ניקול ראידמן יודעת שקשה להזדהות איתה. זה לא רק המותגים, המטוס הפרטי, העושר הבלתי נתפס, המזווה העמוס יותר מסופרמרקט בינוני או העובדה שהיא חיה את מרבית חייה הבוגרים לצד אוליגרך. עבור רוב האנשים, ניקול ראידמן היא כל מה שהם לא. אבל בתקופה האחרונה – דווקא כשכולם נכנסים לבידוד - נראה שראידמן רוצה יותר מתמיד להפיל את המחיצות ולהבהיר לנו שהיא בסך הכל אדם בעולם, עם אותן הבעיות שיש לאנשים אחרים, עם אותם החששות מהעתיד, ובעיקר עם אותה הבדידות המאיימת.
"הרצון היחיד שלי אחרי הקורונה זה ללכת לחבק אנשים. חוץ מהילדים שלי אף אחד לא מחבק אותי כרגע", היא אומרת לי בראיון שמתקיים, על פי צו השעה, בשיחת וידיאו. "גם לפני הקורונה לא קיבלתי יותר מדי חיבוקים", היא מבהירה מיד, "אבל לפחות פגשתי קצת חברים ואנשים שאני אוהבת. מאוד קשה לי בלי חום אנושי בכלל, זה הורג אותי. אני מחכה שהכל ייגמר ולא משנה מי האדם הראשון שאני אראה, מצדי שיהיה נהג מונית או שליח, אני אחבק אותו. בא לי לחבק ולהעריך את הכוח שיש באהבה ובחיבוק".
אז את מרגישה את הלבד גם בלי קשר למגפה.
"אני עכשיו אדם מאוד מאוד בודד. אני מרגישה את זה בתקופת הקורונה מאוד חזק. גם בתוך הזוגיות שהייתה לי הייתי מאוד בודדה, אבל אחרי הפרידה הבדידות היא נקייה. אין אפשרות להפיל את האחריות על מישהו אחר, האחריות היא עליי. הייתי מוצאת את עצמי גם לפני הקורונה בלילות של בכי. אני רק רוצה שמישהו יחבק אותי. אני מאחלת לעצמי בחג הפסח וגם אחריו לצאת ממעגל הבדידות שאני נמצאת בו הרבה מאוד זמן".
גם אנשים בלי זוגיות מקבלים חיבוקים לפעמים, לא?
"אין לי משפחה, אין לי אחים, אין לי אמא ואין לי אבא. הם בחיים, אבל אני לא בקשר איתם מסיבות מורכבות של החיים. אני לגמרי לבד, זה אני והילדים. אנשים אומרים שהם חוגגים את החג לבד עכשיו בגלל הקורונה, אצלי שום דבר לא השתנה. החג שלי הוא לבד כך או כך. זה לא משנה שאני אדם מוכר, אשת עסקים או במעמד סוציו-אקונומי כזה או אחר, כי אין דבר יקר יותר בעולם מאהבה. הייתי מוכנה להתחלף עם כל אדם שאוהב ונאהב ושנכנס למיטה בלילה ויש לו את מי לחבק. הייתי תורמת את כל הגוצ'י-פוצ'י ודיור שיש לי בשביל מישהו אחד שיאהב אותי, אבל את זה לא קונים בכסף. אהבה זה הדבר היחיד שאי אפשר לקנות. אנשים צריכים לקבל פרופורציות ולהעריך. כסף זה לא הכל בחיים. זה מנוע, כוח והשפעה, אני מקנאה באנשים אוהבים ונאהבים".
מי האדם הכי קרוב אלייך עכשיו?
"נדב אליהו, חבר קרוב שלי. יש לי עוד חברים שאני בקשר איתם כמובן ואני בקשר מאוד טוב עם אקי אבני. אמרו שרבנו, אבל שטויות. זה לא היה ריב, כל חברות יש לה מבחן זמן. הוא הכניס אליי לחיים את אמא שלו, חנה אבני. אני כבר קוראת לה אמא והילדים שלי קוראים לה סבתא. היא אימצה אותנו ואנחנו מדברות כל יום בטלפון. היא האישה הכי טהורה שאני מכירה והפכה עכשיו לסוג של משפחה שלי. זכיתי בה".
