תקופת הקורונה הארוכה מידי שבה היו המוזיאונים סגורים, היוותה קרקע פורייה לאמנים ותיקים וצעירים כאחד. ועכשיו, כשהמוזיאונים שוב פתוחים, כל יצירות האמנות האלו מוצגות לעיני כל לצד אירועי אמנות שונים ומגוונים שמתקיימים במוזיאונים ובגלריות בכל רחבי הארץ. מה ואיפה? כאן תוכלו להתעדכן בכל מה שקורה בתקופה הקרובה: 

"מסת מנוחה Rest Mass": תערוכה חדשה במרכז אדמונד דה רוטשילד

השהיות הכפויות, הממושכות, במרחבים הביתיים הובילו אמניות ואמנים רבים להאטה, לוויתור על המחוות הגדולות (גראנד ג׳סטרס) ולעבודה מתוך צמצום. חלקם פנו אל המלאכות, אל החומרים הנגישים, לדברים שאפשר לאחוז בהם.

ההצבה האנסמבלית בחלל והקרבה האינטימית בין העבודות, מעלות שאלות ומחשבות על מחוות אמנותיות צנועות, מינוריות ואפשריות. בין העבודות בתערוכה: עבודת סאונד המורכבת מחומרי גלם שהוקלטו במרחב הביתי, מיצב המשלב בין דימויים ואובייקטים שנאספו במהלך שיטוטים במרחב האורבני, תבליט ברוח התבליטים הקלאסיים המרמז על הפוטנציאל האלים שרוחש בין הצופה למוצגים בתערוכה, פסלונים שנחצבו באבני קירטון שנאספו מהטבע, וציורים רקומים בעמלנות. האמנים המשתתפים: איציק גיל אביזוהר,  פוליאנה אור, תמיר ארליך, נינה טראוב, נעמה לינדנבאום, תמרה סטראנו וקובי עמיאל. 

אוצרת: טלי בן-נון; אוצרת משנה: ליטל בר-נוי

איפה? בית מרס - הרצל 158 תל אביב; תאריך נעילה: 1.10.21

מסת מנוחה - תערוכה במרכז אדמונד דה רוטשילד (צילום: תום עזריה, יח"צ)
עבודתו של תמיר ארליך | צילום: תום עזריה, יח"צ

 

"נגר אמן" - תערוכת ריהוט מסורתי ישראלי

בתערוכה "נגר אמן", מוצגות כ-25 עבודות של 25 נגרים שפועלים בזרם התרבותי "FineWoodWorking", המשלב מסורות עתיקות יומין, המתקיימות על קו התפר שבין מלאכה לאמנות. שאיפתו של הנגר-האמן היא ליצור רהיטים שאינם פונקציונליים בלבד, אלא משלבים בין השימושי והמעשי לבין היפה והחולם לצד מסורות עתיקות יומין ברחבי העולם – מארה״ב ואירופה ועד למזרח הרחוק – המחפשות את האיזון הנ"ל במשך מאות שנים. ומטרתו של הנגר-אומן היא ליצור חפץ שיפיח רוח חיים בחלל שהוא מונח בו, ויהפוך אותו משגרתי ופרגמטי ליוצא דופן ומשובב נפש. כך, הרהיט מאחד את כל מה שסביבו, ובו בזמן משנה ומחייה אותו. עבור התערוכה " נבחרו באמצעות ועדה מקצועית הכוללת נציגים מישראל ומהעולם, 25 אומנים מרחבי הארץ להציג את עבודותיהם, כעבודות נגרות-האמן המצטיינות שנבנו בישראל ב-2021. כל אחד מהבונים עובד בנגריה שלו, מצויד בידיו ובדמיונו, וכולם מאוחדים במחויבות שלהם לבנייה ברמה הגבוהה ביותר, בהתאם למורשת ה-FineWoodworking, ובניסיונם לגעת ברוח מבעד לחומר. הכניסה חופשית.

איפה? קום איל פו, האנגר 26, נמל תל אביב; אוצר: גיל ארד;

תאריך פתיחה: 19.9.21 בשעה 16:00; תאריך נעילה: 30.12.21.

נגר אמן - תערוכת ריהוט מסורתי ישראלי (צילום: אלעד ברמי, יח"צ)
עבודתו של דן דרגון | צילום: אלעד ברמי, יח"צ

נגר אמן - תערוכת ריהוט מסורתי ישראלי (צילום: אלעד ברמי, יח"צ)
בעלות מלאכה | צילום: אלעד ברמי, יח"צ
 

שוברים חומות – תערוכה מיוחדת בגלריה "ארטורה" בעמק חפר

55 עבודות (ציור, צילום, פיסול, וידאו, מיצב, איור, שירה, מחזור, מיקס מדיה ועוד) של 37 אמנים, כולם בעלי מוגבלות פיזית או נפשית, יוצגו בתערוכה המרגשת שתיפתח בגלריה "ארטורה" ותספק לקהל הרחב הצצה לנקודת מבטם הייחודית של האמנים על החיים והחברה. את התערוכה יזם אלדד שושתרי (32), מתמודד בעצמו עם שיתוק מוחין שחבר לאוצרות נעמי גורדון-חן ומיכל תאומי סלע והקרן "בשביל אופיר" - הקרן לעידוד היצירה בקהילה. תערוכה שכזו הייתה חלום ארוך שנים עבורו, והמפגש בינו לבין נעמי גורדון חן, היווה הזדמנות פז להגשים אותו. 

איפה? גלריה ארטורה, קמפוס רופין, כפר מונש; אוצר: אלדד שושתרי;

תאריך פתיחה: 10.9.21; תאריך נעילה: 30.9.21.

שוברים חומות - תערוכה חדשה (צילום: יח"צ)
לירן שני, "לקטוף את הפריחה" | צילום: יח"צ

"תמיד של שחר": מקבץ תערוכות חדש בגלריה לאמנות אום אל-פחם

ביום שבת ה-4.9, יפתח בגלריה לאמנות אום אל-פחם בשיתוף אידריס, מקבץ תערוכות חדש שבמסגרתו יוצגו שש תערוכות יחיד חדשות של האמנים עדי בוטרוס, מיכאל חלאק, נוראן חמד, רחמה חמזה, ג'ואנה ג'ונס, דותן מורנו. הכניסה חופשית. 

