מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע | עיצוב: סטודיו mako

לא היה כדבר הזה

למה החלטתו הדרמטית של בנימין נתניהו לצאת מהארון, לשבור את קשר השתיקה ולשגר טיל מדויק ועוצמתי לעבר "ידיעות אחרונות" מהווה איום אסטרטגי של ממש על העיתון של המדינה? בגלל הסלוגן. "ידיעות" אינו יכול להרשות לעצמו להעמיד בסימן שאלה את הסיסמה המפורסמת, שמלווה אותו בנאמנות ובהצלחה כבר ארבעה עשורים. נכון לעכשיו מסתכן העיתון, ביודעין, בעוינות של מאות אלפי מצביעי הימין.

עיתון יומי, שראשי שתי מפלגות הימין הגדולות בישראל מאשימים אותו, בו זמנית, בסיקור שלילי מוטה ובפרסום שיטתי של שקרים והכפשות, יתקשה לאורך זמן לתחזק את הסלוגן ההיסטורי שלו, שפונה לכל שדרות העם.

ואם כבר היסטוריה, עלייתו ההדרגתית של "ידיעות" והתבססותו כעיתון הנפוץ בישראל הייתה אקוויוולנטית להתחזקות הימין, בשנים שקדמו למהפך 77'. כשמפא"י שקעה, "מעריב" דעך (ולהפך). כשהליכוד התעצם, "ידיעות" נסק (ולהפך). העיתונאי הוותיק זאב גלילי סיפר לי השבוע בדיחת קרש שרווחה בסבנטיז: כשאמבולנס נוסע ברחוב הוא מוביל או מפא"יניק שמת או חרותניק שנולד. גרסת הברנז'ה של אותה הלצה דחוקה הלכה ככה: כשאמבולנס צופר ברחוב הוא מסיע או קורא "מעריב" שמת, או קורא "ידיעות" שנולד. באותם ימים רחוקים, "ידיעות" – בדיוק כמו הליכוד – השכיל למצוא קהלים חדשים לא רק בימין, אלא גם בקרב העולים ובקרב הצעירים בפריפריה.

גלילי, שיחגוג בעוד שלושה חודשים את יום הולדתו ה-79, הוא לא רק רכז כתבים מיתולוגי בדימוס, ששמו נישא עד היום בפי ותיקי "ידיעות", ואינו רק איש ימין דעתני ובלוגר פעיל. הוא גם האדם היחיד בישראל שיכול להתגאות בכך שהיה המורה לעיתונות של שני עורכים ראשיים של "ידיעות אחרונות": רון ירון, העורך הנוכחי, ושילה דה-בר, קודמו בתפקיד. גלילי אוהב לספר איך הרביץ בהם תורה בקורס המשכתבים שבו השתתפו ביחד. הוא קצת פחות אוהב לדבר על מה שקרה ל"ידיעות" בשנים האחרונות.

"'ידיעות' של היום זה לא 'ידיעות' של נח מוזס ושל דב יודקובסקי", אומר זאב גלילי. "אלה שני עיתונים שונים לחלוטין. 'ידיעות' של פעם לא היה מסתבך במריבות או במהומות תקשורתיות – זה היה חלק מהתפיסה העסקית והעיתונאית גם של דב וגם של נח. שניהם שמרו על יחסים מאוד טובים לא רק עם השלטון, אלא גם עם האופוזיציה. הם היו ביחסים טובים עם כולם. זה כל הסיפור".

איך נשמרו היחסים הטובים? "הקפדנו מאוד על קווים אדומים לגבי מה מותר ומה אסור לפרסם", נזכר גלילי. "בדסק שאני הייתי מעורכיו היה כהניסט אחד וקומוניסט אחד, אבל זה מעולם לא בא לידי ביטוי בכותרות או במגמה של הידיעה. לא היה דבר כזה בכלל. על כל איש שמאל שכתב היה גם איש ימין שכתב. 'ידיעות' של יודקובסקי היה מאוזן לחלוטין. העיתון של נח מוזס היה משהו אחד. העיתון של נוני הוא משהו אחר".

"ידיעות", שחלק חשוב ממקור כוחו הגיע מתומכי הליכוד והמפד"ל, מתנכר ומתנכל כעת למנהיגי הגרעין הקשה של הימין. נתניהו ובנט, שמצאו עצמם בסירה אחת, התסיסו בתגובה את האוהדים שלהם נגד העיתון. בעידן הרשתות החברתיות, אין להם צורך בתיווך כדי להעביר את המסר ל-1,554,708 העוקבים שלהם. והמסר קצר ופשטני: "ידיעות אחרונות" אאוט.

עיתון שרוצה להיות העיתון של המדינה, עיתון שתפוצתו נשחקה משמעותית מאז לידתו של מתחרה חדש וחינמי, לא יכול להרשות לעצמו לעורר כעס בקרב כל כך הרבה קוראים. בטח לא כשיש להם שתי אופציות חלופיות לגיטימיות, לאומיות עד לאומניות, באדיבותו הרבה של שלדון אדלסון. "אם אתה עוקב אחרי העיתון אתה רואה שהוא לא רק אנטי ביבי", אומר גלילי. "הוא היה גם פרו אולמרט. הדיווחים על משפט אולמרט היו פשוט מסולפים. 'ידיעות' הוא מותג כמו קוקה קולה, ושינו לו את הטעם. יותר ויותר אנשים מרגישים שהוא לא מדבר מתוכם. אני לא קורא 'ידיעות' באופן קבוע, אבל כשהוא מגיע אליי אני כל הזמן שואל את עצמי מה עומד מאחוריי הידיעה הזאת? האם זו ידיעה אובייקטיבית? האם זו ידיעה מכוונת? האם זו ידיעה שמשרתת מישהו? זה לא רק עניין של ימין ושמאל. זה גם עניין של אמינות. של אמת דיברתי".

