מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע | עיצוב: סטודיו mako
הציטוט מול המציאות (1): שאלה של סטטוס

הציטוט (1): "פייסבוק העלו היום חזרה את 'סטטוסים מצייצים'" (ynet, הפניה בעמוד הבית, 18.1.2015).

הציטוט (2): "פייסבוק יעלו היום חזרה את 'סטטוסים מצייצים'" (ynet מנסה לתקן את ההפניה אחרי שהתברר שהעמוד 'סטטוסים מצייצים' עדיין לא הוחזר, 18.1.2015).

מי נגד מי
ההפניות בעמוד הבית של ynet. סטטוסים כבר לא מצייצים

המציאות: ביום רביעי הודיעה פייסבוק כי העמוד "סטטוסים מצייצים" הוסר לצמיתות.

"העין השביעית" נגד ynet נגד "העין השביעית" נגד ynet

ואם כבר ynet, למקרה שפספסתם, קבלו לינק.

ויש התפתחויות בעלילה בלינק הזה.

נשים? מזרחים? ב"הארץ" מעדיפים גברים אשכנזים (1)

בעמוד 2 היוקרתי של "הארץ" מופיעים מדי יום ארבעה טורי דעה חתומים. כמה מהם הללו נכתבו בידי נשים? וכמה מהם נחתמו על ידי כותבים ממוצא מזרחי? שאלות מצוינות. את התשובות להן תוכלו למצוא באייטם הבא. למה אני מטריח אתכם בנוגע לעמוד המאמרים של "הארץ"? כי ביום שישי לפני שבועיים התפתח בטוויטר קרב ציוצים מרתק בנושא בין מגישת התכנית "סדר יום" ברשת ב', קרן נויבך, לבין מו"ל "הארץ", עמוס שוקן. בתפקידי אורח: יהודה נוריאל, עודד קרמר, יועז הנדל וירח טוקר. שנתחיל? יאללה.

קרן נויבך: "בוקר טוב! גם הבוקר עורך עמודי הדעות ב'הארץ' לא מצא אף אישה שדעותיה מעניינות או חשובות מספיק כדי להיכנס לעיתון".

עמוס שוקן: "ומה עם עורכת הדין שפרה קפלן? את לא סופרת אותה?".

קרן נויבך: "היא נמצאת בעמוד האחרון, השמור למאמרים של אורחים, ואתה יודע טוב כמוני בדיוק מה ההבדל. עמוד 2 שלכם נטול נשים גם הבוקר. ועצם העובדה שאתה מציג בגאווה אישה אחת (!) משמונה מאמרי דעה שפורסמו הבוקר ב'הארץ' מלמדת עד כמה בתמונת העולם שלכם אין נשים".

עמוס שוקן: "יש לזה שתי תשובות: תראי למשל את מספר הנשים בעמוד 6 למעלה, ותראי למשל את מספר הנשים בעמוד 2 של תרבות וספרות, ובעיתון בכלל. והשנייה היא שנשים הרבה פחות שולחות מאמרים לפרסום. הן הולכות לפוליטיקה, למשפט, לבנקאות, אבל מאמרים לעיתון? בקושי".

קרן נויבך: "התשובה הזו לא מכבדת אותך. מביך עבורי אפילו להסביר לך עד כמה. נשים טובות רק לספרות? טובות לסיקור ולכתבות אבל לא למאמרי דעה?".

יהודה נוריאל: "ובדיוק אותו דבר עם מזרחים".

עמוס שוקן: "טוב, אז לפחות אנחנו לא מפלים בין נשים למזרחיים".

קרן נויבך: "זה נכון. גם אלו וגם אלו לא נמצאים בתמונת העולם שלכם. וזה חבל, כי אתם עיתון חשוב מאוד".

עמוס שוקן: "שתשלחנה מאמרים לאלון עידן ולרוית הכט, הוא והיא ישמחו לפרסם מאמרים טובים, רק שזה לא קורה".

קרן נויבך: "הן לא שולחות או שהמאמרים לא טובים? ואתה לא חושב שיש לנו אחריות כמעצבי דעת קהל לפעול באופן אקטיבי לשם כך?".

עמוס שוקן: "ל'הארץ' היה עורך ראשי יליד טוניס, ועורך ראשי חובש כיפה שחורה. ראש מערכת החדשות של הארץ אישה. מתי קרן שלחת מאמר דעה?".

קרן נויבך: "אני זו לא הבעיה. יש לי במה יומיומית להבעת דעותיי, ואינני זקוקה לבמה נוספת. הבעיה היא אצלכם".

עמוס שוקן: "אנחנו לא תכנית ריאליטי שעושה קוקטייל של שינקינאי אשכנזי מזרחי אישה הומו מתנחל. מי שיש לו דבר ראוי לומר, שישלח מאמר".

קרן נויבך (צילום: איל יצהר)
"כשאתה מסתכל על עמוד הדעות, זה לא מפריע לך? אתה לא חש אחריות לשנות את התמונה?" | צילום: איל יצהר
קרן נויבך: "ואיכשהו כמעט תמיד מי שיש לו משהו ראוי לומר הוא גבר אשכנזי. יש לכם אחריות לשינוי התמונה הזו".