התערוכות יעסקו בביטוי צורות פולחן מנקודות מבט שונות, המבוססות על החוויות הביוגרפיות של האמנים, על הנוף החברתי-פוליטי המקומי, ועל פרקטיקות יומיומיות: עבודת וידאו של עדי בוטרוס על רקע המנזר הבנדיקטיני של אבו גוש משתמשת באדריכלות ובציורי הקיר של המקום כדי לעסוק בנושא איקונוקלאזם, מחיקה, שימור והמשכיות של דימויים ורעיונות דרך תנועה; ציוריו ההיפר-ריאליסטיים של מיכאל חלאק משמשים כאנלוגיות טעונות שנועדו לעורר דיון בנושא זהות פוליטית; נוראן חמד מציגה סדרה של איורים דיגיטליים המתייחסים לריטואלים עתיקים של דבקות דתית, לאגדות ואמונות רווחות כדי לקרוא תיגר על תפיסות מגדריות סטריאוטיפיות של מראה חיצוני והתנהגות; שאלות על מגדר עולות גם בעבודתו של דותן מורנו, המשלב סמלים יהודיים וערביים בסדרת תחריטים כדרך לחקירת הזדהויות היסטוריות, דתיות, אתניות ומגדריות, ולבחינת הגוונים השוכנים ביניהן; פרקטיקות ריפוי ואלמנטים בוטניים מקומיים עומדים במרכז תערוכותיהן של רחמה חמזה וג'ואנה ג'ונס - המיצב תלוי המקום של ג'ונס מורכב מצמחים, אדמה ופלסטיק שלוקטו בעיר אום אל פחם ובסביבתה, המיצב והאיורים שיצרה חמזה משחזרים את רפואת עשבי המרפא הפלסטינית המסורתית, שעודה נפוצה במטבח המקומי ופרקטיקות של רפואה עממית, כדי לדון בתפיסות של נשיות, מיניות וטהרה. 

איפה? הגלריה לאמנות אום אל-פחם; אוצרים: ברק רובין וליביה טליאקוצו (אידריס);

תאריך פתיחה: 4.9.21 בשעה 12:00; תאריך נעילה: 18.12.21. 

תמיד של שחר - תערוכות חדשות בגלריה לאמנות אום אל-פחם (צילום: יח"צ)
"ארום פלסטין" - דימוי מתוך המיצב של רחמה חמזה | צילום: יח"צ

תמיד של שחר - תערוכות חדשות בגלריה לאמנות אום אל-פחם (צילום: יח"צ)
"גם כי אלך" - תחריט של דותן מורנו | צילום: יח"צ

"מתחת למים לא שומעים את שיר הערש"

תערוכת קיר חדשה של האמנית יפעת שטיינמץ, המציגה אובייקטים שימושיים מהסביבה הביתית לאחר שעברו שיבוש ושינוי. לצד האובייקטים, מוצגים ציורים שצוירו באמצעות מגבים כתחליף למכחולים, וחלקי-טקסטים פואטיים שכתבה שטיינמץ.

מי התהום הקדמוניים מתוארים במדרש היהודי כבעלי שאיפה מתמדת להציף ולהחריב את העולם, להחזירו אל התוהו.  נהוג לחשוב על האמנות כזו שנוגעת במי התהומות, אך לפעמים היא דווקא מבקשת, באופן חסר-שחר ולעיתים מבודח, לתפקד כמעין פקק, אצבע בסכר על פתחי תהום רבה המאיימת להציף ולהטביע. לפני כחודשיים כאשר החליפו ב'סדנאות האמנים' את חיפוי הרצפה בחלל בו מוצגת התערוכה, החליטה האמנית להשתמש באריחי הלינוליאום כחומר גלם לעבודה תלוית מקום והרימה את הרצפה לכדי אובייקט שנראה כעור פלסטי, קערה או מיכל: מיקסר הבנוי על תנועת סיבוב משותקת ("הציפור"), תקע הבוקע משקע, עורו המנושל של כדורסל ("Dunk"),  וברזים הפונים זה לזה במעגל סגור ("נרקיס"). הכניסה חופשית. 

איפה? סדנאות האמנים - האומן 26, א.ת. תלפיות, ירושלים; אוצרת: אוריין גלסטר אורן;

תאריך פתיחה: 2.9.21; תאריך נעילה: 30.9.21.

מתחת למים לא שומעים את שיר הערש (צילום: יח"צ)
צילום: יח"צ

"לילה": תערוכה חדשה של הצלם אילן בשור

תערוכה חדשה של הצלם המוערך שמבטאת את האהבות הגדולות שלו - צילומי עירום, תנועה, מחול, ארוטיקה, אהבה, והשילוב שלהם ביצירה אחת. צילומיו של בשור, המעידים על בימוי מוקפד של אמן יצירתי ששואב את השראתו מתחומי אמנות מגוונים, הם בעלי איכות ציורית וקומפוזיציות מקוריות, ובהיותם חומרי חלום ייחודיים שכאלה, הם נצרבים בתודעתנו לאורך זמן ומעניקים לנו רגעי קסם מבורכים. הכניסה חופשית. 

איפה? בית מרס - הרצל 158 תל אביב; אוצר: אילן בשור;

תאריך פתיחה: 10.9.21 בשעה 12:00; תאריך נעילה: 30.9.21. 

לילה - תערוכת צילומים של אילן בשור (צילום: אילן בשור, יח"צ)
צילום: אילן בשור, יח"צ

סערה בכוס תה: נקודת מבט עכשווית על עבודותיו של הצייר יששכר בר ריבק (1935-1897)

האמן יששכר בר ריבק ז"ל מעולם לא ביקר בבת ים. עזבונו הגיע אל העיר בשנות ה-50 של המאה הקודמת לאחר שאלמנתו סוניה הוזמנה ע"י ראש העיר הראשון, דוד בן-ארי, להתגורר בה. ביתה נבנה סמוך למוזיאון לאמנות, בלב שכונת רמת יוסף ובתוכו חלל תצוגה ייעודי לעבודותיו של ריבק. לאחר מותה של סוניה בשנות ה-70, וכחלק מתהליכים מורכבים שעברה בת ים, ננטש בית ריבק, האוסף נזנח, ויצירותיו לא הוצגו מאז ועד היום. בשנים האחרונות עבר הבית הסבה למרכז חינוך לאמנות, ובמהלך מגפת הקורונה הפך באופן זמני למרכז חיסונים. במקביל עבר האוסף, שעדיין מאוחסן בבית, רסטורציה מקיפה. התערוכה 'סערה בכוס תה: יששכר בר ריבק בדיאלוג' מתבוננת מחדש על עבודותיו של הצייר, מנקודת מבט עכשווית, בוחנת את מופעיה השונים של העיירה היהודית, אז והיום ומקיימת שיחה פתוחה בין העבר להווה. 

