אפשר להניח ש־700 האורחים שהגיעו לפני כחודשיים למסיבה של עידן עופר במיקונוס, לרגל יום נישואיו העשירי לבתיה פרי, אשתו הרביעית, לא מכירים את המילה השוודית "פליגסקם" (Flygskam), שפירושה "הבושה שבטיסה", ובתרגום חופשי יותר: שיימינג של מי שבוחר לטוס, בגלל הזיהום והנזק הסביבתי שהשוודים מייחסים למטוסים.
נכון שאין ישראלים רבים שחושבים על משבר האקלים כאשר הם עולים על מטוס לחו"ל, וממילא אין לנו את האלטרנטיבה לבחור לנסוע ברכבת כפי שיש לשוודים, אבל הזיהום וגזי החממה שיצרו אורחי המסיבה של עופר היה בכל זאת יוצא דופן, גם ברמה עולמית. על פי רישומי הטיסות בימים שסביב לאותה מסיבה, יצאה מישראל רכבת אווירית של מטוסים פרטיים אשר הסיעה את באי המסיבה למיקונוס ובחזרה, תוך יצירת מאות טונות של גז פחמן דו־חמצני (CO2) שנפלט ממנועי מטוסי הסילון – הגז האחראי על ההתחממות הגלובלית. כמה מטוסים פרטיים הסיעו את אורחי המסיבה, בדיוק? מבוקר יום שלישי ועד לאירוע שהתקיים ביום חמישי בערב, ניתן היה לספור לפחות 20 מטוסים פרטיים שיצאו מנתב"ג למיקונוס. חמש־עשר טיסות פרטיות נוספות הגיעו משדה התעופה בדלמאן שבדרום טורקיה, שם נוהגים לשהות בימי הקיץ – בדרך כלל על היאכטות שלהם – כמה מעשירי ישראל שהשתתפו בחגיגה.
כל המטוסים הפרטיים הם מטוסי סילון, בהם זוהו למשל מטוס הגולפסטרים 4 של אודי אנג'ל, מטוס הגלובל אקספרס של איתן סטיבה, ומטוסו של אלפרד אקירוב. מכיוון שגם מטוסים מסחריים הם כלי התחבורה מזהם במיוחד – לכן השוודים עושים שיימינג למי שמשתמש בהם – הרי שמטוסים פרטיים, בהם טסים בין נוסע אחד לששה נוסעים, הם כלי התחבורה המזהם ביותר. קשה לערוך חישוב מדויק, כי לא ידוע כמה אנשים היו בכל טיסה וכמה טיסות התקיימו בסך הכל, אך ברור שאורחיו הרבים של עופר יצרו זיהום וגזי חממה השקולים לנסועה של אלפי מכוניות, אולי אפילו עשרות אלפים – עבור מסיבה אחת.
כמו לנסוע באוטו שנה
הזיהום, ובעיקר כמות גזי החממה שיוצרת התחבורה התעופתית, נמצאים על סדר היום של סוגיית התחממות הגלובלית מזה זמן רב. בעשורים האחרונים נרשמה עלייה ניכרת במספר המטוסים והטיסות ברחבי העולם, ומטוס הוא מכונה מזהמת במיוחד בשל סוג הדלק שהוא צורך. לפיכך, הערכות המומחים הם שמטוסים אחראים ל־2%־3% מסך שריפת הדלקים, הזיהום וגזי החממה שהאנושות מייצרת מדי שנה. על פי הערכה שפרסם העיתון הבריטי "גרדיאן", כל טיסה מלונדון לניו יורק ובחזרה משחררת לאטמוספירה כטונה של פחמן דו־חמצני, ואחראית לאובדן כ־3 מ"ר של קרח ארקטי, שנמס בשל עליית הטמפרטורה. וזו רק ההתחלה, מכיוון שהפופולריות של טיסות רק הולכת ועולה במהירות: תעשיית התעופה הטיסה בשנה שעברה כ־4.3 מיליארד נוסעים באמצעות כ־20 אלף מטוסים, והיא צומחת בכ־4% מדי שנה. מעריכים כי מספרים אלה יוכפלו בתוך 20 שנה, על כל המשמעות שיש לכך על גזי החממה ועל משבר האקלים.
הבעיה היא שאין דרך קלה להחליף את הדלק המשמש להנעת המטוסים. הניסיונות להגביל את שחרור גזי החממה על ידי תעשיית התעופה הם מוגבלים מאוד, אם הם בכלל קיימים. ואף שנעשים מאמצים לפתח מטוסים המונעים בחשמל, הרי שלמעט "מוניות" לנוסעים בודדים ולמרחקים קצרים, אין לפי שעה בנמצא טכנולוגיה שמאפשרת טיסה חשמלית מסחרית, בוודאי לא טיסה מעל האוקיינוס – וגם לא ברור אם אי פעם תהיה כזו. אפשר להחליף את כל תחנות הכוח באנרגיה מתחדשת, ואת כל מנועי הבעירה הפנימית בכלי הרכב היבשתיים למנועים חשמליים, אבל לא קיימת, נכון להיום, הטכנולוגיה הנדרשת כדי להחליף את הדלק הסילוני במטוסים מסחריים.
אז מה עושים? יש הבוחרים פשוט שלא לטוס. דווקא נערה שוודית בשם גרטה תונברג מספקת בימים אלה את ההשראה לכך: תונברג היתה הכוכבת של כנס דאבוס בינואר השנה, כאשר בעוד מנכ"לים וראשי מדינות הגיעו לעיירה השווייצרית במטוסים פרטיים, היא הגיעה כדי למחות נגד ההתחממות הגלובלית ברכבת, בנסיעה של 32 שעות. בספטמבר בחרה תונברג להגיע לכנס האו"ם בניו יורק על משבר האקלים באמצעות מפרשית, בהפלגה של כשבועיים – במקום בטיסה. "אדם אחד שהפסיק לטוס לא יעשה שינוי, אבל אם רבים יעשו כך השינוי יקרה. זה שולח מסר שאנחנו במשבר, וצריכים לשנות את ההתנהגות שלנו", אמרה תונברג לאתר "האפינגטון פוסט".
תונברג אינה הראשונה להציע הימנעות מטיסות כדרך לצמצם את התרומה האישית למשבר האקלים. קים קוב, מדענית אקלים, חישבה ב־2017 ש־85% מטביעת הרגל הפחמנית שלה מקורם בטיסות – ולכן היא צמצמה אותן בשני שלישים. רבים אחרים עושים כמוה, וגם אם ההשפעה של התנועה הזו על התחממות כדור הארץ היא שולית לחלוטין, אולי אפילו לא קיימת, השיח סביבה הולך ומתגבר – ומי שחוטף את רוב האש הציבורית הם העשירים.
בצדק: כאשר בכירים וטייקונים מגיעים לדיונים וכנסים על משבר האקלים במטוסים פרטיים, תוך פליטת גזי חממה השווים למאות מכוניות עבור כל בכיר, הרי שהציניות, הזלזול והיעדר תחושת החירום מול המשבר המתרחש דוקרים את העין. בבריטניה, התקשורת צלבה לאחרונה את הנסיך הארי ואשתו מייגן מרקל – שנוהגים להתבטא בעד הצורך להתגייס לעצירת ההתחממות הגלובלית – לאחר שטסו ארבע פעמים במטוסים פרטיים בתוך 11 ימים. הם אמנם קיבלו גיבוי משורה של דמויות ציבוריות, ביניהן הזמר אלטון ג'ון שגם תרם לארגון Carbon Footprint כדרך לקזז את הפליטות שיצרה טיסתם הפרטית של בני הזוג המלכותי לביתו שבריביירה הצרפתית – אבל המחאה הציבורית נגדם היתה מובנת ואמיתית. המספרים לא משאירים מקום לספק: מטוס פרטי אמנם פולט גזי חממה בהיקף של 20%־30% מאלה של מטוס מסחרי, אבל בעוד המטוס המסחרי מעביר כ־200 נוסעים – המטוס הפרטי מסיע קומץ נוסעים לכל היותר.
הנה החישוב: על פי הערכות שפורסמו ב"אינדיפנדנט" הבריטי, גלון אחד (כ־4 ליטר) של דלק מטוסים מייצר כ־10 ק"ג של CO2, ושעת טיסה של מטוס מסוג בואינג 737, אחד ממטוסי הנוסעים הפופולריים בעולם, צורכת כ־750 גלון, כך שבטיסה של שלוש שעות הוא יצרוך כ־2,250 גלונים של דלק ויפלוט כ־22 טונות של גזי חממה. מכאן שאם במטוס ישבו 200 נוסעים, כל אחד מהם יהיה אחראי לפליטת כ־100 ק"ג של גז חממה. במטוס פרטי, לעומת זאת, בהנחה שיושבים בו חמישה נוסעים, ייצר כל נוסע כ־1,000 ק"ג של CO2 – בערך פי עשרה. בהשוואה ליצירת גזי חממה על ידי מכונית טיפוסית, הרי שבטיסה מסחרית אחרת לאירופה, במטוס מלא, נייצר כ־20% ממה שהמכונית שלנו מייצרת בשנה שלמה. מכך עולה שטיסה אחת במטוס פרטי, שצריכת הדלק שלו היא כשליש מזו של בואינג 737, למשל מתל אביב לפגישה בריביירה הצרפתית, מייצרת זיהום כמו שתי מכוניות שנוסעות במשך שנה. אם נשחק עם המספרים עוד קצת, הרי שכל אחד מ־700 האורחים של עידן עופר במיקונוס, שטסו שעה הלוך ושעה חזור במטוס הפרטי שלהם, ייצרו זיהום וגזי חממה השקולים לשנה שלמה של נסיעה במכונית.
מס פחמן על כל טיסה
למי שמחליט להצטרף למהפכת האקלים ולצמצמם את פליטת הפחמן האישית שלו בגין נסיעות במטוסים, ניתן להציע שורה של המלצות. אפשר לטוס הרבה פחות, ואפשר להקפיד לנסוע במחלקת תיירים, שם הפליטות יתחלקו בין רבים, ולהעדיף טיסות ללא עצירות ביניים, כי כמעט רבע מצריכת הדלק בטיסה כולה נעשית בהמראה ובנחיתה. אפשר גם לנסוע באמצעים אחרים, כמו רכבות, אוטובוסים ומכוניות. נסיעה בטרמפים היא יעילה מאוד: הרכב שעוצר הרי ממילא ישחרר את אותה כמות של פחמן דו־חמצני.
דרך אחרת להתמודד עם טביעת הרגל הפחמנית היא לשלם כדי לתקן את הנזק. ישנן חברות תעופה, בהן דלתא ויונייטד האמריקאיות, שיקבלו מהנוסעים המודאגים כסף שיושקע בפעילויות שסופגת פחמן, כמו שתילת עצים. לפי פרסום ב"גרדיאן" מיולי, ממשלת בריטניה מתכוונת להטיל מס פחמן על כל כרטיסי הטיסה כדי לעורר מודעות ולעודד שימוש באמצעי תחבורה מזהמים פחות. כדי לקזז את גזי החממה של טיסה בת ארבע וחצי שעות מניו יורק לסן פרנסיסקו, המייצרת כטונה של פחמן, חברת יונייטד מציעה לנוסעים שתי חלופות: תרומה של תשעה דולרים עבור חוות שבשבות רוח בטקסס, או תרומה של 11 דולר עבור תוכנית לשימור יערות בפרו. נוסעים יכולים לגלות ערנות גם בדברים הקטנים: הדיילים במטוסים מבקשים לעתים מהנוסעים לסגור את הווילונות בחלון לאחר הנחיתה והעצירה, כי כך פנים המטוס יתחמם פחות על הקרקע, ויידרש פחות דלק כדי להפעיל את מיזוג האוויר לקראת הטיסה הבאה.
כל אלה לא יספיקו כדי לעצור את התחממות כדור הארץ, או אפילו כדי להאט בשיעור משמעותי כלשהו את פליטות הפחמן של תעשיית התעופה – ובוודאי שלא את אלה של המטוסים הפרטיים. ממילא, הבעלים והנוסעים במטוסים הללו הם לעתים קרובות אנשים שהתעשרו תוך התעלמות מההשפעה של מעשיהם על הסביבה ועל גזי החממה. עידן עופר, למשל, מחזיק בין השאר בבתי זיקוק ובקבוצת כימיקלים לישראל, שניים מהתאגידים המזהמים בישראל, ובדיוק אותן חברות אשר משרד איכות הסביבה תמיד היה סלחני ומתחשב כלפיהן.
לפיכך, אולי הרעיון הבא הוא הכיוון הנכון: לאסור, להגביל או להטיל מס משמעותי על השימוש במטוסים פרטיים – שבסופו של דבר לא תורמים דבר לאנושות למעט נוחות וסטטוס אנשים שעבורם גם טיסה במחלקה ראשונה במטוס מסחרי היא חוויה קשה. לאחר שבסקנדינביה המציאו מילה לביוש הטסים (וגם מילה נוספת, "סמיגפליגה", עבור אלה שבוחרים לטוס, אבל עושים זאת בחשאי), ועל רקע עליית המדרגה במודעות למשבר האקלים, הנה תחזית שלנו, שאולי לא תשמח את 50 בעלי המטוסים הפרטיים בישראל: בשנה הקרובה, ודווקא באירופה, יתחילו לדבר על איסורי טיסה כאלו – ובשיא הרצינות.
יודעים מה הסיפור הבא של mako כסף? כתבו אלינו money@mako.co.il
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
הבנקים אוהבים להעניק אשראי לסלבס: את פישמן ונוחי החליף אדם נוימן
המאבק בפתח תקוה מעלה הילוך: יותר מ-3,000 התנגדויות לתוכנית סירקין