אגב אקי, היה לך קשה עם השמועות שהיו עליכם בעקבות העבודה על הקליפים?
"אנשים היו רגילים שיש סביבי כל הזמן הומואיות ופתאום יש לי חבר סטרייט והיו מלא שטויות בתקשורת שאפילו לא התייחסתי אליהן וגם לא אתייחס אליהן, כי זו הזיה אחת גדולה".
אני עושה עבודה של עשר מנקות
ראידמן היא עדיין האישה חסרת המעצורים שנחושה להגשים את כל חלומותיה, שלא מזמן החליטה לפתוח בקריירה של כוכבת פופ בהשקעה עצמית של מיליונים. אבל היא גם דואגת להזכיר שהיא עוברת את המשבר הנוכחי כאם חד הורית לשני ילדים – ריצ'י (5) ומישל (9) - שאין להם כרגע מסגרת, בעלת עסק שחוששת לעתידה ולעובדיה, ופרודה טרייה בת 33 שרגילה להרבה יותר אנשי צוות בסביבה.
אז מי אחראי עכשיו על התפקוד של הבית? יש קניות, ניקיונות, בישולים…
"יש לי רק צוות אבטחה פה, הם רק מחוץ לבית כרגע. יש פה בדרך כלל 30 אנשי צוות. יש לי מטפלות, גננים, מנקות, אנשי בריכה. אין אותם יותר, הכל אני. אני עושה לבד. אני מעלה סטוריז על איך אני מנקה את הגינה. יש לי רק מישהי אחת שגרה אצלי בבית, אבל היא לא באמת יכולה להשתלט על כל מה שקורה פה. זה בית ענק. אני עושה כרגע עבודה של 10 מנקות שחסרות".
את מרגישה פרטיות בבית שיש בו 30 אנשי צוות בימים רגילים?
"מה אני צריכה פרטיות? אני בקושי בבית, אני עובדת כל הזמן. כל עוד אני במקלחת לבד - יש לי פרטיות מבחינתי".
מה את כבר יכולה לספר על החיים אחרי הפרידה מצ'רנוי?
"אני שומרת על כבודו של מיכאל, לא אכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ. אין סיבה לעשות את זה. הוא אבא של הילדים שלי. היו לנו 12 שנים ביחד, אני לא יכולה להגיד שרק צד אחד אשם. אני אשמה שמשכתי את זה כל כך הרבה, הייתי צריכה לסיים את זה הרבה לפני. גדלתי בלי אבא, לא רציתי שהילדים שלי יגדלו בלי אבא. לפעמים, וזו עצה שלי לכל מי שקורא את זה, אין דבר טוב בלסבול למען הילדים. צריך לאזור אומץ, לקום וללכת. אל תפחדו, הפחד הוא ההרס הכי גדול. הרבה מאוד מהרווקים יזדהו איתי עכשיו, אבל לי יותר קשה כרגע. זה לא קל להיות אם חד הורית, עם הסטיגמות שיש עליי. הסיכויים שלי למצוא אהבת אמת, לא אהבת אינטרסים, הם הרבה יותר נמוכים מהסיכויים של אדם אנונימי. אני מפחדת מבדידות. זה לא משהו שאני מדברת עליו בדרך כלל, אבל זה המצב הנתון. הקורונה נותנת את האותות שלה וגורמת לי להרגיש הכל בצורה יותר עמוקה".
אז את רואה את עצמך נכנסת לזוגיות? מתחתנת ומביאה ילדים?
"מאוד. אני חושבת שלכל אדם מגיע להיות מאושר. אני לא מצטערת על מה שהיה לי, אל תבין לא נכון. היו לנו גם המון רגעים יפים בזוגיות הזו".
ובכל זאת אמרת שחיית בגיהנום.