עמוס שוקן: "תשאלי את אלון עידן. הן לא שולחות. ליסה גולדמן התנפלה עלינו כאן באותה טענה. שאלתי אותה, מתי שלחת מאמר? ענתה לי: צודק, אשלח. כלום".

קרן נויבך: "חוסר ההבנה שלכם שהתמונה המשתקפת מדי בוקר מעיתונכם היא חסרה ולקויה ושאתם צריכים לפעול כדי לשנות אותה, זו הבעיה".

עמוס שוקן: "הבעיה היא ממש לא אצלנו. מירב ארלוזורוב כן, ואחרת לא?".

קרן נויבך: "כשאתה מסתכל על עמוד הדעות, זה לא מפריע לך? זה נראה לך תקין? אתה לא חש אחריות לשנות את התמונה הזו?".

עמוס שוקן: "ממש אין לנו אחריות כזאת. זאת אחריות שלכן. האחריות היחידה שלנו היא לעשות עיתון טוב".

קרן נויבך: "יש לך אחריות לפעול נגד הכיבוש, אבל לא להביא תמונת עולם מלאה יותר לקוראים שלך? תמונת עולם שמשקפת יותר את המציאות?".

עמוס שוקן (צילום: עידו קינן)
"ממש אין לנו אחריות כזאת. זאת אחריות שלכן. האחריות היחידה שלנו היא לעשות עיתון טוב" | צילום: עידו קינן
עמוס שוקן: "לא מסכים עם זה. הכותבים אצלנו אינם 'מיצגים' של דומים להם, אלא מי שמביאים דעה ברמה שראוי שתישמע".

עודד קרמר: "עיתון טוב, ואני אומר את זה כגבר אשכנזי, לא יכול להיות עיתון של גברים אשכנזים. זה הופך אותו לביטאון. אז אם אתם נהנים לעשות את 'חדשות לודז'' זה אחלה, אבל אם לדעתך זה עומד בסטנדרט של עיתונות טובה, הבעיה חמורה".

עמוס שוקן: "אני תמיד שמח לשמוע על סטנדרטים חדשים של עיתונות טובה".

יהודה נוריאל: "עלי תאנה (או נענע) תמיד יימצאו, אבל חוסר הייצוג בפרונט משקף בעיה עמוקה ארוכת שנים, לא רק בעיתון הזה".

עמוס שוקן: "אז זה מה שאת רוצה: שנחזיר את קרני אלדד. גם אישה וגם מתנחלת. תמונת עולם מלאה. אה?".

קרן נויבך: "אתם מתבצרים בעמדתכם כי אתם חשים מותקפים. ההגמוניה שלכם נמצאת תחת התקפה ובמקום להיפתח לעולם המשתנה, אתם מסתגרים".

עמוס שוקן: "רגע, רגע, שכחנו ערבים בדיון הזה. קרן ועודד, מה עובר עליכם? אז מבחינתך, קרן, טוב יותר מירי רגב במקום 5 מדן מרידור במקום 5 כי היא אישה. הבנתי".

קרן נויבך: "אל תכניס לי מילים לפה ואל תקבע לי מה אני חושבת. ההשוואה הזו מלמדת בעיקר עליך ועל תמונת העולם שלך. לא שלי".

עמוס שוקן: "תמיד שמח לשמוע על תמונת העולם שמישהו חושב שיש לי, ובלבד שלא אשים לו מילים בפה. שבת שלום קרן, שמחתי להחליף דעות".

קרן נויבך: "שבת שלום גם לך, עמוס. בטוחה שאם תחפשו, תמצאו נשים ומזרחים שיודעים לכתוב טוב לא פחות מאלו שכותבים אצלכם באופן קבוע".

יועז הנדל: "אם יש רצון, אדאג לשלוח לכם מישהי מוכשרת וימנית (בעיקר הגיונית)".

עמוס שוקן: "אם היא רוצה שתשלח מאמר. אל 'תדאג לשלוח לנו אישה'".

יועז הנדל: "אצלנו החשוכים שולחים נשים, אצלכם שולחים מאמרים".

ירח טוקר: "עמוס, את האמת, איך התחושה כשמטיחים בך שאתה מדיר נשים כשאתה יודע שזה לא נכון? אוי, איך אני מזדהה עם 'הארץ' הבוקר".

עמוס שוקן: "תחושה מעולה. זה הקפיץ את מספר העוקבים, וזה גם קצת משעשע, עד שזה הופך לקצת בזבוז זמן".

נשים? מזרחים? ב"הארץ" מעדיפים גברים אשכנזים (2)

כעת, עם שוך הוויכוח, הגיע תורן של העובדות. אז כמה מאמרים בעמוד 2 של "הארץ" נכתבו בידי נשים ו/או בידי אנשים (ונשים) ממוצא מזרחי? כדי לקבל תשובה הוגנת ומייצגת הטרחתי את עצמי לבחון גיליונות "הארץ" לאורך שלושה חודשים, החל מיום ראשון, 19 באוקטובר 2014, ועד יום ראשון האחרון, 18 בינואר 2015. הנה התוצאות:

בשלושת החודשים האחרונים פרסם "הארץ" בעמוד 2 בסך הכול 316 טורי דעה חתומים, שמתוכם 59 בלבד (18.6 אחוזים) היו חתומים בידי נשים. ומה לגבי הפילוח העדתי? ובכן, מתוך 316 המאמרים שפורסמו, 14 בלבד (4.5 אחוז) נכתבו על ידי מזרחים, 8 מהמאמרים (2.5 אחוז) היו חתומים על ידי כותבים ממוצא חצי מזרחי וחצי אשכנזי, ואילו 268 מהמאמרים (84.8 אחוז) היו חתומים על ידי כותבים ממוצא אשכנזי. 26 המאמרים הנותרים (8.2 אחוז) נכתבו על ידי בעלי מוצא אחר או ערבים.

מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, לאור הנתונים הללו, יכול להיות שכדאי לשוב ולשקול את האפשרות לאפליה מתקנת בעמוד 2?

"ממש לא. אנחנו לא בעסקי האפליה המתקנת, אלא מנסים לעשות עיתון טוב. אבל אל תטעו – הפרסום 'מתגלגל על הכביש', צריך רק להתכופף ולהרים אותו. שתואלנה בטובן הנשים הטוענות לקיפוח, ויואילו בטובם הגברים המתלוננים על קיפוח להתאמץ קצת ולכתוב מאמרים ברמה, במקום להתבכיין".

אפס טעויות, כלומר 14 טעויות בסך הכול

הפריימריס במפלגות השונות חילצו מהפרשנים הפוליטיים שורה של הערכות ונבואות, שחלקן התגלו בדיעבד כלא הכי מדויקות. אחד הנועזים מבין הפרשנים היה שלום ירושלמי מ"מקור ראשון", שכנראה לא שמע למי ניתנה הנבואה. אבל נתחיל, כרגיל מהאמצע:

ביום שישי לפני ארבעה שבועות, חמישה ימים לפני הבחירות הפנימיות בליכוד פרסם ירושלמי טור שאותו פתח בניסיון לחזות את צמרת המפלגה עם תום ההצבעה. "הליכוד האמיתי מתגבש", כתב ירושלמי. "להלן, פחות או יותר, העשירייה הפותחת ברשימת הליכוד שתיבחר ביום רביעי הבא בפריימריז: 1. בנימין נתניהו. 2. ישראל כץ. 3. גלעד ארדן. 4. סילבן שלום. 5. מירי רגב. 6. יולי אדלשטיין. 7. זאב אלקין. 8. יריב לוין. 9. דני דנון. 10. בוגי יעלון". בהמשך הוסיף ירושלמי כי "עוד שני מקומות ריאליים יש לאנשים שיתמודדו ברשימה הארצית: המקום ה־17 והמקום ה־20. על שני המקומות הללו מתמודדים יובל שטייניץ, צחי הנגבי, אופיר אקוניס וגילה גמליאל הפופולרית".

יום הפריימריס הגיע, ובסופו הסתבר שירושלמי, אפעס, לא לגמרי דייק. למקום השני הגיע דווקא גלעד ארדן; את המקום השלישי אייש יולי אדלשטיין; במקום הרביעי שובץ ישראל כץ; למקום השישי הגיע סילבן שלום; את המקום השביעי אייש משה יעלון; זאב אלקין נבחר למקום השמיני; ולמקום העשירי הגיע דווקא יריב לוין. צחי הנגבי, שירושלמי חזה כי יתמודד על המקום ה-17 או ה-20, הגיע למקום ה-12 המכובד. יובל שטייניץ, שירושלמי צפה כי יתמודד על מקום בסוף העשירייה השנייה, הגיע למקום ה-13, כשמיד אחריו גמליאל ואקוניס שגם להם צפה ירושלמי התמודדות מקום בסוף העשירייה השנייה. בסך הכול רשם ירושלמי לחובתו 11 טעויות, ודייק פעמיים: כשחזה כי מירי רגב תגיע למקום החמישי ושדני דנון יגיע למקום התשיעי, כפי שאכן קרה.

ביום שישי לפני שבועיים, ארבעה ימים לפני הבחירות המקדימות במפלגת העבודה, פרסם ירושלמי טור נוסף שבו שב לעסקי התחזית. למרבה התדהמה, למרות ריבוי הפספוסים בסיבוב הקודם, חתם פרשננו את הטור במילים הבאות (לא נגענו): "לפני שבועיים, לפני הפריימריז בליכוד, שרטטנו כאן את העשירייה הפותחת שתיבחר. מכיוון שהיו לנו אפס טעויות, ננסה להציג את העשירייה המסתמנת בעבודה: 1. יצחק הרצוג. 2. ציפי לבני. 3. שלי יחימוביץ'. 4. איתן כבל. 5. סתיו שפיר. 6. אראל מרגלית. 7. חיליק בר (מזכ"ל העבודה). 8. עמיר פרץ. 9. מרב מיכאלי. 10. איציק שמולי".

איך זה נגמר בסוף – כולם יודעים: למקום הרביעי הגיעה דווקא סתיו שפיר, ולא איתן כבל שנדחק למקום העשירי; את המקום החמישי אייש איציק שמולי; ולמקום השישי הגיע עמר בר-לב, ולא אראל מרגלית (שבניגוד לציפייה של ירושלמי כלל לא נכנס לעשירייה הראשונה). בסך הכול שלוש טעויות, שזה לא מעט בהתחשב בעובדה שארבעה מקומות בעשירייה הראשונה (יצחק הרצוג, ציפי לבני, חיליק בר ועמיר פרץ) ממילא היו משוריינים. כאן ירושלמי דייק רק פעם אחת כשחזה כי מרב מיכאלי תגיע למקום התשיעי, כפי שאכן קרה.

