סיפורו של א' בן 44, יכול להיות בקלות תסריט מטורף לסדרה באחד מערוצי הטלוויזיה. הוא נולד ברצועת עזה, ועקב אלימות מצד אביו הוא הוא עבר להתגורר בישראל והפך, תחזיקו חזק, לסוכן שב"כ.
א' סייע רבות לביטחון מדינת ישראל. כשהדבר נודע לחמאס הוא נחטף על ידי אנשי הארגון, עונה באכזריות והצליח להימלט לארץ. "הפעלתי חמישה משתפי פעולה. בשנת 2000 נתפסתי, עינו אותי באכזריות רבה ברחת ומאז אני מצולק נפשית", סיפר. הוא קיבל אזרחות ישראלית, דמי מחייה חודשיים ונוכח הטראומה בה לקה כתוצאה מהעינויים- הוכר כנכה בשיעור של 100 אחוז.
אבל הדרמות לא הסתיימו שם. א' העיד את על עצמו שמעט אחרי שהחל טיפול במרפאה לבריאות הנפש, הוא התמכר להימורים. הקשר: ליד מתחם הכניסה לבית החולים, אליו נהג להגיע, עמד דוכן הימורים של מפעל הפיס.
"הימרתי בהגרלות צ'אנס, ורכשתי כרטיסי גירוד של חיש גד על בסיס יומיומי. "בהתחלה הימרתי בסכומים קטנים, אבל אז הכרתי את ש' (בעלת הדוכן), וסיפרתי לה על הבעיות שלי", הסביר א' בתצהיר שהגיש לבית המשפט. "סכומי ההימורים קפצו מ-1,000 ל-2,000 שקל ביום. היא פיתתה אותי להמר אצלה. הייתה רושמת לי בהקפה. הסכומים הגיעו ל-7,000 ו-10,000 שקל ליום. כל יום הייתי שובר את הראש מאיפה להביא כסף להמר. התמכרתי. כשזה הגיע לעשרות אלפי שקלים זה גמר אותי".
א' נאלץ לטענתו לקחת הלוואות של כמיליון וחצי שקל בשוק האפור. "הרגשתי שכל העולם רודף אותי. צברתי אצלה חובות. ביום אחד הימרתי אצלה בסכום של 30 אלף שקל. היא ידעה שיש לי חולשה להימורים והתלבשה לי על המוח", שחזר בעדותו.
לדבריו, הוא התלונן על בעלת הדוכן בפני מפעל הפיס על כך שאפשרה לו להמר בהקפה, ובנה של מפעילת הדוכן הציע לו סכום כסף נכבד- העיקר שלא יתקרב יותר לאימא שלו.
מרבית ההימורים היו בדוכן של ש', אבל נהג מעת לעת להמר בדוכנים אחרים במרכז הארץ. "אני מעריך שהימרתי אצלה בסכום של ארבעה, חמישה מיליון שקל וזכיתי בכמה אלפי שקלים בודדים", סיפר. הוא איבד את דירתו, לקח הלוואות על מנת להחזיר חובות שלקח ונותר מחוסר כל עד כדי הגעה לפשיטת רגל.
"היא לחצה עליי שכל יום שאביא לה את הכסף. היא לקחה אותי פעם לאור יהודה להביא לה כסף מהשוק האפור. היא גם רימתה אותי ולא זיכתה אותי בזכיות, בגלל שלא שילמתי לה את החוב. בגלל הבעיה הנפשית שלי אני לא יודע לקחת החלטות נכונות. אני לא יודע להתנהל נכון", הסביר א' בעדותו בבית המשפט.
הוא סיפר כי בחודש מרץ 2017 למשל רכש כרטיסי הגרלה מ-ש' בסכום של כמיליון שקלים.
"הוא לקח ממני כל כך הרבה כסף לתת לה"
כדי לנסות ולהפסיק עם ההתמכרות, א' הגיש תלונות למפיץ האזורי של מפעל הפיס ולמחלקת פניות הציבור על כך שש' מאפשרת לו להמר ולקנות ממנה בהקפה. הוא גם חשף את ההתמכרות שלו להימורים אצל ש' בפני פסיכיאטרית ופסיכולוגית שאצלן טופל.
