מה אומרת העובדה שפיץ' לא הורידה לנו דירוג השבוע
במאי האחרון הכריזה סוכנות הדירוג פיץ', אחת משלושת סוכנויות דירוג האשראי הגדולות בעולם, כי ישראל מועמדת בטוחה להעלאת דירוג האשראי שלה, בהתחשב באינדיקטורים המצוינים של המשק הישראלי ובעובדה שישראל צלחה מצוין את משבר הקורונה.
אבל שלושה חודשים לאחר מכן, אותה סוכנות כבר לא כל כך אופטימית. פיץ' השאירו אומנם את הדירוג כשהיה, אך ציינו כי הם סבורים שלשינויים שמקדמת הממשלה במערכת המשפט עלולה להיות השפעה שלילית על פרופיל האשראי של ישראל, ומציינים כי המדיניות הזו תוביל לתוצאות מדיניות גרועות יותר או לסנטימנט שלילי מתמשך של המשקיעים.
בכך מצטרפת פיץ' לשתי סוכניות הגדולות האחרות: מודי'ס ואס אנד פי שהודיעו גם הם בחודש שעבר על הותרת הדירוג שלהן על כנו, אבל באותה נשימה הדגישו שהרפורמה המשפטית עלולה לשנות את כל התמונה.
נזכיר כי דירוג של מדינות מתבסס על שלל פרמטרים הקשורים בהיקפי החוב שלהן וסוגו, בצמיחה הכלכלית, בסחר החוץ, בסביבה התקציבית והמוניטרית, וגם במאפיינים פוליטיים וממשילים פנימיים, כמו איכות המוסדות ואיתנותו של שלטון החוק.
מי שמשלם על הדירוג הן המדינות עצמן, שיודעות שעדיף לשלם ולקבל את הניתוח, גם אם הוא לא ימצא חן בעיניהן, מאשר לא לשלם ולאותת לעולם שמדובר במדינה לא יציב שלא כדאי לעשות איתה עסקים או להשקיע בה.
להורדת הדירוג על ידי סוכניות הדירוג יש השפעה אדירה על הכלכלה, גם בטווח הארוך וגם בטווח הקצר, והעובדה כי שלושתן לא מצאו לנכון עדיין להוריד את הדירוג מעודדת מאוד את הממשלה, שמתגאה השבוע גם בעליית מדד המחירים לצרכן באופן מתון ביותר. השאלה היא מה יקרה לקראת הסתיו, לאחר שנצלח כאן (או שלא) את ספטמבר ומבחן בג"צ, והאם סוכנויות הדירוג יהיו סלחניות גם אז.
רכבת ההפתעות
הקו האדום התחיל לפעול אתמול (ה') בטקס מלא בפוליטיקאים והשמחה רבה. נכון לכתיבת שורות אלה, נסיעה בכלי תחבורה שבכל מקום אחר בעולם הוא כמעט מובן מאליו עדיין מעוררת התרגשות בקרב נוסעים, עיתונאים ומפגינים.
ההנחה שעם הפתיחה הרכבת תעבוד באופן מושלם וחף מתקלות מופרכת. ראשית, מדובר בישראל, המדינה שבה כל פרויקט ממצה את עצמו שנה לאחר שהוא כבר לא נחוץ לאף אחד. שנית, רק פעילות של הרכבת תציף בעיות אל פני השטח ותכוון לעבר הפתרונות שלהם. כך אולי גם תושבי בת ים יזכו לנסוע ברכבת שמקבלת 100% עדיפות ברמזורים, ולא רק ב-70% מהמקרים כפי שקורה היום. אולי אפילו יפתחו עוד תא שירותים בתחנה.
מה שמחזיר אותנו אל נושא השבת. המחאה נגד העובדה שהרכבת לא נוסעת בשבת משלבת בתוכה תסכול אותנטי ומידה של פופוליזם. התסכול שייך לציבור גדול שבמשך שנים חזה במו עיניו ברכבות מקבילות פועלות במשך כל השבוע (ואפילו 24 שעות ביממה) בערים גדולות, והרבה פחות גדולות בעולם. בישראל הוא מסתפק בקו אחד שנבנה באיחור של שנים (תאריך תחילת העבודות היה שלוש שנים לאחר תאריך הפתיחה המקורי), תאריך פתיחתו נדחה בשנתיים תמימות ובמוצאי שבת הוא יפעל במשך 43 דקות תמימות בלבד. אפילו בירושלים ההיפר-דתית נוסעת הרכבת הקלה עד אחרי חצות.
בינתיים נמסרו הצהרות על מאמצים לשפר את הזמנים במוצ"ש וגם בשישי. אפשר רק לקוות שהדבר יקרה בזריזות. ובכל זאת, נעים לחלום על רכבת שבאמת משרתת את כולם במשך כל הזמן. שמאפשר תנועה נוחה ומהירה בעיר בלי הצורך למלא אותה במכוניות פרטיות.