איפה? מוזיאון בת ים לאמנות, סטרומה 6 בת ים; אוצרות: נעמה ערד והילה כהן-שניידרמן; תאריך נעילה: 31.10.21; 

סערה בכוס תה - תערוכה במוזיאון בתים (צילום: יח"צ)
יצירתו של יששכר בר ריבק - מתוך הסדרה 'שטעטל ביתי, החרב הוא זיכרון', 1917 | צילום: יח"צ

"הווה מתמשך: חדש באמנות עכשווית"

נוכחות הרפאים של העבר הקרוב והרחוק, המוכר והמושתק צפה ועולה מעבודות האמנות העכשווית שהצטרפו לאוסף מוזיאון ישראל בשנים האחרונות ומוצגות לראשונה בתערוכה חדשה. בהקשרים פוליטיים שונים ובמקומות רבים נדמה שההיסטוריה מפעפעת מבעד לסדקי ההווה, חוזרת לפקוד את היומיום ואינה מרפה. באמצעות הפניית המבט אל הכאן והעכשיו האמנים מפגישים אותנו עם מה שהתרחש אי אז וממשיך להדהד במציאות. יש מהם שמחפשים את רובדי העבר וחושפים שכבות של זיכרון ואחרים מנסים לתעד ולשמר את מה שעתיד להיטשטש. 

איפה? מוזיאון ישראל ירושלים; אוצרת: אורלי רבי;

תאריך פתיחה: 3.9.21; תאריך נעילה: 15.6.22. 

הווה מתמשך - תערוכה במוזיאון ישראל (צילום: Stephen Faught, יח"צ)
היצירה של יוג'י אגמטצו - עירוב טכניקות בנייר צלופן של חפיסות סיגריות על מדפי זכוכית אקרילית | צילום: Stephen Faught, יח"צ

אוֹנוֹרֶה דוֹמיֶה: סאטיריקן בפריז

בעבור בני תקופתו בפריז, הוא היה קריקטוריסט שסיפק בידור ושעשוע מעל דפי העיתונים מדי יום; בעבור חבריו האמנים, הוא היה אמן דגול, שגוף יצירתו האדיר חורג הרבה מעבר לגבולות המדיום שפרסם אותו. הצייר אונורה דומייה היה מהפכן ולוחם פוליטי אמיץ, אשר הטיל את עצמו לתוך אירועי תקופתו, נלחם על אמונותיו ולקח חלק פעיל במאבק לעיצוב הפוליטיקה בת זמנו. מגוון רחב מיצירותיו ניתן יהיה לראות בתערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים: דומיה היה אמן פורה ביותר, ובמשך כ-50 שנות פעילות יצר כ-4,000 הדפסי אבן, 100 הדפסי עץ וכ-300 ציורי שמן. בנוסף יצר כמה עשרות פסלים ומאות רבות של ציורים בצבעי מים. המושא היחידי של מפעל חיים אדיר זה היה האדם – שאותו דומיה לעולם לא התעייף מלתאר. באמצעות הדפסיו, ציוריו ופסליו, ביטא דומייה סימפטיה רבה לעניים ולאנשי השוליים, תוך שהוא מתעד תקופה של מהפכות חברתיות, פוליטיות וכלכליות גדולות באמצע המאה ה-19 בצרפת. התערוכה החדשה בוחנת, דרך יצירתו הגרפית יוצאת הדופן של דומייה, את המבט רחב היריעה שהוא מספק על החיים בפריז במאה ה-19, ומעניקה הצצה אליהם לצופה בן זמננו. היצירות שנבחרו מציגות את מגוון הנושאים שבהם עסק ואת התפתחותו מאמן צעיר לבוגר. בהדפסיו הייחודיים ניתן למצוא את תמצית ההיסטוריה של התקופה, האופנות החולפות והתמורות הפוליטיות האדירות. 

איפה? מוזיאון ישראל ירושלים; אוצרת: אפרת אהרון;

תאריך פתיחה: 6.9.21; תאריך נעילה: 15.5.22. 

"אזורים אסורים": תערוכת יחיד חדשה ב'המעבדה'

תערוכת יחיד של אבנר שר, שעוסקת בהשחתה ובהחייאה של זיכרון, דרך מיצב רב מדיומאלי של מבנים מרובעים בגבהים שונים שהם רחובות ושדרות שניתן לטייל בהם כמו בעיר רפאים מיניאטורית. המיצב בנוי בפריסה רחבה בחלל המעבדה לאמנות ומורכב מתמהיל של מבנים מרובעים בגבהים שונים, עשויים קרטון ועטופים בקולאז'ים של שרטוטים וסקיצות אדריכליים. בין המבנים מוצבות עבודות קודמות של אבנר, עשויות שעם, חלקן לובשות עטיפה מיצרית קדומה, כמו אובליסקים, סרקופגים, וחלקן כאורנמנטים מזרחיים כמו המשרביות רבי הממד המפורסמות. המבנים מסודרים בסדר מופתי ויוצרים רחובות ושדרות לאורך ולרוחב החלל. הצופים נכנסים אל המיצב, מטיילים בו כמו בעיר רפאים מיניאטורית, מרגישים אותו פיזית ובו בזמן מדמיינים ומשייכים למבנים ממשיים. השילוב בין המדומה לפיזי נע בין שליטה להתמסרות. ככל שצוללים פנימה נתפסת המורבידיות של ההצבה: העיר המדומה הופכת לבית קברות, המבנים מזכירים מצבות מפוארות, קברי אחים אורבניים. 

איפה? המעבדה, רחוב הרצל 119, תל אביב; אוצר: שרון תובל;

תאריך פתיחה: יום חמישי, 2.9.21 בשעה 19:30; תאריך נעילה: 2.10.21. 

אזורים אסורים - תערוכה ב'המעבדה' (צילום: שהם אפרתי, יח"צ)
היצירה של אבנר שר | צילום: שהם אפרתי, יח"צ

 

"נונפיניטו": תערוכת סוף תוכנית הרזידנסי של ארטפורט

רוח של נוכחות מתעתעת שוהה על תערוכת נונפיניטו 2021, תערוכת הסיום של אמני תכנית הרזידנסי של ארטפורט. תחושה של מציאות חמקמקה, של דברים שלרגע הם כאן ורגע אחרי כבר אינם. במידה רבה, זוהי רוחה של התקופה כולה ורוחות הרפאים של ההווה מרחפות עכשיו בתערוכה – הן נושפות בסדינים של תכלת רם, מתחבאות בקברי הפסלים של שחר יהלום וממלאות בנוכחותן הוירטואלית את המסך של אמיר יציב; ידיהן השקופות ננעצות באגרופנים של רועי כהן, הן מציצות אלינו בעיניים חשופות בעבודות של שי-לי הורודי, ונחשפות מולנו, עוד רגע ונצליח לגעת בהן, בעבודותיו של כרם נאטור. בתקופה של מציאות משתנה אמני תוכנית הרזידנסי של ארטפורט מציבים אפשרויות נוספות להסתכל על העולם. במקום נחמה הם מציגים שאלות; במקום להביט מטה ולחפש קרקע יציבה הם מביטים מעלה ומחפשים משמעות.

