פעם היה קל למצוא ארוחות עסקיות שוות בצהריים בתל אביב, היום הן כבר הפכו לעניין די נדיר. רוב הארוחות העסקיות האהובות עלינו עולות באיזור 100 השקלים, לפני שתייה וטיפ, והפכו לפינוק שלא תמיד אנחנו מרשים לעצמנו.
ובכל זאת, השבוע גילינו עסקית משתלמת ממש, בצמד המסעדות האחיות הרצל 16 ודיסקו טוקיו. כשאנחנו חושבים על זה, היא לא הייתה אמורה להפתיע אותנו כל כך, הרי גם בשאר המסעדות של קבוצת R2M (אליה משתייכות המסעדות) יש עסקיות משתלמות למדי. למרות שהתפריטים של שתי המסעדות שונים ונפרדים זה מזה, בשעות הצהריים מדובר בתפריט אחד שמשותף לשתיהן שכולל מנות משני התפריטים גם יחד.
הדיל די סטנדרטי: מזמינים עיקרית ומקבלים במחיר שלה גם מנה ראשונה ושתייה (תה קר או סודה). אחרי שפגשנו את תפריט ארוחות הבוקר של הרצל 16 לפני פחות משבועיים, שהיה די משעמם ובנאלי ולא כלל מנות מעניינות במיוחד, הופתענו לגלות שתפריט הצהריים כולל לא מעט מנות לא שגרתיות, או לפחות מנות שנשמעות כאלה. שילוב של מנות יפניות כמו אטריות יאקיסובה עם קלמארי ועוף קצוצים, אפונת שלג וברוקולי, ראמן חזיר או סלמון בחמאת מיסו, ברוקולי, זוקיני ושעועית. אפילו המנות הראשונות, למרות שהן קטנות למדי, יחסית מעניינות, ואפשר למצוא בהן כיסוני וון טון, סלט עוף או סמוסות הודיות למשל. אפשר גם להוסיף עוד ראשונות אחרות בתשלום, ויש גם אלכוהול מוזל בצהריים (קוקטיילים ב-29 ובירה הודית ב-18 שקלים).
התחלנו בראשונות כמובן, שהגיעו די מהר. במנת כיסוני הוון טון המטוגנים הגיעו שלושה כיסונים קטנים ופריכים בתוך קערה קטנה של ציר אגדשי. הציר אמנם הרטיב את החלק התחתון של הכיסונים אבל הוא תרם מאוד לעסיסיות של מילוי הבקר, שספג לא מעט ממנו וממש התפוצץ מנוזלים. החלק העליון של הכיסונים נשאר פריך, כך שהיה גם שילוב מרקמים מוצלח בין רך לפריך.
סלט העוף הקטן הכיל גם בצל וסלרי ברוטב איולי עם מעט וואסבי. הוא היה חמוד וטעים, אבל ככל הנראה הראשונה הכי פחות מעניינת שהזמנו. מנת הסמוסות היה טעימה במיוחד, עם שתי סמוסות מטוגנות ברוטב יוגורט וכוסברה, עם מילוי חומוס מתובל ונהדר. לצד הסמוסות הגיעה גם חצי ביצה רכה, שלא הייתה קשורה כל כך לשאר המנה, אבל הייתה טעימה, בואו נגיד שהיינו שמחים לקבל פשוט עוד סמוסה במקומה.
גם העיקריות די מיהרו להגיע, למרות שהמסעדה הייתה מלאה כמעט לגמרי. הקלאב בורגר (58 שקלים) הוא המבורגר שמוגש במקום בלחמנייה, במעין כריכים יפנים טיפוסיים ש"הקשה של הלחם" נחתך מהם. ההמבורגר כבר חולק לשני חלקים, כך שהיה נוח לאכול אותו, והוא היה עסיסי וטעים. הלחם הקלוי היה פריך, והפך את ההמבורגר לגיוון מרענן אל מול עשרות ההמבורגרים הזהים שמציפים את העיר השנה. גם תפוחי האדמה הצלויים שהגיעו ליד היו טעימים ופריכים, ובעיקר מוערכים אחרי שכמעט כל המסעדות בעיר עברו בשנה האחרונה לצ'יפסים קפואים ומעט מבאסים.
המלצר אמר לנו שמנת השורט ריבס (62 שקלים) הרבה פעמים לא נמצאת בתפריט, ולכן כדאי לנו לנצל את ההזדמנות ולהזמין אותה. זו מנה בסגנון מנות "הרכב זאת בעצמך" שהפכו לפופולריות בשנים האחרונות, אבל אנחנו דווקא מחבבים אותן. על צלחת גדולה הגיע מערום של בשר שורט ריב בבישול ארוך, עם תלוליות קטנות יותר של מלפפונים, בצל, חמוצים, כוסברה ונענע. בצד הגיעו שלוש לאפות קטנות ושמנמנות (בנאפה- לאפה יפנית על פי התפריט) שהיו משהו בין פיתה לבאן, יחד עם איולי וקטשופ. לוקחים פיתה, ממלאים אותה במה שרוצים ואוכלים. בזכות הבשר העסיסי והפיתות הרחוק מדובר בעסקה טעימה ביותר, אבל גם כזו שקשה לא להתלכלך ממנה.
מנת הבולונז הקוריאני (58 שקלים) כוללת אטריות אודון שמעליהן תערובת בולונז וחלמון ביצה. האטריות דמו יותר לפטוצ'יני עבות מאשר לאודון שהן יותר עגולות ובשרניות. הבולונז הקוריאני היה טעים ומעט פיקנטי, אם כי קצת קשה היה להבין מה בדיוק קוריאני בו למעט מעט החריפות. החלמון תרם גם עוד קצת קרמיות לרוטב, אבל בכל זאת מדובר במנה מעט משעממת. טעימה, משביעה וקשה להתלונן עליה, אבל בכל זאת, מעט שגרתית.
בצהריים אפשר לגם להזמין קינוחים מוזלים, והזמנו שניים כאלה. גלידת מאצ'ה עם קראמבל שקדים (18 שקלים) היא גלידה קרמית מצוינת עם טעם ממש עדין של מאצ'ה, בלי מרירות מוגזמת. קראמבל השקדים התברר פשוט כפרוסות שקדים קלויים, אבל הם השתלבו עם הגלידה היטב. קסטת קוקוס ואננס עם מנגו (18 שקלים) הייתה קינוח מעניין הרבה יותר, למרות חיבתנו למאצ'ה. שתי קוביות קטנות של בצק קוקוס רך ומתוק ובתוכו גלידת אננס חמצמצה ומעולה היו מושלמות בפני עצמו, וקוביות המנגו בצד היו תוספת כיפית אם כי לא הכרחית. קינוח מרענן, קליל ולא שגרתי שהיה ממש כיף לאכול.
העסקית בהרצל 16 אולי לא הייתה הארוחה הכי מיוחדת שאכלנו בזמן האחרון, אבל כשמתחשבים במחיר ובטעמים המצוינים, קשה שלא להכתיר אותה בתור אחת העסקיות הכי שוות בעיר, וכזו שאנחנו כבר מחכים לעוד יום חופש שבו נוכל לנצל אותה.