"נכון, אמרתי שחייתי בגיהנום, אבל התכוונתי לגיהנום רגשי וזה מה שאנשים צריכים להבין. זה נבע מהרבה מאוד סיבות, לאו דווקא מהיחסים שלי עם צ'רנוי, הרבה גם בגלל חוסר הבנה, פער גילים, חוסר כבוד, זלזול. אנשים חושבים לפעמים שאם יש למישהו כסף הוא מלך העולם וככה מאבדים פרופורציות. צריך לזכור שאם יש הרבה כסף - יש הרבה צרות. יש הרבה מלחמות מצוצות מהאצבע שקשורות לזה. כל החיים רציתי משפחה גדולה, שמחה, מאושרת ולשבת סביב שולחן גדול. עשיתי בזוגיות הזו כל מה שיכולתי כדי להפוך את הילדים שלי ואת המשפחה שלו למשפחה מאוחדת אחת גדולה. בהתחלה הצלחתי, בשלב מסוים הרצון של הילדים שלו להשתלט על הכסף של אבא שלהם ולשלוט בכסף פשוט מנע מהם להיות חברים שלי, הם ראו בי אויב".
אם אני מחזיר אותך 12 שנים אחורה, את עושה את אותו דבר? נכנסת לזוגיות עם צ'רנוי שמבוגר ממך ביותר משלושה עשורים?
"בגלל הילדים אני אגיד שכן. אי אפשר לדעת את חוקי הגורל. ואם הייתי עם מישהו אחר, אולי לא היו לי ילדים ודברים אחרים כן? זה מה שהיקום שלח לי, זו מערכת היחסים שעברתי. הפקתי ממנה המון לקחים. התפיסה המעוותת שלי, של ילדה פגועה מהחיים הלא יציבים של ההורים שלה, גרמה לי לעשות את הבחירה הזו ולהיות עם מישהו שמבוגר ממני, בתקווה שזו תהיה מערכת יחסים יציבה לכל החיים. אני אדם טוטאלי ובאמת האמנתי שאני ומיכאל זה עד הסוף. נאחזתי בשיניים לשמור על זה, במיוחד בשביל הילדים. אני מצטערת על דבר אחד - שכשהבנתי שזה לא זה, הייתי צריכה לחתוך. מי שחושב שאני נשארתי מהזוגיות הזו עם סכום שאני יכולה להרשות לעצמי שלא לעבוד, טועה טעות חמורה. אני קמה כל בוקר ומפרנסת את הילדים שלי. אני יודעת שאין לי על מי לסמוך".
אנשים חושבים שכשאתה נפרד מאוליגרך אתה נשאר עם מיליארדים
"הרבה עצמאים לא ישנים בלילות וגם אני לא ישנה עכשיו בלילות", ממשיכה ראידמן להדגיש את האחריות האישית שהיא מרגישה. "אנשים חושבים שלניקול ראידמן אין צרות, אז הנה הפתעה - יש לי".
ואלה צרות שאפשר להשוות לצרות של עצמאים מן השורה?
"יש לי משרד פרסום, יש לי מאות עובדים ואני מפרנסת המון משפחות. יש לי אחריות ענקית על הכתפיים. יש לי עובדים כבר למעלה מעשור. ענף ההפקות, האירועים, ההופעות, הפרסום - הכל נפגע. אני בהיסטריה עכשיו. אמנם לא לוקחת כדורי הרגעה כי אני יודעת לאזן את עצמי, אבל אני מתה מפחד לקום ביום שאחרי הקורונה למשק מרוסק לגמרי ובלי יכולת לפרנס את עצמי ואת העובדים שלי. חברים, הלו, אנחנו כולנו באותה סירה. אל תחשבו לרגע שאני אחרי הקורונה הולכת לעשות אירועים ראוותניים ולנקר עיניים. שמעתי אנשים שאומרים 'ביבי מקציב 500 ש"ח לכל ילד במשפחה וגם ניקול ראידמן תקבל את ה-500 האלה, לא מגיע לה'. אז נכון, אני לא במצב הזה, אבל אני בהחלט במצב שאני מאוד חרדה לעתיד העסקים שלי".
