ברכות מעומק הלב לאסי עזר ואלברט אסקולה. רבים התרגשו מסיפור האהבה הנוגע ללב שלהם וליוו אותם מרחוק ומקרוב בדרכם להפוך למשפחה ישראלית מן המניין. עכשיו נותר להם רק להשלים את הליך הפונדקאות שהם הכריזו שהם מעוניינים בו, והכל יהיה מושלם. מזל טוב!
אבל כמו תמיד, החוויות האישיות של מפורסמים הן הזדמנות להסתכל על הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר. במקרה של עזר ואסקולה ההליך היה פשוט, ובמשרד הפנים "היו מקסימים", כדבריו. אך האם הסיפור של זוג הסלבס האהודים משקף את המצב האמיתי? מה קורה אצל אנשים רגילים, תושבי חוץ שנישאו לאזרחים ישראלים ומבקשים לקבל אזרחות? האם הם מקבלים את אותו יחס מקסים?
למרבה הצער, רחוק מזה.
החוק מקנה למשרד הפנים מרחב שיקול דעת גדול מאוד, ולעיתים קרובות –קרובות מדי – פקידי רשות האוכלוסין וההגירה עושים בו שימוש לא סביר בעליל כדי לדחות בקשות אזרחות או לטרטר מבקשים הלוך ושוב
למעשה, הקריטריון העיקרי לאישור בקשות הוא התרשמותו של הפקיד מהאדם שיושב מולו ומאמינות הקשר עם האזרח או האזרחית הישראלים. במקרים רבים הוא דוחה את הבקשה באופן שרירותי לכאורה, על סמך מראה עיניים בלבד, בטענה ש"משרד הפנים לא התרשם כי מדובר בקשר זוגי כנה ואמיתי", אלא ב"קשר נוחות". בדרך כלל הדחייה תהיה לקונית, כך שהמבקשים מתקשים מאוד להבין מה עומד בסיסה ולשנות אותה.
פנים רבות לה, לדחייה. אם למשל יש בין בני הזוג הפרש גיל שנראה לפקיד גדול מדי, או שהמבקשת היא סטודנטית תושבת חוץ שאינה עובדת כרגע למחייתה, הוא ישפוט אותם לחומרה. למרות שלכל בקשה מצורפות אסמכתאות אחרות למכביר, כמו גם מכתבים מהמשפחה ומהחברים שמעידים על הקשר, לרוב במשרד הפנים לא בודקים לעומק עם אותם ממליצים לפני שעונים בשלילה.
בנוסף, כחלק מההליך עוברים בני הזוג ראיון בנפרד ונשאלים אותן שאלות, ולאחר מכן בוחנים הפקידים אם ענו באופן זהה. מספיקה אי התאמה קטנה ולא משמעותית, או אפילו שינוי בסגנון ולא במהות, כדי שהזוג יקבל תשובה שלילית. כך במקרה אחד נשאלו בני זוג בראיון מי גר בדירתם. שניהם השיבו שהם הדיירים היחידים, אבל באותו שבוע פגש נציג משרד הפנים שביקר בדירתם באחיה של האישה, שהגיע לישראל כדין ושהה בישראל באשרת תייר. ההחלטה קבעה ששיקרו כשטענו שרק הם גרים בדירה. בני זוג אחרים נשאלו האם יש להם טלוויזיה בבית – היא השיבה שיש במחסן טלוויזיה תקולה שלא השתמשו בה שנים כי הם לא צופים בה, הוא השיב שאין להם טלוויזיה, כי לא זכר בכלל את דבר קיומה. גם הם קיבלו דחייה.
ולא זו בלבד. נהלי משרד הפנים קובעים רשימת מסמכים שעל מבקשי האזרחות להגיש, אולם הרבה זוגות שממציאים את כל המסמכים הדרושים ואף מעבר לכך, נדרשים להמציא מסמכים נוספים שקשה להשיגם, שהפקידים יודעים כי ייקח זמן רב להמציאם. התוצאה היא התשה של בני הזוג והרתעתם מהשלמת ההליך, או שחולפים 45 הימים שבהם ניתן להמציא המסמכים, ואז ההליך נסגר והם נאלצים להתחיל אותו מחדש.
זוג שקיבל דחייה יאלץ להתחיל במסכת ערעורים, עד שיגיע לבית המשפט, שיזהה כי מדובר בהחלטות לא סבירות וישנה אותן.
ההליך הקל והנוח שעברו עזר ואסקולה היה היוצא מן הכלל. אותם אף אחד לא טרטר ואיש לא ניסה להתיש. זוהי דוגמה משמחת במיוחד, כי היא מראה שמשרד הפנים בהחלט יכול לתת שירות יעיל ומסביר פנים, שמגיע בזכות לכל אזרח או אזרחית ישראלים ואהוביהם המבקשים להצטרף אליהם.
"כל החיות שוות, אך חלקן שוות יותר", כתב ג'ורג' אורוול בספרו "חוות החיות". הגיע הזמן שכל החיות יהיו שוות יותר.
הכותבת היא עורכת דין המתמחה בדיני מעמד על הסחבת והבירוקרטיה אותם עוברים זוגות מעורבים.