סבב הלחימה המי־יודע־כמה מול חמאס והג'יהאד האיסלאמי הסתיים לפי שעה, וזה הזמן לחדש את הדיון בשאלה מה עושים עם עזה. האופן שבו הסתיים הסבב הנוכחי, באישון לילה, ללא הודעה רשמית של ממשלת ישראל ועם מידע שהגיע בעיקר מהצד הפלסטיני, אינו משאיר מקום רב לתקווה שתהיה תקופת שקט ארוכה. הבעיות הבסיסיות של רצועת עזה נותרו בעינן ואף הוחרפו; וגם אם מזוודות הדולרים מקטאר יגיעו בימים הקרובים, זה יהיה לכל היותר כדור הרגעה עד החודש הבא. השאלה מה עושים עם עזה תישאר איתנו עוד הרבה זמן.
בצד הישראלי עוסקים בשאלה הזו גורמים כמו המכון למחקרי ביטחון ושר התחבורה והחוץ בפועל ישראל כ"ץ — אך לא הגורמים הרלוונטיים באמת. ראש הממשלה בנימין נתניהו ניהל בעשור האחרון מאות דיונים על עזה, אך בדרך כלל הם עסקו בהיבטים הדחופים והבוערים של טיפול בבעיית הרקטות, המנהרות, העברת הסחורות במעברי הגבול ושאלת הכסף הקטארי. דיונים אופרטיביים מעטים בשאלה כיצד פותרים את בעיית עזה לטווח הארוך לא הניבו שום פתרון.
לא שחסרו הצעות: השר כ"ץ מנסה לקדם כבר כמה שנים את תוכנית "האי־פרדות" שמבוססת על הקמת אי מלאכותי מול חופי עזה, בו יוקמו נמל, שדה תעופה ותשתיות אנרגיה ומים. האי יפעל בפיקוח בינלאומי ויאפשר לספק לעזה את הצרכים הבסיסיים שלה ולפתח את כלכלתה, והפיקוח הבינלאומי יהיה אחראי לכך שהאי הזה לא יהפוך לאי של טרור (ואם זה יקרה — פעולה ישראלת מול אי כזה תהיה פחות מסובכת מכניסה קרקעית לעזה, המאוכלסת ב–1.9 מיליון בני אדם).
הרעיון של כ"ץ זוכה לעניין ואהדה בינלאומיים, וגם בזירה הפוליטית והביטחונית בישראל יש מי שחושב שראוי לקדם אותו. אלא שראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון הקודם (והמיועד) אביגדור ליברמן לא התחברו אליו. ליברמן מתנגד לתת לחמאס את הפרס הזה, ונתניהו? ובכן, הוא לא אמר "כן" — וגם לא אמר "לא".
50% מהעזתים חיים על פחות מ-5 דולר ביום
קשה לדעת מה נתניהו רוצה שיקרה בעזה. ההערכות האחרונות, המבוססות על התבטאויות של כמה מדובריו, הן שנתניהו מעדיף להנציח את הפיצול הקיים בין חמאס השולט בעזה לבין הנהגת הרשות הפלסטינית בגדה המערבית — כי זו הדרך לקבור את רעיון שתי המדינות. בניית האי עשויה לשנות את שיווי המשקל בין שני הפלגים הפלסטיניים, בעוד שנתניהו חש כנראה בנוח במצב הנוכחי.
אלא שבין עזה לגדה לא מתקיים שיווי משקל כלל. מאז 2005 נפתחו פערים כלכליים גדולים בין שני חלקי פלסטין. בדו"ח שפירסם ב–2015 מייחס הבנק העולמי את הפערים לעימותים החוזרים והנשנים בין חמאס לישראל ולמצור הישראלי על הרצועה. המכון למחקרי ביטחון פירסם לפני שנה ניתוח כלכלי של רצועת עזה שחיברו פרופ' ערן ישיב ואלון ריגר, שמצביע על ההיפרדות בין שתי הכלכלות מאז ההתנתקות. על פי הניתוח, התמ"ג לנפש ברצועת עזה ב–2015 היה 1,700 דולר, לעומת 3,700 דולר בגדה המערבית. לשם השוואה, התוצר לנפש בישראל באותה שנה היה 36 אלף דולר. השכר היומי הממוצע בעזה ב–2015 היה 62 שקל לעומת 94 שקל בגדה המערבית. הבנק העולמי העריך בדו"ח כי לולא העימותים והמצור הישראלי, התוצר של עזה היה זהה לזה של הגדה המערבית ואולי אף גבוה יותר.
הדו"ח האחרון של הבנק העולמי, שפורסם ב–2019, מתאר פערים דרמטיים בין שתי הכלכלות ובין מצבן של שתי האוכלוסיות. על פי הדו"ח, שיעור האבטלה בעזה זינק ל–52% ב–2018, לעומת 18%–19% בגדה. אבטלת הצעירים בעזה מחרידה — 67%. שיעורי העוני בעזה מחרידים אף הם: כ–46% מתושבי חיים מסכום של עד 5.5 דולרים ליום (במונחי כוח קנייה של 2011) לעומת 9% בגדה המערבית שמתקיימים מסכום זה.
התחזיות של הבנק העולמי לרשות הפלסטינית לשנים הקרובות אינן מעודדות: ההשקעות הממשלתיות והזרות, שירדו לרמה אפסית כמעט, ידרדרו את הכלכלה ולפי התחזית, זו תצמח ב–0.5% בלבד ב–2019. כלומר, התוצר לנפש ירד. למעשה, יש תחום אחד בו הרשות הפלסטינית מציגה נתון טוב יותר מזה של ישראל — יחס של חוב לתוצר. ברשות הוא יסתכם השנה בכ–21% לעומת כ–61% בישראל, אבל למעשה זוהי רק עדות עגומה למצבה של הרשות, שלא מסוגלת לקבל הלוואות, לא מתושביה ולא ממקורות זרים.
הנתונים ידועים לקהילה הבינלאומי וגם לממשלת ישראל, לרשות הפלסטינית ולחמאס. למרות זאת, הסיכוי שהסבב הנוכחי יגרום לצדדים להתעשת ולמצוא פתרונות לשיפור המצב הכלכלי בעזה קלוש. הפיצול הפנים־פלסטיני הוא סיבה אחת, אך אליה נוספת גם העמדה של חמאס, שמעדיף שיגור רקטות תקופתי כדי לקבל מיליוני דולרים מהקטארים. העיכוב בהעברת הכסף הקטארי הוא אולי איתות על כך שספק המזומנים של החמאס מתחיל למאוס בתפקידו.
ישראל לא מדברת עם חמאס? תחשבו שוב
האם זה אומר שישראל צריכה לפעול בדרך אחרת? ליזום? אלוף (מיל') יאיר גולן, לשעבר סגן הרמטכ"ל, פירסם בשבוע שעבר מאמר מטעם מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, שבו הוא מציע גישה חדשה כלפי עזה: לאמץ מדיניות נדיבה כלפי חמאס, כיאה לצד החזק. מהי אותה מדיניות נדיבה? הרחבת כושר ייצור החשמל ברצועה ואספקתו מישראל או מצרים; טיפול דחוף בתשתיות המים והביוב ברצועה; והרחבת כושר ההשתכרות של תושביה — גם באמצעות פתיחת שוק העבודה הישראלי לכמה אלפי עובדים מעזה שיעברו דרך מחסום ארז.
גולן טוען כי אין לצפות מהרשות הפלסטינית לשיתוף פעולה כלשהו בכל הנוגע לשיקום עזה. לדבריו, הדבר הכי בטוח ויציב באזור הוא עומק הפירוד הפלסטיני. ומה יקרה אם התוכנית לא תביא לרגיעה ביטחונית וחמאס לא ישתף פעולה? גולן סבור כי במקרה כזה, ישראל תיאלץ להפסיק את הסיוע האזרחי לעזה ולפעול צבאית נגד החמאס והכוח הלוחם שלו, לרבות כניסה קרקעית: "לחימה נמרצת כזאת תחייב לחימה קרקעית ותת־קרקעית בתוך רצועת עזה ובהיקף משמעותי. בעשורים האחרונים קיימת במקומותינו נטייה להאדיר את עוצמת האויב ולהמעיט ביכולותינו", כותב גולן. המחיר בחיי אדם שיהיה לכניסה קרקעית אינו ידוע, אך ברור שהוא יהיה כבד. זה מונע אימוץ של הנוסחה: בואו נהיה נחמדים מאוד לעזתים, ואם הם יעשו בעיות ניכנס בהם הכי חזק.
בעיני הממשלה הנוכחית (וגם הבאה), עזה היא צרה צרורה ששום דבר טוב לא ייצא ממנה. מורסה שצריך ללמוד לחיות איתה ולשלם מדי פעם את מחירי הכאב שהיא גורמת. ואולם לא בטוח שאפשר לקיים תפישה כזאת לאורך זמן. המצב ההומניטרי ברצועה מחריף ומחייב פתרונות כלשהם.
בניתוח שפירסמו, מעריכים ישיב וריגר את הפוטנציאל של עזה. להערכתם, יש סיכוי לפיתוח תיירות לאורך חוף הים; חיזוק מגזר השירותים; שיקום היצוא החקלאי; ואפילו הקמתה של תעשיית היי־טק. הם סבורים כי ההון האנושי ברצועת עזה הוא בעל פוטנציאל כלכלי, וההשכלה הגבוהה נפוצה ברצועה, הודות לחמש האוניברסיטאות הפועלות בה. בטווח הארוך יותר, יש לעזה עתודות גז טבעי שעשויות להספיק לעשרים שנה, אם וכאשר המאגר יפותח.
כל עוד חמאס שולט ברצועה ומנהל בה מדיניות סחטנית וטרוריסטית, הסיכוי שזה יקרה הוא אפסי — אבל הפוטנציאל קיים. כדי להגיע למימוש נדרשות אבני דרך פחות יומרניות לשיקום התשתיות בעזה, ואולי פתיחת שוק העבודה לעובדים משם. למי שזה נשמע דמיוני נזכיר כי עד תחילת שנות האלפיים, כ–15% מכוח העבודה העזתי הועסקו בישראל.
כדי למצוא פתרונות כלכליים והומניטריים תידרש הממשלה החדשה — בהרכבה הכמעט־זהה — לקיים דיונים על עתיד עזה. לכאורה, מה שמונע את קיום הדיונים הללו היא הטענה של ישראל, שלפיה היא לא מקיימת משא ומתן עם חמאס. אלא שהמציאות של סבבי הלחימה האחרונים בין ישראל לעזה הוכיחה שממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו מדברת עם חמאס יותר אפילו מכפי שהיא מדברת עם אבו מאזן.
יודעים מה הסיפור הבא של mako כסף? כתבו אלינו money@mako.co.il
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
עם המנדטים בא התיאבון: יהדות התורה דורשת סיירת שמירת שבת - וזה לא הכל