יש ספרים שמכניסים אותך בשערי הקריאה, מוזיקאים שמושכים אותך לקנות כרטיסים להופעות הראשונות בחייך, שחקנים שגוררים אותך לתיאטרון, יומרות שמנתבות אותך למוזיאון - חוויות ראשונות שדרכן אדם מתחיל לעצב את עצמו כבן תרבות. AKA44 הוא מהמקומות שרוצים לדאוג לחלק הקולינרי במסע ההתבגרות. המבנה של המקום, התפריט, החרסינה השבורה ועוד ועוד נותנים תחושה שיותר משהגעת למסעדה, הגעת למעין חממה, "האב" של בני עשרים פלוס. רוב הלקוחות ועובדי המטבח פה צעירים והאווירה בהתאם: ספק מחתרתית ספק גולמית.
זה לא אומר שזה רע, זה בטח לא אומר שבני 40 ומעלה לא יכולים ליהנות כאן, לא פחות משהם יכולים ליהנות מספר של אתגר קרת, נניח, או הופעה של נונו. אבל עדיף שתפעם בהם הרוח הנכונה, וכדאי גם שתהיה להם התשובה הנכונה לשאלה שהוצגה בפנינו כמה פעמים באותו ערב: "אתם פתוחים לטעמים?".
את בואנו ל-44 (מכאן והלאה נוותר על הקאפס-לוק) קידמה המילה המקוללת מתחם. "מתחם אוכל ואלכוהול", פחד אלוהים. נניח לזה שהחיים הם גם ככה מתחם (פה אנחנו ישנים, פה עובדים, פה עושים בירה), זו מילה מרגיזה עם ניחוח שרלטני שתמיד מבטיחה יותר ממה שהיא מסוגלת לקיים. שנייה במחרידותה רק ל"הפנינג" הזוועתית מהניינטיז. באייטמים שקידמו את פתיחת המקום ניסו עוד הגדרות, "בית לבלייני האוכל", "חוויה אורבנית". הכל דבילי ברמה הסמנטית, ובסך הכל די בסדר ברמת הדה-פקטו. כן, זה מתחם. לא, זה לא נורא.
אז ה"מתחם" מחולק לשלושה אזורי שירות: מסעדה, בר יין ובר קוקטיילים מגניב בקומה השנייה. לכל טריטוריה יש את ההתמחות שלה ואפשר לעשות קרוסים, קרי: לשבת במסעדה ולהזמין קוקטיילים (מתפריט מוגבל יותר); או לשבת בבר היין ולהזמין משהו לנשנש (שוב, מתפריט מצומצם). איך המשחקיות הכפויה הזאת מועילה לסועד? את זה לא הצלחנו להבין. ייתכן שהשיטה מיטיבה בעיקר עם אנשי האוכל והאלכוהול שפועלים כאן, להפרות אותם יצירתית, לתמוך אחד בשני כלכלית, ייתכן גם שזה סתם גימיק.
אמרנו מסעדה, אבל האמת שזה יותר בר יין. עם מנות קטנות יחסית, מסקרנות על גבול השובבות, לא מהוגנות, גם לא משביעות במיוחד (אלא אם תזמינו מספיק מהן). יש בהן תעוזה ראויה לציון וחדווה הרפתקנית - הטיול בתפריט בהחלט מעניין - אבל יש גם לא מעט פקשושים, מנות דלות ויקרות מדי מחד (למשל צלחת העגבניות) או חדגוניות וכבדות מדי מאידך (מנת הסרטן).
על האוכל אמונים אלון פלד ואביב כהן (הלוקאל בורגר) ועל המיזם כולו - המסעדן ופרויקטור הבילויים דוד טור. סחתיין על האומץ - רצינו להגיד להם. תמשיכו! תמשיכו להתנסות ולהמציא ולהשתפר. זה מאוד מגניב מה שקורה פה, וזה צריך להיות, ויכול להיות, גם יותר מתגמל.
אז מה אכלנו?
פתחנו עם מנת תמנון משומר (32 שקל) שמכינים במקום, שמוגש במעין קופסת שימורים, עם מעט קבנוס ורוטב עגבניות סמיך ומתקתק. מנת טאפאס ספרדית קטנה (שלא צריך יותר ממנה בגלל הטעמים החזקים) - ומעולה. התמנון היה רך וכיפי לנגיסה, והקבנוס אומנם השתלט בטעמו, אבל היה שליט רחמן.