הסטטוסים הקטלניים בפייסבוק עשויים להתגלות כנשק שובר שוויון. במשך שנים ארוכות נזהרו פוליטיקאים, גם כאלה שנפגעו מ"ידיעות", לתקוף חזרה את העיתון ואת ראשיו. בנט שבר את קשר השתיקה ("ynet יורים בי כרגע כדור שקר בראש", "נחום ברנע איבד עשתונות"), כמו גם איילת שקד ("נחום ברנע, אתה עיתונאי מכובד, אז אם לא הספקת לבדוק, למה אתה כותב?"), ישראל כץ ("ידיעה שקרית שמפרסם אתר ynet בחסות 'ידיעות אחרונות'"), בנימין נתניהו ("הגורם המרכזי שעומד מאחורי גל ההכפשות נגדי ונגד רעייתי הוא נוני מוזס") וציפי חוטובלי ("בואו נראה מה עשה 'ידיעות' לאורך הקמפיין: לא כלכלה, לא ביטחון, אלא רכילות וזוטות על ראש הממשלה ואשת ראש הממשלה"), כולם מהימין.

ואם זה לא מספיק, גם ראשת מרצ, זהבה גלאון, העזה לשבור שתיקה ("'ידיעות' ו-ynet לא מסקרים את מרצ לחלוטין וזו תחושה קשה ולא נעימה"). לנפגעי "ידיעות" נמאס לספוג ולהכיל. כוח ההרתעה המפורסם, שנשמר היטב בעיקר כאשר ממעטים להשתמש בו, נשחק ואיבד מכוחו. יותר ויותר פוליטיקאים כבר לא פוחדים מהרשימה השחורה. כך קרה, שמנהיגי שלוש מפלגות שעל פי כל הסקרים אמורות יחד להרכיב שליש מהכנסת הבאה – נתניהו, בנט וגלאון – העזו לתקוף ישירות את קבוצת "ידיעות". לא היה כדבר הזה.

מי נגד מי 118
הסטטוס של נתניהו. נפל דבר
המלחמה הפוליטית והמלחמה התקשורתית שלובות זו בזו. "ישראל היום", שתמך מיומו הראשון בנתניהו, קרא תיגר על ההגמוניה של "ידיעות". נוני מוזס, בתגובה, הכריז מלחמה על נתניהו. שלדון אדלסון, בתגובה לתגובה, הגדיל את השקעותיו הפנטסטיות ב"ישראל היום" והפך אותו לעיתון הנפוץ בישראל, על חשבון "ידיעות". מוזס, שספג מכה קשה, תמך בהצעת החוק שנועדה לפגוע ב"ישראל היום". הצעת החוק הזו תרמה ככל הנראה להחלטתו של נתניהו להקדים את הבחירות. אם יזכה גם בראשות הממשלה הבאה, יתעקש נתניהו במו"מ הקואליציוני על התחייבות בלתי חוזרת של כל שותפיו העתידיים להימנע מחידוש החקיקה נגד עיתון הבית שלו.

ב"ידיעות אחרונות" יש מי שמפנטז על מפלת נתניהו ב-17 במרץ, שתוביל לפרישתו מהפוליטיקה, שתוביל לסגירת "ישראל היום". ב"ישראל היום" מייחלים כמובן לניצחון של נתניהו, אבל מקווים, כי בכל מזג אויר וללא קשר לתוצאות הבחירות, בעל הבית, אדלסון, יגדיל אפילו עוד יותר את השקעותיו בעיתון ובאתר אינטרנט משודרג, כנקמה ב"ידיעות".

ואם כבר נקמות, ביום שני בבוקר, סיים נתניהו את הפוסט שלו באיום מפורש ואפקטיבי: "זהו רק קצה הקרחון. ארחיב על כך בהמשך".

מה יכול להיות הצעד הבא שלו? אחרי שתומכיו יזמו מחאת רשת שכללה את הסרת האפליקציה של ynet מהסמארטפונים, ואחרי שצעירי הליכוד הפגינו מול בית "ידיעות אחרונות", שוקל ראש הממשלה את המשך המערכה. ביום שלישי הוא שיתף בפיסבוק כתבה של "דה מרקר", תחת הכותרת "נתניהו צריך לחשוף הכול על כוחו של מוזס". בסבב הלחימה הבא, אם וכאשר ההסלמה תחמיר ו"ידיעות" ישיב מלחמה שערה, נתניהו עשוי להתלבט אם לשלוף את נשק יום הדין: תכנית ההתנתקות 2015. במסגרתה, יקרא ל-366,223 עוקביו בטוויטר ול-1,162,035 חבריו בפייסבוק להתנתק מ"ידיעות".

