes, shutterstock

עוד ב-mako בריאות:
>> המשקה שמפחית סטרס ומונע ריח רע מהפה
>> מצאנו טריק מושלם לאכול פחות פחמימות
>> התגלתה מוטציה חדשה ומסוכנת יותר עבור צעירים

אם לא נעצור את הכעס, הוא עלול להביא להרס בלתי הפיך בחברה הישראלית

החוקרות בחנו שני סוגים של התמודדות רגשית: הערכה מחדש - היכולת להעריך את המצב ולשנות את האופן שבו הפרט מפרש אותו ובכך להשפיע על הרגש; והדחקה - היכולת להימנעות שבה האדם מחביא, עוצר או מפחית הבעה או תגובה חיצונית שלו שבאה בעקבות רגש. מהממצאים עולה כי בקרב הגברים לא נמצא שינוי בוויסות הרגשי בתקופה שבין הסגר הראשון לסגר השני אולם בקרב הנשים נמצא כי הן ויסתו יותר את רגשותיהן בתקופת הסגרים. כך, הרמה הממוצעת של גברים לגבי השימוש בהערכה מחדש השתנתה מ-3.89 ל-3.87 ואילו הרמה של ההדחקה נעה מעט מ-3.59 ל-3.53.

בקרב הנשים, הרמה הממוצעת של הערכה מחדש עלתה מ-3.93 בסגר הראשון ל-4.00 בסגר השני והשימוש בהדחקה עלה מ-2.95 בסגר הראשון ל-3.04. "נשים משתמשות יותר בוויסות רגשי של הערכה מחדש שממסגר או מפרש את המצב בצורות שונות על מנת לשנות את הרגש בעוד שגברים נוטים להשתמש יותר בהדחקה כמנגנון לוויסות רגשי", הסבירה ד"ר בן-אליהו. כמו כן התגלה קשר משמעותי בין רמת האמון של הציבור בממשל ובין רמת הכעס של הציבור כלפי החלטות ומדיניות. קשר זה התחזק עם הזמן וניכר שככל שרמת חוסר האמון מתרחבת ומעמיקה כך גם גובר הכעס.

לדברי החוקרות, הכעס יכול לצוף ולהביא להרס בלתי הפיך בחברה הישראלית. "כעס מגיע כאשר יש תסכול ותחושה של חוסר אונים מול משהו שמרגיש לא הוגן וחסר שינוי. במצב של כעס, אדם פועל באופן לא אמפטי, לא מתחשב, וללא רסן. אם לא נעצור את הכעס, הוא בסופו של עניין יגעש החוצה. המצב הרגיל של החברה הופך להיות יותר כעוס, וזה אומר שהתגובות של אנשים אחד לשני מתחילות מנקודת כעס – הכעס הופך להיות ברירת המחדל. זה מצב לא טוב. אני מקווה שבקרוב נכנס לשגרת קורונה – שגרה באה לידי ביטוי בכך שיש שלוש מערכות עובדות: כלכלה, רפואה וחינוך. אני מאמינה, שברגע שתהיה שגרה במערכות אילו, הכעס ירד ואנשים יוכלו להמציא את עצמם מחדש ולהתאושש", סיכמה ד"ר בן-אליהו.