מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע | עיצוב: סטודיו mako

רינה, את לוקחת אותי לפרוצדורה?

האם גירסה שחוזרים עליה מספיק פעמים, בשכנוע עצמי ובכישרון רטורי, עשויה להפוך בסופו של יום לאמת? בשבוע שעבר פורטו כאן התשורות הקטנות שהעניק נוני מוזס לבנימין נתניהו מעל דפי "ידיעות אחרונות" בתקופה שבה הרבו השניים להיפגש, וכאשר מו"ל "ידיעות" עדיין קיווה כי ראש הממשלה יקדם את הצעת החוק המגונה נגד המתחרה "ישראל היום". אלא שיש עוד דמות בסיפור, שזכתה אף היא להופיע בכתב החשדות שפירסם היועץ המשפטי לממשלה. נתחיל, כרגיל, מהאמצע:  

במאי 2014, רק לפני ארבע שנים, עשרה חודשים ושישה ימים (אבל מי סופר) נשאל כאן ח"כ איתן כבל האם שימש פיון של מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס. תשובתו של הח"כ, שבאותם ימים רחוקים היה הרוח החיה מאחורי הצעת החוק נגד "ישראל היום", הייתה חדה ונחרצת. כבל הכחיש בתוקף.

"נו, באמת, גם לכם העיתונאים צריך להיות איזשהו גבול", אמר בטון פגוע. "סליחה, אני שואל אותך אם חשבת על משהו לבד? לא מיניה ולא מקצתיה. אתה צריך לעקוב אחרי פעילותי, האמירות שלי וההתבטאויות שלי כדי להבין שאין לי קשר עם 'ידיעות'. נוני לא דיבר איתי, הוא לא פנה אליי, לא ביקש ממני. לא היה, לא נברא, לא בן בנו של נברא. בכלל אין לי קשר איתו. אתה הופך אותי לאיזה כלי ריק".

בדיקה שנערכה בהמשך העלתה שאיתן ("אין לי קשר עם ידיעות") כבל תוגמל מעל דפי אותו "ידיעות", כשמספר האזכורים שלו זינק ב-70 אחוזים, כולל אייטם מפרגן ותמונת ענק של חתולתו האהובה דידי. 

מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
"ידיעות אחרונות", 25.2.2014. מיאו, חתולה | צילום: מתוך ידיעות אחרונות

גם באוקטובר 2014 הכחיש כבל כל קשר לגורמים כלשהם ב"ידיעות אחרונות" בנוגע להצעת החוק שהגיש ושנועדה לפגוע ב"ישראל היום". "אין לך שום סיבה בעולם לחשוב שאני מקבל הוראות", מחה אז הח"כ. "זה מעליב אפילו, במידה מסוימת. אפשר להגיד על כל אחד מאיתנו שכל עיסוקו זה שהוא שליח של מישהו. אני לא מכיר הרבה שיצאו חזיתית נגד 'ידיעות' כפי שאני יצאתי". השאלה האם שימש שליחו של מוזס לצורך הצעת החוק הופנתה לח"כ כבל גם בינואר 2017. "ממש לא, אני חוזר ואומר את מה שאמרתי לך אלף פעם: לא עשיתי את זה בשליחותו או בשירותו", השיב. "שמעת? די, מספיק עם זה. זה אפילו מביך, אתה יודע? זה על גבול הוצאת הדיבה. אני לא מציע שאדוני יעליב ויתייחס אליי כאילו אני איזה פיון. אני לא פיון ואני אומר לך, אביב, שפשוט נמאס לי לשמוע את השאלות שלך".

השאלות שהציגו לו חוקרי להב 433, כשזומן לחקירה באזהרה, היו אפילו עוד פחות נעימות, בעיקר כשעמדו לרשותם הוכחות פורנזיות לקיומן של עשרות אינטרקציות בינו לבין צמרת "ידיעות". בסופו של דבר, החליט היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לסגור את התיק נגד כבל.

זה מה שנכתב בכתב החשדות נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו: "בפגישות המוקדמות, או בחלקן, דנת עם מוזס באפשרות להגביל את פעילות 'ישראל היום' באמצעות חקיקה מרוככת בהשוואה להצעת החוק של כבל... באחת משיחות הטלפון שקיים ארי הרו, בשליחותך, עם מוזס, הוא ביקש ממוזס שיפנה לכבל ויבקש ממנו לפנות ליריב לוין על מנת שיתאמו את דחיית ההצבעה בקריאה הטרומית ואת ניתובה לדיון בוועדת השרים, וזאת מבלי שמוזס יחשוף בפני כבל שהוא פועל בתיאום עמך".

שורה תחתונה: בניגוד מסוים לגירסה שכבל חזר עליה באוזניי שלוש פעמים, היה גם היה קשר בינו לבין מוזס בנוגע להצעת החוק המגונה.

ח"כ איתן כבל, למה שיקרת?

"אביב הורביץ, למה אתה חושב שאם תחזור על אמירותיך ובדיקתך השטחית זו תהפוך לאמת? מפרסום דבריו של היועמ"ש בכלי התקשורת עולות אמירות נכוחות וחקוקות בסלע, כל חקיקת חוק 'ישראל היום' על ידי הייתה בידיים נקיות ובעבודה פרלמנטרית שגרתית. לא הייתה שום כריכה בין סיקור לבין קידום הצעת החוק, והדברים של היועמ"ש מבהירים זאת היטב. הקשר שהיה עם אנשי 'ידיעות' או מי מהעיתונות הכתובה היה קשר ענייני ומקצועי בלבד, קשר שבין מחוקק לבין מי שעשוי להיות מושפע מהחקיקה כפי שמתקיים בכל הצעת חוק – זו הפרקטיקה וכך מקובל: חבר הכנסת או יו"ר הועדה מקבלים הערות על הצעות החוק מחברות, ארגוני חברה אזרחית וכל מי שקשור לנושא. כך גם עשיתי בכל חקיקה שלי בכנסת וכן כך היו פני הדברים גם בחוק 'ישראל היום'.

"לעניין האשמה של עיתונאים כאלו ואחרים כאילו קיבלתי סיקור חיובי – לא היו דברים מעולם. מעולם לא קיבלתי ריאיון שער או ריאיון עומק בזמן שאחרים, שאף התמודדו מולי בבחירות כאלו ואחרות, קיבלו במה רחבה וגדולה. הגיע הזמן שבמקום להטיח האשמות שטחיות וחסרות שחר שהדברים יאמרו על בסיס עובדות ולא על בסיס תחושות שאין להן אחיזה במציאות. כל האזכורים שציינת היו במסגרת עבודתי הציבורית בכנסת, ומתוקף תפקידי כיו"ר הסיעה דאז – ואין לי שום סיבה להתנצל על שתמיד הייתי חבר כנסת פעיל ומשפיע. יתרה מכך, הסיקור שקיבלתי אינו שונה מסיקור בכלי תקשורת אחרים. אני חוזר ומדגיש: חקיקת חוק 'ישראל היום' מבחינתי הייתה בידיים נקיות ומטרת הצעת החוק הייתה לא לסגור חס וחלילה עיתון, אלא לייצר שוק תקשורת הוגן ותחרותי. כתב החשדות נגד ראש הממשלה ומוזס גילה לכולנו כי מי שסחר ב'ישראל היום' ורצה לסגור אותו זה דווקא ראש הממשלה בנימין נתניהו. זהו חוק שאני גאה בו, חוק שהפיל ממשלה, אנחנו נמצאים כבר במערכת בחירות רביעית שהעיתון מהווה ביטאון לנתניהו, והייתי שב וחוזר על החוק בשנית אך הפעם דרך הממונה על הגבלים העסקיים".

אמרת לי שלא היה לך קשר ל"ידיעות אחרונות", ובדיעבד התברר, כולל בממצאים שהוצגו לך כשנחקרת במשטרה, שהיו עשרות פעמים שבהן היית בקשר עם בכירים ב"ידיעות". איך אתה מיישב את הסתירה?

"אין מבחינתי שום סתירה. כוונתי הייתה שלא היה לי שום קשר חברי, או חמור מכך קשר של 'תן וקח' עם מי מ'ידיעות אחרונות', כפי שהיה כנראה אצל אחרים. כל מעשיי בנושא קידום החוק היו על דעתי, ולא הושפעו משום גורם, החל מההחלטה להעלות את הצעת החוק ועד לדיון בקריאה הטרומית בכנסת. כפי שציינתי גם בחקירה וגם בפניך, בשונה מגופים שונים דוגמת ערוצי הטלוויזיה או חברות מסחריות שיש להם לוביסטים וסמנכ"לי רגולציה, במקרה הזה מוזס היה הלוביסט של עצמו שביקש לדעת מתי החוק מונח, מתי ההצבעות ועוד שאלות לגיטימיות במסגרת קידום חקיקה. כל קשר שהיה לי איננו שונה מהקשר לארגוני חברה אזרחית, חברות ומשרדים ממשלתיים, שנמצאים בקשר עם חבר כנסת שמקדם חוק שמשפיע עליהם. זה חלק מהותי בהליך חקיקה. למרות שאתה נעול בעמדתך, אתה יכול לנסות ולתת לי את הקרדיט מעבודתי הפרלמנטרית רבת השנים, מול הכוחות הגדולים במשק שמעולם לא השפלתי מבט בפניהם וכך היה גם בחוק 'ישראל היום'".

לגיליון זה מצורפת תמונה של הרמטכ"ל

למי התכוון איתן כבל כאשר דיבר על "אחרים שהיה להם כנראה קשר עם 'ידיעות אחרונות'"? ובכן, היו לא מעטים, בהם חיים רמון, אהוד אולמרטיאיר לפיד, גדעון סער, שי פירון, דליה איציק, עופר עיני, נפתלי בנט, איילת שקד, ציפי לבני, אביגדור ליברמן, אריה דרעי ובכירים ופוליטיקאים רבים אחרים, שהספינה של "ידיעות" נטתה בתקופות מסוימות לטובתם, הכול בהתאם לשעה ולצורך. הפעם נתמקד במי שנחשב לתקופה מסוימת חבר של כבוד ברשימת המיוחסים של "ידיעות אחרונות", רב אלוף (במיל') גבי אשכנזי, הרמטכ"ל לשעבר ומספר 4 ברשימת "כחול-לבן" לכנסת בהווה:

בדיוק לפני שמונה שנים וחודש, ב-14 בפברואר 2011, הסתיימה כהונתו של אשכנזי כרמטכ"ל. באותו בוקר הודה לו "ידיעות" בחום על שירותו הצבאי המסור, והעניק לו כותרת ענק. הרמטכ"ל הנכנס, בני גנץ, הסתפק בתמונה זערורית למדי בכותרת הגג: 

מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
שער "ידיעות אחרונות", 14.2.2011. תמונה גדולה לרמטכ"ל היוצא | צילום: מתוך ידיעות אחרונות

מאז אשכנזי הספיקו כבר לפרוש עוד שני רמטכ"לים. האם גם להם "ידיעות" הודה כל כך עם פרישתם? ב-16 בפברואר 2015 סיים גנץ את כהונתו כרמטכ"ל והוחלף בגדי איזנקוט. אלא שבאותו בוקר הפוקוס בעמוד הראשון של "ידיעות" היה על הרמטכ"ל הנכנס, ולא על הרמטכ"ל היוצא גנץ, ששוב קיבל תמונה קטנה בלבד: 

מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
שער "ידיעות אחרונות", 16.2.2015. תמונה קטנה לרמטכ"ל היוצא | צילום: מתוך ידיעות אחרונות

ארבע שנים נוספות חלפו ביעף. לפני חודשיים, ב-15 בינואר 2019, סיים גם איזנקוט את כהונתו כרמטכ"ל והוחלף באביב כוכבי. למי תודה, למי ברכה? שוב, רק לרמטכ"ל הנכנס. במקרה הזה הרמטכ"ל היוצא איזנקוט לא זכה אפילו לתמונה קטנה בעמוד הראשון: 

מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
שער "ידיעות אחרונות", 15.1.2019. ללא תמונה לרמטכ"ל היוצא | צילום: מתוך ידיעות אחרונות

במה נבדל אשכנזי מהרמטכ"לים האחרים שרק הוא זכה לתודות ביום פרישתו? תשובה חלקית לכך הגיעה בשלישי שעבר, כאשר עמית סגל חשף במהדורה המרכזית של "החדשות" את תמלילי אשכנזי ("אתה לא מכיר אותי, יש לי צדדים אפלים") בפרשת הרפז. בין השאר עלו באותה חקירה קשריו ההדוקים והסמויים של אשכנזי עם מו"ל "ידיעות", נוני מוזס. "מכיר את נוני כבר הרבה מאוד זמן, הרבה מאוד שנים", אמר אשכנזי בחקירתו במשטרה. "מעת לעת דיברנו. לפני שנכנסתי לתפקיד אני חושב שאפילו התייעצתי איתו על איך צריך להיות תקשורת. הוא אדם שאני מעריך את דעתו בנושא המה נכון מבחינות הדוברות". בהמשך ציטט החוקר בפני אשכנזי את דבריו (כפי שנשמעו בהקלטות) על הפרשן הצבאי אלכס פישמן: "אני יכול לסדר שהוא יקבל מסר מנוני חבל על הזמן, נוני – מה שאני אגיד לו הוא יעשה".

כבר למחרת הפרסום, ברביעי בבוקר, נחלץ מי שהיה דובר צה"ל, אבי בניהו, להגן על מפקדו לשעבר אשכנזי ב"חדשות הבוקר" עם פקודו לשעבר ניב רסקין. "זה רצון שלו להתרברב", הסביר בניהו. "הוא לא היה חבר של נוני מוזס, לא הייתי בשום פגישה שלו עם מוזס ולא הייתי עד לשיחה שלו עם מוזס".

אז במיוחד בשביל בניהו, הנה תזכורת קטנה כיצד חוסר החברות (לשיטתו) בין אשכנזי למוזס התבטאה בשלל פינוקים לרמטכ"ל לשעבר מעל דפי "ידיעות אחרונות": יומיים בלבד אחרי פרישתו של אשכנזי מצה"ל, ב-16 בפברואר 2011, הוא התייצב במשרד מבקר המדינה והעיד על חלקו בפרשת הרפז. כך נראתה למחרת הכותרת של "ישראל היום": 

מי נגד מי
"ישראל היום", 17.2.2011. אשכנזי העיד בפני המבקר (1)

כך נראתה למחרת הכותרת של "הארץ": 

מי נגד מי (צילום: מתוך הארץ)
"הארץ", 17.2.2011. אשכנזי העיד בפני המבקר (2) | צילום: מתוך הארץ

כך נראתה למחרת הכותרת של "מעריב": 

מי נגד מי (צילום: מתוך מעריב)
"מעריב", 17.2.2011. אשכנזי העיד בפני המבקר (3) | צילום: מתוך מעריב

לעומת זאת, כך נראתה למחרת הכותרת של "ידיעות": 

מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
"ידיעות אחרונות", 17.2.2011. אשכנזי חגג במסעדה | צילום: מתוך ידיעות אחרונות

את העיתון יוצא הדופן ניתן לזהות גם בעין בלתי מזוינת. בעוד ש"ישראל היום", "הארץ" ו"מעריב" התמקדו בצדק בעדותו של הרמטכ"ל ובתקציר האירועים שקדמו לה – העדיפו ב"ידיעות" לדווח על ארוחת הפרידה שערך אשכנזי לאנשי לשכתו בהמשך אותו יום במסעדת "אחלה" בכפר סבא, ובסלט הירקות של המסעדה שעל פי הדיווח "ייקרא מהיום 'סלט גבי'" (בעל טור משועמם ונטול חיים, שיצא לשטח, גילה בהמשך שמדובר בפייק ניוז ושאין "סלט גבי" בתפריט).

דפדוף בגיליונות "ידיעות" מאותן שנים מציג תמונה חד משמעית: הפרגון של העיתון לאשכנזי היה עקבי וחד משמעי לאורך תקופה ממושכת. כבר לפני חמש שנים וחצי הועלתה כאן התהייה (פלוס דוגמאות נוספות) מדוע הגיע לאשכנזי כל הטוב הזה ולמה "ידיעות" כל כך התאמץ לפנק, לפנק, לפנק (וגם הדיר את רונן ברגמן, מחבר הספר "הבור" שבו נמתחה על אשכנזי ביקורת נוקבת, מסיקור פרשת הרפז). התשובה (המאולצת) לכך הייתה שיש להמתין בסבלנות לתוצאות (או להדלפות) החקירה. בשבוע שעבר, בשעה טובה, החלו להגיע ההדלפות ונחשפה עוצמת הקשר בין אשכנזי למוזס. לסיכום ביניים של הסאגה אפשר להיזכר בשמונה צ'ופרים נוספים שקיבל אשכנזי בעבר מ"ידיעות", הן בשלהי תקופת הרמטכ"לות והן בחודשים שלאחריה. והספינה שטה:

מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
"ידיעות אחרונות", 12.11.2010. בעד אשכנזי (1) | צילום: מתוך ידיעות אחרונות
מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
"ידיעות אחרונות", 2.12.2010. בעד אשכנזי (2) | צילום: מתוך ידיעות אחרונות
מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
"ידיעות אחרונות", 31.1.2011. בעד אשכנזי (3) | צילום: מתוך ידיעות אחרונות
מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
"ידיעות אחרונות", 4.2.2011. בעד אשכנזי (4) | צילום: מתוך ידיעות אחרונות
מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
"ידיעות אחרונות", 27.2.2011. בעד אשכנזי (5) | צילום: מתוך ידיעות אחרונות
מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
"ידיעות אחרונות", 11.3.2011. בעד אשכנזי (6) | צילום: מתוך ידיעות אחרונות
מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
"ידיעות אחרונות", 22.3.2011. בעד אשכנזי (7) | צילום: מתוך ידיעות אחרונות
מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
"ידיעות אחרונות", 22.9.2011. בעד אשכנזי (8) | צילום: מתוך ידיעות אחרונות

ניר ברעם VS רון מיברג

איך גרם נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, למלחמה טרנס אטלנטית בין רון מיברג (מיין) לניר ברעם (ישראל)? הנה מקבץ הטילים ששיגרו השניים זה לעבר זה בטוויטר בשני האחרון (לא נגענו):   

ניר ברעם: "אחרי השבוע האחרון במפלגה הדמוקרטית משנה את תחזיתי – זה לא שטראמפ ינצח בלי לצאת מהבית בשנת 2020. הוא ינצח בלי לצאת מחדר הביליארד שלו. גם בלי טלפון אפילו (אלא אם עניינים חוקיים ימנעו ריצתו ולא נראה לי)".

רון מיברג: "השפרצתי קפה מהאף".

ניר ברעם: "אצלך הילארי נשיאה כבר שנתיים, לא? איך הולך לה?".

רון מיברג: "אל תבלבל את הביצים. טראמפ הולך הביתה משום שהוא עבר על כל חוק ושבר כל נורמה. אם נשיאות טראמפ נותנת לך תחושת עליונות מוסרית – תבלה".

ניר ברעם: "אני לא מדבר על מוסר. די להתקרבן. זו הערכה פוליטית וזהו. בעד שיפסיד אבל ינצח בהליכה".

רון מיברג: "ההערכה הפוליטית שלך שגויה".

ניר ברעם: "זה נראה. בינתיים ראינו מי יצא מלך ב-2016, ומי היה צריך להסביר כאן חודשים למה הוא הטעה את כולם. אז בוא נהיה זהירים ידידי היקר".

רון מיברג: "אני קצת מחבב אותך ולא אפיק כל הנאה מלרמוס אותך. חפש מישהו בגודל ובגיל שלך".

ניר ברעם: "אוו איומים. תקשיב חמוד: א. אני ארמוס מאה כמוך, ידידי. אנחנו לא ב-87'. אחזיר אותך בבעיטה לחור שלך במיין. ב. זה לא היה אישי אלא פוליטי. ג. תיזהר מלאיים עליי רון, אתה כבר לא בעניינים כמו פעם וחבל שאני אלמד אותך את הלקח הזה. ד. אעשה זאת אם עוד פעם תאיים. עכשיו תחפף להעלות זיכרונות על בוב דילן עד שאירגע. עכשיו אני לוקח את הילד. אתה רוצה עוד שלוש שעות להיפגש כאן. בוא נעשה זאת. אחר כך רק אל תבכה. כי זה לא יהיה נעים. כי מיברג אני לא אשאיר ממך אבק עכשיו. אני ממש רציני. עוד שלוש שעות תבוא לכאן. ואז תלמד על מי לאיים ועל מי לא".

רון מיברג: "אתה בעיקר גס רוח, חצוף וחסר דרך ארץ. החור שלי במיין? תתבייש".

ניר ברעם: "התחלת לאיים, נכון? אני לא איימתי. אתה איימת כי אתה חי ב-87'. ועכשיו תלמד לקח אם לא תיזהר. אבל לא עכשיו אמרתי לך".

רון מיברג: "אני מתחיל לרעוד עכשיו. ילד הפלא מאיים עליי. כנראה תהיה גם קינה לדנקנר... עוד שלוש שעות אני בנהיגה. אפשר חמש חמוד?".

ניר ברעם: "אתה סופר כושל שהוציא ספרים שאיש לא קרא. רוצה שנשווה קריירות, אפסון קטן? מה אתה בתחום הספרות ומה אני בארץ ובעולם. אפשר גם שבע שעות, מתי שתרצה לצאת מהחור שלך במיין. רק תגיד. ואז אטפל בך אחת ולתמיד ואסתום לך את הפה לכמה שנים".

רון מיברג: "אפסון קטן? שאצטט מה אמרת עליי לפני שקפצה עליך ג'ננה?".

ניר ברעם: "אמרתי גמרנו לעכשיו. נתראה בערב".

רון מיברג: "למי חשוב מה אמרת? ממה אתה סובל, ניר? כעס בלתי נשלט? מגלומניה? מה המומחים אומרים?".

ניר ברעם: "שאיימת עליי. וזה מעצבן. יאללה עוף מכאן עד הערב יא משועמם. עליך הם אומרים שאתה בכיין המומחים, אגב. וממורמר וחי בסרט שאתה עוד מאיים על מישהו כאן".

רון מיברג: "לך תביא את הילד".

ניר ברעם: "אלך. אטפל בך אחר כך מיברג. אחת ולתמיד. הבטחה".

רון מיברג: "יש מצב לחשיבה יותר סדורה או הכול נהיה מעורבב?".

ניר ברעם: "אם הייתה לך חשיבה סדורה אולי לא היית כותב ספרים כל כך כושלים. אוסף קשקושים וציטוטים".

רון מיברג: "ספרים כושלים ברבים?".

ניר ברעם: "טוב די, באמת ממהר. שותק עד הערב".

רון מיברג: "אני עושה מתיחות בינתיים וקצת קראטה".

ניר ברעם: "אמרתי בערב נודניק. סעעעעעע. לך. תראה סרט. תאכל משהו".

רון מיברג: "אתה לא ממש בריא בראש? מישהו יודע מה זה?".

ניר ברעם: "חחח, אני לא בריא? אתה לא כתבת שנים טורים על כמה אתה מטורף. הררי מילים. אני רק משתעשע כאן. כי איימת. ועכשיו תלמד לקח".

רון מיברג: "אתה בעיקר לא מסוגל להירגע. ילד יותר חשוב. אני אחכה".

ניר ברעם: "אני רגוע, יאללה ביי. נתראה בערב חבוב. הכול טוב עד הערב. זהו".

רון מיברג: "ניר ברעם ילמד אותי לקח. אל תגידו יום יבוא".

ניר ברעם: "לקח שלא תשכח. חחח, חכה ותראה".

רון מיברג: "קשה להביט במישהו מתפורר. אתה לא מסוגל להפסיק, נכון? אתה כבר הולך חצי שעה".

ניר ברעם: "זה רחוק. אבל הגעתי. אז יאללה תחפף".

רון מיברג: "זה נגמר. לקח לי זמן להבין שהנושא אינו טראמפ או פוליטיקה. בינתיים הרימה הרגרסיה למחוזות עבר את ראשה המכוער ושוב הייתי בבוץ כאילו לא עברו עשרים שנה. עד כאן. החיים קצרים וחבל על הזמן".

ניר ברעם: "גם אני סיימתי".

הציטוט מול המציאות: אום כלום

הציטוט: ביום שני העלו "החדשות" לאתר mako את האייטם הבא: 

מי נגד מי (צילום: מתוך מאקו)
"החדשות", 11.3.2019. נכדה? לא בדיוק | צילום: מתוך מאקו

המציאות: לאום כולת'ום לא היו ילדים, ולכן גם לא נכדים. מאוחר יותר, בעקבות טוקבקים שציינו כי מדובר בנינה של האחות של אום כולת'ום, תוקן האייטם.

דברים בשם אומרם: יכולתי לתת עוד ועוד דוגמאות על תחושת ההשפלה וחוסר החופש העיתונאי

יש לכם חופש עיתונאי כאן? כי לי לא.

אני כותב את זה כאן, כי אני לא רוצה לכתוב בחוץ כדי לא לפגוע חלילה במערכת, מצד שני אני חושב שאסור לי לשתוק. הדברים צריכים להיאמר: במערכת החדשות שלנו אין חופש עיתונאי, לעיתונאי שהוא בעל עמדה מזרחית-מסורתית.

בימים אלה אני עורך סידרה על המסורתיות (בעצם על "המסורתיות המזרחית", אבל פה רצוי לא להגיד ''מזרחית'').

במסגרת הסידרה שאני מכין ערכתי פרק נהדר על המסורתיות המזרחית ככלי לפתרון משברים בחברה הישראלית. באמת אחלה פרק, מלא צבע, ועם אמירות חשובות על הדרת האופציה המזרחית מהשיח הציבורי בישראל, ועל העובדה שמי שהיום מובילים את המאבק בכפייה הדתית והחרדית הם דווקא מסורתיים מזרחים כמו ביבס במודיעין, בן חמו בערד ורון קובי בטבריה.

ועוד אמירה חשובה יש בפרק: שהמזרחיות נותנת אופציה לחיים משותפים כשהיא אומרת: במקום לריב על מרכולים בשבת וכדומה, בואו נעלים עין כמו אמא מזרחית.

הפרק נפסל ולא במקרה. זה היה פרק ערוך, כמעט סגור, והוא פשוט נפסל. נמחק. לא ראוי לשידור במהדורה שלנו.

גם בפרק נוסף בסדרה, העורך הוריד לי שלוש מלים, שאני נשבע שהיה ברור לי שיירדו, ''המסורתיות המזרחית המתוקה''. מלים שכנראה לא כל כך ראוי לומר אצלנו במערכת. אני לא טוען שזה נובע מתוך עמדה אנטי מזרחית אידאולוגית, זה נובע מעמדה ''אובייקטיבית'' (בהנחה ש''תל אביב'' היא האובייקטיבי), שפשוט לא מתחילה להבין בכלל את החשיבות לתת מקום גם לסיפור המזרחי מהסוג הזה.

ושלא תהיינה אי הבנות, זה לא שאני מרשה לעצמי ללכת עד הסוף. מראש אני מצנזר את העמדה המזרחית שלי. הוזמנתי להשתתף השנה בסמינר של בכירי החוקרים לענייני מסורתיות בישראל במכון הישראלי לדמוקרטיה. שם ובהרצאות אחרות אני מדגיש למשל: "כל ניסיון לספר את הסיפור המזרחי בלי נקודה איקס, הוא לא רק בדיחה אינטלקטואלית, הוא ממש חלק מדיכוי המזרחים. כל פעם שתשמעו מישהו שמנסה לספר לכם את הסיפור בלי לציין זאת, תדעו שהוא גם לא מספר את הסיפור האמתי והוא גם חלק מדיכוי המזרחים". ואז אני מגיע לחדר העריכה ומראש מצנזר את עצמי, ולא מעז לומר את מה שחובתי העיתונאית והמוסרית לומר, כי אני יודע שזה לא מתאים כאן.

מעולם לא הגבילו את חופש הדיבור שלי מחוץ למערכת, אבל במסגרת החדשות שלנו? דווקא כן. יכולתי לתת עוד ועוד דוגמאות על תחושת ההשפלה וחוסר החופש העיתונאי, למשל איך אנחנו יושבים בחדר עריכה שני עיתונאים, אני ועוד עורך וידאו, ושנינו מזרחים בעלי רגישות ומודעות גבוהה לכאב המזרחי, לדיכוי ולאתוס המזרחי, אבל שנינו מצנזרים עצמנו במודע כדי שכתבה לא תצא פרו מזרחית מדי, וממש מתאמצים שכתבה תצא יבשה ולא תצא טובה מדי (!) ומשתדלים לא להגזים (רק גונבים קצת, כמו ערסים סוג ב' שנוסעים באוטו ומעזים לשים מוזיקה מזרחית גאה בווליום גבוה, אבל לא גבוה מדי).

דמיינו את הסיטואציה, שני עיתונאים עם עמדה, מתאמצים להתאים עצמנו לנרטיב הפוך, ולספר את הסיפור העיתונאי בצורה שאנחנו לא מאמינים בה, הכול מתוך הבנה שזה מה שמותר אצלנו במערכת, שהחופש העיתונאי שלנו מוגבל כאן.

תודה על ההקשבה למי שטרחו וקראו עד כאן. אם יש מי שמוכן לסייע במאבק הזה על החופש העיתונאי, על חופש הביטוי ועל החשיבות של ריבוי דעות בתוך מערכת החדשות שלנו (הכוונה אך ורק נקודתית לעמדה המזרחית המובעת בפרק זה שנפסל לשידור ולזכותי כעיתונאי וכחוקר מסורתיות מזרחית, שמרצה באין ספור פאנלים בנושא זה ונחשב לאחד הקולות הבכירים בתחום רנסנס המסורתיות המזרחית, לספר את הסיפור הזה מהזווית המזרחית שלי וכמו שאני רוצה, ולא כמו שהעורכים רוצים), אהיה הרבה יותר מאשר אסיר תודה לשמוע בפרטי. לא שיש לי מושג מה עליי לעשות, אבל לפחות אדע שאני לא לבד. יום בהיר לכולם.

(אבישי בן-חיים, כתב ופרשן לענייני חרדים, בקבוצת הוואטסאפ "חמ"ל 13", של חברי מערכת "החדשות 13").

כן כתב אישום בתיק 2000? לא כתב אישום בתיק 2000? כל האפשרויות מכוסות

"אלף שיר זימרתי בינתיים, לך עוד אשיר אלפיים", פיזמתי לעצמי עד שהסלולר קטע את זיופיי. על הקו המתין הקונספירטור.

"נו, הורביץ, נרגעת כבר עם תיק 2000?", הוא התעניין. "לא נמאס לך לטחון מים?".

"לא ממש", הודיתי. "אולי בקרוב".

"אז בינתיים קבל עוד מנה קטנה", הסתער הקונספירטור. "הזמן: 22 בפברואר, שישה ימים לפני שהיועמ"ש מפרסם את כתב החשדות. המקום: אולפן 'שישי' עם איילה חסון".

"נשמע דרמטי למדי", פיהקתי.

"חכה עד הסוף, הורביץ", נהם הקונספירטור. "האירוע: הכתב לענייני משפט, אביעד גליקמן, נותן כותרת בלעדית, וגם מוסיף עליה ציוץ דרמטי. הנה, קבל:". 

מי נגד מי (צילום: חדשות 13)
אביעד גליקמן, 22.2.2019. כתב אישום בתיק 2000? כנראה שלא | צילום: חדשות 13
 
מי נגד מי (צילום: טוויטר אביעד גליקמן)
צילום: טוויטר אביעד גליקמן

"נו, אז מה הסיפור?", שאלתי.

"אתה שואל ברצינות, הורביץ?", התעצבן הקונספירטור. "מה בדיוק שווה הפרסום הראשון הזה של גליקמן, אם בסוף היועץ כן החליט להגיש כתב אישום בתיק 2000 על הפרת אמונים?".

"אתה לא מבין", קטעתי אותו. "זו אמת לשעתה".

"אמת לשעתה?", תמה הקונספירטור.

"בהחלט", הדגשתי. "תבין, גליקמן הוא כמו סיסמוגרף רגיש שיודע בכל רגע נתון מה עובר בראשו ובלבו של היועמ"ש. עובדה שכעבור חמישה ימים בלבד, ב-27 בפברואר, ערב פרסום כתב החשדות, הוא כבר הביא כותרת אחרת לגמרי, וגם עליה הוסיף ציוץ לא פחות דרמטי. הנה:". 

מי נגד מי (צילום: חדשות 13)
אביעד גליקמן, 27.2.2019. כתב אישום בתיק 2000? כנראה שכן | צילום: חדשות 13
מי נגד מי (צילום: טוויטר אביעד גליקמן)
צילום: טוויטר אביעד גליקמן

"רגע אחד, הורביץ", תהה הקונספירטור. "ומה גליקמן היה עושה אילו היועמ"ש היה מחליט בסוף שלא להגיש כתב אישום נגד נתניהו בתיק אלפיים?".

"אני מניח שבמקרה שכזה גליקמן היה בהחלט יכול להתגאות בכך שהוא פירסם את המידע הזה שישה ימים קודם", עניתי.

"אבל בסופו של דבר כל זה הרי לא קרה", הקשה הקונספירטור. "בסוף היועמ"ש החליט שכן להגיש כתב אישום נגד נתניהו, אבל בסעיף מופחת".

"ולכן גם במקרה הזה גליקמן בהחלט יכול להתגאות בכך שהוא פירסם את המידע הזה יממה שלמה קודם", השבתי. "זה מה שיפה פה: כל האפשרויות מכוסות. וחוץ מזה, בהישג אחד של גליקמן גם אתה לא תוכל לפקפק".

"והוא?", פקפק הקונספירטור.

"גליקמן היה הראשון לפרסם את כתב החשדות, ואף זכה על כך לשבחים מהבוס, גולן יוכפז", אמרתי. "הנה, קבל:". 

מי נגד מי (צילום: טוויטר גולן יוכפז)
גולן יוכפז מפרגן לגליקמן. הרבה לפני כולם | צילום: טוויטר גולן יוכפז

ואם כבר דקות ארוכות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".