בואו נסתכל על העיר שלנו. היא חדשה ונוצצת ומתוחכמת: רובוטים, מכונות ממכר מזון,  האיש שבקיר. אבל, שימו לב; מתחת לכל החדש והנוצץ מסתתר לו כנראה הטבע שלנו - טבע האדם. שיחות אישיות ורגשיות, בכי, מריבות, צעקות, עלבונות. ומעל כל אלה מתחילות לצוץ התכניות האסטרטגיות. את מי חוסמים, את מי מדיחים, למי עוזרים ולמי מקלקלים.

הנה.

דודו והודיה יושבים בבר. "את קונצנזוס, הודיה", דודו אומר, "כולם אוהבים אותך".

ומצד שני, דודו כועס על ג'ו: "ג'ו הראשון לעלות קורבן". וג'ו נחרץ לא פחות: "נשלח אותו לכל הרוחות, הוא לא מבין שיש אנשים שלא אוהבים את קרבתו".

המשתתפים עסוקים בסוגים שונים של אסטרטגיה. הם מנסים להקטין את ההון של העשירים ביותר ולפעמים להציל את אלה שבתחתית הרשימה. אם מישהו מהווה איום, כמה מהם היו רוצים לחסום אותו. הלוואי שלא היית כאן, אומר דודו לרומי, הלוואי שידיחו אותך.

והנה, אני פתאום קולט שמה שנראה כאילו הוא עתידני בלבד, צומח מתוך שורשים שמגיעים אלפי שנים לאחור.

אני צופה בפרק ואני טס אחורה למקום אחר ולזמן אחר: לאתונה של המאה השישית והחמישית לפני הספירה. ומדומיניק וג'ו והודיה ורומי אני מגיע לפוליטיקה ואסטרטגיה, ולחרסים. כן, לחרסים

אחת ממילות הגנאי שמסתובבות בעיר שלנו (ולא רק בה) היא המושג "פוליטיקאי". אבל פוליטיקאי, כמו מושגים רבים אחרים שהתגלגלו להם במשך השנים, הוא לא  מושג שלילי במקור שלו.

פוליטיקאי הוא האיש שעוסק בעניינים של הפוליס. ופוליטיקה היא התחום של הניהול של הפוליס; אותה עיר מדינה שהתקיימה ביוון העתיקה.

גם "אסטרטג" היא מילה שנאמרת בהרבה אמביוולנטיות במשחק שלנו. נראה שהשחקנים לא בטוחים בדעתם. מצד אחד, הם מדברים בהערכה על מי "שמשחק את המשחק" ומצד שני, כועסים עליו שהוא "לא אמיתי", אלא אסטרטג.

והנה, גם המושג "אסטרטג" ו"אסטרטגיה" הגיעו אלינו מהפוליס של יוון העתיקה. "סטרטגוס" הייתה דרגת פיקוד גבוהה בצבא, ומכאן היו הסטרטגוסים מייצרים דרכי פעילות שהלכו ונקראו, במהלך השנים, על שמם - אסטרטגיות.

בימים ההם בזמן הזה

אבל לב השבוע שלנו הוא ללא ספק אירוע ההדחה. וגם זה קרה ביוון העתיקה. כן, באתונה העתיקה הדיחו "משתתפים" שהציבור לא אהב, או כאלה שהיוו איום על הציבור.

פשוט ככה.

לפרקטיקה הזו של ההדחות קראו בשם "אוסטרקיזם" או "אוסטריקזמוס", ואותה נכיר היום. אוסטרוקון – פירושו ביוונית עתיקה – פשוט "חרס". חרס כמו העציצים בגינה. ועל חרסים נהגו, בימים האלה, לכתוב רשימות והערות ואפילו מכתבים.

האוסטרקיזם היתה פעילות פוליטית (כלומר, של ניהול הפוליס) שבה נערך כל הציבור כולו להצבעה על אדם שאותו ירצו רוב אזרחי אתונה להדיח מהעיר.

פשוט ככה.  הדחה.

את שמות האנשים שביקשו להדיח כתבו התושבים של אתונה על חתיכות חרס שבורות, ומכאן השם אוסטרקיזם.

והנה, ככה זה עבד אז. בכל שנה אפשר היה להדיח אדם אחד בלבד. אלה היו החוקים. ממש כמו שבמשחק שלנו מדיחים בימי חמישי, וגם כאן משתתף אחד. כל משחק והחוקים שלו.

כל שנה, בסביבות ינואר – פברואר, הועלתה לדיון באסיפת העם של אתונה (המכונה ה-דמוס – ועל שמה המושג דמוקרטיה – שלטון הדמוס) השאלה האם להדיח גם בשנה זו.

אם הרוב חברי הדמוס (חבר האזרחים) רצה להשתמש בשנה זו בנוהל ההדחה, התחילה להתארגן ההצבעה הראשית. ואז זה קרה. בסביבות אפריל התקיימה ההצבעה העיקרית על ההדחה.

כל אזרח הוזמן לכתוב על שבר חרס את שם האזרח האחד שאותו הוא היה רוצה להדיח מהעיר. כל החרסים נאספו בקלפיות (גם זה מושג יווני – קלפי היא כד ביוונית עתיקה), ונספרו. אם מספר המשתתפים בהצבעה היה קטן מששת אלפים, ההצבעה בוטלה ולא היו מדיחים איש באותה שנה.

אם היו מעל ששת אלפים חרסים, כלומר, מעל ששת אלפים מצביעים, נערכה ספירה נוספת.

בעוד בספירה הראשונה ספרו רק את מספר החרסים, בספירה העיקרית רשמו את שמות המועמדים להדחה. ואז מי שזה בכבוד המפוקפק ושמו הופיע במספר הגדול ביותר של חרסים, הוגלה מאתונה למשך עשר שנים תמימות, בלי יכולת לחזור, עד לסיום התקופה.

ממש "בימים ההם, בזמן הזה".

אושי שהם קראוס, ד"ר לפילוסופיה של הכלכלה, לימד שנים בבתי הספר לכלכלה ולמנהל עסקים במכללה למנהל. עוסק בעתידנות פיננסית, הרצאות ויעוץ. הוא בעל הפודקסטים "דוח פינטק" ו-"קטע כלכלי".

רוצים לכתוב לאושי? ushi@ushi.co.il