אם עד לפני שנתיים עוד התרגשנו לראות איך דמותו של השף כובשת בסערה את המסך הקטן, הרי בשנתיים האחרונות אנחנו עדים לצעד המתבקש הבא - זה שבו השפים טורפים את מסך הקולנוע היוקרתי כאילו היה תמנון שהתבשל במיצים של עצמו. ממש לא מזמן עוד היינו מתרגשים בכל פעם שצץ בקולנועים סרט שעוסק באוכל ("ג'ולי וג'וליה", "טמפופו", "שוקולד" ואחרים), ועכשיו? עכשיו התרגלנו לחיים הטובים, שבהם בערך בכל זמן נתון אפשר למצוא על המסך הגדול משהו שיגרום לבלוטות הרוק לעבוד שעות נוספות. כמו חברים טובים, קיבצנו עבורכם את סרטי האוכל הכי שווים ומגרים שיצאו בשנתיים האחרונות - ואנחנו יותר מממליצים לכל חובב אוכל להציץ בהם לפני, בעת או אחרי החג (אנחנו לא שופטים).
>> בואו לבקר אותנו גם בפייסבוק
צ'יקן טיקה: "מסע של מאה צעדים"
מה בתפריט: "מסע של מאה צעדים" הוא החדש מבין הסרטים המוזכרים כאן, וכולל שמות מפוצצים במיוחד כמו הלן מירן הכובשת, כאחת השחקניות המובילות, וסטיבן שפילברג כמפיק. אבל אנחנו כאן בשביל האוכל: הסרט עוקב אחרי המלחמה המוכרת בין אוכל עילי, כאן מסעדה מכוכבת מישלן בניהולה של מירן, לבין אוכל מסורתי - במקרה הזה, אוכל הודי מלא צבע.
למה זה כל כך מגרה: כי זה דורך לנו על החסך הקולינרי העצום במטבח הודי אמיתי. המראות הצבעוניים של המאכלים עתירי התבלינים מתסיסים את המסך, והאוכל העילי היפהפה שמנגד משלים את העבודה. חוץ מזה יש כאן גם סיפור אהבה ואווירה כיפית, אבל העיקר הוא המאכלים, הו המאכלים.
משך הסעודה: 120 דקות של תאווה.
עוד באוכל טוב:
קובה ליברה: "שף"
מה בתפריט: בעדינות נאמר שלא מדובר בסרט שיש בו קו עלילה מבריק או מחדש: שף מוכשר במסעדה יוקרתית מבשל את עצמו לדעת אבל זוכה לביקורות משמימות. הוא עוזב את המסעדה (שבה בעלים שמזלזל בו ולא נותן לו לבטא את היצירתיות שלו) ומחליט לפתוח משאית אוכל שתתייר ברחבי ארצות הברית ביחד עם הבן שלו, המשמש כעוזר.
למה זה כל כך מגרה: לצד העלילה הסתמית והקלישאתית למדי יש כאן כמה צילומי הכנת אוכל שמעוררים את בלוטות הרוק עד כדי כך שפשוט מתחשק לנגוס במסך. משאית האוכל של השף מגישה מאכלי תאווה קובניים גולמיים ומגרים, וגם כשהוא מבשל במטבח הביתי המוזנח למראה שלו - האוכל עתיר החמאה, הבשרים השונים והבצקים מביאים את הצופה לכדי טירוף של ממש, והופכים את הצפייה למשתלמת במיוחד.
משך הסעודה: 115 דקות (בינינו, דלגו על הדיאלוגים המייגעים לטובת קטעי הבישול).
בשם האם: "טוסט"
מה בתפריט: הסרט, שזכה לשם הישראלי "המטבח של סלייטר", יצא אמנם באמצע 2013 אבל כל כולו רטרו בריטי המתאר את סוף שנות השישים באנגליה. בעיקר תשזפו שם סצינות ארוכות של בישולים מאסיביים בין שני נצים: הילד המתבגר נייג'ל סלייטר, ואמו החורגת והשנואה לפרקים שמגלמת הלנה בונהם קרטר המוכשרת.
