עשרות אלפי מפונים לא יודעים מתי ואם יוכלו לשוב הביתה. ערים ויישובים שלמים נמצאים בכוננות מתמדת וכמעט לא מאכלסים את התושבים הקבועים אלא בעיקר חיילים וכוחות ביטחון. פיצוצים, אזעקות ורעש מטוסי קרב מלווים את הנותרים. איך נראים החיים של בעלי העסקים בחזית, ומה הם עדיין עושים שם? תפסנו כמה מהם לשיחה.
נוער העוטף מצא את עצמו אבוד באילת
על גבול הצפון בקריית שמונה, שמעון מקייטרינג "תדמית" ממשיך לעבוד ולהכין אוכל למי שצריך. "אנחנו עובדים בסתר. פועלים במתכונת מצומצמת. לא פותחים את המסעדה עצמה, אלא מכינים אוכל לחיילים", הוא מספר, "מבשלים בעיקר לעובדי מפעלים. מכינים להם את האוכל והולכים הביתה. המסעדה סגורה".
שמעון מספר כי הסיבה שנשארו לעבוד בקריית שמונה ולא התפנו היא המחויבות שלהם ללקוחות רבים שעדיין נמצאים בצפון. "יש לנו התחייבויות לבתי אבות ומפעלים. אם לא היינו מחויבים פה לאף אחד היינו מתפנים", הוא אומר.
איך האווירה בעיר?
"הכול מת. אין אנשים בעיר. בקושי מכונית פה מכונית שם. רוב המשפחה שלי התפנו, או שעברו לגור במרכז".
"לא התפנינו, אבל אנחנו גם לא גרים פה באופן קבוע", מספרת ג'סיקה מ"בגט שלומי" בקריית שמונה, "אנחנו כאן כדי לשרת את כוחות הביטחון בעיקר. הלקוחות שלנו היום זה חיילים. יש הרבה אנשים שקונים מאיתנו אוכל כדי לתרום אותו לחיילים ויש גם חיילים שבאים להתפנק ואוכלים אצלנו. חוץ מזה יש מעט מאוד לקוחות שקונים כרגיל. אף אחד לא יודע מתי נחזור לשגרה, אבל אנחנו לא רוצים לעזוב את קריית שמונה אף פעם. אנחנו מאוד אוהבים את קריית שמונה. טוב לנו פה. מצד שני, אני מאוד מבינה את מי שלא רוצה לחזור. יש כאלה שלא מתגברים על הפחד, לא סומכים על ההחלטות מלמעלה ופוחדים לחזור".
"אם לא היינו מחויבים פה לאף אחד היינו מתפנים. הכול מת. אין אנשים בעיר, בקושי מכונית פה מכונית שם. רוב המשפחה שלי התפנו, או שעברו לגור במרכז"
שמעון, קייטרינג "תדמית" קריית שמונה
"כמעט התרגלנו לבומים, אבל לבוא לעבודה זה יותר טוב מלשבת בבית", מספרת אריג', קופאית ראשית ברמי לוי קריית שמונה. היא מרמת הגולן, מגיעה לעבודה מדי יום ממג'דל שמס, שתושביו, כמו יישובים דרוזים אחרים בצפון רמת הגולן, לא התבקשו להתפנות, ואילו יישובים שכן קיבלו הנחיה להתפנות - סירבו. "אצלנו אף אחד לא התפנה", היא אומרת, "כי המצב לא גרוע כמו בקריית שמונה. אנחנו מרגישים סכנה, אבל לא כל כך. אנחנו לא רוצים להתפנות. נשארים בבית. הכי טוב בבית. אנחנו מאמינים שהכול מכתוב. מה שאלוהים החליט זה מה שיהיה. העסקים פתוחים במג'דל כרגיל. הכול כרגיל. גם בסופי שבוע חיים כרגיל. המדינה לא הציעה לנו להתפנות וגם ככה לא נתפנה. אפילו שנפל טיל קרוב אלינו ואנשים פחדו, כי פתאום הרגישו את המלחמה קרובה".
אריג' מספרת שבסופר לא שומעים את האזעקה טוב, לכן הם צמודים לאפליקציה של פיקוד העורף וכל הזמן מישהו בחוץ מקשיב כדי להגיד להם אם צריך להיכנס למרחב בטוח.
מי הלקוחות שלכם בימים אלה?
"לקוחות מהכפרים ומרמת הגולן, חיילים, כמה תושבים שנשארו בקריית שמונה, חלק התפנו למלון וחזרו כי נמאס להם".
כמה עובדים יש בסניף?
"יש הרבה פחות עובדים ממה שיש בדרך כלל וגם אין כל כך הרבה עבודה. נשארנו בעיקר בשביל החיילים ומעט התושבים שנשארו בעיר".
"נשארנו פתוחים כדי להביא פרנסה הביתה, אבל המצב פגע בכולם. אז אנשים פחות מזמינים וקונים. מתמקדים יותר בכלכלה הישרדותית מאשר בצורכי דיגיטל", משתף אביב, מנהל ארגונט, עסק למחשבים בחצור הגלילית.