איפה? ארטפורט, רחוב העמל 8, תל אביב; אוצרת: ורדית גרוס;

תאריך פתיחה: 27.8.21; תאריך נעילה: 6.11.21. 

"I Have so much to tell you" - תערוכה בנונפיניטו (צילום: יח"צ)
היצירה של כרם נאטור | צילום: יח"צ

6 תערוכות חדשות במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

שש תערוכות שמתמקדות באלמנטים מוכרים מסביבתנו הקרובה ובחפצים ביתיים שעברו טרנספורמציות דינמיות של שיבוש, פירוק והאנשה, המשקפים הלך-רוח תקופתי של חוסר ודאות, אבסורד ואיום: 

ספר השינויים (מריק לכנר) - בתערוכה מוצגים אחד-עשר שטיחי קיר גדולי ממדים שיצר האמן מריק לכנר, זוכה המענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר לשנת 2021. שטיחי הצמר הרכים והמרהיבים מגוללים סיפור אפוקליפטי בקנה מידה אפי, הכורך חזיונות דינמיים של מחזוריות החיים תחת איום קיומי - אימה, פיתוי, תשוקה, צמיחה, כליה ואובדן. השטיחים גדושים בדימויים של יצורי כלאיים מבעיתים, חיות דמיוניות מוזרות ובני אנוש מכמירי-לב המותכים אלו באלו ויוצרים תמונת עולם דיסטופית ומתעתעת, האפופה במסתורין סימבולי אפל. אוצרת: ד"ר איה לוריא 

גריד (יעל פרנק) - התערוכה של יעל פרנק, זוכת פרס קשת לאמנות עכשווית מיסודה של משפחת בר-גיל אבידן, משלבת וידיאו עם הצבות של אלמנטים פיסוליים, וחורגת מגבולות הגלריה אל חלל המבואה של המוזיאון. פרנק מציעה מטפורה משועשעת ונוגעת ללב לציניות של הפוליטיקה הישראלית, באמצעות סביבה שאופפת את הצופה וכוללת צורות משובשות ומקוטעות. אוצר: פול הובסון 

נבואת הירח (אנה פרח) - שמה של התערוכה, "נבואת הירח", שואב השראה מדרשות אפוקליפטיות ומתיאוריות אסטרולוגיות שקישרו בין תופעת ליקוי הירח לנבואות קץ תנכ"יות דוגמת ספר יואל ג: ד: "הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא". אנה פרח מטעינה את תערוכתה בממד חזיוני, אפל ומושך של מערכת טרנספורמטיבית סגורה, שבה הדומם הופך לחי, הכנוע לדומיננטי והמוכר לזר. אוצרת: ד"ר איה לוריא 

Never Lose Your Head And… (תמיר ארליך ונוי חיימוביץ') - עוד מימי קדם עסוקה האנושות בנבואות אחרית הימים ובפחד מפני אפוקליפסה או קטסטרופה שעלולה להביא לקץ העולם – מאסונות טבע ועד מלחמות גרעיניות. התערוכה מייצרת מרחב ניו-אייג'י שמנכיח את הפחד מהסוף; פחד מהמוות האישי והקולקטיבי, כמקום שבו האיומים מן החוץ נעשים מופשטים וחסרי צורה ממשית. אוצרת: לילך עובדיה 

"Never Lose Your Head And" - תערוכה במוזיאון הרצליה (צילום: תום עזריה, יח"צ)
היצירה של נוי חיימוביץ׳ ותמיר ארליך - טכניקה מעורבת, שלט אלומיניום מחזיר אור, עמוד מתכת, 83x230 ס״מ | צילום: תום עזריה, יח"צ

אש ואבק (סמדר אליאסף) - הסטודיו של סמדר אליאסף מתפקד כ"קמרה אובסקורה": חלל אפל המייצר דימויים כעקבות של מגע ותנועה, עקבות של רגליים, גוף ועור. הציורים מבוצעים על ידי הקירות והרצפה, בתהליך לא מודע ולא רצוני, המתכתב עם צילום ואוטומטיזם. הציורים מתפקדים כעקבות של נוכחות, סימנים אינדקסליים לתהליך המתקיים מעבר לראייה, לרצון, למודעות, להחלטה, או אפילו לבחירה. בכך הם משקפים את התייחסותו של פרויד  לתהליך הצילום כמטפורה של הלא-מודע. הציורים של אליאסף מציירים את עצמם כשם שתצלומים מסוימים "קורים" בטעות – סדרה של ראיות אילמות לפעולה שהייתה, לתהליך שקרה. הצד האפל של אמנותה של אליאסף מתייחס גם לנוכחותם של צבעים כהים, לקריעה וניסור של פורמט הציור, כמו גם לאזכור של איום המצוי מעבר לקירות הבית. אוצרת: ד"ר איה לוריא; טקסט: ד"ר אילת זהר 

להמתין לשמש (הילה טוני נבוק) - הילה טוני נבוק, זוכת פרס בנק דיסקונט לעידוד היצירה במוזיאון הרצליה, מציגה באולם הגדול של המוזיאון יצירה פיסולית חדשה הפועלת כמיצב פיסולי קינטי גדול החושף את הפגיעות, הכאב והיופי הגלום בחומרים שמבקשים לסוכך עלינו מפני השמש הישראלית. עבודתה החדשה תוכננה במיוחד עבור האולם הגדול. היא משתמשת במבנה התקרה הייחודי של החלל, המורכב משורות של חלונות תקרה מחופים, והופכת את אור השמש הטבעית החודר לאולם ואת חיפויי התקרה לחומרים פיסוליים. אוצרת: ד"ר איה לוריא 

איפה? מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית; תאריך פתיחה: 31.7.21; תאריך נעילה: 29.11.21; **סיור מודרך בתערוכות מתקיים מדי שבת בשעה 12:00 (כלול בכרטיס הכניסה למוזיאון). 

תערוכה רבת-משתתפים במוזיאון תל אביב לאמנות

תערוכת יחיד של האמן דוד וקשטיין, שהיא בה בעת תערוכה קבוצתית ואפילו תערוכה המונית בהתהוות שעומדות מאחוריה אין ספור ידיים, עבודות פסיפס שנעשות במשך הצגת התערוכה במוזיאון, על ידי האמן ובשיתוף אמנים נוספים וקהל מבקרי המוזיאון - סטודנטים, תלמידים, בני נוער, ילדים ומבוגרים. הבחירה בפסיפס היא כמדיום שמזמין עבודת צוות, וגם מציף סוגיות עקרוניות של עשיית אמנות: טביעת יד אישית מול עשייה אנונימית, אינדיבידואליות מול עבודה שיתופית. התערוכה מעלה שאלות בדבר אמנות, חינוך וילדים, חברה, אמנות מגויסת, יצירה קולקטיבית והאגו של האמן. היא מציעה את ההתארגנות הקבוצתית כאפשרות, כטקטיקה וכאידיאולוגיה.

אוצרת: רותי דירקטור; עוזרת לאוצרת: גלית לנדאו-אפשטיין;

תאריך נעילה: 19.10.21 

תערוכה רבת-משתתפים במוזיאון תל אביב לאמנות (צילום: יח"צ)
דוד וקשטיין, שמות פסיפס על דיקט | צילום: יח"צ

"אבות ובנים" – תערוכת המשך

בחודש שעבר הוצגה בגן המוזיאון בחולון תערוכת הצילומים "אבות ובנים", של הצלם איתן ברנט והאוצר רפי וזאנה, שהציגה לציבור צילומים של אבות עם בניהם. בתערוכה הזו, ביקשו ברנט ווזאנה לגעת במילה 'אבא' - הטעונה כל כך מבחינה ויזואלית, מנטלית ורוחנית. כל אחד מהם הגיע למקום זה מתוך הקשר שלו עם אביו וההקשרים המשפחתיים האישיים שלהם. השניים לא צפו את התגובות הרגשיות החזקות שבאו מצד המבקרים בתערוכה שכולם מצאו בה חיבור אישי ובעיקר כמובן, אבות לבנים. התגובות החיוביות הניבו את היוזמה לבקש מהמבקרים בתערוכה ומהמעוניינים להשתתף בה לשלוח תמונה עם בניהם לצורך תערוכת ההמשך שמוצגת כעת. הכניסה חופשית! 

איפה? כיכר וייצמן, חולון; אוצר: רפי וזאנה

תאריך פתיחה: 15.8.21; תאריך נעילה: 2.10.21

תערוכת אבות ובנים בחולון (צילום: אלבום משפחתי)
צילום: אלבום משפחתי

 

תערוכת אבות ובנים בחולון (צילום: אלבום משפחתי)
צילום: אלבום משפחתי
 

"חדרים" - תערוכה קבוצתית חדשה ברזידנסי האמנים ביפו העתיקה

שמונה תערוכות יחיד קטנות ו"שובבות": חלק מהאמנים כמו נדב ויסמן חושפים תהליכי עבודה אשר בדרך כלל נסתרים מהקהל הרחב, ואחרים ניצלו את ההזדמנות המיוחדת להציג גופי עבודות חדשות שנעשו בזמן הקורונה. כך למשל דנה יואלי חושפת לראשונה את הסדרה ״קריאטידה״, בה פסלי חימר ופורצלן מתיכים יחד דקורציה, אלמנטים מהטבע וחלקי גוף, ויוצרים מעין מאובנים סלוניים - אובייקטים לא חוקיים, פרוורטיים, מצחיקים מאוד.

איפה? רזידנסי יפו, רח' מזל תאומים 4, יפו; אוצרת: נירה יצחקי

תאריך פתיחה: 19.8.21; תאריך נעילה: 9.10.21

תערוכת חדרים יפו העתיקה (צילום: יח"צ)
צילום: יח"צ

פרויקט הצילום החדש של ספנסר טוניק – בערד!

ספנסר טוניק, הצלם המפורסם כיום בעולם, חוזר באוקטובר לישראל לצילום פרויקט אמנותי נוסף של מאות נשים וגברים בעירום, שמטרתו לקדם את "מוזיאון ים המלח" ולהעלות את המודעות למצבו העגום של הים. הפעם הלוקיישן הנבחר הוא תצפית מואב בערד, על רקע נופי מדבר יהודה וים המלח. מאות אנשים כבר הבטיחו את השתתפותם בצילומים.

איפה? תצפית מואב, ערד; מתי? 14-18.10.21.

פרויקט הצילום של ספנסר טוניק (צילום: ספנסר טוניק, יח"צ)
צילום: ספנסר טוניק, יח"צ

"שמע ישראל: על קמעות, סגולות ומאגיה" - תערוכה חדשה במוזיאון ישראל

צמד המילים "שמע ישראל" מזוהה עם המסורת היהודית אולי יותר מכל דבר אחר. זהו הפתיח להצהרת האמונה בה"א הידיעה, שמקורה בספר דברים. על-פי המסורת, ״שמע ישראל״ הוא הטקסט הדתי הראשון שילדים לומדים, ומילותיו הן האחרונות שעולות על שפתי האדם לפני מותו. יש כאלה שמזהים אותו בעיקר עם התפילה היומית, ויש כאלה שעם המוות על קידוש השם. מאז שלהי העת העתיקה שולב ״שמע ישראל״ בקמעות יהודיים, ועד עצם היום הזה קיימות עדויות לשימוש בו לצורכי הגנה ברחבי העולם היהודי. הטקסט גם מופיע ב"מרשמים מאגיים" המנחים כיצד להכין קמעות או לערוך טקסטים מיטיבים, ונאמר במצבי ביניים המתאפיינים בחשש ואף בחרדה – כמו ברית מילה. אך התערוכה מאירה בפעם הראשונה פן מוכר פחות של המילים השגורות – השימוש ב״שמע ישראל״ במאגיה,  להשגת בריאות, הגנה והצלחה.