שלום ירושלמי (יח``צ: צילום מסך מתוך "שישי", נענע10)
"התחזית התיימרה להציג, פחות או יותר, את שתי העשיריות הראשונות בליכוד ובעבודה" | יח``צ: צילום מסך מתוך "שישי", נענע10
שלום ירושלמי, נתת פרשנות חדשה למושג "אפס טעויות"?

"התחזית התיימרה להציג, פחות או יותר, את שתי העשיריות הראשונות בליכוד ובעבודה. את העשירייה הראשונה של הליכוד חזיתי עם אפס טעויות, כולל את הזינוק המדהים של מירי רגב, שזכתה ב-33,385 אלף קולות. לשמחתי, גם בתחזית לגבי העבודה כמעט ולא טעיתי. חזיתי את ניצחונה הגדול של שלי יחימוביץ', ואת הזינוק המדהים של סתיו שפיר ואיציק שמולי לתוך העשירייה. הטעות היחידה היתה לגבי אראל מרגלית, שלא שובץ בעשירייה הפותחת, אלא במקום ה-11".

הפתעה! התגלה קשר בין עיתון לשלטון

ועוד קצת בענייני הפריימריס: הרשימות המסתמנות במפלגות השונות הוכיחו באופן חד משמעי כי "ידיעות אחרונות" נהנה מעוצמה מרשימה, ללא קשר לתוצאות סקר TGI כזה או אחר. למרות הירידה הניכרת בתפוצתו בשבע השנים וחצי שחלפו מאז הושק "ישראל היום", ועל אף השחיקה במעמדה של העיתונות המודפסת, מתברר כי רבים מהמתמודדים שזכו לחשיפה מפרגנת ב"ידיעות" – בימים, בשבועות ובחודשים שלפני הפריימריס – התברגו למקומות ריאליים לקראת הכנסת הבאה. זה פעל גם להיפך: מתמודדים ש"ידיעות" בחר להתעלם בהפגנתיות מקיומם נדחקו למקומות בלתי ריאליים.

מי זכו לחשיפה מפנקת? לא מעט ח"כים, אבל בראש ובראשונה אלה שחתמו על הצעת החוק המגונה שנועדה לפגוע ב"ישראל היום" ו/או שתמכו בה בהצבעה בקריאה טרומית. רובם ככולם – הפתעה הפתעה – ימצאו עצמם גם בכנסת הבאה.

מי נגד מי
מרב מיכאלי, אראל מרגלית ואיציק שמולי מתראיינים ל"מוסף לשבת" רגע לפני הפריימריס
על הצעת החוק נגד "ישראל היום", חתמו במרץ 2014,  בין היתר, חברי הכנסת איתן כבל (שנבחר בשבוע שעבר למקום 10 במחנה הציוני), איילת שקד (שנבחרה למקום 2 בבית היהודי), אילן גילאון (שנבחר למקום 2 במרצ) ורוברט אילטוב (ששובץ במקום 7 בישראל ביתנו). ח"כ נוסף שחתם על ההצעה, אלעזר שטרן, צפוי לקבל מקום ריאלי ברשימתו של יאיר לפיד, הבן יקיר לי של "ידיעות". את שלל הפינוקים שהעניק "ידיעות" לח"כים הללו אין כל צורך לשוב ולהציג. נותר רק להמתין ליום שני הקרוב כדי לראות היכן ישבץ לפיד את יואל רזבוזוב, הח"כ הנוסף שחתם על הצעת החוק. אל תעצרו את נשימתכם (כי רזבוזוב חייל נאמן, שלא בהכרח זכאי לתגמול על צייתנותו). בינתיים הבת יקירה של "ידיעות", ציפי לבני, בוחנת אפשרות לשבץ מטעמה ברשימת המחנה הציוני את הח"כ לשעבר יואל חסון, אחד ממיוחסי "ידיעות" ומי שלפני חמש שנים היה חתום על הצעת חוק אחרת שנועדה לפגוע ב"ישראל היום". ממש כמו איתן כבל גם חסון צ'ופר ב"ידיעות", בין היתר, עם חיית המחמד שלו.

לפני חודשיים העבירה הכנסת בקריאה טרומית את הצעת החוק נגד "ישראל היום". שישה ח"כים ממפלגת העבודה, שהצביעו בעד ההצעה, קיבלו סיקור אוהד ב"ידיעות", כמעט כולם בימים האחרונים שלפני הפריימריס, מה שהעניק להם רוח גבית: סתיו שפיר (מקום 4) זכתה לאורך כל הקדנציה לסיקור בולט ב"ידיעות" (מאז שהודיעה על כניסתה לפוליטיקה בטורו של נחום ברנע); שבוע וחצי בלבד לפני הפריימריס רואיינו במשותף ל"מוסף לשבת" מרב מיכאלי (מקום 9), אראל מרגלית (מקום 12) והמיוחס איציק שמולי (מקום 5); חמישה ימים אחר כך זכה גם עמר בר-לב (מקום 6) לראיון משותף ב"24 שעות" עם מיקי רוזנטל (אולי כצ'ופר על כך שנמנע בהצבעה על חוק "ישראל היום", לאחר תקופה ארוכה שבה היה מוקצה מחמת מיאוס ב"ידיעות"); ובאותו יום העניקה מיכל בירן (מקום 19) ראיון נוגע ללב ל"זמנים מודרניים" על חיפושיה אחר זוגיות וכמיהתה להפוך לאם.

