"האמן הזה כבר לא יחזור להופיע אחרי הקורונה" מנצנצת הפניה לכתבה שכמעט כל מי שיראה אותה גם ייכנס להציץ – מי הממזר הממוזל הזה, בן כמה הוא, בכמה הוא זכה, מה הוא מתכוון לעשות בכסף, אולי הוא אמן מוכר? אולי אזהה אותו? יש לו משפחה? כמה ילדים יש לו? איפה הוא גר? מה הוא עשה כדי לזכות?
כמעט בלתי אפשרי לא להסתקרן. רק חשוב לזכור שחוץ מהאמן הממוזל יש פה עוד לא מעט זוכים – מפעל הפיס (שמגייס לקוחות), האתרים שמעלים את הטראפיק, אבל בעיקר מי שמנהל את המדינה, שעובד קשה כדי להשריש את הרעיון שכסף, זכויות, תנאים ותגמולים לא ממש מגיעים מפרנסה, אזרחות טובה או תשלום מסים כחוק. הו לא, זה פשוט עניין של מזל, או קשרים, או נדיבות רגעית של העשירים והמקושרים.
אולי זו בכלל החלטה של היושב במרומים, כמו שמספר האמן שכבר לא יחזור להופיע אחרי הקורונה: "בשנות העשרים לחיי מאוד התחזקה אמונתי באלוהים, והבנתי שלקדוש ברוך הוא יש תכניות ובסוף הכל יבוא לטובה". נו, אז זה מה שנדרש מאיתנו.
אבל יש גם מפסידים. לא רק מהמרים כפייתיים שהפסידו ומפסידים ויפסידו את כל מה שיש להם ולמשפחות שלהם (יש אחד כזה במשפחה שלי, אולי גם בשלכם), אלא כולנו. שמסתמכים על המזל, והקשרים, והקדוש ברוך הוא, ומפעל הפיס, שיתרום כך וכך מיליונים לספרייה חדשה ולמד"א, והאנשים הנדיבים שבינינו.
אני רוצה שמי שצריך לדאוג לקשישים ולחולים ולניצולי השואה ולסתם אנשים צעירים וחרוצים שיש להם פלאפלייה או סטודיו לעיצוב גופי תאורה או חברת די.ג'ייז לאירועים ופתאום מוצאים את עצמם בלי עבודה – ידאג להם. בלי טובות
ולא שזה לא הוגן, כמובן, שמפעל הפיס יתרום ספרייה ומיליונים למד"א, ולא שזה לא מרגש לראות איך אנשים טובים נרתמים ועוזרים לקשישים שאוכלים מצות כי אין להם כסף ללחם, או תורמים למימון ניתוח יקר, או מתנדבים לחלק שמיכות ותרופות ומזון למי שזקוק להם. אבל אני לא רוצה להתרגש (למען האמת מסחור ההתרגשות הוא אחת התופעות המבעיתות בתקופתנו), אני רוצה שמי שצריך לדאוג לקשישים ולחולים ולניצולי השואה ולסתם אנשים צעירים וחרוצים שיש להם פלאפלייה או סטודיו לעיצוב גופי תאורה או חברת די.ג'ייז לאירועים ופתאום מוצאים את עצמם בלי עבודה – ידאג להם. בלי טובות. כי זה תפקידה של המדינה. זה תפקידם של משרד האוצר, הבריאות, הרווחה, ההשכלה הגבוהה ומשאבי המים. של ראש הממשלה הנאשם בפלילים וראש הממשלה החלופי.
כשאתם מתפעלים ממי שמסדר לאנשים תרומות כליה אל תשכחו שזה בגלל שמערכת הבריאות הורעבה. כשאתם תורמים שמיכה אל תחשבו שזה מכסה את החרפה. כשאתם קוראים על הזוכה המאושר בלוטו ומתמלאים תקווה שיום אחד זה יהיה אתם – אל תסיקו מכך שזו הדרך היחידה לחיות חיים טובים במדינה הזאת. אל תתפתו לגשת לדוכן הלוטו במקום לצאת לרחובות ולדרוש את מה שמגיע לכם. מזל או לא מזל.