לבוס שלי יש הודעה שאמורה לשמח אותי: הוא כל כך דואג לשלומי, ולכן החליט שמהיום מותר לי לא לענות לו בהודעה בזמן שאני נוהג. אין לו בעיה, ואפילו די הכרחי שאחזור אליו בשיחת טלפון. כי יש גבול לחופש שצריך לתת לעובד. כך עולה פחות או יותר מהקמפיין המוזר של הרלב"ד, הלא היא כמובן היחידה המובחרת של הרשות הלאומית למלחמה בתאונות הדרכים. הגילוי הנורא טלטל את עולמי: האם האנשים שאמורים לדאוג לשלומי ובטיחותי דואגים יותר לכיס של המעסיק שלי? זאת אומרת שבכלל לא היה אכפת להם ממני כל הזמן הזה? אולי לא הבנתי במדויק את המסר.

פעם היינו פשוט הולכים לכמה שעות למקום שבו תמורת סכום כסף מסוים, שאמור להספיק לקיומנו, איפשרנו  למישהו אחר לנהל את חיינו. אז גם היה נהוג שברגע שנגמר יום העבודה אנחנו חופשיים לעיסוקינו ולחיינו האישיים עד יום העבודה הבא. גם אם הבוס ניסה בכל זאת ליצור איתך קשר, תמיד היית יכול לנתק את הטלפון מן הקיר ולומר שהשפופרת לא היתה מונחת כמו שצריך. היום בעידן ה"חכם" ניתן להשיג אותנו בכל מקום ובכל שעה. בטלפון ובמסרון (לזקנים שבינינו) ובווטסאפ, בפייסבוק, באינסטגרם או אפילו בטיק טוק. קיבלת הודעה שחייבים להכין מצגת חדשה על הבוקר, לא תענה? הבוסית מחפשת את הטופס שביקשת לתת לה כל היום אבל היא היתה עסוקה, לא תעזור? מקום העבודה שלך חיוני לך. אם לא תהיה זמין, ישמחו להביא מישהו שכן עונה ועוזר.

"זמינות, כל הזמן זמינות", אומרת מנכ"לית הדקה ה-90 דנה לביא בפרסומת של הרלב"ד. "זה יכול להיות לילות, שבתות, חגים", מוסיפה מנכ"לית פתאל אביה מזרחי מגן (תראו איזה מתקדמים אנחנו, חשבו לעצמם הרלב"ד, הבאנו גם מנהלות נשים), "כשעובד לא עונה זאת תקלה", מסכם עימאד תלחמי, מנכ"ל באבקום סנטרס, אחרי שהוא מספר לנו שהוא בוס די חברמן. הרי בביצועים שלנו תלוי המוניטין שלהם. אם מנהל טוב הוא זה שיודע לשלוט בעובדים שלו, הרי שמנהל ששולט בעובדים שלו 24 שעות ביממה יהיה בהכרח מנהל טוב יותר מזה ששולט בעובדים שלו רק 9 שעות. מה עם החיים הפרטיים שלו, משפחתו, ילדיו, ואפילו חס וחלילה תחביביו? לא מעניין, אפילו לא חשוב. לא הייתי מגיע לאן שהגעתי אם לעובדים שלי היו חיים.

אבל פתאום, תפנית בתשדיר. היי, המנהלים שלנו לא כאלה קשוחים! גם להם יש לב ממש כמו שלך. גם להם יש משפחה. שאתה תסכן את חייך בזמן נהיגה בשביל העסק? השתגעת? כשאתה נוהג, הלב שלי איתך. ריגשת אותי והפכת אותי לרחמן בן רחמן. אני מאשר לך – כאן מול כל המדינה, כן? – לא להקליד לי תשובה כשאתה ברכב. כשאתה נוהג – החיים שלך הם לגמרי שלך. טוב, לא ממש מדויק, כי מצאתי פתרון. אתה לא חייב להקליד... אתה יכול פשוט לענות לשיחה שלי או להתקשר אלי! לא, אל תודה לי, תודה לרלב"ד. זה היה רעיון שלהם. ואם לא תענה לשיחה, זכור: "כשעובד לא עונה, זאת תקלה". רוצה לומר משהו? אנחנו לא רוצים לשמוע. "אל תענה לי אפילו!" צועקים עלינו המנהלים מן המרקע.

"מה אתם רוצים מאיתנו?", אמרה רחל טבת-ויזל, מנכ"לית הרלב"ד, כשעימתו אותה עם הביקורת על הפרסומת שהפיקה ב"חי בלילה". "האם יצרנו מציאות חדשה? האם זו לא המציאות הקיימת? הבוסים שלכם לא מצפים שתהיו זמינים בשבילם כל היום? אנחנו משקפים מציאות. אם היינו עושים את זה אחרת, אף אחד לא היה מדבר על זה". זוהי פריצת דרך משמעותית, מוסיף דף הפייסבוק של הרשות. אנחנו בעצם מרגילים את המנהלים לחשוב אחרת. הם חייבים להבין שיש פרק בזמן ביום שבא אתם לא שייכים להם – זמן הנהיגה. תגידו תודה, בעצם אומרת הרשות.

אז הנה, אני מודיע כאן קבל עם ועדה: רוצים שאהיה זמין 24 שעות ביממה? תשלמו. רוצים שאענה להודעות מתי שאתם רוצים? תשלמו. עד אז, ובטח במכונית שלי, אני אדון לעצמי. שנייה, העורכת שלי רוצה שאחזור אליה בדחיפות. היא מחכה לטור. אל תדאגו הרלב"ד, אני לא בנהיגה.