מי נגד מי
מיכל בירן מתראיינת ל"זמנים מודרניים" ממש לפני הפריימריס
הגיע הזמן לסיכום ביניים: עד כה נספרו 12 ח"כים תומכי "ידיעות" שצ'ופרו בעיתון, כל אחד בזמן ובמקום המתאים, שמקומם בכנסת הבאה מובטח ושיש יסוד לכאורי להניח כי לא ישכחו במהרה את היד שהאכילה אותם. אליהם אפשר להוסיף את אביגדור ליברמן, חבר של כבוד ברשימת המיוחסים של "ידיעות", כמו גם את כל החיילים שיעמדו לרשותו בכנסת הבאה (כולל אורלי לוי, שגם תמכה בהצעת החוק נגד "ישראל היום", גם קיבלה שער יוקרתי במוסף "ממון" של יום שישי, וגם שודרגה השבוע למקום השני בישראל ביתנו); את ציפי לבני ואנשיה; את יאיר לפיד וחייליו; וכמובן את משה כחלון, שגם הוא כבר צ'ופר בעבר. בהערכה גסה: מספר נתמכי "ידיעות" בכנסת החדשה לא יהיה קטן יותר ממספר המצ'ופרים בכנסת היוצאת. האם משתמע מכך שהצעת החוק נגד "ישראל היום" עשויה לחזור לחיינו? מוקדם לדעת.

נחתום, כמובטח, בשני מתמודדי פריימריס ש"ידיעות" הקפיד להתעלם מהם. עם או בלי קשר, הם נדחקו למקומות בלתי ריאליים: האחד הוא משה מזרחי (מקום 29), שתקף בחריפות את עיתונות הטייקונים; והאחר הוא אלדד יניב (מקום 30), יוצר האפוס הקולנועי "תמנונוני".

ב"ידיעות אחרונות"" נמנעו מלהגיב.

מי נגד מי
עמר בר-לב ומיקי רוזנטל מתראיינים ל"24 שעות" שנייה לפני הפריימריס

בת 60 פוקחת עין

בשבוע שעבר הופץ סרטון נגד אלימות ברשת, שבו סלבס כאלה ואחרים הקריאו מול המצלמה טוקבקים דוחים במיוחד שנכתבו עליהם. בין המפורסמים הייתה גם פנינה רוזנבלום, שהקריאה משפט מגעיל של טוקבקיסט אנונימי, שכתב עליה שהיא "זקנה מתפוררת עם סיליקון שהבוטוקס עלה לה לראש". כמה ימים אחר כך הסתבר שאין בהכרח צורך לשמור על עילום שם כדי להתנכל לשווא לרוזנבלום, על לא עוול בכפה, ולעלוב בה על רקע גיל. אפשר להיות עורכת ראשית של הוצאת ספרים גדולה, או עיתונאית וסופרת, ולעשות את זה בראש חוצות, ללא כל בסיס עובדתי ובשם מלא (אם כי כמובן בסגנון הרבה הרבה יותר ספרותי, איכותי ומעודן).

במוצאי שבת האחרון פרסמה עינת ניב, העורכת הראשית של הוצאת "כתר", את הסטטוס הבא: "ב-29 במאי 1992 ראה אור הגיליון הראשון של זמן תל אביב. הייתי בת 22. ציפה קמפינסקי הושיבה אותי על מעטפת ארכיון שמנה עם גזרי עיתונים. ציטוטים של פנינה רוזנבלום, היא ביקשה. הייתה לה סיבה: פנינה חגגה יום הולדת 40. אכן הישג בלתי ייאמן. עכשיו ההישג ההוא מתגמד נוכח ההישג החדש של רוזנבלום. 23 שנים חלפו מאז יום הולדתה הארבעים, ואמש – ב'אולפן שישי' – היא חגגה 60. אם זה לא קיצור תולדות הזמן, אז מה כן?".

עד כאן הסטטוס המפוקפק. באחת התגובות אליו הוסיפה העיתונאית אבירמה גולן, בהתייחס לרוזנבלום: "לא יפה. אני ידעתי כל הזמן ושתקתי. אין עליה. בלי עפעוף בלעה שלוש שנים". מוזר שזה מה שגולן ידעה, כי האמת הבדוקה והמוכחת היא שב-30 בדצמבר האחרון רוזנבלום אכן חגגה יומולדת 60 עגול. תגובות מתקנות של חלי גולדנברג ("היא לגמרי בת מחזור שלי, ומכאן שהפעם היא הצודקת, בלונדינית ובת ששים, בדיוק כמוני") ושל עטרה ישראלי-עזריה ("טועה עינת, היא בת 60. בת מחזור של חברה שלי") לא גרמו לניב, וגם לא לגולן, לחזור בהן מההשמצות שכתבו.

פנינה רוזנבלום, תרצי להגיב?