ומה עם הפופוליזם? הוא שייך למי שנזכר עכשיו לקפוץ על העגלה ולייצר כותרות. האם באמת מישהו מצפה ממשלת ליכוד שתלויה בחרדים להכריז בן לילה על תחבורה ציבורית בשבת? בטח לא בממשלה הזו. ובכל זאת, חייבים להזכיר שוב ושוב שמדובר בעוול מיותר, כזה שמפר את ההסכם בין המדינה לתושבים, וכזה שקל היה לפתור אותו. מגיע לכולנו קצת יותר. בפועל, נגיד תודה אם הרכבות יגיעו בזמן.
אופס, היה צריך לבקש רשות?
בקול תרועה השיק השבוע יאיא פינק, את מיזם "התו הליברלי", שמאגד תחתיו חברות ובעלי עסקים ש"עוזרים לתמוך בדמוקרטיה". פנינו במקביל אליו ואל מספר חברות וביקשנו את תגובתן בנושא, אבל אז האתר הוסר במפתיע מהרשת, לאחר שרשתות גדולות גילו שנכללו בו ללא אישורן. לאחר פרסום הכתבה האתר חזר לפעול, אבל עם עמוד הרשמה בלבד.
מעשה שהיה כך היה: יאיא פינק טוען כי "מעל 75 אלף איש, רוצים להביע תמיכה בהתנגדות לרפורמה על ידי רכישה מחברות ומבעלי עסקים שתומכים במחאה". חשב פינק וחשב ומצא פיתרון! הוא יאגד את כל החברות שאי פעם התעטשו לכיוון המחאה, וכך ישיב מנה אחת אפיים לכל ה"ינון מגלים", למיניהם שקוראים לחרם על אותן חברות. אלא שדבר אחד קטן הוא שכח לעשות: לשאול את החברות אם מתאים להן להיכלל בתו המיוחד שמציין כי הן תומכות במחאה.
כשפנינו אל אותן חברות, מהגדולות בשוק נתקבלה אותה תשובה: "לא ידענו שאנחנו מוזכרים, ואיש לא ביקש את רשותנו". כל הרשתות ביקשו שלא נזכיר את שמן, אבל ביקשו לציין במפורש שאינן מכירות את הרשימה ושלא נתנו אישור להכניס את שמן אליה.
למה? אף אחד לא רוצה שוב פעם לעמוד במרכז מלחמות אינטרנטיות, בין תומכי ומתנגדי המחאה, ולספוג שוב נזק כספי. דוגמאות לחרמות הרי לא חסר. למשל ביג שעמדה לאחרונה במרכז הקריאות מתומכי הרפורמה לחרם, לאחר שהשביתה את פעילות הקניונים לחצי יום. בסוף מי שנחלץ לעזרתה היה האביר רמי לוי, שביקש כי לא יפגעו בעסקים בתוך המתחם.
סיפור אחר היה כששטראוס הודיעה שהיא מפסיקה לפרסם בערוץ 14, ובתגובה קרא ינון מגל, אחד הטאלנטים של הערוץ לחרם עליה, ואף הגדיל ופרסם את רשימת המותגים תחת החברה (עם כמה טעויות). מעריצי הערוץ שיתפו בהמוניהם, עד שהם גילו כי שטראוס אחראית על יותר מידי מותגים אהובים, והחרם מוסמס. ככה זה כשאתה בשוק ריכוזי אגב - באסה להחרים אותך.
כששאלנו את פינק אם הוא מודע לנזק שעלול להיגרם לאותן חברות בגללו, הוא ענה שמי שרוצה יכולה לרדת בכל שלב. פחות משעה אחרי השיחה האתר כאמור ירד מהאוויר, כנראה בגלל עומס הפניות של החברות לרדת ממנו, ועכשיו, אם אתם רוצים לקבל את התו הליברלי הנחשק - תאלצו להגיש בקשה אקטיבית כדי להצטרף.
ד"ר דודי ומר אמסלם
ביום ראשון יכול היה השר דודי אמסלם לזקוף לזכותו מעשה טוב. הוועדה להחזר מסים עקיפים אישרה מבחן חדש שמאפשר החזר מע"מ לתרופות מצילות חיים ותרופות חמלה. במילים פשוטות, הקלה של אלפי שקלים בנטל הכלכלי על מי שנאלץ לשלם הון על תרופות שאינן נמצאות בסל הבריאות.
"מדובר בפרויקט חיים שלי, אותו אני מקדם מיומי הראשון בכנסת ישראל. מדובר בסוג של צוואה שזכיתי להגשים לזכר אשתי המנוחה רוזי ז"ל", מסר השר אמסלם בהודעה לעיתונות. קשה שלא להתרגש לנוכח המילים האלה והמעשה הזה. צעד שהוא כה טבעי, שאפשר רק להצטער שלקח לאמסלם ובעיקר למשרד האוצר כל כך הרבה שנים להגשים אותו.
מי שביצע את העבודה בפועל הייתה וועדה, בראשות היועץ המשפטי של מנהל הכנסות המדינה באגף הכלכלן הראשי ובהשתתפות גורמי המקצוע מרשות המסים, אגף החשב הכללי ואגף התקציבים. כן, גורמי מקצוע. "עבודת מטה מקצועית", הגדיר משרד האוצר את עבודתה של הוועדה.
