"אגדת חורבן", סרטו החדש של גידי דר, אינו סרט רגיל. בסרטי קולנוע אנחנו רגילים לראות, ובכן, נוע - תנועה כלשהי. אבל "אגדת חורבן" מורכב כולו מציורים דוממים ומרהיבים שמספרים את סיפור חורבן בית המקדש השני - כלומר, אם קולנוע בבסיס שלו הוא תמונה נעה וסאונד, "אגדת חורבן" הוא התמונה הסטטית והסאונד. ואמנם הבחירה הקולנועית הזאת עשויה להרתיע, אבל זה לא רק עובד, זה עוצר נשימה. אחת הדמויות הבולטות בסרט היא ברניקי, מלכת יהודה - דיווה גדולה מהחיים בלב ירושלים של המאה הראשונה לספירה. ברניקי היא דמות כל כך מהממת שצופים מסוימים (ביניהם כותב שורות אלה) היו רוצים סרט שלם רק עליה, בלי כל הגברים הסטרייטים האלה שהולכים מכות אחד עם השני.

את קולה תורמת השחקנית יעל אבקסיס, אישה שכל ילד שגדל על "חיבוקי" זוכר את קולה המרגיע והסמכותי; אבל לברניקי אין את הפנים של אבקסיס. חלק יבלו את כל הסרט בניסיון להיזכר מאיפה הדמות המצוירת-אך-אנושית-להפליא מוכרת להם; ולחלק ייפול האסימון מהציור הראשון בו היא מופיעה. זאת מפני שהמודל של הציירים מיכאל פאוסט ודוד פולונסקי, שציירו כל אחד ואחד מאלפי הציורים שמרכיבים את אגדת חורבן, היא לטיסיה איידו - הידועה גם בתור שירין מ"פאודה".

"חיפשנו דמות של מלכה אוריינטלית, אישה עם יופי אקזוטי, מיוחד". אומר גידי דר, במאי הסרט, כשאני שואל אותו איך הגיע לאיידו. "פגשתי את לטיסיה בפסטיבל בחיפה, דיברנו, שאלתי אותה אם היא מסכימה. היא הסכימה, וצילמתי אותה מכל מיני זוויות. היא שיחקה את התפקיד של ברניקי, כדי שנוכל למצוא אותה, ויצא ממש מגניב".

ומה אתה חושב על הקישור הלא-צפוי בין הדמות של המלכה ברניקי לדמות של שירין מ"פאודה"?
"זה לא היה מכוון, אבל האינטר-תרבותיות הזאת עובדת נפלא. ברניקי הייתה נינתם של הורדוס ומרים החשמונאית, וזה לא מוזכר בסרט, אבל הורדוס היה חצי-אדומי. בזמן ההוא, זה היה קצת כמו להיות חצי-ערבי. ליהודים הייתה בעיה עם השלטון ההרודיאני, מפני שהם לא נתפסו כלגמרי-יהודים. לכן, האינטר-תרבותיות (שבליהוק של איידו לסרט - ז.א) שיחקה תפקיד נפלא פה".

"הדמות של ברניקי הייתה הכי קשה ליצירה", אומר המאייר דוד פולונסקי. "היו המון מועמדות, עשרה ניסיונות שונים". לפי המקורות ההיסטוריים, אחרי המאורעות בסרט "אגדת חורבן", המלכה ברניקי הגיעה עם בעלה, טיטוס, לרומא, וכמעט נהייתה לקיסרית בעצמה, לצידו - אבל הרומאים, שנרתעו ממנה בשל יהדותה ודמיונה לקליאופטרה, איימו במרד אם תזכה לתואר. לכן, בלב שבור, טיטוס שלח אותה בחזרה ליהודה שם מתה. "לכן, העניין הזה של היופי המסוים הזה היה מהותי לטייפ שחיפשנו. אבל כדי שזה לא יהיה רק סטריאוטיפ, כדי שהיא תרגיש כמו אישה חיה ומורכבת, חיפשנו באמת מודל".

"לטיסיה באה אחרי שציירנו כבר כ-20 ציורים עם דמויות אחרות בתור ברניקי", אומר מיכאל פאוסט. "וכל הזמן היה מין אי-ביטחון כזה. זאת הייתה הדמות שהכי רקדנו איתה מבחינת הציור וההחלפה. בשביל ברניקי חיפשנו ליהוק מרשים, לא מישהי שפשוט תשב לידך במסעדה. לכן, חיפשנו בעיקר בקרב שחקניות, גם ישראליות וגם לא-ישראליות. לטיסיה פשוט קפצה כבחירה מצוינת בגלל המלכותיות שלה. יש לה עצמות לחיים עם הרבה עוצמה - שם אני רואה את העוצמה שלה, בעצמות הלחיים ובסנטר. כשהבנו שזאת היא, גידי קיבל את הסכמתה. היא הסכימה, הוא צילם אותה, העביר לנו כמה תמונות ועבדנו אל מול התמונות בשביל להוציא את ברניקי".

"הופתעתי, ולכבוד היה לי, על שגידי דר, דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט חשבו עלי לתפקיד המלכה ברניקי", מספרת לטיסיה איידו על הליהוק המפתיע. "ברניקי היוותה השראה למחזאי הצרפתי, ז'אן ראסין, בטרגדיה המפורסמת שלו, 'ברניס', שתיארה את האהבה הבלתי אפשרית בינה לבין טיטוס. למעשה, עבדתי על הדמות בשנותיי הראשונות בבית הספר למשחק בצרפת". 

מתוך "אגדת חורבן" (איור: דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט,  יח"צ)
מתוך "אגדת חורבן" | איור: דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט, יח"צ

"התרשמתי מאוד כשנשלחו אלי הציורים הראשונים. פניה של המלכה היו כל כך דומות לשלי, אבל במצבים שעליהם לא ידעתי דבר. זה היה מקסים, ומטריד, בו זמנית. אז קראתי את התסריט וניסיתי לדמיין איך כל זה ייראה בסוף. אנחנו לא רגילים לדברים כאלה, אבל זה יפהפה. גיליתי מלכה מרשימה וגאה - וכמו כל הדמויות בסרט, היא נלחמת עבור מה שעבורה הוא האמת שלה".

ומה עושים פה ג'וליאנו מר והרב פרומן?

אבל ברניקי אינה הדמות היחידה שמבוססת על פנים מוכרות. "מוני מושונוב ניגש אלי לפני איזה שבוע", מספר פאוסט, "ואז הוא אמר לי, 'רגע, חצי מהדמויות בסרט זה אתה, הא?' הרבה מהדמויות שם דומות לי או לדוד. לא בהכרח כי הצטלמנו, אלא בגלל שידוע שבנאדם מצייר את עצמו כל הזמן". בנוסף לפולונסקי ופאוסט בעצמם, ישנה דמות אחת שצוירה בהשראת השחקן שמדבב אותה - יוחנן מגוש חלב, ממנהיגי המרד, שמדובב ע"י השחקן יגאל נאור (שהופיע גם הוא ב"פאודה", בתפקיד אבא של דורון) וצויר בהתבסס עליו.

"בר גיורא צויר בתור הכלאה של ג'וליאנו מר עם בחור בשם גילי ססובר (לא ההוא מהקומדי סטור, אלא מפיק הסרטים והסופר בעל השם הזהה - ז.א). כמו ברניקי, גם בר גיורא היה חצי אדומי", אומר גידי דר על דמותו של הקנאי הידוע - מה שיכול להסביר את הזיקה שלו לדמותו של השחקן ג'וליאנו מר חמיס, שהיה בעצמו חצי פלסטיני. "רבן בן זכאי מבוסס על הרב פרומן ז"ל (שהיה הרב של יישוב תקוע ופעל רבות להידברות עם הפלסטינים - ז.א). המשפחה שלו ראתה, והם מאוד התרגשו ושמחו על זה. הפנים של טיטוס ואספסיאנוס מבוססות על פסל אמיתי שלהם - ככה באמת נראה טיטוס, וככה באמת נראה אספסיאנוס. היועץ של ברניקי מצויר בהתבסס על המפיק שלנו, אמיר הראל, שהוא גם חכם גדול". 

אבל דווקא הדמות הראשית, בן בטיח (דמות בדיונית שהומצאה לצורך הסרט, שאת קולה תרם התסריטאי של הסרט, שולי רנד), לא מבוססת על אדם מוכר - לא לצופים ולא ליוצרי הסרט. "בן בטיח לא מבוסס על אף אחד. הוא מבוסס על מישהו שראינו פעם באיזו מסעדה, אבל זה לפי זיכרון חופשי. אמרנו, הוא בחור 'רגיל', והלכנו עליו".

נגיד שהיו לכם 50 מיליון דולר וצבא של אנימטורים. עדיין הייתם עושים סרט שמורכב ברובו מציורים סטטיים, בניגוד לסרט אנימציה "מסורתי" עם תנועה חלקה?
פאוסט: "התשובה מורכבת. יש פשרות לא קטנות כשעוברים לאנימציה. אתה צריך להתפשר על איזושהי שטיחות מאוד גדולה לדמות בשביל שיהיה אפשר להזיז אותה, גם כשיש לך את הצבא של האנימטורים. הייתי משאיר את זה ככה, כי יש רגש שיוצא מציור ולא יוצא מאנימציה. הסרט נותן לך להיות פעיל בקריאה שלו הרבה יותר מבקולנוע 'רגיל'. אני מאוד מאמין בדרך שבה החלטנו לספר את הסיפור הזה. אז אתה רוצה להביא לי 50 מיליון דולר? תביא, ואני אעשה את אותו הסרט בתנועה".