אנשי האוכל של 44 אוהבים התססות. המדף שמרחף מעל לבר מלא צנצנות עם ירקות ופירות בתהליכי התססה שונים שחוזרים ומופיעים בתפריט. אחרי שהצהרנו שאנחנו "פתוחים לטעמים", המלצר המליץ לנו על מנה של עגבניות שיו קוג'י (56 שקל), מוגשות עם קונסומה עגבניות ושזיפים. מילים גדולות ויפות, רק שבפועל מקבלים צלחת עם פרוסות עגבנייה ופרי במיץ של סלט. על הנייר מיץ משודרג הודות לטעמי ההתססה, אבל בפועל, וואללה מיץ. מאחר שהמנה גם לא מגיעה עם שום צנים או לחם, גם אין דרך ליהנות מאותו קונסומה, חוץ מלשתות מהצלחת כמו כפריים גסים. והמחיר, שאולי הולם את התהליך שחומרי הגלם עוברים, לא הולם את המנה.
משם עברנו לעוד מנה שהייתה יותר מוזרה מטעימה. ברוסקטה עם טרטר בקר וירקות שרופים (56 שקל). את הירקות (פלפל ובצל) שורפים על גחלים, כך הוסבר לנו, אבל איכשהו המנה נשארת עם ארומה דקיקה ולא ברורה של, בא לנו להגיד: נוזל בערה. נדגיש: אין לנו ספק שאין פה שום נוזל מסוג זה או אחר, ובכל זאת משהו בטעם נותר לא ברור, מעין נימה "מלוכלכת" שהלשון רוצה להכיר יותר לעומק, אבל לא מרגישה שזה רעיון טוב. מלבד זאת, הלחם לא הרגיש טרי, ברוסקטה חרוכה אך נטולת קראנצ'יות.
ואז הגיעה מנת החבושים והאלבקור (48 שקל). וואו איזה טוויסט נהדר. טעם הדג לופת את בשר החבושים המבושל ויש תחושה של ביס עשיר, רבוד טעמים. נתחי הפרי ופרוסות הדג יושבים על קרם גרעיני חמנייה חום ומתוק שמוסיף טעם לא שגרתי שראוי ללק עם האצבע. זו מנה חדשה, שמתעלה על התפריט הממוצע בעיר, ונאחל רק שעונת החבושים לא תהיה קצרה.
גם הסרטן והדג (82 שקל) היא מנה טובה, אבל עם מגבלה. יחסית לגודל שלה היא פשוט לא מתרוממת, ואחרי כמה לעיסות זה כבר לא כל כך מעניין לערום ממנה לכף. זו מנה עם בשר סרטן רך מעורבב עם נתחי דג קטנים, ולפי התיאור בתפריט היא מוגשת עם יוגורט חם אלא שאנחנו הרגשנו בעיקר חמאה. המון המון חמאה, שבתחילה קרצה לצלע הסובייטית בינינו, ולבסוף הכניעה גם אותה. הקייל העדין, החמציצי, והקרוטונים הפריכים שפוזרו מעל היו כמו קרשי הצלה בתוך מרקם שממאיס את עצמו בשלב מסוים, אבל בסוף גם זה לא עזר. היה צריך פה יותר קייל או פחות מנה.
ביקשנו להזמין לסיום כנפי מוסר ים, אבל המלצר עדכן אותנו שהשף לא מרוצה מאחד המרכיבים במנה ולכן החליט לבטל אותה. אז עברנו לקינוח. שני קינוחים, למעשה, לפיצוי. הטארט טעמי (46 שקל) היה מעט בנאלי. מלבן חסר מעוף עם ריבת חלב ואגוזי לוז. לעומתו הפנקוטה (48 שקל) הייתה טעימה מאוד ומעודנת עם יוגורט, פירורי עוגיות וריבה מתוקה שפוזרה במידה הנכונה. אחלה קינוח. חבל שלא בא עם כנפי מוסר ים, כי המלצר אמר לנו שהוא מושלם לאנשים שפתוחים לטעמים.
AKA44, נחלת בנימין 44, תל אביב. 03-9443944