"אתמול אספתי את הילדים מהגן. מזג האוויר היה מושלם אז החלטנו ללכת לגן השעשועים הקרוב. לצערי הרב, מהר מאוד הבנתי שכל החול שם מלא בצואה של כלבים", מספרת נעמי המתגוררת באחד מיישובי השרון. "אחד הילדים אפילו החזיק בידו את אחד הגללים והרים אותו לכיוון פיו. בשנייה האחרונה מנעתי ממנו את התענוג והלכנו הביתה".
>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?
התופעה המטרידה הזאת מתרחשת לרוב כשבעלי הכלבים משחררים אותם ללא השגחתם, ולפעמים ממש בנוכחות הורים ופעוטות. שושי, אם ל-4 מקדימה צורן, מספרת: "לא מזמן ראיתי מישהו שטייל עם הכלב שלו ושחרר אותו לעשות את צרכיו בתוך ארגז החול בגן השעשועים שבו שהינו, ממש מול עינינו ההמומות. כשביקשתי ממנו בעדינות לא לאפשר זאת, הוא טען שבכוונתו לאסוף את התוצרת והמשיך בשלו'".
פרופ' שי אשכנזי, מומחה למחלות זיהומיות ומנהל מחלקת ילדים א' במרכז שניידר לרפואת ילדים, טוען שמדובר בתופעה מטרידה שיש לה השלכות רבות: "אפשר לומר באופן ודאי שצואת כלבים וגם חתולים מכילה גורמים זיהומיים שעלולים לגרום למחלה בבני אדם, וביתר שאת בקרב ילדים קטנים שנוטים לתחוב ידיהם לפה באופן טבעי ללא הרף".
מפגע מס' 1: חיידקים צואתיים
"ילד שנגע בצואה, או לחילופין במשטח שהיה נגוע בצואה, עלול להידבק בחיידק. לכן, גם אם בעלי הכלב אוסף את צואתו, הנזק עדיין עלול להיגרם", מציין פרופ' אשכנזי. לדבריו, הנפוצים מבין חיידקי צואת הכלבים הם הסלמונלה המוכרת והקמפילובקטר: "אלה עלולים לגרום לתופעות כמו חום גבוה ושלשולים. החיידקים מאובחנים לעיתים כשצואת הילד מכילה דם או ריר".
הסכנה הגדולה לדברי פרופ' אשכנזי היא התייבשות: "כשילד משלשל או מקיא הוא מאבד נוזלים רבים ולא תמיד מצליח להשלים אותם באמצעות אכילה. לכן, במקרים כאלה חשוב להגיע להתייעצות עם רופא שלעיתים יפנה להשלמת נוזלים ומינרליים חיוניים".
מפגע מס' 2: טפילים
מעבר לזיהומים החיידקיים שעלולים להיגרם במגע עם צואת כלבים, פרופ' אשכנזי מסביר שלעיתים היא מכילה גם טפילים לא סימפטיים: "במעי של הכלב יש טפילים. על אף שלרוב הם אינם גורמים לו למחלה, הם מופרשים בצואת הכלב וילד שנמצא במגע יד איתה עלול להידבק. ג'יארדיה (Giardia) הוא הטפיל השכיח ביותר. הוא עלול לגרום לשלשול ממושך הכולל הפרעה בספיגת המזון, שלרוב גורמת לאי עלייה במשקל הילד. טפיל אחר, פחות שכיח, הוא הקריפטוספורידיום (Cryptosporidium) שגורם בדרך כלל לשלשולים מימיים".
גם נשים בהריון חשופות לטפילים ובעיקר לזה הנפוץ בקרב חתולים: טוקסופלזמה. פרופ' אשכנזי מסביר שטפיל זה עלול לגרום לחום, דלקת שקדים ובלוטות הלימפה בצוואר אצל ילדים. הסכנה אף גוברת כשמדובר בנשים בהריון: "אם ילד משחק בחול שבו קיים הטפיל הזה ולאחר מכן חוזר לבית שבו נמצאת אישה בהריון, הוא עלול להדביק אותה וכתוצאה מכך גם לסכן את העובר ולהוביל לפגיעות ולמומים".