זו הפעם הראשונה שאת מרגישה חרדה כלכלית בשנים האחרונות?
"לחלוטין. אני לא הרגשתי חרדה כלכלית כשנפרדנו כי תמיד ידעתי שתהיה לי זכות ויכולת להתפרנס בעצמי. ידעתי שאולי אני אצטרך לצמצם יותר בהוצאות שלי וזה לא הפחיד אותי. אנשים חושבים שכשאתה נפרד מאוליגרך אתה נשאר עם מיליארדים, אבל זו טעות ונשאיר את זה ככה, לא ארחיב יותר מזה".
מה הדבר שהכי מפחיד אותך?
"זה בטח נשמע לאנשים מצחיק לקרוא את זה, אבל אני עובדת מחודש לחודש. יש לי עסק יהלומים שבו אני מעצבת תכשיטי יוקרה בארץ ובעולם - הוא נעצר. סגרתי אחרי 9 שנים עסק בכיכר המדינה שמכר רק מותגי יוקרה, כי הוא היה פחות רווחי, לא אשקר. אנשים לא מוציאים המון כסף על מותגי יוקרה עכשיו. סגרתי אותו גם כי זה נמאס לי ומיציתי את זה. אנשים שוכחים שעוד לפני מיכאל היה לי משרד פרסום והפקות. חזרתי לתחום הזה כי אני אוהבת את זה וזה הייעוד שלי - אבל התחום הזה לא קיים כרגע. כל הלקוחות שלי הם לקוחות פרימיום, וכולנו באותו משבר. זה כדור שלג. בחודשיים של הקורונה הפסדתי מיליונים. זה לא כסף שהיה הולך לקניות של תיקי הרמס. זה כסף שהיה הולך למאות ספקים שפירנסו את המשפחות והעסקים שלהם. משוזרת הפרחים הקטנה עד חברות הקייטרינג, שפים, תאורה והגברה. ברגע שניקול ראידמן הורידה את השאלטר, לא יכולה לעבוד ולפרנס את כולם - כולם קורסים, וזה הפחד שלי. זו פעם ראשונה שאני מדברת על זה".
זו מעמסה רצינית. מפתיע לשמוע את כל זה ממישהי שמסמלת אסקפיזם.
"זו האמת ואין לי בעיה להגיד אותה. מעבר לדמות הנובורישית שלי שנוצרה בדמות 'מעושרות' יש את ניקול ראידמן שהיא אמא, אשת עסקים והיא אמן. הדמות שהייתה במעושרות כבר לא קיימת. טיפחתי את הדמות של הריץ' ביץ' ההיא ממקום של חוסר ביטחון. בילדות שלי הייתי אאוט-סיידרית, כל הזמן הייתי מושפלת. רציתי לעמוד על הרגליים ולהגיד 'הלו, שומעים כולכם? מי שקרא לי רוסיה מסריחה? הנה, חמודים, אני פה. תראו איפה אני ואיפה אתם'. אני לא שם יותר. אין לי רצון להשתמש בנובורישיות כדי להוכיח למישהו משהו. אני לא קוראת תגובות וטוקבקים ולא כתבות מרושעות בעיתונים שמאלניים שמטנפים כי אני חברה של שרה נתניהו".
הדעות החברתיות שלי הן שמאל קיצוני
החברות עם שרה נתניהו אכן משכה אש לכיוונה של ראידמן לא פעם ולא פעמיים. ראידמן הביעה את תמיכתה הבלתי מסויגת בבנימין נתניהו בכל מערכות הבחירות האחרונות ואף ליוותה (יחד עם הפרוד צ'רנוי) את ביקורו הממלכתי של נתניהו בברזיל בשנה שעברה. שרה מצדה מגיעה לאירועים של ראידמן וגם נראתה באירוע הגרנדיוזי שבו הושקה הקריירה המוזיקלית שלה, בתקופה פוליטית מתוחה למדי.