דבר  אחד בטוח: 33 הימים שנשארו עד פתיחת הקלפיות יהיו מעניינים. הישארו עימנו.

ליצן? מסוכן? משיח שקר? תשכחו מזה

הפוסט העוצמתי של נתניהו נגד נוני מוזס הפך את חזית הקרבות של קבוצת "ידיעות" נגד נפתלי בנט (ולהפך) לזירה משנית.

החשש להכעיס בו זמנית את מצביעי שתי מפלגות הימין הגדולות בישראל עשוי לגרום ל"ידיעות" לחתור להרגעת המתיחות עם בנט. כשהקונספירטור טען, לפני שבועיים, כי מסתמן פוטנציאל להודנה, פקפקתי באפשרות הזו. המהירות שבה שבר בנט את קשר השתיקה ויציאתו למתקפת נגד חזיתית מול "ידיעות" העבירה מסר חד: אם יירד גשם, גם אתם תירטבו. אם תזיקו לי, גם אני אזיק לכם. תחשבו טוב טוב אם אתם רוצים להתעסק איתי.

אם זה לא מספיק, יש עוד נימוק שיכול לגרום ל"ידיעות" להקטין את ההתנכלויות לבנט. בשבועות האחרונים, בעיקר אחרי פרשת אלי אוחנה, איבדה "הבית היהודי" בסקרים לפחות מנדט או שניים. מי שנהנה מההפקר הם מפלגת יחד בראשות אלי ישי והליכוד בראשות בנימין נתניהו. הדבר האחרון שרוצים ב"ידיעות" הוא התחזקות של נתניהו.

לכן, במקביל להפרת הסכם אי הלוחמה בין בנט לנתניהו וחידוש הקרבות בין שתי המפלגות שלהם, בהחלט עשויות להירקם הבנות שקטות להסכם אי לוחמה בין בנט ל"ידיעות". בנט עצמו אמר השבוע בשיחה פרטית, כי החליט לא לתפוס צד במלחמת היומונים, בבחינת שומר נפשו ירחק. ככל שהצעת החוק נגד "ישראל היום" תעלה שוב בכנסת הבאה, בנט יקפיד לא לתמוך בה ולא להתנגד לה.

מי נגד מי 118
"ידיעות אחרונות" חוזר לפנק את איילת שקד. יש מצב להודנה
שני סימנים לתהדייה אפשרית נצפו בתחילת השבוע, לפני הפצצה האטומית של נתניהו, אבל אחרי הרמז העבה בסרטון שהופץ יום קודם (עם הלהיטים "ידיעות שקרניות" ו"ליינט"). ביום ראשון נמנע ynet במפגיע מלסקר את "נאום הגנבים" של בנט באוניברסיטת תל אביב, שחולל סערה. "ידיעות", מצידו, פינק באותו יום את איילת שקד באייטם מפרגן תחת הכותרת "משטרת שקד", לאחר שבנט אמר שידרוש להעניק לה את תיק בטחון הפנים. כן, כן, זו אותה שקד שחתמה על הצעת החוק נגד "ישראל היום" בעודה יקירת "ידיעות", אבל ברחה מההצבעה ברגע האחרון, ובאה על עונשה.

כך שאפשר להמר כי למרות מעמדו הרם והנישא של נחום ברנע ב"ידיעות", ועצמאותו המוחלטת, לא נזכה לקרוא אותו מתאר עד ה-17 במרץ את "נפתלי שלנו" כמי ש"עיניו מתגלגלות", "לקח משהו או שמשהו לקח אותו", "ליצן", "ראש הסיעה הקוקואית ביותר בכנסת", "ילדותי", "מסוכן", "הצגה מהלכת", "ציניקן גמור", "עף על עצמו" ו"משיח השקר מרעננה".

אפס מאופס. ואם לדייק: 30 כותרות נגד נתניהו ואפס כותרות מחמיאות

מתקפת הפייסבוק הישירה של נתניהו גררה אחריה פיצוצי משנה בדמות ראיון של נחום ברנע לקרן נויבך ("נתניהו זקוק לאשפוז"), פוסט של הדס מוזס ("אי אפשר לקרוא לנייר הזה של 'ישראל היום' עיתון"). היא גם הובילה, כצפוי, אופנסיבה מתונה מכיוונם של דרור אידר ("נחום ברנע חתן פרס ישראל להיתממות") ושל חיים שיין ("העם לא הלך שבי אחרי מסע ההטעיה מבית 'ידיעות'"). פרק משובח חדש במלחמת היומונים? לא נכחיש זאת. אבל כעת הגיע תורן של העובדות.

עוד בימי מערכת הבחירות הקודמת תואר כאן כיצד "ידיעות אחרונות" שובר את השיא של עצמו בכל הקשור לסיקור שלילי, שיטתי ומגמתי של נתניהו. תגובת הנגד מצד "ישראל היום" הייתה כמובן מקבץ שיטתי ומגמתי עוד יותר של כותרות, כותרות משנה ותמונות המאירות את ראש הממשלה באור יקרות. מאז חלפו שנתיים. מה השתנה? לא הרבה.

מי נגד מי 118
"ידיעות אחרונות" נגד נתניהו. רק דברים רעים
ב-2 בדצמבר הודיע נתניהו על הקדמת הבחירות. מהיום שלמחרת ועד יום שלישי האחרון, 10 בפברואר, יצאו לאור 60 גיליונות של "ידיעות". נתניהו הוזכר ב-35 מהעמודים הראשונים של אותם גיליונות. 30 מתוך 35 עמודי השער הללו הכילו כותרות או כותרות משנה נגד ראש הממשלה. בחמישה מהעמודים הראשונים הוזכר נתניהו באופן ניטראלי (כולל "ניצחון לנתניהו במרכז הליכוד" למחרת ההחלטה להקדים את הפריימריז). באף אחד מהשערים של "ידיעות" לא הופיעה ולו כותרת מחמיאה אחת על ראש הממשלה. אם לסכם: 86 אחוזים מהעמודים הראשונים של "ידיעות אחרונות" היו נגד נתניהו, 14 אחוזים היו ניטראליים ואפס אחוזים היו בעדו.

אפס מאופס. ואם לדייק: 37 כותרות בעד נתניהו ואפס כותרות שליליות

ומה באשר ל"ישראל היום"? גם הוא הדפיס כמובן 60 גיליונות מאז ההודעה על הקדמת הבחירות ועד יום שלישי האחרון. המנהיג הנערץ נתניהו הוזכר ב-44 מהעמודים הראשונים של אותם גיליונות. 37 מתוך 44 השערים הללו הכילו כותרות או כותרות משנה בעד ראש הממשלה. בשבעת העמודים הראשנים הנותרים הוזכר נתניהו באופן ניטראלי; באף אחד מהשערים של "ישראל היום" לא הופיעה ולו כותרת שלילית אחת על ראש הממשלה (וזה, אם שכחתם, בתקופה שבה התנוססו בשאר העיתונים בישראל סיפורים עסיסיים למדי על שתיית יין ו/או מיחזור בקבוקים). אם לסכם: 84 אחוזים מהעמודים הראשונים של "ישראל היום" היו בעד נתניהו, 16 אחוזים היו ניטראליים ואפס אחוזים היו נגדו.

מי נגד מי 118
"ישראל היום" בעד נתניהו. רק דברים טובים
ניגש, לפיכך, היישר למסקנות: נתניהו טוען בדף הפייסבוק שלו כי הגורם המרכזי שעומד מאחורי גל ההכפשות נגדו ונגד רעייתו הוא נוני מוזס? אולי, אבל באותה מידה אפשר לטעון כי הגורם המרכזי שעומד מאחורי גל האתרוגים שלו ושל רעייתו הוא שלדון אדלסון. נתניהו מתלונן כי הכותרות נגדו ב"ידיעות" הן חלק ממסע תקשורתי להחלפת שלטון הליכוד? ייתכן, אבל במקביל ניתן לקבוע שהכותרות בעדו ב"ישראל היום" הן חלק ממסע תקשורתי להנצחת שלטון הליכוד.

איך אמרו חז"ל? קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.

דף המסרים של "ידיעות"

מוקדם להעריך איך תשפיע מתקפת הנגד של נתניהו, בטווח הבינוני והארוך, על תפוצת "ידיעות אחרונות". בטווח הקצר, אחרי פרסום הסטטוס של ראש הממשלה נגד נוני מוזס, התקבלו השבוע במחלקת המנויים של "ידיעות" שיחות של קוראים שביקשו לבטל את המנוי. הקלטה של שיחה אחת שכזו נמצאת בידיי. איש שימור הלקוחות מפגין בה יכולות שכנוע מרשימות ומגלה בקיאות מפתיעה בפרטים. הנה תמליל השיחה (תוך קיצורים הכרחיים):  

שלום, פניתי אליכם כי אני שוקל לבטל את המנוי.

"מאיזו סיבה?".

קראתי בפייסבוק את מה שנתניהו כתב על היחס של נוני מוזס ושל קבוצת "ידיעות" כלפיו, ודי השתכנעתי שיש משהו בדבריו.

"תראה, אתה מעלה כאן משהו שנתניהו כתב על מוזס. זאת אומרת שמדובר בתחושה של נתניהו".

אבל זו גם התחושה שלי, כי באמת שמתי לב ש"ידיעות" מרבה לפרסם כותרות נגד נתניהו.

"עם תחושות קשה להתווכח, אבל תן לי להגיד לך משהו: לנתניהו יש עיתון שמשרת את הקו שלו כבר הרבה מאוד זמן. לא תמצא אצלו שום ביקורת נגד נתניהו. 'ידיעות אחרונות', לעומת זאת, מעסיק כותבים מהימין. למשל, יש פה את יועז הנדל, שהיה ראש אגף ההסברה של נתניהו והיה מאוד מקורב אליו, ויש עוד אנשים ימניים כמו אליקים העצני וגיא בכור. העיתון נותן במה לכולם".

אז למה לא רואים אצלכם גם כותרות בעד נתניהו?

"אל תשכח שבתקופת בחירות כמעט כל אמצעי תקשורת הוא ביקורתי בעיקר כלפי השלטון. חוץ מזה, ב'ישראל היום' מתפרסמת כבר תקופה ארוכה סדרת כתבות נגד נוני מוזס, ו'ידיעות אחרונות' לא התלונן על זה. הם יכולים לפרסם מה שהם רוצים. למה? כי יש חופש ביטוי, ואותו הדבר קורה גם אצלנו. דרך אגב, היו לנו גם כותרות מחמיאות לנתניהו".

באמת? איזה כותרות?

"בזמנו התנהל דיון סביב השאלה אם לתקוף באיראן, ואולמרט אמר שנתניהו הוציא מיליארדים על הזיות ביטחוניות. נחום ברנע יצא נגד ההתבטאות הזו וכתב שאלה לא הזיות ושצריך להיות מוכנים. תראה, לכל עיתון יש אג'נדה, ויכול להיות שבכותרות ההדגשה היא כזו או אחרת, אבל תדע לך שבעמודים הפנימיים יש עוד דוגמאות. למשל, אחד המדורים הכי נקראים ב'ידיעות' הוא 'דעות אחרונות' ושם יש טורים טיפה יותר עמוקים מהכותרות. והנה, אחרי שנמתחה ביקורת על שרה נתניהו שקנתה נרות באלפי שקלים, איתן הבר כתב שם שראש ממשלת ישראל הוא אישיות שצריכה לעבוד בחלל הכי סטרילי ונקי, כי הוא מתעסק בדילמות קשות, ולכן חשוב לתת לו את כל מה שצריך כדי לנהל את העניינים בבית. כלומר הוא כתב בעד שרה. אז צריך להסתכל על הכול במבט יותר רחב. בהכללות אפשר להגיד הרבה דברים, אבל אתה רואה בעצמך שאם עיתונאי כמו איתן הבר יכול להתבטא ב'ידיעות' בעד נתניהו – אין כאן באמת בעיה".

אבל למה הטקסטים בעד נתניהו לא באים לביטוי בעמוד הראשון?

"בעניין הזה אני לא יכול להגיד לך מה השיקולים. יש כל כך הרבה אירועים במדינה, וההחלטה מה נכנס לכותרת היא של העורך. אנחנו מקבלים ביקורת על תכנים משני צידי המפה הפוליטית, אבל זה לא מחליש אותנו. זה רק יכול לחזק. לפני 30-40 שנה השלטון היה פרה קדושה, ואי אפשר היה לגעת בכלום. ככה הגענו למלחמת יום כיפור. היום אין דברים כאלה. היום מותחים ביקורת על כולם, והשלטון תמיד חוטף הכי הרבה. אל תשכח שנתניהו נמצא כבר לא מעט שנים בשלטון".

אני דווקא זוכר שבתקופה שבה אולמרט היה בשלטון הוא לא חטף מכם כל כך הרבה ביקורת. להיפך, שמרתם עליו יפה.

"למה? סיפור טלנסקי והמעטפות קיבל כותרות ענקיות. ברגע שיש שחיתות, העיתון לא בוחל בשום דבר. עובדה שאנחנו אלה שחשפנו את פרשת הירשזון, שהיה שר האוצר של אולמרט. 'ידיעות' קיים כבר 75 שנה, ואם תסתכל עליו בפרספקטיבה רחבה, תגלה שבסך הכול הוא עושה עבודה טובה וחושף דברים. בסופו של דבר אור השמש הוא הדבר הכי בריא".

רק שיאיר על כולם במידה שווה.

"אם נניח ייבחר ראש ממשלה אחר, אז תראה שאם הוא יעשה פאשלות ויהיו דברים לא תקינים, וכל מיני קלקולים ותקלות, גם הוא יקבל כאן ביקורת".

הציטוט מול המציאות: שישה אי דיוקים קלים

הוא בהחלט ניחן בכושר שכנוע, איש מערך המנויים של "ידיעות" מהאייטם הקודם. לכל טענה של המנוי המתלבט הייתה לו תשובה מהירה וניצחת. המשימה שלו הוכתרה בהצלחה. אחרי הכול, מה הסיכוי שנודניק אובססיבי יתעמק בהקלטת שיחה שגרתית של שימור לקוחות ויקדיש שעות ארוכות מנשוא לחיפוש סיזיפי בארכיון המאובק רק כדי לנסות למצוא בה אי דיוקים זניחים ולנסות להפוך אותם לאייטם מטרחן בטור תקשורת מהוה? נמוך. נמוך מאוד.

הציטוט (1): "דרך אגב, היו לנו גם כותרות מחמיאות לנתניהו".

המציאות (1): מאז ההחלטה על הקדמת הבחירות לא פורסמה בעמוד הראשון של "ידיעות" ולו כותרת מחמיאה אחת לנתניהו.

הציטוט (2): בתשובה לשאלה אילו כותרות מחמיאות הוקדשו לנתניהו השיב אשף שימור הלקוחות: "בזמנו התנהל דיון סביב השאלה אם לתקוף באיראן, ואולמרט אמר שנתניהו הוציא מיליארדים על הזיות ביטחוניות. נחום ברנע יצא נגד ההתבטאות הזו וכתב שאלה לא הזיות ושצריך להיות מוכנים".

המציאות (2): את מאמרו מ-14 בינואר 2013 פתח ברנע במילים: "יש יותר משמץ של אמת במה שאומר אולמרט על נתניהו; יש יותר משמץ של אמת במה שאומר נתניהו על אולמרט". הכותרת הייתה בהתאם: "צודקים השניים".