בעקבות התלונות נגד ש', היא הוזמנה לפגישה עם המפיץ וזה אסר עליה למכור כרטיסי הגרלה בהקפה. אולם ש' טענה שמדובר בעלילה וש-א' סוחט אותה ולא ננקטו נגדה הליכים. ל-א' נאמר כי הנהלים בעניין תלונתו רועננו ושנכון לעכשיו לא יינקטו נגדה צעדים משמעתיים, אך א' לא ויתר הגיש עוד תלונות ולבסוף ש' הושעתה מניהול הדוכן.
א' לא הסתפק בכך והחליט להגיש תביעה נגד ש' בעלת הדוכן ונגד מפעל הפיס לבית משפט השלום בבת ים. הוא טען שהנזק שגרמה לו עומד סביב שני מיליון שקלים אבל לצרכי אגרה הסכום שהעמיד לתביעה היה 1.2 מיליון שקל.
הוא צירף חוות דעת של פסיכיאטר מומחה שקבע לו נכות של 50 אחוז שהחמירה עקב התמכרותו להימורים. הוא סיפר שבכמה מקרים מענקים שקיבל מהשב"כ הועברו לכיסוי חובות ההימורים שלו. לדבריו, בעלי דוכנים נתנו לו הלוואות כדי לכסות את חובות ההימורים שלו כלפיהם.
לתביעה צירף א' תצהיר של בעל דוכן שהלווה סכום של 180 אלף שקל כדי שיכסה את חובו ל'-ש'. "הוא לקח ממני כל כך הרבה כסף לתת לה. נתן לה במעטפות", ציין בעל הדוכן.
מנגד, ש' בעלת הדוכן, טענה בכתב ההגנה נפלה קורבן לעוקץ מחושב אשר תוכנן על ידי א' שעשה הכול לרכוש את אמונה, גנב את כספה, איים עליה וסחט אותה. היא אף הגישה תביעה נגד א'. לדבריה, בהתחלה א' שילם לה במזומן אבל לאחר מכן רכש כרטיסים הבטיח לשלם ונעלם. באחד המקרים ציינה ש-א' חטף מידיה כרטיסי הגרלה, ואיים להתלונן עליה במפעל הפיס שהיא מוכרת לו בהקפה.
ש', הגישה תביעת צד ג' נגד מפעל הפיל והזכיין האזורי. לטענתה, מעולם לא כפתה עליו להמר, וכי נכון שהיה בין המהמרים הגדולים שלה, אך הוא התיש אותה נפשית וכמעט וחטפה התקף לב בגללו. לטענתה הוא ניצל את טוב ליבה והותיר אותה עם חובות כבדים, ובגלל שסירבה לוותר לו על החוב הוא התלונן עליה במפעל הפיס.
מפעל הפיס הגיש כתב הגנה בו ציין כי ככלל, באמצעות זכייניו ,אינו רשאי לסרב למכור כרטיסי הגרלה לכל אדם בגיר המעוניין לרכשם, ואין באפשרותו לשל מפעל הפיס להיות מופקד על נסיבות אישיות של כל צרכן וצרכן ובכלל זה התובע. "קבלת טענות התובע תביא לתוצאה אבסורדית ולפיה על הציבור לשלם את כספי התמכרותו של התובע", נטען בכתב ההגנה.
למרות זאת טען מפעל הפיס כי הוא אוסר בתכלית על זכייניו למכור בהקפה, והדברים באים לידי ביטוי בהסכמים הנחתמים עמם תוך הדגשה שמדובר בהפרה יסודית של ההסכם. מפעל הפיס דרשה לדחות את גם תביעתו של א' וגם של ש'.
השופט שי משה מזרחי שדן בתביעה ציין בפסק הדין, כי למרות שהתגלו סתירות מסוימות בעדותו של א', הרי בכל מה שקשור להתמכרותו להימורים וניצולו על ידי ש' - עדותו אמינה.
מנגד השופט דחה את מרבית עדותה של ש' וטען כי לא הייתה משכנעת וזו בלשון המעטה. "החשוב הוא שהתובעת זיהתה בתובע חולשה ופעלה לנצל אותה לטובתה ככול שהיה ניתן", הסביר השופט מזרחי.
השופט פסק כי בעלת הדוכן תפצה את א' בסכום של 450 אלף שקלים ודחה את התביעות שהוגשו נגד מפעל הפיס שכן לא הוכח שהוא התרשל. אדרבה הוכח שהוא פועל על פי נהלים מסודרים, מעביר הדרכות וריענון לזכייניו. השופט קבע כי א' ו-ש' שתבעו את מפעל הפיס ישלמו הוצאות משפט בסכום של 50 אלף שקלים.