"הן טוענות שאני משקרת לגבי הגיל שלי? בבקשה, יש לי תעודת זהות ואם הן רוצות הן גם מוזמנות לבדוק במשרד הפנים. אבל עזוב, מי צריך להתייחס לטיפשות האלה?".

חיה בסרט: פנינה רוזנבלום חוגגת 60 (צילום: חדשות 2)
"עזוב, מי צריך להתייחס לטיפשות האלה?" | צילום: חדשות 2

הציטוט מול המציאות (2): נמנעתי לכתוב? נו שוין

הציטוט: "ברשימות ביקורת התיאטרון הקצרות והארוכות אני נמנע מלדווח על הרפתקאותיי ותלאותיי כצופה נכה. כשבענייני אמנות עסקינן, בעיניי זה לא לעניין. מגבלותיי הן הבעיה שלי" (מיכאל הנדלזלץ במאמר "תלאותיו של צופה נכה בתיאטרון הישראלי", "הארץ", 12.1.2015).

המציאות: למרות שמאמרו הנוכחי של הנדלזלץ זכה באתר "הארץ" להפניה: "נמנעתי לכתוב, עד היום" (בתמונה), להלן העובדות, באדיבות יובל אביבי שאיתר והעלה לפייסבוק: באפריל 2008 פרסם הנדלזלץ טור תחת הכותרת "לאנשים נכים לא מגיע לראות תיאטרון"? כעבור שלוש שנים, בפברואר 2011, פרסם מאמר נוסף, שבו תיאר כיצד הצליח לגרום לתאטרון הקאמרי להתקין רמפה עבור נכים כמוהו. באותו מאמר הופיע איור  של עמוס בידרמן ובו נראה המבקר הנדלזלץ כשהוא ישוב על קלנועית – בדיוק אותו איור ששובץ גם במאמרו האחרון בנושא שפורסם בשבוע שעבר.

מיכאל הנדלזלץ, תרצה להגיב?

"אני מודע לעובדה שבעבר פרסמתי טורים שבהם עסקתי בנושא הזה, כי העניין מציק לי, ואני גם מודע לעובדה שהאיור של בידרמן כבר פורסם, אבל בביקורות התיאטרון עצמן לא עסקתי בכך".

 

מי נגד מי
ההפניה באתר "הארץ" לטור של מיכאל הנדלזלץ. עד היום נמנעתי לכתוב
מי נגד מי
שני טורים ישנים יותר של הנדלזלץ. חוץ מאשר ב-2008 וב-2011

הציטוט מול המציאות (3): נאש קונטרול? כן, אבל

הציטוט: "בדברי הימים של הציונות והכנסת כיכבו בזירה הפוליטית מפלגות שנשענו על ארץ המוצא של בוחריהן, 'לנדסמנשפטים' כינו אותן... גם ישראל ביתנו הייתה 'לנדסמנשפט' עם צמד המילים 'נאש קונטרול' ברוסית" (דן מרגלית, "ישראל היום", 16.1.2015).

המציאות: צמד המילים "נאש קונטרול" אינו קשור לישראל ביתנו, אלא שימש בבחירות 99' כסלוגן של מפלגת ישראל בעלייה, בראשות נתן שרנסקי.

דן מרגלית, תרצה להגיב?

"נו, ושרנסקי לא היה לנדסמנשפט?".

הציטוט מול המציאות (4): אמת לשעתה

הציטוט: "סבב מינויים צפוי בצה"ל מיד לאחר ההכרזה על הרמטכ"ל הבא, הכרזה שצפויה בשבוע הבא. האלוף אייזנקוט קרוב לוודאי יהיה המומלץ בפני הממשלה. מיד אחר כך יהיה הסבב, שבמסגרתו האלוף יאיר גולן ימונה לסגן הרמטכ"ל, האלוף נועם תיבון ימונה לאלוף פיקוד המרכז, האלוף יואב הר-אבן לפיקוד העורף והאלוף ניצן אלון לאגף המבצעים" (דני קושמרו, "אולפן שישי", 14.11.2014).

המציאות: בניגוד לדיווח, סבב המינויים בצמרת צה"ל לא התרחש מיד לאחר הכרזתו של איזנקוט כרמטכ"ל אלא התעכב בחודשיים תמימים, עד השבוע. לתפקיד אלוף פיקוד המרכז לא מונה נועם תיבון, אלא דווקא רוני נומה, ואילו לתפקיד אלוף פיקוד העורף לא מונה יואב הר-אבן, אלא דווקא יואל סטריק.

מחדשות 2 נמסר בתגובה: "הרמטכ"ל החדש החליט להפוך חלק מהמינויים שכבר הוחלט עליהם ושאכן פורסמו לראשונה בחדשות 2. השבוע התעוררה סערה גדולה בצה"ל כשהתבררה החלטתו של הרמטכ"ל המיועד, סערה שהסתיימה בפרישתו של האלוף תיבון בטריקת דלת".

מי החזיר את יצחק שמיר

אין שמחה כמו שמחה לאיד? לפעמים. ביום חמישי שעבר, כאשר השר יאיר שמיר הודיע כי לא יתמודד בבחירות לכנסת הבאה, החזיר אתר "מעריב" לתחייה דווקא את אביו, ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר, ופרסם את הכותרת הראשית הבאה:

מי נגד מי
הכותרת של אתר "מעריב". יצחק שמיר כבר לא מגיש מועמדויות יותר

אחד החוגגים על הפשלה היה עיתונאי "הארץ" בניו יורק, חמי שלו, שהעלה צילום של הכותרת, תוך שהוא מצייץ בעליצות "ברייקינג מדהים ב'מעריב'. יצחק שמיר לא מתמודד. מעניין למה". כעבור זמן קצר הגיעה עקיצה מכיוונו של רון מיברג, בעל טור ב"מעריב" והאיש שלנו במיין. "לא חשבתי עליך כאיש של ויצים", צייץ מיברג לחמי שלו. "שמא נעבור במסרק דק על תכניו האיכותיים של 'הארץ'? איפה להתחיל?".

שלו, למרבה הצער, לא השיב למיברג, אבל אלון פנקס, לשעבר קונסול ישראל בניו יורק, נכנס לוואקום. "תריבו כמה שתרצו, אבל תודו שב'דבר' אין שגיאות או טעויות כבר שנים", כתב. "אין ריב", תיקן אותו מיברג. "שלו נתפס בעיניי כמי שאינו נגרר לקטטות קטנות ואינו חתול אשפתות כמוני. איסוף פשלות הוא עניין קטנוני ומגונה, אבל חלקו של 'הארץ' במעידות אינו קטן משל אחרים. תלוי מיהו הזאטוט המאייש את דסק החדשות".

ב"מעריב" נמנעו מלהגיב.

מדובר באדם שקרן, מנוול, בכיין, עלוב, מסית, רעיל, מופרע ואומלל. אשמח לקבל ממנו פרס

כל הנחלים הולכים לים, ולי כבר אין לאן ללכת, אז נשארתי בדירתי המדוגמת בדרום חולון וחיכיתי שהטלפון יצלצל, מה שלא איחר לקרות.

"של נעליך מעל רגליך לפני שאתה סופר כמה מזרחים יש בעמוד הדעות של 'הארץ'", צווח הקונספירטור. "אולי לפני שאתה מציק לעמוס הגדול בזוטות קטנוניות כאלה, תספר לי ולקוראים המתמעטים שלך כמה מגישים מזרחים בדיוק יש בפריים טיים של 'קשת'?".

"אשתדל לספור בהזדמנות", מיהרתי להתגונן. "אבל אפשר להניח שהפריים טיים ההטרוגני, המגוון והפלורליסטי של 'קשת' פתוח לבני כל העדות, ומי יכול להעיד על כך יותר מאסי עזר, פאר תוצרת חולון".

"אם כבר חולון", עקץ הקונספירטור, ״איך זה שעד עכשיו לא הזכרת את שמו של מוטי"?

"איזה מוטי? מוטי שלנו?", ניסיתי להיתמם.

"שלכם ושלכן", אמר הקונספירטור. "כנציג המגזר הדרום חולוני ב-mako, מהי תגובתך המתחמקת לכך שראש העירייה שלך נחקר השבוע בחשד לעבירות מין?".

"אני סמוך ובטוח שהצדק ייצא לאור או יישאר בחושך ושהפרטים השקריים או הנכונים המופיעים בתקשורת יתבררו כעורבא פרח או כאמת יצוקה", התפתלתי בדיפלומטיות.

"בקיצור, הורביץ, אין לך מושג מהחיים שלך, וכדי לטשטש את זה אתה לא מהסס להשמיץ את 'הארץ'", סיכם הקונספירטור. "מזל שלפחות ביבי יודע להעריך את העיתון הזה".

"ביבי?", הזדקפתי בעניין.

"ביבי", אישר הקונספירטור.

"ביבי-ביבי?", ביקשתי לאשר.

"ביבי-ביבי", חזר אחריי הקונספירטור.

"ביבי ראש הממשלה או שאול ביבי?", חידדתי את השאלה.

"נו די, הורביץ", התלהט הקונספירטור. "ברור שאני מדבר על ביבי ראש הממשלה. הנה, ממש עכשיו הגיע אליי מסמך סודי ביותר שהופץ לכל דכפין ושבו ועדת המכרזים מאשרת למשרד ראש הממשלה לרכוש בשנת 2015 לא פחות מ-29 מנויי 'הארץ' בעלות שנתית כוללת של 76,379 שקלים, לעומת אך ורק 28 מנויי 'ידיעות' בעלות שנתית כוללת של 47,181 שקלים".

"רגע, ומה עם 'ישראל היום'?", פיהקתי.

"בשביל מה ביבי צריך 'ישראל היום'?", התפלא הקונספירטור. "אם זה ממש חשוב לו, הוא הרי יכול לשאול מראש מה יהיה כתוב שם. מה שביבי כן צריך, לעומת זאת, הוא לדעת מה זוממים גורמי השמאל הרדיקלי ב'הארץ' החוששים ובצדק מהצלחת הימין בבחירות, הבנת?".

"בערך", מלמלתי.

במקרה שלך גם זה מספיק טוב", רעם הקונספירטור. "בכלל, תדע לך שביבי תמיד פתוח לקבל קולות אחרים, קולות מאזנים, קולות שאכפת להם, גם מימין ואפילו ימינה משם, ולכן הוא יגע וטרח לחפש קול נדיר שכזה ואפילו מצא והעלה על זה סטטוס לפייסבוק".

"את הקול של מי הוא מצא?", התעניינתי.

"כמובן שאת קולו האחר והמאזן של ידידו הטוב חנוך", הכריז הקונספירטור. "הנה, תקרא בעצמך את הסטטוס של חנוך שביבי טרם לשתף. יודע מה? עזוב. אני שולח לך צילום. הנה, קבל".

מי נגד מי
בנימין נתניהו מפגין פלורליזם ופותח את דף הפייסבוק לקולות אחרים ומאזנים, כמו למשל זה של ידידו חנוך דא

"טוב, אבל זה לא ממש קול אחר ומאזן", מלמלתי.

"יפה, הורביץ", החמיא הקונספירטור. "ולכן עלית לשלב השאלה המכשילה: יכול להיות שזו הסיבה שבגללה בדף הפייסבוק של חנוך אין יותר זכר לפוסט הזה שלו? אולי הוא חשש מתגובת הבוסים ב'ידיעות'? מה דעתך?".

"קשה לי להאמין", הסתייגתי. "הרבה יותר סביר שחנוך השועל פשוט לא קיבל את כמות הלייקים שהוא ציפה לו ולכן מיהר למחוק את הפוסט, וזה מבלי לפסול כמובן את האפשרות שמדובר בסך הכול בצירוף מקרים".

"באמת התפלאתי איך התאפקת ולא השתמשת בצמד המילים המגונה הזה עד עכשיו", התעצבן הקונספירטור. "די עם צירופי המקרים האלה שלך. לא יעזור, הפעם אני זה שאגיד את המילה האחרונה, מה שמזכיר לי: קראת את הסקופ של רז התותח? שמפקד גל"צ, ירון, עומד להחליף את כל ארבעת מגישי 'המילה האחרונה'?".

"איך אפשר היה לפספס את המהלך התמוה והשגוי של ירון?", עניתי בשאלה.

"במקרה שלך אני יכול להאמין להכול", הפטיר הקונספירטור. "אבל מה שלא רבים יודעים שבמקביל לצעד הדרמטי הזה מתכנן ירון מהלך מפתיע נוסף".

"באמת?", נדרכתי. "איזה מהלך?".

"לנער מעט גם את הפורמט של 'מצד שני', התכנית שמגישים ספי וד"ר יועז, ולהביא לרצועה הנחשקת של יום חמישי בשעה 11 בבוקר מגיש חדש, מוכשר, פרוע ורענן".

"רענן שקד?", ניסיתי. "טוב, הוא לא לגמרי חדש. הוא הרי כבר היה בגל"צ ברצועה של שישי בצהרים, לא?".

"אולי תשתוק?", היסה אותי הקונספירטור. "מי דיבר על רענן? אני מדבר על עיתונאי רב זכויות, שזכה בפרס עיתונות חשוב, שקולו הערב לא נשמע מספיק בשלוש השנים האחרונות על גלי האתר, שיש לו ותק של יותר משלושים שנות עיתונות וששמו הפרטי מתחיל באות י'".

"עליתי עליך", זינקתי ממקומי. "זה בטח לא אחר מחתן פרס ישראל לתקשורת, יעקב אחימאיר, נכון? אבל רגע, איך יעקב יוכל לשדר גם בגל"צ וגם ברשות השידור?".

"הוא לא יוכל, הורביץ", נאנח הקונספירטור. "ולכן בכלל לא דיברתי על יעקב, אלא על עיתונאי מחונן אחר שהוא חתן פרס סוקולוב. אולי הגיע הזמן שתפסיק לנחש?".

"אז אולי הגיע הזמן שתגיד לי על איזה עיתונאי מדובר?", התחלתי להתעצבן.

"אין בעיה, כל מה שהיית צריך זה רק לבקש בנימוס", הטעים הקונספירטור. "בקיצור, אחרי שירון הפך והפך בעניין, וגם התלבט ארוכות את מי לאייש ברצועה הנחשקת של יועז וספי, הוא בהחלט שוקל בחיוב את האפשרות המפתיעה שהאיש שהכי יתאים לשדר בימי חמישי בשעה 11 הוא לא אחר ממנו עצמו".

"בחירה מעניינת", הגבתי.

"נכון, אבל זה עוד כלום בהשוואה לבחירה המעניינת של יגאל. אני יכול אפילו לחרוג ממנהגי ולהציע לך כותרת אטרקטיבית לטור", הפתיע הקונספירטור.

"כולי אוזן", אמרתי בהיסח הדעת.

"סוף סוף", אמר הקונספירטור. "אתה רושם? הכותרת הולכת ככה: 'מדובר באדם שקרן, מנוול, בכיין, עלוב, מסית, רעיל, מופרע ואומלל. אשמח לקבל ממנו פרס'. כתבת הכול, הורביץ?".

"כן, אבל איך זה קשור ליגאל?", תמהתי.

"קשור וחצי. ליגאל אין שום בעיה לקבל מביבי את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, ואפילו ללחוץ את ידו, למרות הקללות שהוא נוהג להמטיר על ראש הממשלה בדף הפייסבוק שלו", אמר הקונספירטור וניתק.

ואם כבר קללות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

לכל כתבות המגזין

עשה לך ריב

כתבו לאביב הורביץ

 רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר