תיקים באפלה (1): סביר להניח שבשלב זה טעינו לגבי רוני ריטמן
ביום שלישי הודיע מפכ״ל המשטרה, רוני אלשייך, כי ניצב רוני ריטמן, שנאלץ לצאת לחופשה בשל חשד להטרדה מינית, יוחזר לתפקידו כמפקד יחידת להב 433. פרשת ריטמן, ניתן כבר לסכם, החלה אמנם בקול תרועה רמה, אך הסתיימה בקול ענות חלשלושה. עד כמה ידעו כתבי המשפט והפלילים, בהתבסס על ניסיונם ומקורותיהם, להעריך בזמן אמת שזו אכן תהיה התוצאה? ובכן, איך לומר זאת בעדינות, אין צורך להזמין את המשאית עם הצל"שים.
נתחיל במשה נוסבאום, הכתב לענייני משטרה של חדשות ערוץ 2. ב-29 בנובמבר, עם חשיפת שמו של ריטמן כחשוד, ציין נוסבאום במהדורה המרכזית כי "ספק אם רוני ריטמן ישוב ביום רביעי ללשכתו, לאחר שמסתיים שבוע החופשה הכפויה. ספק אם הוא ישוב לשם לאחר מכן". למחרת, 30 בנובמבר, דבק נוסבאום באותו קו. "סביר להניח שבשלב זה ניצב ריטמן לא חוזר לתפקידו", הדגיש, "ספק אם הוא יחזור בשלב מאוחר יותר". כעבור תשעה ימים, ב-9 בדצמבר, דיווח נוסבאום בנחרצות, כשתחתיו מופיעה הכתובית "פרסום ראשון", כי "יש תשתית לכתב אישום. המשמעות: רוני ריטמן לא יוכל לחזור לתפקידו כראש להב 433".
אפילו החלטתו של וינשטיין, ביום חמישי שעבר, לסגור את תיק החקירה נגד ריטמן לא ריפתה את ידי כתבנו לענייני משטרה. "משה נוסבאום מוסר שההערכה היא שהמפכ"ל יחליט שריטמן לא יישאר בתפקידו בכל זאת", אמר דני קושמרו באותו ערב במהדורה המרכזית, חמישה ימים בלבד לפני שהמפכ"ל החליט את ההיפך הגמור.
כמו נוסבאום, גם הכתב לענייני משפט של חדשות ערוץ 10, אביעד גליקמן, ליווה מקרוב את פרשת רוני ריטמן. "ככל הנראה מה שצפוי לנו זה שהמחלקה לחקירות שוטרים תמליץ להגיש כתב אישום נגד ריטמן", דיווח גליקמן ב-10 בדצמבר במהדורה המרכזית, ואף הוסיף כי "כפי שזה נראה כרגע, גם אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה יעביר עוד חומרים, הוא יושעה מתפקידו". כעבור כשבוע, ב-18 בדצמבר, העלה גליקמן באתר "נענע 10", כותרת, שאף זכתה לתואר "פרסום ראשון", אשר ציינה כי "גוברת ההערכה כי ריטמן לא יוכל לשוב לתפקידו, ואולי לא יחזור לשירות במשטרה".
ביום רביעי שעבר, שוב תחת הלוגו "פרסום ראשון", דיווח גליקמן במהדורה המרכזית כי מח"ש תחקור חשד נוסף נגד ריטמן, לפיו הוא התנכל למתלוננת נגדו. למחרת, כאמור, החליט וינשטיין לסגור את התיק.
לא רק כתבי הטלוויזיה טעו בהערכתם באשר לגורלו של מפקד להב 433. ב-8 בדצמבר פרסם יהושע בריינר מ"וואלה!" הערכה לפיה "ניצב ריטמן "סיים את דרכו במשטרה". למחרת הצטרפו אליו אלי סניור מ-ynet, שהעריך כי ריטמן לא ישוב לתפקידו, ויניב קובוביץ' מ"הארץ", שדיווח כי בקרוב יוגש נגד ריטמן כתב אישום. איך זה נגמר בסוף – כולם יודעים.
אבל יש גם אות הצטיינות: הכתבת לענייני משפט של "ידיעות", טובה צימוקי, הייתה הראשונה לדווח ב-ynet כי היועץ המשפטי יסגור את תיק החקירה נגד ריטמן, שבוע תמים לפני שמשרד המשפטים אישר זאת רשמית.
משה נוסבאום, תרצה להגיב?
"נכון, אני מודה ששגיתי. הופתעתי לטובה מההחלטה של המפכ"ל. אני הערכתי שריטמן יישאר במשטרה, אבל לא בתפקידו. מה לעשות, גם אני טועה".
אביעד גליקמן, אלי סניור ויניב קובוביץ' נמנעו מלהגיב. יהושע בריינר מסר בתגובה: "אמת לשעתה".
תיקים באפלה (2): הברכות על הסקופ של תמר התותחית היו טיפה'לה מוקדמות מדי
דיווח נחרץ נוסף, בפרשה אחרת לגמרי, שייך לכתבת לענייני משפט של ערוץ 1, תמר אלמוג. במהדורת "חדשות השבת", ששודרה לפני שבועיים, דיווחה אלמוג תחת הלוגו "פרסום ראשון" כי "נראה שתיק ינון מגל ייסגר בקרוב", ואף ציינה כי "אם לא יהיה שינוי דרמטי של הרגע האחרון התיק הזה ייסגר אחרי הבדיקה שנערכה בלי להגיע לחקירה פלילית, גם לא חקירה של מגל באזהרה".
עוד באותו ערב, זמן קצר לאחר הדיווח הבלעדי, קיבלה אלמוג ברכות מהקולגות בדמות מסרוני וואטסאפ לבביים מהכתבת לענייני משפט של "ידיעות", טובה צימוקי ("כל הכבוד לתמר") ומהכתב לענייני משפט של חדשות 10, אביעד גליקמן ("מצטרף. תותחית!"). אלא שכעבור חמישה ימים בלבד, ביום חמישי שעבר, ינון מגל דווקא כן נחקר באזהרה.
תמר אלמוג, תרצי להגיב?
"אכן דווח שמסתמן כי התיק ייסגר. באותה זהירות אמרנו שייתכן שאף לא תהיה חקירה באזהרה, אלא אם יחולו שינויים, ואכן היו כאלה. אגב, גם כעת ההערכה היא שהתיק ייסגר לבסוף, בשל הרף הפלילי הנמוך של החשדות ובשל פרישתו של מגל מהחיים הציבוריים".
פרסום ראשון: גם אנחנו קיבלנו הודעת דובר
וספיח אחרון של סיקור פרשת מפקד להב 433: ביום שלישי האחרון, בשעה 10:36 בדיוק, שלח דובר המשטרה לקבוצת הוואטסאפ בעלת השם הסקסי להחריד "כתבי מטא"ר" (ראשי תיבות של "מטה ארצי"), הודעה רשמית על החלטת המפכ"ל להחזיר את ניצב רוני ריטמן לפקד על היחידה. בתוך דקות החלו אתרי החדשות לשגר הודעות פוש לסלולריים. ראשונים היו "וואלה!" וחדשות 2 (בתמונה מלמטה), ששיגרו את ההודעות בשעה 10:38, אחריהם ynet בשעה 10:41, ולבסוף nrg בשעה 10:43.
למרות הודעות הפוש שקדמו לזו של ynet, בשעה 10:46 בבוקר, בדיוק עשר דקות אחרי הודעת הוואטסאפ של דובר המשטרה לכל הכתבים, פרסם ynet כותרת בולטת בחתימתו של אלי סניור, ולא היסס להשתמש במילים "פרסום ראשון" ו"ל-ynet נודע":
ב-ynet נמנעו מלהגיב.
הצהרת בלפור (11): רעה תחת טובה
"חג שמח, הורביץ", פתח הבלפוריסט בתנופה, "אתה מאלה שחוגגים?".
למקרה ששכחת, אני גם דרום חולוני וגם אב לארבעה ילדים, לכן לא אשתתף גם השנה בחגיגות הסילבסטר.
"מי דיבר על הסילבסטר, הורביץ? דיברתי על יום החג של 'ידיעות אחרונות'. אתה מתכוון לחגוג איתם?".
איזה חג? לא עידכנו אותי.
"עידכנו ועוד איך, הורביץ. עידכנו על עמוד שלם שהוקדש לחגיגות. שנים של עיתונות אובייקטיבית נגד הבוס מגיעות לשיא. ראית איזו רוח גבית טובה צימוקי נתנה היום למפכ״ל החדש, כדי שיפקח מקרוב על החקירה נגד האויב מספר אחת?".
עדיין לא פתחתי את העיתון.
"יותר טוב שלא תפתח. טובה כתבה, ואני מצטט: 'רוני אלשייך הצטיין בכל תפקידיו בשב"כ. שמו יצא למרחקים כחוקר מופלא, מיומן, תחבולן ובעיקר כאיש הגון וישר. יש לקוות שהוא הביא את הנורמות האלה גם למשטרה, ובעיקר נורמה שתקרין לאזרחי ישראל: כולם שווים בפני החוק, יהא מעמדם אשר יהא. חקירה מקצועית אינה מבדילה בין אשת ראש הממשלה לבין אחרון הנחקרים'. ממש קשה לי להקריא לך את זה, הורביץ".
למה? אתה לא חושב שזה יפה וראוי שטובה ו״ידיעות״ מעניקים גיבוי מלא ומופלא לנציגי שלטון החוק, בעיצומה של חקירה חשובה?
״מה בדיוק יפה בזה, הורביץ?! אתה לא חושב שכדאי שתנבור בקלסרים המאובקים שלך ותבדוק איזו רוח העניקה טובה שלנו לנציגי החוק בפרשה שהייתה קשורה למיוחס מספר אחת של העיתון שלה?".
אני משוכנע שטובה והעיתון שלה הקפידו גם אז להעניק לנציגי החוק גיבוי מלא.
״באמת? אז תראה מה שטובה כתבה בנובמבר 2006, בעיצומה של פרשת חבר המערכת חיים רמון, ואני מצטט: 'נראה שמה שהתברר במהלך הימים האחרונים שבר את כל הכלים ומעלה שאלות קשות על התנהלות צוות החקירה של רמון'. רוצה עוד, הורביץ? באותה הזדמנות טובה כתבה שהתיק של רמון 'איננו פשע נוראי', ושחטה את ראש צוות החקירה, תנ"צ מירי גולן, כשהוסיפה 'נשאלת השאלה אם היועץ המשפטי לממשלה מוכן לאפשר לקצינת משטרה, בכירה ככל שתהיה, להפר את רצון הבוחר'".
עם כל הכבוד, אי אפשר להשוות פרשה חמורה כל כך של עבירה מסוכנת על טוהר המידות מצידה של שרה נתניהו, שכבר הגיעה לשלב המתקדם מאוד של חקירה ראשונה באזהרה, לפרשה הפעוטה והשולית של חיים רמון, שבסך הכול הסתיימה די מהר בהרשעה במעשה מגונה.
"אותך לבוס, הורביץ".
נו באמת. רק אני חסר עכשיו לביבי על הראש.
"לא דיברתי על ביבי, הורביץ. כבר שכחת? אני פועל אך ורק בשירות הבוס".
הציטוט מול המציאות (1): יגאל סרנה נסחף
הציטוט: "על פי מקורותיי זו שרה'לה ואנשיה שדאגו לחידוש הבדיקה ולהדחת סילבן טרם פריימריז. אני מקווה שג'ודי מ., אותה אני זוכר גם לטובה מימי עבודתנו יחד בעיתון, תפעיל את מלוא כוחה (ויש לה) כעת מול המשוגעת של בית רוה"מ" (יגאל סרנה פותח פוסט נוסף נגד שרה ובנימין נתניהו, 22.12.2015).
המציאות: אפס בעובדתיות. או כפי שהיטיבה סילבי קשת להשיב לסרנה: "מה פתאום שרע הדיחה את סילבן? היא שלחה אותו להטריד נשים? לא חסרות לה נבזויות בלי זה".
יגאל סרנה, מעוניין להגיש מועמדות לתפקיד הקונספירטור?
"תראה, אני חושב שתפקיד הקונספירטורים כבר תפוס, כי כבר יש כל מיני קלוגהפטים כאלה ואחרים. אני אסתפק בתפקיד של עוזר או סגן קונספירטור. בגדול, אני לא מאמין בקונספירציות, אבל אני בפירוש חושב שבית ראש הממשלה מתנהל כאיזו מין חצר ביזנטית, שבה בעצם הדמות החזקה היא שרה ולא ביבי. הרבה אנשים יודעים את זה, ויום אחד זה ייצא החוצה".
הציטוט מול המציאות (2): פספוס של ארבע שנים
הציטוט: "כאחד ממייסדי התעשייה האווירית, הזכיר ארנס כיצד נאבק על פיתוח מטוס הקרב הישראלי, הלביא, שבוטל ב-1987, בתמיכת רוב שרי ממשלת האחדות ובתמיכת הרמטכ"ל אז, אהוד ברק" (אנשיל פפר באייטם על חגיגת יום הולדת 90 למשה ארנס, "הארץ", 24.12.2015).
המציאות: אהוד ברק התמנה לרמטכ"ל רק בשנת 1991, כארבע שנים אחרי ביטול פרויקט הלביא.
אנשיל פפר, תרצה להגיב?
"אכן, ברק היה סגן רמטכ"ל כשתמך בביטול הלביא ולא רמטכ"ל. לכן הידיעה תוקנה באתר כבר בבוקר למחרת כשעמדנו על הטעות. ותודה על תשומת הלב".
עכשיו במבצע! דיל משתלם לברזיל (כולל אירוח מלא, לא כולל שאלות קשות)
האם אפשר להיכשל פעמיים בעסקים, לשרוף מאות מיליוני שקלים, ובכל זאת לקבל כתבות מפרגנות באתרים כלכליים מובילים, מבלי להישאל שאלות קשות? מתברר שכן. בעיקר אם מארגנים לכתבים (עדיף כאלה שידידותיים למשתמש) טיסה פלוס אירוח מפנק בחו"ל. אבל נתחיל, כרגיל, מהאמצע:
חיים כצמן הוא אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של עולם העסקים, לאחר שהצליח להוביל את קבוצת "גזית גלוב" שבשליטתו לשווי של מיליארדים. אבל – וזה בהחלט אבל – אותו כצמן השתלט ב-2011 על חברת "דורי בנייה", מיהר לפטר את בכיריה ומצא את עצמו עם הפסדי עתק של 686 מיליון שקלים. הכישלון הקולוסלי אילץ את "גזית גלוב" של כצמן להזרים לא פחות מ-750 מיליון שקל לכיסוי הגירעונות. בקטנה. בלי קשר, הפסידה "גזית גלוב" מאות מיליוני שקלים אחרים בעקבות השקעות בחברת "אורמת". ידיעות רבות על הרפתקאותיו של כצמן ועל הפסדי "גזית גלוב" פורסמו, בין היתר, ב"כלכליסט" וב"גלובס".
ביום ראשון האחרון עלו במקביל בשלושה אתרים כלכליים, שלוש כתבות נפרדות על הצלחותיההמשמחות של "גזית גלוב" בברזיל. הכתבים – תמר טוניק מ"כלכליסט", עומרי כהן מ"גלובס" ויוסי פינק מאתר "ביזפורטל" – הוטסו לסאו פאולו והתארחו שם על חשבון קבוצת הנדל"ן. התוצאה הצפויה: כתבות מפרגנות גם של טוניק ("אף שכלכלת ברזיל צפויה להתכווץ השנה, כצמן בטוח בעמידות עסקיו"), גם של כהן ("כצמן מבקש להסביר מדוע מדובר להערכתו בתחילתו של עוד סיפור הצלחה") וגם של פינק ("כשאנחנו מסתובבים בנכסים שרכשה 'גזית גלוב' בסאו פאולו, קשה לפספס שמתחמי המזון בהם מפוצצים עד אפס מקום"). ומה לגבי שאלה או שתיים מתבקשות או אפילו אזכור זעיר מתחייב בכל הנוגע לכישלונות וההפסדים של המארח המפנק? לא תודה, אולי בהזדמנות אחרת (פינק היה היחיד מבין השלושה שבסוף כתבתו התייחס בקצרה לצניחת מניית "גזית גלוב" ב-18.5 אחוזים בשנה האחרונה, אבל גם הוא לא העז להעלות שאלה פרונטלית על הכשלונות הצורבים ב"דורי" וב"אורמת").
בסוף שלוש הכתבות שפורסמו הופיע גילוי נאות לפיו הכתב או הכתבת היו אורחי "גזית גלוב" בסאו פאולו. האם זה מכשיר את השרץ? לא בטוח. היטיב לסכם את הנסיעה הזאת אורי טל-טנא, כלכלן הכותב על שוק ההון ב"כלכליסט", בדף הפייסבוק שלו: "השיטה. ממן טיסה, מלון ואירוח לכתב בכיר. העלות היא בערך 10 אלף ש"ח ליעד מרוחק ואקזוטי. השג כתבה תומכת. הרי לא נעים לכתוב אחרת אחרי אירוח נדיב. השגת גם יחס חיובי מאותו כתב בעתיד. הכתבה תשפר את הסנטימנט בשוק, ותאפשר לצמצם את תשואת האג"ח באופן מינורי, נניח 0.02%. כעת, כשתגייס באג"ח חצי מיליארד ש"ח, אותם 0.02% יהיו שווים 100 אלף ש"ח. פי עשר מעלות האירוח. ואם זה עבד טוב, רצוי להמשיך בכך גם בעתיד. אני עיתונאי. לי זה לא יקרה!".
תמר טוניק, עמרי כהן ויוסי פינק נמנעו מלהגיב.
חידה לשבת
לפני שנתיים וחודשיים הביאו לעולם יונית לוי ועידו רוזנבלום את בנם הבכור. למחרת, זו הייתה הכותרת בשער האחורי של "ידיעות":
בשבוע שעבר ילדה יונית לוי בת. למחרת, זו הייתה הכותרת בשער האחורי של "ידיעות":
והחידה: איזו כותרת תופיע בשער האחורי אם וכאשר יונית לוי תלד אי פעם תאומות?
קלמן ליבסקינד VS בן כספית
איזה מזל שביום שני האחרון נתקע דרור זרסקי בפקק בדרכו לאולפן תחנת הרדיו "גלי ישראל". העיכוב הבלתי צפוי גרם לאראל סג"ל, מגיש התכנית "לא סותם ת'פה", לגייס לצדו בדקות הראשונות כמחליף את קלמן ליבסקינד, שבדיוק סיים שעתיים של שידור חי באותה תחנה.
עם פתיחת התכנית, שוחחו סג"ל וליבסקינד על האופן שבו מכסה התקשורת את המתנחלים בכלל ואת נוער הגבעות בפרט. הנה מה שאמר ליבסקינד בדקה השביעית (לא נגענו): "יש תחומים שבהם עיתונאי שלא מבין לא מתעסק. אם אתה לא עיתונאי שמתעסק בכלכלה, אתה לא תפרסם מאמר בעיתון על שער הריבית, כי זה לא התחום שלך. בענייני מתנחלים כולם מבינים. מתנחלים ורבנים. זה בא ביחד. ואז אני מסתכל, ואני רואה פרשנים – חלקם, אתה יודע, אפילו קרובים לי בדפי העיתון – וכולם מבינים. אנשים שלא עברו את הקו הירוק בחיים שלהם. אולי באיזה סיור עם יוסי דגן פעם, ולא יותר מזה, והם יודעים, רבנים, והכול. ואני מציע בדברים האלה, גם בתחום הזה, ללכת אל אנשי המקצוע".
רמיזה לכיוונו של בן כספית? לא נכחיש זאת. אלא שבכך לא הסתיימה מתקפת האנדרסטייטמנט של ליבסקינד כלפי הקולגה מ"מעריב". ביום שלישי, שלוש שעות לאחר שבית המשפט העליון מסר את פסיקתו בנוגע לערעורו של אהוד אולמרט, צייץ כספית כך:
למחרת, יום רביעי, פרסם ליבסקינד טור ב"מעריב", שבו יצא נגד העיתונאים שהגנו על אולמרט. "חברי להקת המעודדות של אולמרט, אלה שהעובדות אף פעם לא עניינו אותם, נמצאים עדיין איתנו, אבל לשמחתנו השפעתם דוללה עם השנים", כתב. "הם, מצדם, ימשיכו לתאר לנו את הישגו הגדול בזיכוי החלקי, וגם ימשיכו לכנות את השופט רוזן 'ליצן'".
בן כספית, תרצה להגיב לטענות של עמיתך ל"מעריב", קלמן ליבסקינד?
"אני רואה בחומרה את הניסיון הנואל שלך להעביר את הקטטה המבורכת ביני לבין קלמן מדפי 'מעריב' למדורך הנידח. את מה שיש לי להגיד על קלמן, אותו הבאתי ל'מעריב' על תקן של תחקירן חרוץ, כדי למצוא מבקר תקשורת מוכשר, אני אומר מעל דפי 'מעריב'. אני ממשיך לאהוב אותו ולפרגן לו ולחשוב שהוא נכס לעיתוננו. עוד דבר אחד קטן: לגבי 'להקת המעודדות של אולמרט', הוא כותב שלמרבה השמחה 'השפעתם דוללה עם השנים'. אז אם כך, אני מציע לך קלמן היקר, להירגע. דוללנו. אנחנו כבר לא שולטים. אין פרוטוקולים של זקני השמאל. אז רד מגלי צה"ל ומברנע ומאברמוביץ׳ וממני ולך לעשות איזה תחקיר או שניים. יש לכם מדינה לנהל.
"אה, כן. נזכרתי בעוד משהו. דעתי על אהוד אולמרט מורכבת ואני אומר וכותב אותה בכל מקום, כך אמשיך כל עוד זה יתאפשר (יכול להיות שבקרוב זה כבר לא יתאפשר), גם אם זה לא עולה בקנה אחד עם השקפותיו של קלמן. מעולם לא הייתי ב'להקת המעודדות' של אולמרט, אבל גם אם נניח שהייתי, לטעמי זה עדיף מלהיות בלהקת המעודדות של משה קצב".
אלכס פישמן VS אלכס פישמן
האם יאיר רמתי, האחראי על מערך ההגנה הלאומי נגד טילים שפוטר השבוע מתפקידו, ביצע עבירות בטחון מידע? תלוי כמובן את מי שואלים. הפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות", אלכס פישמן, סבור שלא. לעומת זאת, הפרשן צבאי של "ידיעות אחרונות", אלכס פישמן, סבור שכן. מבולבלים? גם אנחנו. ניגש, אם כן, היישר לציטוטים.
ביום שני האחרון, למחרת ההודעה על פיטוריו של רמתי, פרסם פישמן טור נחרץ עד קיצוני ב"ידיעות". תחת הכותרת "הדחה מוזרה" העלה פישמן את התהייה האם מישהו במערכת הביטחון "בעט את רמתי החוצה בבושת פנים", והוסיף את הדברים הבאים: "מי שמכיר את יאיר רמתי – את הפדנטיות שלו ואת הדיסקרטיות שבה פעל כל השנים – מבין שהסיפור הזה של עבירות מידע לא נדבק אל המדען הזה שעסק כל חייו המקצועיים בחומרים המסווגים ביותר שניתן להעלות על הדעת".
יום לאחר מכן, בשלישי, פרסם אותו פישמן טור נוסף ב"ידיעות". תחת הכותרת "התרשל, לא מרגל" הכריז הפעם הפרשן הצבאי של "ידיעות" כי "רמתי צריך היה, כנראה, לסיים את תפקידו", והוסיף את הדברים הבאים: "מבחינת נוהלי ביטחון מידע, יאיר רמתי כשל. הוא הוזהר כמה פעמים שלא להביא את המחשב הנייד הפרטי שלו לעבודה ולא להוריד לתוכו קבצים. מדוע הוא המשיך לעשות זאת? לא ברור".
אלכס פישמן, לאיזה משני הטורים להאמין?
"אין תגובה".
קטעים חדשים עם שלום אסייג (ושידור חוזר עם מירה עווד)
"ידיעות אחרונות" – בניגוד לרוב המוחלט של העיתונים היומיים בעולם בשנת 2016 – מקפיד לא להעלות את התכנים שלו לרשת. יש לכך לפעמים יתרונות מופלגים – בעיקר אם מבקשים להקשות על כל מיני נודניקים שמנסים לבדוק כמה כותרות חיוביות ו/או שליליות העיתון פרסם על אישיות כזו או אחרת – אבל יש לכך גם חסרונות. למשל, העובדה שבהיעדר ארכיון דיגיטלי עלול העיתון שלא לזכות לקרדיט המגיע לו.
ביום שישי האחרון פרסם נתי טוקר, כתב התקשורת של "דה מרקר", כתבת שער במוסף "מרקר וויק" על הבזבוזים וההפקרות ברשות השידור. הרבה פרטים חדשים, חשובים ומעניינים הופיעו בתחקיר המושקע, ביניהם גם על תכניות של שלום אסייג וגיל קופטש, אבל היו גם כמה פרטים שנראו לנודניק מסוים טיפה'לה מוכרים. למזלו של אותו נודניק, גיליונות "ידיעות" שמורים אצלו בקלסרים. פשפוש בגנזך העלה, כי אותם פרטים מוכרים פורסמו לפני שנה ועשרה חודשים בכתבת שער מושקעת לא פחות על רשות השידור, שפרסם רז שכניק במוסף "7 לילות".
בכתבתו הזכיר טוקר, בין השאר, דו"ח בדיקה פנימי שנעשה לרשות השידור על ידי משרד רואי החשבון פנחס כנעני. "הדו"ח של משרד רואי החשבון מתחילת 2014, המתפרסם כאן לראשונה, הכיל ממצאים חמורים במיוחד, הכוללים הטעיה וכספים שהוזרמו ליעדים שונים ללא כל סיבה", כתב. אלא שהדו"ח – שעסק בין היתר בקומבינות בהפקת תכנית ראיונות של מירה עווד ובהפקת ערב מחווה למעבד והמפיק המוסיקלי יעקב למאי – פורסם לראשונה בכתבתו של שכניק אשתקד.
כך, למשל, כתב טוקר על הפקת "סולם יעקב", ערב המחווה ליעקב למאי שהופק עבור הרשות: "ההפקה דיווחה כי השכר לזמרים ולאמנים במופע הסתכם ב-96 אלף שקל (לפני מע"מ)... אלא שבמופע עצמו, לקראת סיומו, הכריז מנדל כיו"ר אמ"י כי 'כל האמנים פה בהתנדבות".
וכך תיאר זאת שכניק בכתבתו מפברואר 2014: "בתכניות 'סולם יעקב', ששודרו בערוץ הראשון והופקו על ידי אליס הפקות, נמצא כי ההפקה חייבה את רשות השידור עבור השתתפות של 'זמרים ומנחה בעלי שם, שחקנים ואורח' למרות שכולם בכלל הסכימו להופיע בהתנדבות".
כך כתב טוקר על תכניתה של מירה עווד: "הוסכם שההפקה תרכוש את הציוד ותעביר אותו בסיום ההפקה לידי הרשות. ספקית ציוד זה הייתה חברת רובריה תקשורת, שבעלי המניות בה הם בני משפחתו של יעקב מנדל – אשתו דורית ראובני ובתו אהובה שקד. עורכי הדו"ח ניסו לברר אם נערך הליך של קבלת הצעות מחיר לפני הבחירה ברובריה. התשובה הייתה שלילית: 'חברים המליצו', השיבו בחברת ההפקה".
וכך תיאר זאת שכניק: "לצורך הפקת חדר הקשבות שכרה חברת ההפקה את חברת רובריה אינטרנשיונל, שנמצאת בבעלות בני משפחתו של יו"ר אמ"י יעקב מנדל, בהם אשתו, בנו ובתו של היו"ר. כששאלו רואי החשבון מדוע נבחרה חברה זו, הם הודו כי לא נערך מכרז ו'חברים המליצו עליה'".
רז שכניק, קראת את הכתבה של נתי טוקר?
"אני בטוח שב'דה מרקר' לא העתיקו או מחזרו, אלא פשוט שכחו לעשות ארכיון".
נתי טוקר נמנע מלהגיב.
איפה הקרדיט: פרסמתם יום קודם? לא נורא
הפרסום: "דיווח: 'משוחררי שליט' מקימים חוליות ביו"ש" (כותרת גדולה של דניאל סיריוטי, הכתב לענייני ערבים של "ישראל היום", על אסירים פלסטינים ששוחררו במסגרת עסקת שליט ושפועלים כדי להקים ארגון עצמאי כדי לבצע פיגועי התאבדות בישראל, 11.12.2015).
המקור: אכן היה דיווח. אפילו שניים. יום קודם. של גל ברגר, הכתב לענייני פלסטינים של קול ישראל, ושל אליאור לוי, הכתב לענייני פלסטינים של ynet.
דניאל סיריוטי, מה עם קרדיט?
"אתה מוזמן לפנות לדוברת העיתון".
דברים בשם אומרם (1): למה פרצה פרשת סילבן שלום?
מאז שהגיחו לתקשורת המוטרדות בסבב הזה נשאלה השאלה: למה כעת? בסבב הקודם הסיבה הייתה המרוץ לנשיאות, אז למה דווקא עכשיו פרצה פרשת סילבן שלום ועלתה בעוצמה לסדר היום?
הסבר חלקי בלבד: לפני שבועות אחדים הופעתי בכינוס של נשים. בתום האירוע ניגשה אליי בפומבי מ', המתלוננת הראשונה נגד סילבן שלום. אשמח להיפגש איתך, אמרה, ומי ששמעו אותה סביבי הסיקו בטעות שהנה מבשיל תחקיר על סילבן שלום. השמועה נפוצה בכלי התקשורת וגם בסביבה של ג'ודי ניר מוזס שלום. כמה שעות לפני הפרסום הראשון של יניב קובוביץ' ב"הארץ" התקשרה אליי ג'ודי וביקשה לדעת האם נכונה השמועה שאנחנו כאן, בחדשות 10, עורכים כתבה על בעלה. אמרתי לה שאין שחר לדברים. אחר כך הגיעו טלפונים נוספים למערכת של חדשות 10, עם אותה השאלה. אבל השמועה המשיכה להתפשט.
למחרת בבוקר התפרסם, כאמור, הסיפור בעיתון "הארץ", ובגדול, והסכר נפרץ. אם תרצו – טרגדיה של טעויות מבחינתו של סילבן שלום.
(איילה חסון, "שישי", 25.12.2015)
יניב קובוביץ', איך נשמע לך ההסבר של איילה חסון?
"אני מעדיף שלא להגיב".
דברים בשם אומרם (2): ימשיך כבודו
ירון לונדון: "נדמה לי שאת רואה את האוננות כאפשרות העדיפה ואת חיי המין הרגילים כברירת מחדל".
הילה אלרואי: "חס וחלילה. ממש לא. רק שאוננות היא הרבה יותר...".
ירון לונדון: "לא? כי אתה יודע, אתה מאונן, אתה מבטיח לך חיי נצח כמעט, לפי התיאורים שלך".
הילה אלרואי: "אבל זה בדיוק העניין, שהאוננות היא לא בריאה פחות מקיום יחסי מין... מדובר באותם יתרונות בריאותיים. אממה, לא כולם הם ירון לונדון. יש אנשים שלא הולך להם בשוק. ויותר זמין להם לאונן, ולכן יש פה יתרונות בריאותיים וצריך לדבר על זה. כי אתה יודע, לא כל אחד משיג מה שהוא רוצה".
ירון לונדון: "הנושא הזה היה קצת זר לי. הפתעת אותי בעיקר ביתרונות הבריאותיים של האוננות. וזה גם נשים, גם גברים...".
הילה אלרואי: "גם נשים, גם גברים, גם מפחית סיכוי לסרטן".
ירון לונדון: "זאת אומרת לא להפסיק עם זה, את אומרת".
הילה אלרואי: "לא, לא. תמשיך".
(ציטוט מדויק של שיחה נינוחה ב"לונדון וקירשנבאום", 29.12.2015)
יש לנו חדשות בעתיקות בשבילכם (ו/או רון מיברג vs עמוס שוקן)
כ"ט בנובמבר 1993, היום המר והנמהר שבו עמוס שוקן סגר במפתיע את "חדשות" זצוק"ל, היה גם היום שבו רון מיברג, עד אז מהבכירים והמוצדקים שבכותבי העיתון, החל לתקוף בגלוי את המו"ל שלו לשעבר. ארבעה ימים בלבד אחרי הסגירה, ב-3 בדצמבר 1993, כבר הופיע במוסף לשבת של "מעריב" מאמר מונומנטלי של המפוטר הטרי. תחת הכותרת האנינה והמעודנת "חטפתי שוקן" השתלח מיברג מעומק לבו במו"ל "חדשות". מאז זרמו הרבה מים עכורים בירקון ובנהר קנבק שבמדינת מיין. מיברג הקדיש לשוקן בפרט ול"הארץ" בכלל אלפי מילים רושפות מעל במות כאלה ואחרות ועשרות ציוצים מושחזים של עד 140 תווים בטוויטר.
ביום שני לפנות בוקר, 22 שנים אחרי המפץ הגדול, התקיים בין שוקן למיברג עימות מאוחר סביב הפיטורים ההם. ההתנגשות החלה יום קודם, כאשר שוקן תיאר כיצד ביום ההולדת 90 למשה ארנס אמר בנימין נתניהו כי הוא קורא את מאמריו של ארנס ב"הארץ''. מיברג השיב כי יש משהו מכמיר לב בציוצו זה של שוקן, והוסיף כי הפסיק את המנוי ל"הארץ" כאשר "העיתון החל קורץ עם פורנו רך". בהמשך צייץ מיברג נגד "הארץ" ועורכיו עוד כמה וכמה פעמים. שוקן, מצדו, הגיב תחילה לציוצים של מיברג אבל אחר כך חדל. לאחר הפסקה של כמה שעות, התנהלו בין השניים חילופי הציוצים הבאים:
רון מיברג: "אם יורשה לי, הבחירה לענות על מה שנוח ולהתעלם מטענות נגד 'הארץ' שגרמו לקורא נאמן לחדול, אינה מכובדת".
עמוס שוקן: "מתנצל שהשארתי אותך במכותבים כשלחצתי השב בלי לסנן אותך. את הבחירות שלך עשית, ואין לי עניין לדון איתך על 'הארץ'. בעיקר כי אני חולק עליך לחלוטין ולא רואה צורך 'לתקן' מה שאינו טעון תיקון, וגם כי אני מתנגד לפיינשמקריות מיותרת במקום שהבית בוער".
רון מיברג: "כמובן שאין לך עניין לדון. מתי היה לך. כיצד תדון עם מי שעבד עבורך בנאמנות ואחר נהדף? ביקורת לא יאה לך".
עמוס שוקן: "עברנו את זה בנובמבר 93' ואחריו, ואין לי שום עניין בשידור חוזר. זקנת מאז, אך לא בגרת".
רון מיברג: "אכן עברנו וכמה מביכה הייתה עמדתך. אחרי יותר מעשרים שנה התדרדרת להתנצח איתי בטוויטר. שוקן מצייץ. מי יאמין".
עמוס שוקן: "אכן שיג ושיח זה הוא טעות שלי שנבעה מתקווה חסרת יסוד ש-22 שנה שחלפו שינו משהו בהסתכלות שלך על עצמך".
רון מיברג: "עמוס שוקן מתייחס לסגירת חדשות ולהפקרתי אחרי חמש שנות כתיבה. זכרונו או כנותו בוגדים והוא מעליב כאחרון הנצים. בושה. לילה טוב מו"ל יקר, מבולבל ואובד עצות. אם אני זקנתי כיצד קוראים למה שקרה לך? הנימוס ינצח את היצר".
עמוס שוקן: "חבל, אל תחליף עובדות בשקרים. תוציא אותי מן המכותבים שלך, וכך אעשה גם אני".
רון מיברג: "אתה תעשה מה שנוח לך. אם תרצה מישהו יראה לך כיצד לחסום את דבריי ושלום על ישראל. מצער שנשארת איש קטן, מסלף עובדות ונגרר לציוצי לילה במלחמה על עיתונו. אפילו אני ציפיתי ליותר".
מיברג לא הסתפק בהתנצחות ישירה עם מו"ל "הארץ", ופינק מדי פעם את עוקביו בציוצים ארסיים נוספים לכיוונו של שוקן. "לחובבי תקשורת: זה הדיאלוג הראשון בין שוקן וביני אחרי 22 שנה", צייץ לסיכום. "מהיום בו סגר את חדשות ונטש את אחד בכירי כותביו מאחור. כעת הוא בונה על שכחה ושקר".
עמוס שוקן, תרצה להגיב?
"אביב, שוב אתה מתרשל. לא התפקיד שלי לכתוב עבורך את הסיפורים. במקום להעתיק ציוצים ולבקש תגובה תחקור קצת ותחשוף את הטיפוס הזה העושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס".
מי לא צריך עורך וטיפול? (ו/או קרן נויבך vs עמוס שוקן)
בכלל, שוקן מפגיז לאחרונה בטוויטר. לפני כשבועיים, כזכור, הוא הדף טענות על הורדת הדגל בעת נאומו של סאיב עריקאת בוועידת "הארץ" בניו יורק. השבוע, כשהוא שרוי בעיצומה של קבלת קהל, התבקש מו"ל "הארץ" להתייחס למדור "ועדת המדרוג" שפורסם באותו יום במוסף "הארץ", ושבו הופיעו זו תחת זו צמדי המילים "חן טל" ו"ביתוק נעים". עד מהרה הפך הרב שיח לעימות נוסף בין שוקן לבין כלת פרס סוקולוב, קרן נויבך, על יחסו של "הארץ" כלפי נשים:
ריקי כהן: "אם אתה כבר פה ועונה, ואני באמת מעריכה את זה, איך מגיע דבר כל כך מיזוגני, שוביניסטי ודוחה לעיתון שלך?".
עמוס שוקן: "מסכים איתך. זה דוחה. אומר לעורך המוסף את דעתנו המשותפת. זה לא היה צריך להיות".
יעל נצר: "קצת מוזר להיות מופתעים בהתחשב, למשל, במה שציפר פרסם בטורו היום. טור מיזוגני שממוען מלכתחילה לקריאה על ידי גברים בלבד".
עמוס שוקן: "אני באמת לא מרגיש שיש לו יחס בעייתי לנשים".
עודד קרמר: "מר שוקן, בלי להעליב, הייתי הולך לבדוק את הראייה אם הצלחת לפספס את שנאת הנשים בטור היום".
קרן נויבך: "הטור של ציפר היה שיא חדש של שנאת נשים. מי שלא רואה את זה מסכים לזה".
עמוס שוקן: "קרן, הזהירו אותי, עורכים ועורכות ב'הארץ', מהג'יהאד הפמיניסטי שאסור להסתבך איתו, בכל זאת אשים את נפשי במקלדת: הטור של ציפר אינו שיא בשנאת נשים. הוא עוד טור נגד 'הארץ' ועמדותיו, ובפרט הפעם (מי שיקרא עד הסוף יבין) נגד שלוש הכותרות שהביאו לפרישת סילבן שלום. את חוט השני הזה בטוריו של ציפר קל למצוא. יש עוד דברים פרט לפמיניזם".
אורן פרנק: "ציפר לא מיזוגן, רמתו הרגשית כשל ילד בן 8 וכך יחסו לכל ולהכול. הוא צריך עורך. וטיפול".
עמוס שוקן: "אורן, מי לא צריך עורך וטיפול?".
קרן נויבך: "הזלזול שלך בפמיניזם מוכר וחובר לדמוניזציה לנשים אצל ציפר. הג'יהאד הפמיניסטי? חבל".
שמרית מאיר: "עמוס, נראה לי שהרגע כינית חלק ניכר מקוראות 'הארץ' ג'יהאדיסטיות ואני לא בטוחה שזה מה שרצית לעשות".
קרן נויבך: "איבדת אותי ברגע שכינית אותי ורבות אחרות 'ג'יהאד פמיניסטי'. לצערי, כל עוד עורך 'הארץ' משתמש בביטוי הזה בבואו להגן על טור שכולו תיאור מעוות של נשים וסקס ברור למה הוא עצמו לא רואה שום בעיה בטור. הקטע הוא, שאתה בכלל לא רואה אותנו. וזה לב העניין. העניין 'הפמיניסטי הזה' כל כך לא חשוב בעיניך, שאתה לא סופר אותנו".
עמוס שוקן: "חס וחלילה שום זלזול בפמיניזם, אבל מה עם קצת חוש הומור וראייה רחבה? לא הכול פמיניזם".
קרן נויבך: "או שאתה עושה את עצמך, או שאתה באמת לא מבין. שוב הפמיניסטיות בלי חוש ההומור? הזלזול שלך במהפכה הכי חשובה של המאה ה-20 מביך ומסביר את העיוורון ביחס לציפר".
עמוס שוקן: "סיכום ביניים לעכשיו: בסך הכול הצעתי פרשנות אחרת מ'שנאת נשים' לטור של בני ציפר. כתבתי גם שאני מסתכן בהסתערות עליי (מה זאת החוצפה שלי לפרש משהו אחרת משנאת נשים) ואכן עוד לא היה דבר כזה בפיד שלי. אולי 150 התראות עד כה ועוד היד נטויה. וכבר ברור שאני אנטי פמיניסט, חוצפן שלא מקבל את פסק העליון של פייסבוק על לאור, ועוד כהנה וכהנה. וכל זאת כי העזתי לצפות את מה שיקרה בפיד שלי כ'ג'יהאד פמיניסטי'".
קרן נויבך: "אין על קצת גלגול עיניים בשבת בבוקר. מה ביקשת בסך הכול? שיירגעו הפמיניסטיות המשוגעות".
שמרית מאיר: "דאעש!".
עמוס שוקן: "אני יכול להרגיע אותך. יש ארבעה ג'יהאדים: הפמיניסטי, הלהט"בי, הטבעוני והמזרחי. כולם צודקים".
קרן נויבך: "ובכולם אתה מזלזל. ברור. מאמינה לשוקן שהוא באמת לא מבין על מה אנחנו מדברים. אכן ויכוח עקר. הגעתי למסקנה שכמו ציפר, גם אתה נהנה מהפרובוקציה, אז שיהיה שבוע טוב. מיציתי".
עמוס שוקן: "את קצת צודקת, אבל קרן אל תטעי, אני איתך במאבקייך הצודקים".
מניין הימים: איפה הבונוס? (2)
חלפו כבר 21 ימים מאז שכל עובדי mako זומנו בחגיגיות לאסיפה מרגשת שבה התבשרו בהתלהבות שיקבלו בונוס של 2,000 שקל כ"א לרגל העובדה המשמחת שהאתר השנוי במחלוקת עבר סוף סוף לרווחיות. רק עובד אחד לא הוזמן ליטול חלק במעמד ההיסטורי. אותו עובד בודד גם לא קיבל עד לרגע זה אפילו שקל.
אורי רוזן, העורך הראשי של mako, מה עם הבונוס שלי?
"האמת שגם השבוע שקלנו להעביר לחשבונך את הבונוס, אבל בנות המגזין הציעו, ואימצתי את הצעתן, שנעכב את מועד התשלום ביחס ישר לאופן שבו אתה מעכב בכל שבוע את פרסום המגזין בגלל האיחור בשליחת הטור שלך".
לאן נעלם גידי?
גידי אתה מתרחק ממני, מתפוגג ברקע, נעלם בשקע. מזל שהטלפון של "בזק" בדיוק צלצל. על הקו היה הקונספירטור.
"אני אעשה את זה זריז, הורביץ", הוא נהם. "ראית איך אתר 'וואלה!' העלים את גידי?".
"לא יכול להיות", מיאנתי להאמין.
"למה לא?", השתומם הקונספירטור.
"מה זאת אומרת למה לא?", השבתי בשאלה. "גידי גוב הוא הרי ה-פרזנטור של 'בזק', ששייכת לשאול, שהוא לגמרי במקרה גם הבעלים של 'וואלה!'. אז למה שב'וואלה!' יעלימו חס וחלילה את גידי? אם כבר, אז ההיפך הוא הנכון".
"יופי, הורביץ", אמר הקונספירטור. "אני שמח שסוף סוף הצלחת ללמוד משהו על מפת האינטרסים הסבוכה של התקשורת הישראלית".
"תודה רבה", הסמקתי בגאווה.
״רק שאני בכלל לא דיברתי על גידי גוב", גיחך הקונספירטור.
"לא על גידי גוב?", החוורתי.
"ממש לא", סיכם הקונספירטור.
"אז איזה גידי?", גמגמתי.
"גידי וייץ, כמובן", נזף הקונספירטור. "תראה איזו תמונה בחרו לשים ב'וואלה!' למחרת טקס הענקת פרס סוקולוב".
"כפי שאתה יכול להבחין, הורביץ", המשיך הקונספירטור, "כל כלות וחתני הפרס, מופיעים בתמונה עם רון חולדאי. מאילנה דיין עד קרן נויבך. מעמוס הראל עד שלמה כהן. ומי החתן היחיד שחסר? גידי הרואה ואינו נראה. תגיד, יכול להיות שזה קשור לעובדה שרק לפני חודשיים גידי פרסם ב'הארץ' תחקיר נוקב על היחס המועדף שמעניקים ב'וואלה!' למשפחת נתניהו?".
"אין מצב", עניתי בנחרצות. "הפעם אני באמת משוכנע שמדובר בצירוף מקרים".
"מה גורם לך לומר את זה בביטחון כל כך גדול?", שאל הקונספירטור במפגיע.
"פשוט מאוד", אמרתי בכעס. "כי בדיוק אותה תמונה בלי גידי פורסמה גם ב-mako ואפילו באתר 'העין השביעית', שלרגע אחד לא ניתן לחשוד בו שהוא נגד גידי. ואתה יודע מה? קצת מתחיל להימאס מהקונספירציות שלך, בעיקר כשהשבוע התגלה סגן קונספירטור הרבה יותר מוכשר ממך. אם אתה לא מאמין אתה מוזמן לגלול את הטור למעלה, לאייטם על יגאל סרנה".
"אם אני אתחיל לגלול עכשיו את הטור המייגע והארוך מנשוא שלך זה יבזבז לי את כל הסופשבוע, הורביץ", סינן הקונספירטור בתסכול. "הפעם הצלחת לצאת מזה איכשהו. אבל אל תדאג, אני עוד אבוא איתך חשבון".
ואם כבר חשבונות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
הטור של שבוע שעבר: מלחמת שלום הסילבן
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il