בתערוכה מוצגים עשרות קמעות בצורות ובחומרים שונים - תכשיטים מזהב ומכסף, מגילות קלף או נייר, לצד ספרי מאגיה ועדויות למנהגים מיוחדים – ממצאים עתיקים לצד מוצגים מודרניים ועכשוויים מקהילות ישראל שונות, שלוקטו מתוך אוספי מוזיאון ישראל ומאוספים פרטיים. הצגתם לראשונה יחדיו בתערוכה, מדגישה את הכמיהה האוניברסלית להגנה מסכנה וחולי, וגם את קווי הדמיון המובהקים בין חפצי העבר לחפצי ההווה. כשמתוך שלל המוצגים בתערוכה בולטת במיוחד לוחית זהב זעירה, מן המאה השלישית לספירה, שהתגלתה מגולגלת בתוך נרתיק עשוי כסף, בקבר של תינוק, בעיר הלבטורן שבאוסטריה. היא נושאת בחריטה את מילות ״שמע ישראל״ בתעתיק ליוונית, והיא הקמע הקדום ביותר הידוע לנו שנושא את הפסוק הזה.

הפרק האחרון בתערוכה בוחן את התפקיד ההגנתי-המאגי של תפילין ומזוזות. שני חפצים אלה, שהם חלק בלתי נפרד מחיי היהודים באשר הם, הם למעשה כלי קיבול, שבתוכם קלף ועליו שתיים מן הפרשיות של קריאת שמע. מבחינה צורנית, הם דומים מאוד להרבה מהקמעות המוצגים בתערוכה. כבר בימי קדם יוחסו לחפצים אלה כוחות הגנה, אף שנחשבו תמיד בראש ובראשונה למצוות עשה. האם אפשר לראות גם בתפילין ובמזוזות קמעות? השאלה הזו שמקבלת ביטוי בתערוכה, מעוררת מחשבה על היחסים המורכבים בין דת ומאגיה בתרבות היהודית ובוחנת את הגבול המעומעם והמרתק ביניהן.

איפה? מוזיאון ישראל, ירושלים; אוצרים: ננסי בנוביץ, דודי מבורך

תאריך פתיחה: 19.8.21; תאריך נעילה: 23.4.22

תערוכת שמע ישראל במוזיאון ישראל (צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל)
כתב-יד של קבלה מעשית. אוקראינה, 1740 בקירוב, כתב יד בדיו על נייר | צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל

תערוכת שמע ישראל במוזיאון ישראל (צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל)
צמיד-קמע ועליו שתי הפרשיות הראשונות של קריאת שמע ותהילים צא: א ביוונית מצרים או ארץ ישראל, המאה ה-6 עד המאה ה-7, כסף | צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל
 

"הנשף" - תערוכת אופנה מקורית במוזיאון העיצוב חולון

לאחרונה נפתחה במוזיאון העיצוב בחולון תערוכת האופנה הגדולה ביותר שנראתה בארץ, שמוקדשת לקשר שבין אופנה, חלומות ואסקפיזם. חוויה חלומית ומלאת פנטזיה שמחברת בין ההיסטוריה המערבית של שמלות הנשף, לבין עיצוביהם של יוצרים ישראלים מובילים בתחום לאורך השנים. בילוי בלתי נשכח שמשלב אופנה, סאונד, עיצוב תפאורה ותאורה, ומציג את האופן שבו שמלות מן העבר מהדהדות בעולמות אופנת הערב הישראלית. 

התערוכה תכלול כ-120 שמלות בעיצובים היסטוריים ועכשוויים, בחומרים יוקרתיים ובתפירה עילית, לצד חומרים מפתיעים ויומיומיים. בנוסף לשמלות יוצגו כ-50 אביזרים שהוכנו עבור התערוכה, על ידי טובי המעצבים בישראל, כמו תערוכת נעלי סינדרלה מזכוכית שהודפסו בתלת-ממד, וקולקציית כובעים בהשראת קינוחים. בין המעצבים הישראלים המציגים בתערוכה: גדי אלימלך, ויקטור בלאיש, ברטה, לי גרבנאו, ליהי הוד, שרון טל (משכית), גליה להב, אלון ליבנה, ירון מינקובסקי, יניב פרסי, סטודיו מירה צבילינגר ועוד. 

איפה? מוזיאון העיצוב חולון; אוצרת: יערה קידר

תאריך נעילה: 11.12.21

 

תערוכת הנשף מוזיאון העיצוב חולון (צילום: אלעד שריג, יח"צ)
תערוכת הנשף מוזיאון העיצוב חולון | צילום: אלעד שריג, יח"צ

"Make Art Not War" - תערוכה חדשה במרכז מורשת בגין 

תערוכה ציורים חדשה של האמן דוד רויטמן, שמבטאת את חוויותיו משירותו הצבאי בדרך ייחודית ולא שגרתית שבעזרתה התמודד רוטמן עם הזיכרונות הקשים. הכניסה חופשית.

ארבעה חודשים אחרי סיום שירותו הסדיר בצה"ל, בתקופה שבה חווה המדינה סדרת פיגועים בלב ישראל כשבשיאם הפיגוע במלון פארק בנתניה, מצא את עצמו דיוויד רויטמן (כיום בן 42) מגויס בצו 8 למבצע 'חומת מגן' בלב מחנה הפליטים ג'נין. את מה שקרה שם ואת החברים שאיבד הוא לא מצליח לשכוח עד היום. רוטמן, שחיפש דרך להתמודד עם הזיכרונות הקשים ולבטא את הרגשות והרעיונות שלו, גילה את הציור ופיתח דרך מורכבת וחדשנית משלו להביע את תחושותיו על הקנבס – ירי בנשק חם על מכלי צבע שיוצרים את היצירה על גבי הקנבס. התערוכה שמוצגת לראשונה בישראל, זכתה להכרה בינלאומית ולפרסום נרחב בערוצי התקשורת השונים בחו"ל. הדרך בה בחר דוד רויטמן לבטא את רעיונותיו מעניקה נקודת מבט אחרת על השימוש בירי ומהווה קרקע פורייה לדיון אקטואלי על פוסט טראומה ועל הדרכים שבהן ניתן להתמודד עם הזיכרונות, החוויות והמראות הקשים.

איפה? מרכז מורשת בגין, ירושלים.