לא מזמן עשית לייב עם שרה נתניהו. אריאנה מלמד כתבה עליכן ב"הארץ", ואני מצטט: "שיחה מטורללת בין שתי נשים מנותקות", אני מניח שאלה הדברים שאת מתכוונת אליהם. מה יש לך לענות על זה?
"אני ושרה דיברנו על קשישים, דיברנו על המצב במדינה, שרה היא פסיכולוגית קלינית והיא נתנה בלייב שלי גם טיפים להתמודדות עם המצב והקורונה ואיך להסביר לילדים הכל. ציטטת את עיתון 'הארץ', מה אני מצפה מהם שיכתבו עליי? הם עיתונאים מקסימים שלא משנה מה אנחנו נעשה ולא משנה מה יהיה, הם תמיד יכתבו את החרא. אם אני ימנית ויש לי חברים ימנים זה לא אומר שאני לא מכבדת זכויות אדם או נגד הקהילה הגאה, שהם המשפחה שלי. אני מאוד מאוד ליברלית. הדעות החברתיות שלי הן שמאל קיצוני. כל מה שקשור לנישואים אזרחיים, שמירת שבת, פונדקאות לזוגות חד-מיניים… אני הכי שמאל ואלחם על זכויות האלה. אבל צריך להבין שבשביל לטפל בבעיות האלה צריך לטפל קודם כל בבעיות שקשורות לביטחון".
יצא לך פעם להגיד לביבי או לשרה "מה עם זכויות להומואים? מה עם נישואים אזרחיים? בואו נעשה משהו ונשנה את זה"?
"לגמרי. עם ביבי פחות ניהלתי שיחות על זה. עם שרה לגמרי, אבל אנשים צריכים להבין שהממשל בישראל דפוק. אנחנו לא פה דמוקרטיים ורפובליקניים כמו בארצות הברית. מה זה ימין? ימין היום זה גם החרדים, אין לי שום דבר נגדם, אבל הם לא יכולים לכפות דת על מדינה, אני מצטערת. אבל זו המניפולציה. למה אני צועקת לאנשים להצביע ליכוד? כי ככה הליכוד יתחזק, ביבי יוכל להקים ממשלה גם בלי החרדים ולטפל בבעיות החברתיות שהחרדים לא יכולים לתת לו לטפל בהן. אם לביבי היו לבד 60 מנדטים, היה פה עולם אחר. שרה טיפלה כבר באופן אישי בסיוע לילדים של זוגות חד מיניים שהיו תקועים בארצות הזויות, אבל את זה התקשורת לא תסקר".
לא תמיד היית בעד שרה וביבי, זה הגיע בשנים האחרונות.
"לפני שהכרתי את שרה הייתי בדיוק כמו כולם, הייתי ניזונה מהתקשורת. אתה קורא שאנשים הם ככה או ככה ואתה אומר 'וואלה, זו האמת'. אמרתי לשרה בעצמי 'תקשיבי, מגיעה לך התנצלות, הייתי ניזונה מהתקשורת וחשבתי עלייך דברים נוראיים'. היא אישה חכמה, רגישה. הזוג הזה מתאבד למען המדינה. היום ביבי ושרה הם החברים הכי קרובים שלי, כשעברתי את הפרידה הם היו איתי. הם דיברו איתי, דאגו, התקשרו, שאלו, רצו לדעת מה עם הילדים".
לא בא לך להגיד לשרה, "מה את צריכה את כל הביקורת והחקירות על הראש? עדיף שהוא יתפטר ותטיילו בכל העולם, תיהנו כל עוד אתם יכולים"?