מי נגד מי 118
הטור של נחום ברנע. בעד בנימין נתניהו? ממש לא

הציטוט (3): "איתן הבר כתב שראש ממשלת ישראל הוא אישיות שצריכה לעבוד בחלל הכי סטרילי ונקי, כי הוא מתעסק בדילמות קשות, ולכן חשוב לתת לו את כל מה שצריך כדי לנהל את העניינים בבית. כלומר הוא כתב בעד שרה".

המציאות (3): לא מדויק. ב-4 בדצמבר 2013 פרסם הבר מאמר תחת כותרת הגג הלא מחמיאה "כמה עולה לנו ראש הממשלה" והכותרת "פרחי הגרברה בנייר הטואלט". במאמר כתב הבר כי "ראש ממשלה בישראל חייב את מיטב התנאים והנוחיות כדי למלא את תפקידו" ולכן "אין יותר מדי מקום להתערב בשאלה אם קנו יותר מדי פרחים או נרות ריחניים". אלא שבאותו טור ממש הבר גם הדגיש כי "בעניין הוצאות מעון ראש הממשלה הגזימו שני הצדדים: אלה שרודפים את נתניהו ואשתו, ואלה שסבורים שבני משפחת נתניהו הם מלאכי השרת" והוסיף כי "אין זאת אומרת שיש לראש הממשלה, משפחתו ומשרדו זכות להשתולל". שמה של שרה נתניהו כלל לא הוזכר במאמר.

מי נגד מי 118
הטור של איתן הבר. בעד שרה נתניהו? לא ממש

הציטוט (4): "היום מותחים ביקורת על כולם, והשלטון תמיד חוטף הכי הרבה".

המציאות (4): ממש לא. יש מועדון מיוחסים, וכשאולמרט היה בשלטון הוא לא חטף מ"ידיעות", נהפוך הוא. איך אמר מורנו ורבנו נחום ברנע לאתר "העין השביעית"? "נכון ש'ידיעות אחרונות' היה הרבה יותר קשוב לאולמרט מכל עיתון אחר. זה מאה אחוז נכון'".

הציטוט (5): "סיפור טלנסקי והמעטפות קיבל כותרות ענקיות".

המציאות (5): כותרות ענקיות אכן היו, אבל בעיקר נגד טלנסקי.

הציטוט (6): "ברגע שיש שחיתות, העיתון לא בוחל בשום דבר".

המציאות (6): למה שאכביר מילים כשאפשר פשוט לתת לינק לכתבה המשובחת של אמיר טייג ושל נתי טוקר ב"דה מרקר"?

מי אמר שרק הרצוג שמר על זכות השתיקה?

אף אחד לא מעוניין להסתבך עם הבוס. לא עם הבוס של מפלגת השלטון שבה הוא חבר, וגם לא עם הבוס של קבוצת התקשורת המובילה בישראל. ובכל זאת, מעניין לדעת האם ועד כמה ראש הממשלה זוכה לגיבוי פומבי של חברי סיעתו במלחמתו מול "ידיעות"? ממי הם פוחדים יותר, מביבי או מנוני?

רשימת הליכוד בכנסת היוצאת כוללת, בנוסף לעומד בראשה, 17 ח"כים וח"כיות. ביקשנו מכולם להגיב על המתקפה של נתניהו נגד נוני מוזס. 14 מתוכם בחרו לסרב או להימנע מלעשות זאת, ואלה שמות: מירי רגב ("ממש לא, אני לא מתכוונת להתייחס לזה. ביי"), יריב לוין ("אני לא יכול לדבר, אני בישיבות שיקחו הרבה זמן"), לימור לבנת (הדוברת: "לא נראה לי שהיא תדבר על זה. מה יש לה להגיד?"), ישראל כץ (הדוברת: "לא מעוניינים להתייחס"), סילבן שלום (הדובר: "דיברתי איתו, ואנחנו לא מתראיינים"), יולי אדלשטיין (הדובר: "הוא לא מתראיין בנושא הזה"), אופיר אקוניס (הדובר: "נוותר, אבל תודה"), משה יעלון (הדובר: "לא נתייחס"). פניות חוזרות ונשנות לגלעד ארדן, לגילה גמליאל, ליובל שטייניץ ולדני דנון לא נענו. שנאמר: והמשכיל בעת ההיא ידום.

צחי הנגבי, אולי אתה תרצה במקרה להתייחס לביקורת החריפה של נתניהו נגד נוני מוזס?

"אין לי דעה עצמאית, כי אנחנו לא נמצאים עכשיו בתקופה של מגוון דעות. יש לנו מטה בחירות, למטה יש דוברים והדוברים נותנים את התשובה. לכן אינני מביע דעה אישית בשום נושא, אלא אם המטה מנחה אותי מהי עמדת הליכוד במערכת הבחירות לגופו של עניין ובכל נושא. יכול להיות שיש כאלה שהם פחות ממושמעים, אבל אני לא".

נתניהו לא היה שמח אילו זכה ממך לגיבוי במאבק שלו נגד "ידיעות"?

"שוב, מטה הבחירות מנחה אותנו לגבי כל נושא ונושא. אני נותן גיבוי לראש הממשלה בכל נושא שראש הממשלה יחליט שזו עמדתו, כנ"ל בנושא 'ידיעות אחרונות'. לכן, לגבי העמדה הספציפית צריך לפנות למטה".

חיים כץ, מה דעתך על הפוסט שכתב נתניהו נגד נוני מוזס?

"לא הייתי רוצה להגיב לזה".

למה?

"לא רוצה, לא רוצה".

אתה פוחד להסתבך עם "ידיעות"?

"מה אני? לא פוחד מכלום. אני חושב שביטלו את הכיסא החשמלי במדינת ישראל. אמרתי שאני לא רוצה לענות, אז בשביל מה השאלות?".

רק שלושה ח"כים – זאב אלקין, ציפי חוטובלי ומשה פייגלין (שכבר נמצא עם רגל וחצי מחוץ לכנסת) – הסכימו לתמוך פומבית במנהיג מפלגתם. קבלו אותם.

זאב אלקין, אתה מסכים עם הדברים שנתניהו כתב?

"אני חושב שהדברים מאוד מאוד ברורים. כל מי שעוקב אחרי הפעילות של חלק מהעיתונאים וחלק מאתרי חדשות רואה שיש להם גישה מאוד מאוד מגמתית ויש להם מטרה מאוד ברורה לנסות להביא להחלפת שלטון הליכוד. אני חושב שבסופו של דבר זה מזיק לעולם התקשורת הישראלי".

למה בעצם? מה לא בסדר בכך שעיתון אחד, נגיד "ידיעות", יכתוב באופן עקבי נגד נתניהו, בזמן שעיתון אחר, נגיד "ישראל היום", כותב רק בעדו?

"קודם כל אני חולק על האמירה האחרונה. אני יכול להביא כמה נושאים שהם על סדר היום, למשל נאום נתניהו בארה"ב, שבהם בכיר הכותבים בישראל היום, דן מרגלית, לא מסכים עם ראש הממשלה ויוצא נגדו באותו עיתון. וזו רק דוגמה אחת. לעומת זאת, אני מתקשה למצוא מאמרים תומכי נתניהו בידיעות או ב-ynet".

ציפי חוטובלי, מה דעתך?

"זה די גלוי וידוע שיש כאן מלחמת חורמה של 'ידיעות אחרונות' בשלטון נתניהו. כששמונים אחוז מהידיעות שקשורות לנתניהו עוסקות ברכילות ובזוטות, אז  ברור שראש הממשלה עשה מעשה נכון כשהסיר את שרידי המסכה האחרונה מקרב האיתנים הזה שמתנהל".

ולמה כש"ישראל היום" כותב באופן שיטתי ומגמתי בעד נתניהו זה כן בסדר?

"זו לא הנקודה. הנקודה היא במה מתעסקים. האם בביקורת על מועמד או ברכילות? אני לא זוכרת את 'ישראל היום' מדבר על זה שבעלה של ציפי לבני מעורב בקמפיין בכותרות ראשיות. אני לא זוכרת את 'ישראל היום' בודק בדיוק איפה אשתו של בוז'י הרצוג מבלה ואיך היא מסדרת את הבית שלהם. יש פה עיסוק מתמיד בזוטות, ברכילות ובירידה לחיים האישיים של ראש הממשלה".

משה פייגלין, מה תוסיף?

"אני אמנם לא חבר ליכוד יותר ואכלתי לא מעט מרורים מראש הממשלה, אבל אני מוכרח להודות שבהקשר הזה יש ממש בדבריו של נתניהו. זה לא אומר שזה בסדר ש'ישראל היום' כותב כל הזמן בעד ראש הממשלה. שני המקרים מעידים על רמה רדודה, גם של 'ידיעות אחרונות' וגם של 'ישראל היום'. אני לא תמים לחשוב ש'ידיעות' שומר על קו אובייקטיבי ושאין לו מגמות מאוד ברורות. נכון הדבר שגם 'ישראל היום' עושה את זה. שתי התופעות האלה לגיטימיות מצד אחד אבל מעידות על רדידות. אותי מאוד משעמם לקחת ליד את אחד הגיליונות של שני העיתונים הללו, כי לקרוא כותרת שיכולתי לדמיין אותה ערב קודם – זה משעמם".

איפה מפרגנים לך יותר, ב"ידיעות" או ב"ישראל היום"? 

"לא כל כך עקבתי. אני קורא את 'הארץ' ואת 'מקור ראשון', דווקא את העיתונים שבמוצהר מחזיקים בעמדה ברורה ומנסים להגן עליה בצורה אינטליגנטית, וגם משאירים פינה לדעה הפוכה. 'ידיעות' ו'ישראל היום' הם שעשוע להמונים, לא מעבר. 'ידיעות' הוא עיתון שחשוב שימשיך להתפרסם. האמירה שלו צריכה להיאמר. צודק ראש הממשלה שהיא נאמרת בצורה וולגרית ומאוד מגמתית, אבל אם יש ציבור שזה מתאים לו – זאת בהחלט זכותו של העיתון לנהוג כך".

מלחמת ששת הימים

בזמן ש"ידיעות" ו-ynet כותשים את נתניהו, בעוד ראש הממשלה ממשיך לזכות לתמיכה נלהבת מ"ישראל היום", כמעט שלא הבחנו שיש עוד עיתון יומי שתפס צד. בשבוע שעבר פרסם "הארץ", במשך שישה ימים, יום אחרי יום, כותרות ראשיות שליליות נגד ראש הממשלה. קבלו אותן, בזו אחר זו:

מי נגד מי 118
יום שישי, 30.1. כותרת ראשית של "הארץ" נגד נתניהו
מי נגד מי 118
יום ראשון, 1.2. ועוד אחת
מי נגד מי 118
יום שני, 2.2. ועוד אחת
מי נגד מי 118
יום שלישי, 3.2. ועוד אחת
מי נגד מי 118
יום רביעי, 4.2. ועוד אחת
מי נגד מי 118
יום חמישי, 5.2. ואחת אחרונה ודי (עד לשבוע הבא)

אפילו זקני רחוב שוקן מתקשים לזכור מקבץ כזה של כותרות ראשיות נגד פוליטיקאי אחד, שבוע שלם ברציפות. לעומת זאת, השבוע הנוכחי, בניגוד לקודמו, היה חלש בהרבה וכלל רק שלוש כותרות ראשיות נגד נתניהו, וגם הן רק בימים אי זוגיים: ראשון, שלישי וחמישי:

מי נגד מי 118
יום ראשון, 8.2. מזמן לא הייתה כאן איזו כותרת ראשית טובה נגד נתניהו
מי נגד מי 118
יום שלישי, 10.2. בסדר, תשימו עוד אחת, אבל שתהיה דומה לקודמת, כן?
מי נגד מי 118
יום חמישי, 12.2. והנה כותרת ראשית אחרונה לסוף השבוע

האם עמוס שוקן צפוי לתגובה ציונית הולמת בפייסבוק או לציוץ נקמני בטוויטר? המשך יבוא.  

לאן נעלמה בר רפאלי?

זה קו הגבול מכאן עד כאן, כי המשחק הוא מסוכן, המלחמה ברוך נמשכת, המהמתי לתומי בשיא האובך, כאשר הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"אתה לא מודאג?", הוא שאל בדאגה מעושה.

"למה שאהיה מודאג?", השבתי, "מה, אני אופיר או גילה? אם מישהו צריך לדאוג בסופ"ש זה הם, בהנחה שמישהו כבר ילשין לבוס הגדול ששניהם העדיפו לא לתמוך בו, בניגוד גמור לציפי ששכבה למענו על הגדר. אותי זה לא מדאיג".

"עזוב את אופיר וגילה בשקט", דרש הקונספירטור. "אני במקומך הייתי מודאג בסופ"ש הזה ממשהו אחרי לגמרי, שקשור אליך באופן ישיר. אתה משחק באש, הורביץ".

"מה הפעם?", שאלתי בחשש.

"הפעם ייחשף המשקל הסגולי האמיתי של הטור שלך", אמר הקונספירטור.

"למה אתה מתכוון?", שאלתי ביראה.

"לזה שההחלטה הנמהרת שלך להקדיש טור שלם למלחמת ביבי-נוני תגרום לכך שרק מתי מעט קוראים יטריחו עצמם לקרוא אותך השבוע, הורביץ", אמר הקונספירטור, "ולכן, אני במקומך הייתי מודאג. הרי שנינו יודעים היטב שרוב רובם של הגולשים החפים מפשע שמקליקים על ההפניה לטור עושים זאת רק בגלל שאתה מוליך אותם בכחש ומבטיח להם אייטמים לוהטים על בר רפאלי ו/או רוסלנה רודינה ו/או דמויות מופת אחרות מסוגה עילית. השבוע בחרת, שלא בטובתך, לכתוב על זאב גלילי ונחום ברנע, מה שיגרום לכך שהבוסים ב-mako לא יוכלו לשבץ הפניה נוצצת עם תמונה זוהרת של סלב דמיקולו, והפופולריות שלך תתדרדר בהתאם. זה לא מדאיג אותך?".

"האמת שלא", עניתי בחיל וברעדה. "יש תקופות בחייו של בעל טור, שבהן עליו לזנוח את שיקולי הרייטינג ולהתמקד בליבת התוכן, גם אם זה יגרום, חס וחלילה, לכך שמספר הכניסות לטור יהיה טיפ טיפה נמוך מהרגיל. וחוץ מזה, אני ממש ממש מקווה שהבוסים המסוקסים בראול ולנברג יזכרו, דווקא השבוע, שהטור שזה עתה נשלח אליהם באיחור פנומנלי מתפרסם באתר mako מבית 'קשת', ש'קשת' מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת 'ידיעות אחרונות', ושלכן גם כדאי וגם מאוד חשוב לקדם אותו בעצימות הראויה בדף הבית, למרות, ואולי אפילו בגלל, שאי אפשר לדחוף בכוח את השם של נינט להפניה שרלטנית".

"טוב שהזכרת את נינט", אמר הקונספירטור. "מסתמן סיכוי שבשבוע הבא תקבל ממני בונבוניירה חמה שקשורה אליה".

ואם כבר בונבניירות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

מניין הימים

ואם כבר בר רפאלי, כבר 15 ימים חלפו מאז פרסום האייטם הבלעדי ב-mako על חתונתם הקרובה לכאורה של בר רפאלי ועדי עזרא, ועדיין אין לפרסום הלכאורי אישור רשמי, שלא לדבר על מועד לחתונה.

לכל כתבות המגזין

לגל"צ חוקים משלה

ראיון? פיצוץ!

כתבו לאביב הורביץ

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר