נתיבי איילון הופכים ליותר ויותר גדושים עם השנים והמקום נגמר מזמן: ביום חול ממוצע ב־2021 נסעו 871,133 כלי רכב בשני כיווני הנסיעה של כביש 20, עלייה של 2% ביחס לשנת 2019. כך עולה מדוח ספירות היקף תנועה של חברת נתיבי איילון שהגיע לידי גלובס באופן בלעדי.
עלייה גדולה אף יותר נרשמה בסופי השבוע כשלפי הנתונים ביום שישי נוסעים כמעט כמו ביום חול. בימי שישי עלה נפח התנועה ב־8% והגיע ל־792 אלף מכוניות, ובשבת הוא זינק ב־15% לכמעט 625 אלף מכוניות. העלייה המתונה בימי חול לעומת העלייה החדה יותר בסוף שבוע מוסברת בכך שבימי חול הכביש עמוס ממילא וקשה להכניס עוד כלי רכב על התשתית הקיימת.
נפח התנועה לא בהכרח מעיד על פקקים. כלומר, אם מדובר בנפח תנועה גדול יותר שלא בשעות העומס - המשמעות היא שהכביש יכול להעביר יותר כלי רכב במהירות סבירה יחסית. אך אם נפח התנועה יורד בשעות העומס, הירידה נרשמת משום שיש קריסה בקיבולת הכביש ובמהירות הנסיעה - וזה אכן המצב בנתיבי איילון. ההקבלה לכך היא, שאם הסופרמרקט עמוס והתורים בקופות גדולים, אז בשעת העומס פחות אנשים יצליחו לעבור בהן ולשלם והם יבלו יותר זמן בתור (בהנחה שמספר הקופות ומשך זמן הטיפול בכל לקוח נותרים קבועים).
ירידה בתנועה לכיוון דרום, וזה לא סימן טוב
וכך, באיילון דרום ניתן לראות ירידה במספר המכוניות שעברו בשעות העומס בבוקר ואחרי הצוהריים. בשעה 7:00 נרשמה ירידה של 1,500 מכוניות, ביחס ל־25,000 מכוניות שנסעו בו ב־2019, והמגמה נמשכת באופן עקבי עד השעה 20:00. שיא הפער נרשם בשעה 15:00 אז חלה ב־2021 ירידה של כמעט 5,000 כלי רכב בכביש בהשוואה ל־2019. לאחר מכן, בשעות הערב והלילה דווקא חלה עלייה במספר כלי הרכב.
באיילון צפון חלה כאמור עלייה במספר כלי הרכב שעברו בכביש, שנבלמת בשעה 7:00, ובשעה 8:00 אף חלה ירידה קלה, אך התנועה חוזרת לעלייה לאחר מכן. לפי הדוח, ההסברים לשינויים בנתונים הם, "הכבדה בעומסי התנועה כיום, לעומת בתקופה לפי כשנתיים וכתוצאה מכך ירידה במהירות הנסיעה ובמספר כלי רכב העוברים בכביש. הסבר נוסף הוא התרחבות של העבודות תשתית בכביש 20 בעיקר בכיוון דרום, אך גם עבודות תשתית במספר מקומות בכיוון צפון".
אינדיקציה נוספת לפי הכותבים לירידה ברמת השירות של הכביש היא בבחינת השינוי בקטעי הכביש הפופולריים ביותר. לכיוון דרום חלה ירידה בכמות כלי הרכב העוברים בימי חול בחמשת הקטעים הפופולריים באיילון דרום לצד עלייה בכמות הרכבים העוברים בהם בסוף השבוע. באיילון צפון נרשמה ירידה בכמות כלי הרכב העוברים בשלושה מתוך חמשת הקטעים הפופולריים, כאשר בימי שישי ושבת חלה עלייה בכולם.
"בקצב כזה - אנחנו בדרך לקטסטרופה"
כן זוהו בדוח כמה תופעות ייחודיות. כך למשל בכניסה מכביש 531 לכיוון צפון זוהו עומסים בשעה 5:00-6:00 בוקר. בנוסף, לפי הדוח, "הדרך מאבדת מכושר העברת התנועה בשעות השיא, בעיקר לכיוון דרום בשיא בוקר, ואף יותר בשיא אחרי הצהריים. תופעה זו מורגשת גם בחלק הדרומי (של הכביש, מחולות לכביש 1, א"ז) לכיוון צפון". כמעט כל כלי הרכב שנוסעים באיילון הם כלי רכב פרטיים: לכיוון צפון - 90% ולכיוון דרום 88% . בנסיעה לדרום הכי הרבה מכוניות נכנסות לכביש בין מחלף גלילות לכביש 1, ואילו בכיוון צפון עיקרן נכנס בין מחלף חולות לכביש 1 (ראו מפה).
המגמות של התרחבות שעות העומס עלייה בנסיעות גם בשישי ובשבת נצפו גם בסקר הסלולרי שערך משרד התחבורה בשנת 2019 והן נרשמות גם בכבישים נוספים. "אין מקום יותר בנתיבי איילון", אמר פליקס שכמן, מנהל אגף המדידה בנתיבי איילון, "הזמן היחידי שאפשר לראות עלייה במספר המכוניות שמצליחות לנסוע באיילון הוא בשישי ובשבת והיקף הנסועה בימים האלו בשעות שונות כבר מתקרב ליום חול. אם המגמה תימשך, בעוד מספר שנים לא יהיה מקום בכביש גם בימים שישי ושבת". לדבריו, "אנחנו רואים את הירידה במהירות: אם בוחנים את מקטע מבוא איילון־צומת חולון באיילון צפון, ישנה ירידה של 5% במהירות הנסיעה היומית ו־7% במהירות הנסיעה בשעות השיא בבוקר - אז המהירות ירדה מ־23 קמ"ש בשנת 2019 ל־21.5 קמ"ש בשנת 2021. אם נמשיך בקצב כזה - אנחנו בדרך לקטסטרופה".
מוקד התעסוקה רק צפוי לגדול, וגם העומס
ב־1973 הוצגה תוכנית כביש נתיבי איילון, הוא תוכנן כ"כביש מהיר, רב נתיבים" שיושלם עד לשנת 1985 כך שיעביר 200 אלף כלי רכב ביממה. המספרים זינקו מאז ובהתאמה רוחב הכביש, חיבורים לכבישים אחרים, מחלפים ורמפות. כל אלו לא עזרו והפקקים נמשכים.
כעת כבר לא ניתן עוד להרחיב את הכביש, שהמקטע המרכזי שלו, בין כביש 1 לגלילות, כולל חמישה נתיבים. סביב הכביש ותחנות הרכבת על הציר התפתח מרכז העסקים הראשי של תל אביב שמושך אליו עשרות אלפי עובדים מדי יום. על פי הערכות משרד התחבורה ציר זה ימשיך להיות מוקד התעסוקה הדומיננטי במטרופולין גם בעשורים הבאים. מ־213 אלף מקומות עבודה שהיו בו בשנת 2018 הוא צפוי לגדול ולהגיע בשנת 2050 ל־300 אלף מקומות עבודה, לצד התחזקותם של מוקדי תעסוקה אחרים במטרופולין ובמיוחד במחוז המרכז - כלומר, בטבעות החיצוניות לתל אביב.
המשמעות היא שעוד עשרות אלפי אנשים ייכנסו לאזור וייצאו ממנו בכל יום גם בשנים הקרובות. לא יהיה ניתן לספק להם שירות איכותי באמצעות רכב פרטי והמרחב יידרש להיות מוטה תחבורה ציבורית והליכתיות, משימה לא פשוטה לנוכח המקום הרב שיש בו לרכב פרטי. קחו כדוגמה את צומת השלום המהווה שער כניסה לתל אביב, וכולל את אחת מתחנות הרכבת המבוקשות ביותר בארץ ובהמשך גם תחנת מטרו - הולך רגל שמעוניין לחצות מצד אחד של הצומת לצד השני שלו נאלץ להמתין ברמזורים ללא צל דקות ארוכות ומייגעות. אומנם עיריית תל אביב ומשרד התחבורה מתכננים במקום שיפוץ, אך הוא רחוק מיעדי ההליכתיות שמוקד משיכה כזה דורש.
מחפשים פתרונות אבל הגודש לא ייעלם
בנוגע לכביש, ב־2025 אמור להתחיל לפעול נתיב נוסף בין שפיים לראשון לציון, שהוקם בחלק מהתוואי מעל תעלת האיילון. בנתיב ייסעו שאטלים בין חניוני־ענק בקצוות ולפי חברת נתיבי איילון הוא יהיה נתיב אגרה גם לרכב פרטי אם מהירות הנסיעה תישמר על 70 קמ"ש. לפי החוק אז גם אמור להיכנס לתוקפו חוק אגרת הגודש שיישלם מי שייכנס לתל אביב. ב־2030 אמורה גם לפעול מסילת רכבת נוספת בתוואי זה, שתוכל לסייע אף היא לעקוף את הפקקים ובטווח הארוך יותר גם מערכת המטרו שתתווסף למערכת הרכבות הקלות.
רבקה שליסלברג, סמנכ"לית חטיבת תוכנית אב בנתיבי איילון הסבירה, כי "הגודש לא ייעלם כי בכל העולם יש עומסים, גם בערים שבהן יש תחבורה ציבורית נהדרת. הבעיה שבגוש דן אין אפשרות בחירה לחלק גדול מהאנשים, כי האלטרנטיבות לא פותחו ולכן אנחנו מקבלים עומסים לא רק באיילון כי כדי לעקוף את הפקק הם זולגים לרחובות העיר תל אביב שהיא פקוקה גם כך ויש בעיה של זיהום אוויר ופגיעה במשק. הנתיבים המהירים בוודאי יתנו אלטרנטיבה אבל בטווח הרחוק כשאנחנו מדברים על 2040 אנחנו מקיימים דיונים בנושא, כי הוא מבין הנושאים האסטרטגים החשובים שיש לדון בו וכל פתרון צריך להיות תפור לשאלה ולא העתק־הדבק".
בתוכניות משרד התחבורה מתוכננות מסילות לרכבות מהירות שיעברו באיילון. אחת האפשרויות שנבחנות היא מנהור של מסילות הרכבת, בעלות של עשרות מיליארדי שקלים. נתיב אחד באיילון מסוגל להעביר 2,000 כלי רכב בשעה אם אין עומס (וזה כמעט לא קורה) בזמן שברכבת נוסעים 1,000 איש וניתן להפעיל כמה בשעה. מנגד, התוכנית לקירוי נתיבי איילון נתקלה בקשיים משפטיים והנדסיים ובינתיים מקודמת תוכנית חלופית להרחבת גשרים ומעברים מעל האוטוסטרדה שחוצצת בין מערב העיר למזרחה.
סיאול: פארק במקום נתיבים וראש עיר אמיץ שגרף את כל הקופה
מרכז העיר סיאול סבל מדעיכה חברתית וכלכלית עמוקה. בשנות ה־70 של המאה הקודמת נחל צ'ונגצ'ון שחצה את בירת קוריאה הדרומית כוסה באוטוסטרדה עד שבתחילת המילניום ראש העירייה דאז, לי מיונג־באק, הבטיח לשקם את הנחל. הוא החליט לבטל נתיבים לכלי רכב כדי להסב אותם לפארק ולמרחב מחייה ושהייה לבני האדם והכריז על תוכנית לשיקום מרכז העיר והתעשייה והמסחר הגוועים בו.
כדי לענות על צורכי התחבורה, רשת האוטובוסים תוכננה מחדש, דמי החניה הועלו משמעותית והיא נאכפה בקפדנות והושם דגש רב על שימור. לצד מטה ניהול התוכנית פעלה גם ועדת מומחים ומועצה ציבורית. הפרויקט כלל הריסת כביש, טיפול במרחב הציבורי, שיקום הנחל ופתרונות ניקוז ושימור בשטח ציבורי בהיקף של כ־16 דונם. התקציב לתוכנית שבוצעה בתוך שנתיים והושלמה ב־2005 עמד על 323 מיליון דולר. לאחר שיקום הנחל פחת היקף הנסיעות ברכב הפרטי במרכז העיר וערכי הקרקע באזור עלו באזור בכ־25-50%. לפי הבנק העולמי, בכלים מיסויים שונים ניתן היה להחזיר את עלות הפרויקט בתוך 10-20 שנה, אך החוק במדינה לא איפשר אותם באותה תקופה.
בגלל חשש ממחיר פוליטי אפשרי, ראש העירייה דרש ביצוע מהיר של הפרויקט. כשנתיים לאחר השלמתו הוא נבחר לתפקיד נשיא קוריאה הדרומית.
הכתבה עלתה באתר גלובס.