בהמשך השבוע הבהיר אמסלם את עמדתו לגבי מקצועיות ואנשים מקצועיים (ללא קשר לצעד של משרד האוצר, חשוב להדגיש). במקום לחגוג את ההישג האדיר שלו מתחילת השבוע, הוא המשיך במילוי תפקידו העיקרי: הבערת אש וערעור האמון בשירות הציבורי. בשישי שעבר חשף גיא פלג שאמסלם ניסה למנות לדירקטור בחברה ציבורית את חברו הוותיק אלי אהרוני לדירקטור בחברה ציבורית. בריאיון היסטורי לרשת ב', הסביר השר (במשרד המשפטים!) שדווקא העובדה שהמהלך שלו נבלם היא הבעיה. "התפקיד שלי הוא להגיש אנשים שאני מכיר", אמר לצמד המראיינים, שלשווא ניסו להסביר לשר שתפקידו הוא למנות אנשי מקצוע.
בהמשך השבוע טרח אמסלם להמשיך ולהסית נגד "המורדים בצבא" (הכינוי למתנדבים) ובכלל נגד כל מי שמעז להתנגד לסירוס הדמוקרטיה הישראלית.
אפשר להניח שלאמסלם יש נאום מוכן על תרבות קידום המקורבים "של השמאל", שבוודאי תכלול את המילים "פנקס אדום", ואולי גם תזכורת לרולקסים ועוד. אלא שבמקום לברך על החלפת התרבות הזו בתרבות שבה משרתי ציבור שואפים להגינות ומקבלים החלטות ללא משוא פנים, אמסלם פשוט רוצה להיות זה שממנה מקורבים ומחלק הטבות וג'ובים למען הון פוליטי. או סתם לחסל את השירות הציבורי כדי להגדיל את כוחו של נתניהו.
איך באמת אפשר לחסוך לקראת החזרה לבית הספר
השבוע פרסמנו שני מבחנים גדולים: מבחן החולצות ומבחן התיקים (שכלל גם אביזרים). בדקנו מה לכל רשת יש להציע, מה הן המבצעים בתחום, ואיפה הכי שווה לרכוש מוצרים לבית הספר.
נתחיל עם החולצות. למעט חברה אחת, המבצעים השנה דומים ועומדים על 6 חולצות ב-100 שקלים. כל החברות גם מציעות הזמנה דרך האתר, הדפסת סמל בחינם ומשלוח עד הבית. אלא שכאן בדיוק מתחילה הבעיה: בעיית המידות.
בחנו מידות של חולצות בית ספר במידה 10, ומידה 14 לבנים ובנות. כמובן שהדבר הראשון שרואים הוא שהחולצות של הבנות יחסית צמודות מאלו של הבנים (למעט חברת קסטרו שמציעה גם לבנות גזרה רחבה). אבל כאן זה לא נגמר: כל חברה שמוזכרת באייטם נתבקשה לשלוח 2 חולצות לבנים ובנות. הפער בין הגדלים והאורכים של החולצות מאוד גדול, כך שמידה 10 אצל חברה אחת קטנה מאוד, ונחשבת מידה 6 אפילו אצל חברה אחרת, ומנגד מידה 10 יכולה להיות גדולה. היו חולצות מידה 14 בחנות אחת שהגיעו באותו גודל של מידה 10 בחנות שונה, או לחלופין - מידה 14 כה גדולה, שסביר להניח שהילד יעלה לתיכון לפני שייכנס אליה.
גם האיכות של החולצות שונה, והחברות התבקשו במיוחד לשלוח חולצות בצבעים בהירים לבנות כדי למדוד את השקיפות שלהן. רובן צלחו את המשימה אבל היו כאלו שלא.
המסקנה היא שלצערכם, אם אתם רוצים לרכוש חולצות איכותיות שישמשו אותכם לאורך השנה, תאלצו ללכת לחנות עצמה ולמדוד את החולצות בפועל, ולא להסתפק בהזמנה דרך האתר שכן בכל החנויות מהרגע שהודפס הסמל אין אפשרות החזרה.
המבחן השני היה רמת המחירים והמגוון שמציעות הרשתות לקראת בית הספר. בקטגוריה הזו הפתיעה לטובה קרביץ שמציעה השנה רמות מחירים שונות של מגוון מוצרי כתיבה- זולים יותר מאשר חנויות הסטוק.
מבחינת תיקים המצב לא מבשר טובות- תיקים אורטופדיים יעלו השנה בין 200-300 שקלים, כשלשוק נכנס שחקן חדש: חצי אורטופדי, שמאפיין את גילאי היסודי המתקדמים.
המסקנה שלנו היא שבעוד בתיק איכותי שווה להשקיע, בשאר הדברים שכוללים קלמרים, עפרונות, טושים ועוד דברים שנוטים להיעלם ולהיהרס 5 דקות לאחר פתיחת היום הראשון ללימודים - חפשו את הכי זול. וכמובן- תעשו סדר בדברים שיש לכם מהשנה שעברה (כולל תלישת 4 דפים שהילד כתב במחברת - ובום - היא כמו חדשה), ורק אחר כך צאו להשלים מה שחסר לכם.