מה עושים אם הילד נתקל בצואה?
"הכי חשוב זה לשטוף לו היטב ידיים עם מים וסבון או עם חומר חיטוי שנמצא בהישג יד. לצערי, במקרים רבים אין לפעולה הזאת משמעות, מכיוון שבד"כ הילד יספיק לגעת בפיו עוד לפני שההורה יספיק לנקות את ידיו".
עוד ב-mako בריאות:
>> למה הדיאטה החדשה הזאת שוברת את האינטרנט?
>> כנראה שזמן לא באמת מרפא לב שבור
>> מי בריאה יותר: אשלי גרהאם או ג'יג'י חדיד?
מתי כדאי לגשת לרופא?
"בכל מחלת חום שנמשכת מעל יומיים, בכל מצב של צואה דמית או צואה עם ריר או כאשר הילד סובל משלשול ואינו שותה, מצב העלול לגרום לו להתייבשות, חשוב לראות רופא שיחליט לגבי הטיפול המתאים", מבהיר פרופ' אשכנזי.
"בכל מקרה, כלב לא אמור להסתובב חופשי", מסכם פרופ' אשכנזי. "מעבר לסכנות התברואתיות שצוינו אנחנו גם נתקלים לא אחת בילדים שננשכו ע"י כלב משוטט הנזקקים לטיפולים אנטיביוטיים ממושכים. כמו כן, שריטה שנגרמת ע"י חתול עלולה להוביל לחום גבוה ולהגדלת בלוטות לימפה, וכן - גם במקרים שבהם הילד מחוסן".
מי פה האחראי?
בניסיון להבין מי אחראי לשינוי המצב פנינו למשרד הבריאות, שם נאמר לנו שהדבר אינו מתחום עיסוקם. ניסינו לפנות גם למחלקת התברואה בקדימה צורן, שם הבהירו לנו שאין ביכולתם לטפל בבעיה שהוצפה בכתבה, מפני שמשרד הפנים לא מאשר להם להטיל קנסות. בשלב זה פנינו למשרד הפנים, שהגיב כך: "ראשית, הטלת קנסות היא במסגרת חוק עזר עירוני שמוגש למשרד הפנים על ידי הרשות המקומית. לעניין צורן - מבירור עולה כי הצו אכן הוגש למשרד הפנים במסגרתו קיימות הוראות נוספות (קנסות). ההוראה המיוחסת בפנייה מעולם לא סורבה, אך מאחר והצו כולל כאמור הוראות נוספות שטרם אושרו, הרי שהצו אינו מאושר. הנושא נמצא בטיפול ובדיקה מול משרד המשפטים ולאחר קבלת אישר משרד המשפטים, המשרד ימשיך לפעול בנושא על פי הוראות החוק - פניה ליו"ר ועדת החוקה בכנסת ועם אישור הועדה, יפורסם הצו ברשומות".
בסופו של דבר פנינו אל המועצה לשלום הילד בתקווה לעשות סדר. תגובתה: "כל רשות מקומית צריכה להבטיח סביבה ידידותית ובטוחה לילדים החיים בתחומה, לצורכי בילוי ופנאי. תחזוקה של גני שעשועים ציבוריים הינה באחריות של הרשות המקומית, ובכלל זה תחזוקה וניקיון תקופתי של ארגזי החול על מנת להימנע מקיומו של מפגע שעלול לסכן את בריאותם של הילדים המשתמשים בו. לצד זה, כמובן, הורים נקראים לגלות תשומת לב לכל מפגע שעלול לסכן את ילדיהם ולהתריע על כך בפני הרשות. בעקבות פנייתכם יצרנו קשר עם הממונה על התקינה במשרד הכלכלה במטרה לקדם התייחסות מערכתית מחייבת ואפקטיבית שתמנע ככל הניתן מפגעים בגני שעשועים".