מי בכל זאת פונה אליכם?
לקוחות שאין להם ברירה. אנחנו נותנים שירות עד בית הלקוח, אז מגיעים אלינו, ואנחנו מנסים להוציא מזה את המיטב".
"הלקוחות מספרים סיפורים קשים"
בדרום, לעומת זאת, נראה שהחיים מתחילים לחזור למסלולם בקצב זהיר, אם כי עסקים רבים עדיין סגורים. ליאור, עובדת בחנות ממתקי דודו באופקים, מספרת על התחלה של חזרה לשגרה: "השבועיים הראשונים היו יותר קשים. היו טילים, חשד למחבלים, ההורים שלנו לא רצו שנצא. אבל עכשיו מתחילה חזרה לשגרה. יש הרבה חיילים אז יש תחושת ביטחון. לדעתי רוב העסקים כבר חזרו לעבוד. אנחנו פתחנו כבר בשבוע הראשון. אני אישית לא יצאתי מהבית שלושה שבועות, רק מנהל המקום עבד. היה חשוב לו לפתוח, כי זה קיוסק וזה נחשב עסק חיוני".
בעיר כמובן עדיין שוררת אווירת המלחמה. "יש רעשי פיצוצים, אזעקות ומטוסי קרב כל היום וכל הלילה", היא מספרת. "בעיקר מעזה, אבל לפעמים שומעים אזעקות מהיישובים השכנים - שדרות, נתיבות, חצרים. מרגישים לפעמים את ההדף של הפיצוצים, אבל אנחנו רגילים. עברנו פה מלחמות כל החיים".
מי הלקוחות בימים אלה?
"כרגע קונים אצלנו הרבה חיילים, סיגריות, ממתקים וכאלה. וגם אנשים מהעיר שלא התפנו. האמת שהתפנו ממש מעטים, רק מהשכונות שחדרו אליהם מחבלים".
תושבי אופקים, כידוע, לא קיבלו הנחיה רשמית להתפנות, אך רבים בחרו בכך בעיקר בשבועיים הראשונים וחלקם לא חזרו. "המדינה לא פינתה אותנו באופן רשמי. העובדים לא קיבלו פיצויים, למרות שיש אנשים עם חרדות שלא יכלו לצאת מהבית. אני לא חושבת לעזוב את אופקים. כל המשפחה שלי גדלה פה. רובנו עדיין נמצאים פה. אף אחד מהמשפחה שלי לא התפנה".
ליאור מבינה ללב המתפנים, שחלקם חוו טראומות איומות, ומקווה שהעיר תחזור להיות כשהיתה, שכולם יהיו בריאים בגוף ובנפש ושאנשים יתחילו לחזור לעצמם. "לקוחות שבאים לעשות קניות מספרים סיפורים מאוד קשים", היא אומרת, "אנשים מהעיר שהיו במסיבה, וכאלה שהצילו צעירים מהמסיבה".
עובד של חן מרקט שדרות, חנות מכולת שכונתית, שביקש לא להזדהות בשמו, מספר כי הוא מתגורר בשדרות מאז ומעולם, ובמלחמה הנוכחית התפנה וחזר. "ההורים שלי כאן, אני עוזר להם וגם מפרנס", הוא אומר, "אני עובד בקופה ועושה כל מה שצריך. זה סופר קטן". ברקע שיחת הטלפון שלנו שומעים מטוסי קרב, פיצוצים ורעשים רבים נוספים, אך גם לקוחות שנכנסים לחנות ושואלים מה הוא מכין. "אני מכין באגטים", הוא עונה וממשיך בשגרת העבודה.
איך האווירה בעיר?
"המצב לא קל. אף פעם לא היה ככה. העיר ריקה. רעש פיצוצים והדף, זורקים טילים על העיר".
מי מגיע אליך לעשות קניות?
"אנשים בודדים שנשארו בעיר. יש כאלה שלא התפנו - אנשים מבוגרים. אנשים שעובדים קרוב לעיר".
אתה לא מפחד?
"לא. יש לי בורא עולם ששומר עלי מלמעלה. את שדרות אני לא עוזב ולא משנה מה. גדלנו פה ואנחנו לא נעזוב בשביל אף אחד. אני מאחל לתושבי העיר שדרות שכולם יהיו ביחד. שיהיה רק טוב ובשורות טובות. שהעיר תחזור לשגרה ושתהיה לנו שמחה".
"המצב לא קל. אף פעם לא היה ככה. העיר ריקה. רעש פיצוצים והדף, טילים על העיר. מגיעים אנשים בודדים שלא התפנו, מבוגרים. אבל אני לא מפחד. יש לי בורא עולם ששומר עלי מלמעלה. את שדרות אני לא עוזב ולא משנה מה"
עובד בחן מרקט, שדרות
חברת גל יסמין שיווק והפצה שדרות והסביבה, שעובדת עם הצבא ועם משרד הביטחון, עובדת במרץ. "אנחנו מפעל חיוני", מסביר גל המנכ"ל, "בהתחלה לא יכולנו לפתוח אבל אחר כך התחיל ביקוש של הצבא וחברות קייטרינג שעובדות עם הצבא אז חזרנו לעבוד. יש לנו 60 עובדים משדרות והעוטף. היום 60-50 אחוז מכוח האדם חזרו לעבודה. אבל חלקם עם הסדרי פינוי לתל אביב וים המלח למשל, אז אנחנו עושים הסעות לעובדים מכל חלקי הארץ כל יום. הלקוחות שלנו צריכים לקבל שירות".
גל, אחיו ואביו חיים בשדרות במהלך השבוע ונוסעים למשפחות שלהם שהתפנו למקומות שונים ברחבי הארץ בסופי השבוע. "לאורך השבוע אנחנו כל הזמן שומעים את הלחימה ברצועה, אבל כבר כמעט אין אצלנו צבע אדום והפגזות. העיר הייתה עיר רפאים בתחילת הלחימה ועכשיו חוזרת לעצמה לאט לאט. הסופרמרקטים התחילו לעבוד וגם עסקים פרטיים אחרים. המשפחה כולה, הוא מספר, רוצה מאוד לחזור לשדרות, לחיים הרגילים שלהם, "אבל הקונפליקט הגדול הוא עם הילדים. הם לא יכולים לחיות במציאות של לחימה אינטנסיבית. כשזה יירגע נשמח שהם יחזרו. אני מאמין שכולם יחזרו בסוף. צה"ל עושה את העבודה ואנחנו לא נחיה יותר תחת איום. אני מבין גם את מי שלא רוצה לחזור בגלל החוויה הקשה והטראומה, אבל אני מאמין שהכול יתבהר וכולם יחזרו ואנחנו נהיה הרבה יותר חזקים ממה שהיינו".
גם חברת נגב תשעעשרה פועלת בדרום. בימי שגרה החברה מפעילה סניפים בשדרות ואופקים, אך כרגע הם פועלים במתכונת מצומצמת במשרד באופקים בלבד ומעניקים שירותי מיקור חוץ של דאטה אנליסט, שירותי דיגיטל, ניהול סושיאל ועוד. "כל העובדות שלנו הן תושבות שדרות, אופקים והעוטף - נגב מערבי באופן כללי/ כרגע אני נמצאת במשרד באופקים ושם מרוכזת רוב הפעילות שלנו, אם כי באופן חלקי בלבד. המשרד בשדרות סגור כרגע והעובדים שלנו פזורים בכל הארץ. יש לנו גם עובדות מנתיבות ואופקים שפינו את עצמן בגלל הזוועות שהתחוללו ליד ביתן בשבת השחורה".
איך העובדות מסתדרות עם המצב הנוכחי?
"מתווה הפיצויים של המדינה לא ייאמן - הוא כמעט לא קיים. החברה עשתה ועדיין עושה למען העובדים המפונים שלה כל מה שרק אפשר - נתנו להם תמיכה נפשית, עזרנו להם להתפנות ולמצוא טיפולים נפשיים למי שצריך. כל מי שיכולה ומסוגלת לעבוד מקבלת מאיתנו עבודה, אפילו שעה ביום. אנחנו מנסות להחזיק את העסק ולעזור גם לעובדות. רוצות שיהיה לנו לאן לחזור אחרי שהכול ייגמר. מתחילת הלחימה חילקנו ציוד לכל מי שיכולנו - מחשבים למשל, אבל מודל העבודה שלנו השתנה. אני מסתובבת בארץ בין עובדים שלנו שפונו למצפה רמון, תל אביב, ירושלים. אני רוצה להיות איתם, לראות אם הם צריכים משהו ולנסות להחזיר אותם למסגרת עבודה. כולל תושבות אופקים שעברו תופת. אחד העובדים שלנו, תושב בארי, נרצח בשבת השחורה".
איך נראה היומיום שלכם באופקים?
"כל יום בפני עצמו. כרגע יש פה המון חיילים וטנקים. אבל ההרגשה משתפרת מיום ליום. אז אפילו אם יש לעובדת שלנו רק שעתיים ביום לתת לנו (כי הילדים עדיין בבית ולא לומדים), אז היא יכולה לעבוד קצת, או פשוט לנשום ולהירגע אם זה מה שהיא צריכה".
איך העסקים כרגע? יש עבודה?
"רוב הלקוחות הם מהמרכז אבל לקוחות רבים הקפיאו עבודה כי להם בעצמם אין מספיק עבודה. יש לקוחות מדהימים שממשיכים איתנו כרגיל, ואנחנו מקפידות לתת שירות מעולה, שהם לא ירגישו את ההבדל. הם הבינו את הסיטואציה, לקחו נשימה עמוקה והחליטו להמשיך לעבוד איתנו. בסוף נצטרך לחזור, אין פה שאלה. יש כבר שלוש עובדות שמגיעות למשרד באופקים. זה אושר גדול וזו התקדמות נפלאה".