תאריך פתיחה: 9.8.21; תאריך נעילה: 1.11.21

"נפלאות הנייר" - תערוכה קבע חדשה במוזיאון הרמן שטרוק

הרמן שטרוק, יליד ברלין (1944-1876), נחשב לאחד מאמני ההדפס החשובים בגרמניה ובארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים. הוא נולד למשפחה יהודית אדוקה ואמידה, שהשתייכה לקהילת "עדת ישראל", אשר דגלה בשמירה על ערכי הדת לצד פתיחוּת לעולם המודרני. דבר זה אִפשר לשטרוק לספוג את ערכי היהדות ובמקביל לפתח את נטיותיו האמנותיות ולרכוש השכלה גבוהה. זהותו הדתית ובחירתו לעסוק בשדה האמנות השתלבו יחד כחלק מהותי מעולמו הרוחני ומפעילותו האמנותית. ב-1925 התמקם שטרוק בבניין זה, הממוקם ברחוב ארלוזורוב בהדר הכרמל. הבית התלת־קומתי תוכנן על ידי האדריכל אלכסנדר ברוואלד – אחד האדריכלים החשובים שפעלו בארץ באותה עת. בבית האקלקטי, המשלב יסודות מזרחיים ואירופיים, שִחזר שטרוק את הסטודיו שלו בברלין, ובו המשיך ליצור ולעסוק בהוראת ההדפס. 

תערוכת קבע זו, שמציגה מבחר מגוון מעבודותיו של שטרוק מתוך אוסף המוזיאון ומכל תקופות יצירתו, משקפת את התמקדותו של שטרוק בדיוקנאות ובתיאורי נוף ומאפשרת להתוודע להוויי החיים שאפיין את ביתו. בין הפריטים בתצוגה: ריהוט וחפצים אישיים של האמן, דיוקנאות של אנשי מדע ורוח מהתרבות היהודית והעולמית, אלבום המתאר שבויי מלחמה מימי מלחמת העולם הראשונה, הדפסי נופים ממסעותיו בארץ ובעולם ועוד. הכניסה חופשית. 

איפה? מוזיאון הרמן שטרוק, חיפה; אוצרת: לימור אלפרן זרד

תאריך פתיחה: 10.8.21

תערוכת נפלאות הנייר במוזיאון הרמן שטרוק (צילום: יח"צ)
"נפלאות הנייר" - תערוכה קבע חדשה במוזיאון הרמן שטרוק | צילום: יח"צ

 

"הדרך שבה אנו שורדים" -  3 תערוכות חדשות במוזיאון פתח תקווה לאמנות

בימים אלו מוצגות במוזיאון פתח תקווה לאמנות שלוש תערוכות חדשות: התערוכה המרכזית היא תערוכת "הדרך שבה אנו שורדים" - תערוכה קבוצתית העוסקת במחשבה על הישרדות, המשכיות הקיום, הביטוי לרצון המתמיד שקיים בכל דבר לשמר את "היותו". התערוכה מציגה מגוון מצבים, פעולות וייצוגים של הישרדות כתודעה מעצבת וכפעולה אינסטינקטיבית; כמצב זמני וכמהלך מתמשך; כתגובה להתרחשויות חיצוניות וכהוויה נפשית-פסיכולוגית פנימית; כמאבק ביולוגי-דרוויניסטי של הישרדות החזקים, וכמחשבה פילוסופית על מה מניע אותנו לשרוד ולשם מה. האמנים המשתתפים: תמיר ארליך, ורדי בוברוב, איה בן רון, יסמין ורדי, אירית חמו, כרם נאטור, אנרי סאלה, אבי סבג, שרון פז, ישראל קבלה, עלית קרייז, אסף רהט.

בגלריית האוסף תוצג התערוכה "שורשי אוויר" - תערוכת יחיד של דפנה קפמן, שמציגה לאורך קירות הגלריה מערך פיסולי של צמחים מקומיים וחרקים, עשויים בטכניקה של עיבוד זכוכית במבער. קפמן קושרת את הייצוג החזותי של הצמחים למהלך האידיאולוגי-לאומי של חקר הפלורה והפאונה של ארץ-ישראל, ולהנחלתו החינוכית מאז ראשית ההתיישבות הציונית. בתוך המערך הפיסולי משלבת קפמן טקסטים היסטוריים וחדשותיים שעיקרם גילויי אלימות וגזענות. המפגש עם אמנות, הנוגעת ביפה, מחולל הזרה ומחדד את יחסי הכוח בין נוף ושפה המשתנים ומוגדרים מחדש כל הזמן. בתוך כך הוא חושף מאפיין מרכזי כל כך של המציאות הישראלית, המנסה להדחיקו. עבודתה של קפמן, בפרישׂתה הפרומה וחסרת השורשים, קוראת לדיאלוג מסדר אחר.   

בגלריה העליונה תוצג התערוכה "קחי אותי מכאן" - תערוכתה של טל שושן, שמכניסה את הצופים אל תוך חלל הסטודיו של האמנית שמבוים כחדרה של תופרת בת-דמותה. התופרת מאמינה כי באמצעות היצירה ומעשה התפירה, תוכל להתמודד עם זמניותם וארעיותם של דברים ואנשים. על כן היא עובדת על טקסטילים שונים – בגדים מארונה האישי והמשפחתי, מצעים, מגבות, שמיכות, כריות ושטיחים, עליהם היא מבצעת מגוון פעולות כגון כיסוי בשכבות נייר, תפירה, טבילה במים, ייבוש, חיתוך גירוד ושפשוף. כך, בעוד שהתפירה  ממשיכה לשמר את האובייקט, עדיין ניכרים בו סימני הכלייה וההתפוררות.

איפה? מוזיאון פתח תקווה לאמנות, רחוב ארלוזורוב 30, פתח תקווה; אוצרת: אירנה גורדון

תאריך פתיחה: 12.8.21; תאריך נעילה: 11.12.21

הדרך שבה אנו שורדים - תערוכות במוזיאון פתח תקווה לאמנות (צילום: שי איגניץ, יח"צ)
"הדרך שבה אנו שורדים" -  3 תערוכות חדשות במוזיאון פתח תקווה לאמנות | צילום: שי איגניץ, יח"צ

  

"אוקיינוס" - תערוכה חדשה של לינדה הופנגל במוזיאון הנגב לאמנות

המוטיב המרכזי בתערוכת היחיד החדשה של לינדה הופנגל, "אוקיינוס", הוא מוטיב המעבר והנדידה. עבודותיה מבטאות את כמיהתה לים, המרחב והחופש שהוא מייצג עבורה ורוב הסדרות והעבודות שיצרה עוסקות בנושא ימי כזה או אחר. הכניסה חופשית. 

הסדרה "לקונה" שעוסקת בסירות שיט היוצאות לים, הסדרה "הרפסודות" שכשמה כן הוא, עוסקת ברפסודות שגודלן ומידתן הן של גודל אדם השוכב על הרפסודה השטה לאיטה במים; ויצירתה האחרונה "האוקיינוס" – עבודה אפית וגדולה ששוזרת רצועות מילים שיוצרות גלים קטנים וגדולים ושצפיפות המילים מבטאת את הגוונים הרבים של הים.