"אמרתי לה שהיא מקריבה את החיים שלה ושל הילדים שלה למען המדינה ואפילו לא מקבלת על זה תודה. אם הם היו אנשים גרידיים הוא כבר מזמן היה פורש והופך להיות המרצה הכי יקר שיש. הוא יכול לקבל מיליון לשעת הרצאה אחת, אז שאנשים יחשבו רגע מה הם צריכים לחיות בבלפור הרקוב הזה, שהתנאי מחיה שם הכי גרועים שיש, כמעט כמו בכלא. יש שם עובש. קורונה זה פחות מסוכן מהעובש בבלפור. הם יכלו לחיות בבית קוטור ולעקוף אותי ואת כולם ולעשות מיליונים בחודש, אבל זו תפיסת העולם שלהם - שליחות למען המדינה. אם הוא יגיד 'נמאס לי, אני הולך', מה יהיה? גנץ יהיה ראש ממשלה? אני בורחת כפליטה פוליטית לקירגיזסטן. אני מאחלת לנו שנעבור את התקופה הקרובה ושהוא ימשיך לנהל את המדינה עד שיהיה פה מנהיג שקול, אחראי ועם ביצים שיוכל להחליף אותו. לצערי ביבי לא יכול להיות פה לנצח, הייתי שמחה שהוא כן".
ניקול ראידמן תהיה בפוליטיקה בעתיד?
"אני חושבת שכן. מאוד רציתי ללכת לפוליטיקה, זה בער בי לפני שנים. האמת ששרה עצרה אותי ואמרה לי 'את מוכנה להקריב את החיים שלך ושל הילדים שלך למען המדינה כמו שאני עושה?'. אני לא מוכנה שהילדים שלי יעברו את מה שהילדים שלה עוברים, אני רוצה שהילדים שלי יגדלו עכשיו בשקט. כשהם יתבגרו אולי נוכל לעשות את זה. אני יכולה לשלב ליברליות וזכויות אדם יחד עם ביטחון המדינה, זה בקושי קיים בפוליטיקה היום. אם אני אהיה בפוליטיקה אני אהיה בלי אינטרסים, אני לא אקח משכורת ואני מאחלת לעצמי שלא אזדקק לה בכלל".
גם עומר אדם לא רק זמר
עד שהתנאים לקריירה הפוליטית של ראידמן יבשילו, עיקר האנרגיה שלה – לפחות עד שנכנסה לתמונה מגפת הקורונה – מופנה לקריירה המוזיקלית שלה. אם חשבתם שזו רק עוד גחמה שלה שיכלה להתחלף בשאיפה חדשה בכל רגע, תחשבו שוב. ראידמן מבהירה שהיא רואה בעצמה זמרת פופ לכל דבר.
את יודעת שיש זמרים ומוזיקאים שמתמרמרים ואומרים שהם היו צריכים לעבוד קשה כדי להגיע לקיסריה ואת פשוט "קנית את קיסריה".
"מה זה קניתי את קיסריה? מכרתי חצי מהכרטיסים בשבוע לפני הקורונה לאנשים ולוועדי עובדים. היה לי עוד תאריך לפתיחת מופע, הייתי מוכרת את כל הכרטיסים אם לא היה קורונה. אני לא צריכה לרצות אף אחד, אני זמרת פופ, יש לי את הנישה שלי. שיתוף הפעולה שלי עם סאקיס שהוא כוכב ענק ביוון ואירופה, מוכיח את זה. הוא בטח לא הגיע ושר איתי בגלל הכסף שלי. היה אמור להיות לנו טור באירופה עם הרבה מאוד הופעות. לא שילמתי לאנשים כסף שיצפו בי ויזמזמו את 'צ'או בייבי' או 'החיים שלי יפים'. היה אצלי חשמלאי דרוזי שאמר לי שהוא חייב להראות לי סרטון. הוא פתח את הטלפון והראה לי את אבא שלו, דרוזי בן 70, ששר בקולי קולות 'צ'או בייבי'. אז זו ההצלחה האמיתית".
יש כבר חומרים מוכנים לעתיד? עוד שירים בדרך?
"בטח. הייתי בפריז עם צוות ענק, היינו שם כדי לצלם קליפ לשיר חדש ופתאום בגלל הקורונה הכל התבטל וחזרנו לארץ. יש לי חומרים מטורפים וגם דואט עם סאקיס שייצא בעתיד. הייתי מתה להופיע בקשת 12 בלייב, אבל הנגנים שלי ביוון! אין לי כלים כרגע. אני משתגעת מזה. אנשים יכולים להגיד מה שהם רוצים על קריירת המוזיקה שלי, אבל עם כל הכבוד, אנשים רכשו כרטיסים להופעות שלי וזו הפרנסה שלי כרגע. בתור אמן אני לא יודעת איך אצליח להתאושש. אין חתונות, אני לא מתביישת להגיד שהייתי אמורה להופיע בחתונות ואירועים פרטיים, אבל הכל התבטל".
את רואה את עצמך בעוד עשור נטו זמרת?
"אני כבר זמרת, אבל אני לא יכולה שזה יהיה המקצוע העיקרי שלי. גם עומר אדם זה לא המקצוע העיקרי שלו, גם הוא מנהל הרבה עסקים שלא קשורים למוזיקה. אמנים, גם בישראל וגם בעולם, חייבים עסקים מהצד, אלא אם כן קוראים לך ביונסה. למרות שגם לה יש עסקים".
עכשיו באמת לא הזמן הכי טוב להישען על תעשיית המוזיקה. את בבית, לבד, עם שני ילדים, אין מסגרות ואסור לצאת. איך נראה סדר היום שלכם?
"הילדים שותפים מלאים לכל העשייה בבית. יש לי חוקים מטורפים שקשורים למסכים וטלפונים. אני מחזירה אותם עכשיו לאט לאט לעקרונות החינוך הרוסי, החינוך של פעם. הילדים שלי פתאום מקפלים כביסה עכשיו, שוטפים צלחות, עוזרים לאמא לבשל. עשינו סדנת בישול, שזירת פרחים, יצירה. הכל תלוי איך אתה בונה את הלו"ז של הילד. הם עסוקים עכשיו מבוקר עד לילה, יש להם גם לימודים מרחוק".
אז יש גם יתרונות לקורונה?
"הדבר הכי טוב שיצא לי מהקורונה זה לא להסתכל על זה כעונש, אלא כחשבון נפש ארוך. חוסר היכולת להיות עם הילדים שלי אכל אותי. הייתי מסתכלת בקנאה על עקרות בית בהרצליה שנשארות עם הילדים שלהן, לא משנה שיש להן 18 מטפלות והן עסוקות בפדיקור-מניקור. רציתי אפשרות להיות עם הילדים ובזכות הקורונה קיבלתי את זה. אני פתאום מכירה אותם יותר. ריצ'י עשה לי הרצאה על כדור הארץ, דיבר על הטבע ועל זיהום האוויר. זו מתנה, תפסיקו להתמרמר על זה, תנצלו את הכל לטובה. תוציאו לילדים את האייפון מהידיים, תפסיקו לכעוס על הילדים בתקופה הזו. הילד לא אשם בתסכולים שלנו, צריך לקחת הכל ברוח טובה, עם כל הקושי בעסקים ובכלכלה. בתור אמא אני בתקופה הכי מאושרת שלי, יש להם אותי במאתיים אחוז".
אם אחד הילדים שלך יאהב את בני מינו. איך תגיבי?
"אוי, אמן! היה לי חלום שריצ'י יצא גיי, כל כך רציתי בן הומו. עשיתי עליו מלא ניסויים. הייתי מביאה לו שפתון ורובוט - והוא היה בוחר רובוט. כל החברים שלי צחקו עליי שאני קיבלתי את העונש הכי גדול ויצא לי גבר סטרייט ולא הומואית. אם אני אעשה עוד ילד אני אתפלל שייצא לי ילד הומו. איך אני אשמח, אלוהים. אני שומעת סיפורים על אנשים שמפחדים להגיד להורים שלהם שהם הומואים או לסביות. מה יש לכם? העיקר שהילד שלכם יהיה מאושר ושיהיה לו טוב".