למה זה כל כך מגרה: נייג'ל סלייטר גדל כבן לאמא שלא ידעה לבשל כלל. כשהיא נפטרה החליפה את מקומה אמא חורגת ובלתי נסבלת, אבל מוכשרת כשד בתחום המטבח. כדי להיות טוב ממנה ולזכות בתשומת לבו של אביו מתחיל נייג'ל לבשל, והוא עושה זאת היטב. העלילה של הסרט אמנם מדכאת מעט במהותה, אבל יש כל כך הרבה מנות גדולות ומפתות וסצינות בישול חביבות, שהבאסה הופכת לסבבה.
משך הסעודה: 96 דקות של משחק מוצלח ומנות שמזכירות את ספרי הבישול של שנות השבעים. חוץ מזה, מדובר בסיפור אמיתי אז בכלל נשבינו בקסמו.
"הטבחית של הנשיא"
מה בתפריט: סרט צרפתי המבוסס על סיפורה של הטבחית של נשיא צרפת מיטראן. לפני כשני עשורים מונתה אותה טבחית (שאף ביקרה בישראל עם צאת הסרט בארץ) לשפית של הנשיא, והתקבלה בקרירות אדירה במשכנו בידי הטבחים של המטבח הנשיאותי הרשמי. למרות קבלת הפנים הפושרת היא מבשלת למיטראן מטעמים קלאסיים, ואפילו מפתחת עמו מערכת יחסים אישית.
למה זה כל כך מגרה: כמו מרבית סרטי האוכל, גם כאן העלילה היא שולית למדי. הסרט לא נכנס אל נבכי נפשן של הדמויות, והסיפור שהוא מציג הוא לא לגמרי ברור - אבל עבור חובבי חומרי הגלם ואוהבי הקולינריה הצרפתית יש כאן אוצר של ממש. מאכלים צרפתיים קלאסיים מוצגים כאן בשיא תפארתם, ויש גם סצינה בלתי נשכחת של מריחה פשוטה של כמות חמאה אסטרונומית על פרוסת לחם טרי בשעת לילה מאוחרת. כמו שאנחנו אוהבים.
משך הסעודה: 95 דקות לא מרתקות במיוחד, אבל נהדרות לפרנקופילים אוהבי אוכל כפרי ולמתעניינים במוסד הנשיאות.
"לאנץ' בוקס"
מה בתפריט: עוד סרט על אוכל הודי, שמצדיק את מעמדו כאחד מכוכבי הקולינריה העולמית - והפעם במתכונת הודית מקומית ומסורתית. עקרת בית הודית שולחת בטעות קופסאות עם ארוחת צהריים לרואה חשבון שאינו בעלה, ובין השניים מתחילה מערכת יחסים שמתקדמת בחליפת מכתבים.
למה זה כל כך מגרה: הסיפור עצמו הוא אמנם חביב ומקורי, אבל אין בו מספיק בשר בשביל להחזיק סרט שלם. מה שהופך את הסרט למרתק הוא (שוב) קסמיו של האוכל ההודי שובי הלב, והמלצתנו לחובבים היא להישאר מול המרקע ולדמיין את עצמם מקבלים לעבודה את הפלאים הנשלחים לאותו רואה החשבון קשוח. זה לפחות מה שאנחנו עשינו.
משך הסעודה: 104 דקות של אוכל הודי וחלומות על מקומות רחוקים.
ומה הלאה?
תור הזהב של סרטי האוכל נמצא רק בתחילתו. ככל שהזמן חולף והפופולריות של הסרטים עולה, כך משתכלל גם הקאסט של השחקנים, התקציב והתסריט - שהולך ומתפתח מתוך הבנה שלמרות שכולנו פודיז שמריירים על כל סצינת אוכל טובה או תצלום אוכל מגרה, אנחנו עדיין צריכים סיפורים קצת יותר מעניינים מסביב.
אחד הסרטים שעולם האוכל מצפה להם במיוחד, שעתיד לצאת במהלך השנה הקרובה, הוא "אדם ג'ונס", בכיכובם של בראדלי קופר, אומה תורמן, סיינה מילר ואמה תומפסון (שבמקור, אגב, היה אמור להיקרא "שף", אלא שאז השם נתפס). בתסריט שף גאון (וילד רע כמובן), שמשחק קופר, החוזר ללונדון מכורתו לאחר תקופת היעדרות ומתחיל לנהל מטבח משלו, בתקווה לזכות בכוכב מישלן שלישי. אנחנו כבר לא יכולים לחכות.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
