מבחינת תסמונות והפרעות, נשמע שתסמונת הרגל חסרת המנוחה (RLS) היא ה"אוי אוי אוי"ית ביותר מבין כולם – יש לכם תחושות מוזרות ברגל? מסכנים, איך אתם מתפקדים בכלל. אבל זר לא יבין זאת, ואנשים שסובלים מהתסמונת נשבעים שהיא הרבה פחות שולית וזניחה מכפי השם שלה מרמז. מדובר בדחף בלתי נשלט להזיז את הרגל, ובכאבים חוזרים ונשנים שמקשים לישון. הנה כמה עובדות שיסייעו לכם להבין עד כמה זה באמת מעיק.

>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?

1. לפי המכון הלאומי להפרעות נוירולוגית ושבץ בארה"ב, מדובר בהפרעה נוירולוגית שקשורה לפולסים חזקים שנשלחים לרגליים ומצריכים להזיז אותה כדי להימנע מתחושות לא נעימות. עם זאת, תסמונת הרגל חסרת המנוח לא בהכרח מוגבלת לרגליים, ויכולה גם להופיע בזרועות, בחזה ובראש. קשה לאנשים לפעמים להסביר את התחושות שהם חווים, אבל רובם מתארים דברים כמו כאבים, תחושה שמשהו זוחל בתוך הרגל, זרמים חשמליים, גירודים, משיכות וחבטות. הסימפטומים הללו תוקפים 7-10 אחוזים מאוכלוסיית ארה"ב, והופכים לנפוצים יותר כלל שמתבגרים. אם הם מתחילים לפני גיל 40, זה ככל הנראה בגלל גורם גנטי. החומרה שלהם יכולה להשתנות מדי לילה ולילה, למשך כמה פעמים בשבוע ואפילו פחות מזה, אבל כאמור, היא הולכת ומחמירה עם הזמן.

2. הדרך הטבעית ביותר להרגיע את הסימפטומים הללו היא להזיז את הרגל, ומכאן שם ההפרעה. לפי ה- Mayo Clinic, זו גם דרך זמנית להקל את התחושות, ולכן אנשים שסובלים מהתסמונת לרוב צועדים, רוקעים ברגליים, מתמתחים וזזים ככל האפשר כשהם מתחילים לחוש בהפרעות. אלא שברגע שהתנועה נפסקת התחושות חוזרות, וזו הסיבה שהתסמונת יכולה לשבש חלקים נרחבים מהשגרה.

3. למרבה הצער, מרבית הסימפטומים תוקפים דווקא בלילה, כשמנסים לישון והגוף נמצא במצב של מנוחה. לכן אנשים שסובלים לרוב יחוו גם תחושות תסכול וחוסר אונים, עייפות במהלך היום, חרדות ודיכאונות.

4. כ-80 אחוז מהלוקים בתסמונת חווים תנועות לא רצוניות של הרגליים במהלך הלילה, או עוויתות בידיים וברגליים מדי 15-40 שניות, ולאורך כל הלילה, מה שעלול גם לפגום באיכות השינה. כמו כן בזמן העוויתות הללו, לחץ הדם והדופק עולים, מה שעלול לגרום לבעיות בלב.

בעיות שינה (צילום: ShutterStock)
תסמונת שפוגמת באיכות השינה | צילום: ShutterStock

5. הרופאים עדיין לא יודעים להצביע על בדיוק מה גורם לתסמונת הרגל חסרת המנוח. תאוריה אחת טוענת כי הבעיה נעוצה בתקלה בתפקוד הדופמין, מוליך בין עצבי שאחראי ליצירה ותחזוקה נורמלית של תנועת השריר. אחרים טוענים כי יש גם אלמנט תורשתי: מחקר שנעשה ב-2017 בהשתתפות 428,534 נבדקים מצא שיש לפחות 19 גורמי סיכון גנטיים שונים לתסמונת.

עוד ב-mako בריאות:
>> אחת ולתמיד: האם מסוכן להתאפק עם הפיפי?
>> מחקר חדש חושף אמת מטרידה על ביצים
>> מתי כאב הראש הוא סימן למפרצת במוח? 

 

6. מה שכן ידוע הוא שהתסמונת קשורה איכשהוא למחסור ברזל. תאוריה אחת אומרת שרמות נמוכות של ברזל בגוף יכולות להשפיע על האותות ששולח הדופמין, בעוד אחרת טוענת שהמחסור נובע מגורמים גנטיים. זו גם הסיבה שנשים בהיריון נמצאות בקבוצת סיכון גדולה יותר, משום שנפח הדם שלהן גדל ב-20-30 אחוזים ועל כן דורש יותר ברזל ליצירת המוגלובין לחמצון תאי הדם האדומים בכל הגוף. גם עליית ההורמונים בגוף עלולה להשפיע על הדופמין. עם זאת, הסימפטומים בדרך כלל פוחתים לאחר הלידה. 
7. אין בדיקה שמסוגלת לגלות את התסמונת, אומרים ב- Mayo Clinic. לכן, האבחנה מתבצעת באמצעות רשימה של תסמינים שפורסמה בשנת 2003: דחף חזק להזיז את הרגליים עקב תחושות לא נעימות, הצורך לזוז לאחר תקופות ארוכות של חוסר פעילות, הקלה זמנית עם התזוזה, החרפה של הסימפטומים בלילה או בערב, ומחסור בברזל. 
8. הטיפול בתסמונת הרגל חסרת המנוח בדרך כלל לא קשור לתרופות. הנה כמה המלצות של ה- Mayo Clinic: הפחתת שימוש בקפאין, ניקוטין וחומרים שעשויים להשפיע על השינה; התעמלות, אבל לא מיד לפני השינה; אמבטיה חמה או מסאז' לרגליים כדי לשחרר את השרירים; קומפרסים קרים וחמים על הרגליים; התמדה על מחזור שינה תקין עד כמה שאפשר. יש גם טיפול תרופתי אופציונלי כדי להעלות את רמות הדופמין, אם כי הוא עלול להחריף את המצב בטווח הארוך. חומרים אחרים כמו בנזודיאזפינים או אופיואידים יכולים אמנם להרגיע את התחושות אבל מגבירים את הסכנה להתמכרות ולתשישות במהלך היום, לכן נעשה בהם שימוש רק כמוצא אחרון. יש גם כמה מתקנים ופדים כמו  Relaxis או Restiffic שניתן לעטוף בהם את הרגל כדי להקל על התחושות.
9. אם בעבר אנשים שסבלו מהתסמונת לא ידעו בדיוק מה קורה להם, היום יש כבר מודעות גדולה יותר למצב, ויש גידול במספר המחקרים והטיפולים שמתבצעים בתחום. התסמונת הזו עדיין לא לגמרי מובנת, אבל יש תקווה.