החומר שאיתו יוצרת לינדה את היצירות שלה יוצר את הפרדוקס שהיא רוצה להעביר. הרפסודה אינה שימושית ורק יוצרת את האשליה של החופש והמרחב, אך ברגע שתיגע במים היא תתפרק. פרדוקס מהסוג הזה אנחנו רואים גם בסירות השיט מהסדרה "לקונה", שהחומר ממנו הן עשויות אינו אטום למים ומבטא את הזמניות הזו שלינדה כל כך מתחברת אליה. לדבריה "הכל בחיים שלנו הוא זמני, אנחנו זמניים וגם החומר שממנו אני יוצרת הוא זמני, הוא מתכלה, הדבר היחיד שיישאר מהעבודות שלי בסופו של דבר הוא רק הרעיון".

איפה? מוזיאון הנגב לאמנות, העצמאות 60, באר שבע; אוצרת: נירית דהן

תאריך פתיחה: 16.8.21; תאריך נעילה: 6.11.21

תערוכות חדשות ומפגשי גלריה בבית האמנים בירושלים

תערוכת ציור בהשראת סיפורי האגדה הנטווים על השטיחים הפרסיים המסורתיים, תערוכת צילום בעקבות נופים, זיכרונות ותחושות של זרות ואי-שייכות, ושתי תערוכות שעוסקות בטלטול המתמיד בין הטרגי ליומיומי, בין הריק למלא ובין האבסורדי להגיוני. 4 תערוכות שיוצרות דיאלוג אחת עם השנייה בין חללי בית האמנים בירושלים. 

"תמה", תערוכת הציור של רות נורמן - במשך שנה ציירה נורמן 48 פרגמנטים מתוך שטיח פרסי, שגילתה בעת ביקור בבית חברתה. נורמן פירקה את השטיח החידתי, ובודדה מקטעים ממנו לכדי אינדקס אישי של דמויות אנושיות, של בעלי חיים ושל התרחשויות מעולמות אגדתיים. לאחר השלמת האיסוף, פנתה האמנית לפעולה מדיטטיבית של ציור בטכניקה שפיתחה עם השנים: הנחת נוזל מחיקה מדולל על גיליונות נייר שחורים דחוסים, פירוק המבנה המקורי ופיזור הדמויות במרחב דמיוני חדש. סצנה אחר סצנה עולות הדמויות מתוך השטיח ומכוננות מעמדים וסדרים חדשים. העולמות הפנטסטיים שואבים ממסורת הסיפור, מן הדימויים עתירי השכבות והפרטים בציור הפרסי-מונגולי ומזיכרונות ילדותה של האמנית בישראל של אמצע המאה ה-20. דווקא בעולם דימויים מורכב וזר כל כך עבורה מצאה האמנית מרחב מכיל לספר בו את סיפורה.

אוצר: מידד אליהו; מפגש גלריה: יום שבת, 18.9.21, 12:00

"נפילים", תערוכת ציור וקרמיקה של נועם עומר - העבודות בתערוכתו של נועם עומר עוסקות בחוויה טרגית-גרוטסקית של הקיום. רמזים מאיימים מרחפים מעל דמויות בלתי קונבנציונליות, המתוארות כנפילים – יצורי ענק בעלי צורה חריגה, הנתונים תחת מצבים שונים של איום, ומעלים על הדעת מצבי קץ. האיום מעוות את הדמויות, גורם להן לאבד את צורתן ולהפוך לקריקטורות של עצמן. בתוך כך הן מתכערות וחושפות צדדים בלתי אנושיים. בעבודות נוצר ערבוב בין ייצוגים שונים של זמן, הן מתקיימות במעין זמן חדש, וירטואלי, המתקיים בשוּמָקום. הן מורכבות ממערכות של סמלים בלתי נהירים לצופה, הטורדים את שלוותו. הטלטול המתמיד בין הטרגי ליומיומי ובין האבסורדי להגיוני עומדים ביסוד מכלול יצירתו של האמן ומעניקים לה את אופייה הייחודי.

אוצרת: גלית סמל; מפגשי גלריה: שבת, 25.9.21, 12:00.

"אוויר כבד", מיצב אמנותי של  איתי רון-גלבע - גופים גדולי ממדים ניצבים בחלל התערוכה. האמן איתי רון-גלבע כמו רושם בחלל תיבות בגדלים שונים שבתוכן מופיעים אובייקטים שונים. הוא משתמש בשפה צורנית ייחודית, הכוללת קונסטרוקציה ממוטות ברזל שחורים דקים. כל אובייקט מוקם בדיוק מרבי במכל המתאים למידותיו, ובו מקיים עולם פרטי משלו, שבו חי, גדל ומתקיים ומספק עצמו כמשק אוטרקי. רון-גלבע עוסק בהבניית היחס בין אובייקט (משתנה) למבנה גיאומטרי בעל צורה ידועה, שבתוכו החיים מועצמים ומזוקקים לצורתם המיטבית. עבודותיו מציעות התבוננות מעניינת ביחס שבין ריק למלא. התיבות מלאות וריקות בו-זמנית, ויוצרות מודעות סימולטנית לחומר ולהיעדרו.

אוצרת: גלית סמל; מפגשי גלריה: שבת, 25.9.21, 12:00.

"Mis(s)placed", תערוכת צילום של נועה לבנת אגמון - שייכות, זיכרון, געגוע ובית, תפישת המרחב, עיוותו ויצירת מרחבים ונופים "חדשים" אך מעורפלים – הם חלק מהותי בפרויקט הצילום והוידיאו הזה. בשנים האחרונות נעה האמנית על ציר לונדון-תל אביב, מוצפת בתחושות של זרות ושל אי שייכות, שהובילו ליצירת גוף עבודות, המבקש לבחון לעומק את תפישת המרחב ואופני ההתבוננות, זיכרון ושייכות. השימוש במצלמה אנלוגית סטריאופונית ובסרט צילום שחור-לבן, מחדד את האיזון העדין שבין אסתטיקה לתוכן. נועה מפרקת את הנופים ואת הזיכרונות ומרכיבה אותם מחדש, מנסה להשתחרר מעול ההרמטיות של הזיכרון, ממפה מחדש את העבר, ומנסה באמצעותו למפות גם את ההווה ואת העתיד. היא מבקשת ליצור מנגנוני שליטה וסדר, מרחבים חדשים של התבוננות חיצונית וחקר של מהות פנימית, ואולי דרכם להגיע אל המקום המושלם, האוטופי, שבו תרגיש בבית. אוצר: יובל טבול