עם ישראל נלחם בעוד מערכה: יוקר המחייה
2024 נפתחת עם גל של העלאות מחירים. שורה של ספקים העבירו לרשתות הקמעונאות מחירונים חדשים עם בהעלאות של 5-20 אחוזים. בראש טבלת ההתייקרויות עומדת שסטוביץ, שמייבאת בן השאר מותגים כמו קולגייט, אג'קס, פלמוליב, מרידול, מאסטר שף ועוד. לטענת החברה, היא נאלצת להעלות מחירים בגלל עליות מחירים של הספקים הבינלאומיים, שאת מוצריהם היא מפיצה, ובשינויים בשערי המטבע.
האם באמת יש הצדקה לכך? לא בטוח בכלל.
שער הדולר נחלש בחודשיים האחרונים, אם כי לא הגיע לרמה הנמוכה אליה התרגלנו, ובאשר לטענת ההתייקרות מצד הספקים? גם זה מוטל בספק. רק השבוע בדקנו האם הטענה שיבואנים רבים נאלצו ויאלצו להעלות מחירים בגלל האיום החות'י נכונה, והתברר לנו שהם פשוט משקרים.
"במוצרי פארם, טואלטיקה ומוצרי מזון ארוז ההשפעה אמורה להיות זניחה. בדו"חות היבואנים הגדולים רואים שעלויות השינוע מתוך עלויות הייבוא בכללותן הן פחות מאחד אחוז לכל מוצר. זה מכיוון שהמוצרים הללו הם יקרים ויחסית קטנים, אפשר לדחוס המון לתוך מכולה וכל העלויות מתחלקות בין כל המוצרים ולכן זה זניח", מסבירה עו"ד רחל גור, סמנכ"לית לובי 99.
אז למה בכל זאת המחירים עולים? "יש קסם מיוחד בשוק הישראלי – לא משנה מה קורה בעולם, אם מחירי השינוע עולים יורדים, השקל מתחזק או נחלש, עלות הנפט משתנה, איך שהוא אצלנו המחירים רק עולים. זה תוצר של חוסר תחרותיות", אומרת עו"ד גור.
וסיכם את זה יפה יו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן, בפתח ישיבת ועדת הכלכלה לאישור רפורמת הייבוא: "הרפורמה מקלה את הרגולציה על היבואנים, אך ספק אם תהיה הפחתת מחיר לצרכן – ליבואנים תמיד יש סיבות להעלות מחירים והם אף פעם לא יורדים".
האנשים שקרעו את העם מדברים פתאום על אחדות
סקרים פנימיים של ארגונים אזרחיים שונים מגלים שהישראלים לא בשלים להפגנות. כשסכנה קיומית מלווה את היום יום כבר שלושה חודשים, האחדות, או מראה האחדות, חשובה יותר מדעות ומאידיאולוגיות.
בממשלה הנוכחית, זו שאחראית לכישלון הערכי והביטחוני הגדול בתולדות המדינה, אוהבים מאוד את התחושה הזו, כל עוד היא משרתת אותם. השבוע נזעקו שרי הממשלה וצעקו נגד בית המשפט העליון שהעז לקבוע שלממשלה אסור לפרק את יסודות הדמוקרטיה ולמנוע ביקורת שיפוטית על מהלכיה. אנשים ממלכתיים כמו יריב לוין ואיתמר בן גביר העזו להתלונן על כך ש"אסור לקרוע את העם במחלוקות". כן, אותו אדם שסירב לכל פשרה כשגלנט מתרוצץ הלוך וחזור במילאת הכנסת לפתע נזכר באחדות. על בן גביר, חובב הכאוס, אין מה להוסיף.
בימים אחרים אולי היינו צוחקים. בימים האלה נותר רק לבכות. הממשלה על כל פלגיה מדברת על אחדות, אבל עסוקה בפוליטיקה מהרגע שיצאה מההלם. את סדרי העדיפויות סירבה לשנות והעדיפה לשמור על משרדים מיותרים ולהזרים כסף קואליציוני יותר למוסדות חרדיים מפלגתיים ולמטרות לא ברורות ביהודה ושומרון. בן גביר, סטרוק וסמוטריץ' מצהירים לפתע שהם רוצים להשיב את היהודים לרצועת עזה, יותר כדי לאסוף מצביעים מאשר כדי לאסוף מתיישבים, ולעזאזל היחסים עם ארה"ב. בחוגי הימין הקיצוני לא חולמים להיפרד מרעיון ריסוק מערכת המשפט כדי לאפשר אפליה על בסיס מגדר ולאום, אלא רק מבקשים להאט את התהליכים כדי שאיש לא ישים לב. ונתניהו ממשיך בהיותו נתניהו – נהנה ממלאכת הפירוק הפנימי כל עוד זאת שומרת עליו בשלטון.
במצב הזה, אין מה להתרגש מהצהרות האחדות המזויפות. אבל יש מה לדאוג כשהממשלה הזו ממשיכה לנווט את הספינה עליה נמצאים כולנו. קשה לחשוב על הפגנות כשמדי יום נמשכות ההלוויות. אבל אם לא יתרחש שינוי מהותי, כנראה שלא תהיה ברירה.
בונים על הטבות למילואמניקים? לא כדאי לכם
תשמעו סיפור: בשבוע שעבר הכריזו משרד האוצר ומשרד הביטחון על שורת הקלות והטבות למילואמניקים. תוכנית 9 מיליארד קראו לה. מה בתפריט? המשך מענקים חודשיים למילואמניקים, מענק חודשי להורים, שוברים חופשה, לטיפול זוגי, וליווי נפשי. הארכת חופשת לידה, סבסוד לרכישת קרקע , סבסוד שכר לימוד ללוחמים ועוד.
מי שפרסם את התוכנית הם משרד הביטחון במשותף עם משרד האוצר. לכן, על מנת לברר מתי יכנסו ההטבות לתוקף, איך ניתן לדרוש אותן ובאילו תנאים, פנינו תחילה למשרד הביטחון, שמפעיל כיום מערך שלם שדואג לזכויות המילואיניקים, במטרה להבין איך מילואמניק יכול למצות את זכויותיו.
במשרד הביטחון שמי שאחראי על התוכנית העתידית זה בכלל הצבא, והמליצו לנו לפנות לדובר צה"ל. בדובר צה"ל הועברנו כמה פעמים בפינג פונג מאחד לשני, עד שהגענו לסקטור המיוחל. שם כשביקשנו ליצור מדריך משותף נתבקשנו לתאם שיחה טלפונית. "יש שם יותר מ- 25 סעיפים", חשבנו בינינו לבין עצמנו. "איך בדיוק נסגור את זה בשיחת טלפון"? אבל החייל הצעיר הציע שננסה.
רק בשיחה הבנו שאין לו כל כך מושג על מה אנחנו מדברים מכיוון שהתוכנית עדיין לא אושרה. "אבל היא תאושר בקרוב, לא?", תמהנו, "אתם לא נערכים כבר?". בדובר צה"ל ייעצו לנו לפנות למשרד האוצר.
במשרד האוצר אומנם אישרו שההכרזה על התוכנית יצאה מהם, אבל איך זה יתבצע בפועל? תפנו לשר.
אז פנינו לשר ושם נאמר לנו כי התוכנית תובא לממשלה בשבוע הבא. ומה עם התקציב לתוכנית? "חלק יבוצע באופן מידי, חלק יילקח מתקציב 2024 בכפוף לאישור ויחולק במהלך השנה", הוסבר לנו.
הרעיון להכריז על פיצויים ומענקים ואז להתמהמה או למסמס את ההכרזה לא חדש. תשאלו את המעסיקים שכבר 3 חודשים משלמים את עלויות התנאים הסוציאליים לעובדיהם שמשרתים במילואים.
"על פי הערכות, התנאים הסוציאליים נעים בטווח של 25%-36% מהשכר של כל עובד ואת העלות הזו המדינה משיתה על המעסיקים, שגם כך צריכים להמשיך לפעול עם מצבת כוח אדם קטנה יותר במצב מלחמה. זוהי הפרת החוזה בין המדינה לבין המגזר העסקי שלה. המעסיקים מבינים את הצורך הביטחוני וגאים בהתייצבות עובדיהם, ומצד שני מצפים שהמדינה תישא בכל העלויות של אותם מגויסים, ולא תטיל עלויות למגזר העסקי עבור עובדים שאינם מועסקים בפועל", תקף השבוע נשיא איגוד לשכות המסחר – אוריאל לין- את הממשלה. .
בקיצור, מה אנחנו למדים? לכל מי שבנה על התוכנית הטבות למילואמניקים הזו- אז אל.
מה מועילה הריבית אם אנחנו לא שולטים בה?
שנת 2023 הייתה איומה, ולכן בנק ישראל החליט לפתוח את 2024 עם בשורה טובה יחסית: הורדת ריבית של 0.25 נקודת אחוז ל-4.5 אחוזים.
בישראל, כמו בישראל, המכות מגיעות מהר וההקלות באיטיות מתסכלת, אם בכלל יש הקלות. וכך הציפיות הן שהריבית תמשיך לרדת, אבל בקצב איטי בהרבה מהקצב שבה העלה אותה בנק ישראל. עבור מי שלקח הלוואה (בעיקר בעלי משכנתאות), מדובר בהקלה מינורית למדי, כמה עשרות שקלים בחודש. עבור החוסכים, מדובר בסיפור אחר. הבנקים כבר הורידו את הריבית על פיקדונות הרבה לפני שבנק ישראל הוריד בפועל את הריבית, ובלי להתחשב בשיעור הירידה המתון. בבדיקה שערכנו לפני חודש, התברר שחלה ירידה של 0.61% (4.56% באוגוסט לעומת 3.95% בתחילת דצמבר) בריבית הממוצעת שמציעים הבנקים הגדולים על פיקדון לתקופה של 6-12 חודשים. הריבית על המינוס, למקרה שתהיתם, דווקא התייקרה.
זה הזמן להזכיר שבנק ישראל חמק מביקורת מוצדקת על מהלכיו, בין היתר לאור העובדה שהוא נותר כמעט לבד בהתמודדות עם האינפלציה המשתוללת. ממשלת בנט-לפיד עוד נלחמה במעלי המחירים הסדרתיים, אבל לא עשתה מספיק. את ממשלת נתניהו זה פשוט לא עניין. וכך במקום מהלכים משלימים שנלחמים ביוקר המחיה אבל מאפשרים לציבור להמשיך ולחיות חיים סבירים, הישראלים קיבלו מכות נבוט על הראש ואזהרות מפני עובדים שמעזים לדרוש ולקבל העלאות שכר. ברקע, נזכיר שוב, הבנקים גזרו קופון של מיליארדי שקלים.
כמה שנים עוד נוכל לשרוד עם גישה לפיה הציבור תמיד נדרש לשלם בשביל לעמוד בכללים של תיאוריות כלכליות שלא מיטיבות עם הציבור עצמו? פעם זה במחירים שלא מפסיקים לעלות ופעם זה בהלוואות (שהציבור חייב לקחת כדי לשרוד את המחירים הגבוהים, בעיקר של הדיור) שמתייקרות בלי הכרה. בנק ישראל לא מציע דרך אחרת, מבטיחה יותר. למדנו לדרוש מעט מאוד מהמוסדות הציבוריים שלנו. מגיע לנו יותר.